מדינת ישראל נ. שיכון ובינוי אחזקות בע"מ

החלטה בתיק דנ"א 4239/03 בבית המשפט העליון דנ"א 4239/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת מ' נאור העותרת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. שיכון ובינוי אחזקות בע"מ 2. סולל בונה בע"מ 3. נגה פז משאבי כח אדם בע"מ 4. גמול אחזקות אנרגיה 1 בע"מ 5. אנרו אנרגיה בע"מ עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 222/00, 658 מיום 3.4.03 אשר ניתן על-ידי כב' המישנה לנשיא (בדימ') השופט ש' לוין, והשופטים י' טירקל וי' אנגלרד תאריך הישיבה: בשם העותרת: בשם המשיבות: ט' בטבת תשס"ו (9.1.06) עו"ד לאה מרגלית עו"ד יריב אבן-חיים עו"ד יובל קינן פסק-דין המישנה לנשיא מ' חשין: דיון נוסף בפסק הדין שניתן בע"א 222/00, 658 מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים נ' שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, (פ"ד נז(3) 353), מפי השופט י' אנגלרד ובהסכמת המישנה לנשיא (בדימ') השופט ש' לוין והשופט י' טירקל. עיקרי העובדות שלעניין 2. חמש חברות קבלניות, המשיבות לפנינו, זכו במיכרז שפירסמה המדינה להקמתו ולהפעלתו של מרכז אנרגיה שישרת את משרדי הממשלה בקריית בן-גוריון בירושלים בשיטה המכונהB.O.T (Build, Operate, Transfer). בעיקרם של דברים, התחייבו המשיבות להקים את מרכז האנרגיה על שטח קרקע השייך למדינה, ולהפעילו תקופה של עשרים שנה שבסיומה יועבר המרכז לידי המדינה. כן הוסכם כי המדינה תחכור מן המשיבות חלקים מן המקרקעין שהועמדו לרשותה. בתמורה לפועלן, וכהחזר השקעותיהן ודמי שכירות המקרקעין, התחייבה המדינה לשלם למשיבות סכומים שונים שהצטברו לכדי תשלום חודשי קבוע שישולם למשיבות במשך 240 חודשים (20 שנה) כשהוא צמוד למדד. על סכום זה, כך נקבע בהסכם, תוסיף המדינה מע"מ כדין. ביולו של החוזה כהוראת חוק מס חוק מס הבולים על מסמכים, תשכ"א-1961 (החוק או חוק מס בולים) הוטל על המשיבות. 3. המשיבות הגישו את ההסכם למנהל המכס והבלו (המנהל) לשומת מס בולים החל עליו, וזה קבע את שומת המס כפי שקבע. המשיבות ראו עצמן מקופחות משומת המס שנקבעה, וערערו עליה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (ה"פ 10211/99), ובפיהן שורה ארוכה של טענות. בית-המשפט (מפי השופטת הילה גרסטל) קיבל חלק מן הטענות, דחה את חלקן האחר, ושני הצדדים ערערו לבית-המשפט העליון. אלא שגם כאן לא הוכרע הדין באורח גורף לטובת מי מהצדדים, שכן בית-המשפט קיבל את עמדת המשיבות בחלק מן הסוגיות ואת עמדת המדינה בסוגיות אחרות. גם זו הפעם ביקש כל אחד מן הצדדים לשנות מן התוצאה, והשניים עתרו לקיומו של דיון נוסף - כל צד בסוגיות שבהן נדחתה עמדתו (דנ"א 4223/03 מטעם המשיבות, דנ"א 4239/03 מטעם המדינה). עתירות הצדדים נבחנו ונבדקו, ולסוף נמצא שיש לדחות את עתירת המשיבות וכי ראוי לקיים דיון נוסף בשתי סוגיות שהופיעו בעתירת המדינה: "נושא ההיוון" ו"נושא הטלת מס בולים על מע"מ" (החלטה מיום 6.7.2003 בדנ"א 4239/03). 4. בעתירתה לדיון נוסף הודיעתנו המדינה כי ההלכות שנפסקו בפסק הדין יש להן השפעה של ממש על גביית המס בידי מדינה, וחמור מכך: יוצרות הן קושי רב ביישומו של החוק שביסודו מיועד הוא להיות חוק פשוט ליישום ולגבייה. טענות כיבדות משקל אלו של המדינה, בנוסף על החידוש המשפטי שבפסק הדין, הכריעו את הכף לקיומו של דיון נוסף, דיון שתכליתו היתה לפרש את חוק מס בולים ולהתוות מדיניות ברורה באשר ליישומו מכאן ולהבא. 5. אלא שמאז אותה החלטה נתחוללו שינויים מפליגים בשדה מס בולים, וחלקו במיסי ישראל נצטמצם והלך עד כדי ביטולו כליל. תחילתו של השינוי היתה בהחלטת המדינה לבטל את מס הבולים - באורח מדורג - החל בשנת 2005, והחלטה זו יושמה עם ציוויו של צו מס הבולים על מסמכים (ביטול תוספת א' לחוק), תשס"ה-2005 (ק"ת תשס"ה, 336). צו זה הורה על ביטולה ההדרגתי של תוספת א' לחוק - תוספת שבה מנויים בשורה, בזה אחר זה, המסמכים שעליהם מוטל מס בולים ושיעורו של המס (סעיף 2 לחוק) - החל ביום 1.1.2005 ועד לביטולה הסופי החל ביום 1.1.2008. בנסיבות אלו, ונוכח ביטולו הצפוי של מס בולים, ביקשנו את המדינה כי תודיענו אם מבקשת היא לעמוד על עתירתה, אם לאו. המדינה הודיעתנו כי עומדת היא על העתירה, ומשלושה טעמים עיקריים אלה: אחד, בשל השפעותיו הכלכליות של פסק הדין לעבר; שניים, מן הטעם שאפשר וההחלטה על ביטולו של המס לא תיושם כמות שהיא ("במציאות ארצנו אין זה בלתי סביר שיהיו עדיין שינויים בנושא"); שלושה, בשל הקושי ליישם את ההלכה כפי שנפסקה (הודעת המדינה מיום 6.2.2005). 6. באין הסכמה מטעם המדינה, וכל עוד נותר מס בולים על כנו, לא ראינו מנוס מהכרעה בעתירה. אלא שביום 29.12.2005 נתחולל שינוי נוסף, זו הפעם שינוי מכריע שהביא לביטולו של מס בולים לאלתר. אמת, חוק מס בולים עצמו לא בוטל, ואולם שר האוצר עשה כסמכותו מכוח סעיף 3 לחוק, וציווה צו המורה על ביטולה כליל של תוספת א' לחוק החל ביום 1 בינואר 2006 (צו מס הבולים על מסמכים (ביטול תוספת א' לחוק) (תיקון), תשס"ו-2005 (ק"ת תשס"ו, 296)). משבוטלה תוספת א' לחוק - שהיוותה להלכה ולמעשה, את חלקו האופרטיווי של החוק - נסתם צינור החמצן של החוק וגבייתו של מס בולים נפסקה כליל. משנודע לנו על ביטולו של המס מכל-וכל, שבנו וביקשנו את עמדתה של המדינה. גם זו הפעם הודיעתנו המדינה כי חרף ביטולו של מס הבולים עומדת היא על עתירתה. לגופה של העתירה כיום 7. בראשית נזכיר - כפי שהובהר בדיון על-פה שהיה ביום 9.1.2006 - כי אין להן למשיבות כל עניין בעתירה, הואיל וחילוקי הדעות בין בעלי-הדין יושבו ככל שנסבים הם על חילוקי הדעות שבעתירה. אכן, יש בין בעלי-הדין חילוקי דעות נוספים, אך אלה אין הם נוגעים כלל לעתירה. וכך, לאחר ששמענו את עמדתה של המדינה, נפנינו לדון בגורלה של העתירה, ולאחר שנתנו דעתנו לנסיבות העניין כולן, באנו לכלל מסקנה כי אין זה ראוי לנו כי נוסיף ונידרש לה. 8. לא נכחד כי הכרעתו של בית-המשפט משליכה על העבר ומשפיעה היא על גבייתו של מס בולים עד לביטולו של החוק. אפשר אף שהשפעתה של הכרעה על גבייתו של המס בשנים עברו אינה מבוטלת. אלא שהדיון הנוסף לא נועד להכריע במחלוקות הצופות פני עבר, שכן תכליתו הכרעה בסוגיות משפטיות עקרוניות שבתי-המשפט והציבור בישראל יידרשו להן בעתיד. הדיון הנוסף הליך חריג ונדיר הוא, וייעודו התוויית מדיניות משפטית בסוגיות שיש להן השפעה משפטית רחבה לעתיד-לבוא. ואילו בענייננו, לא זו בלבד שנפתרו חילוקי-הדעות בין בעלי-הדין, אלא שהדין שלעניין בוטל וממילא אין אנו צופים פני-עתיד אלא פני-עבר בלבד. ראו והשוו: ד"נ 3/58 שר האוצר נ' אניות מיכל ומשא, ד"נ 8/58 ריבלין נ' ווליס, פ"ד יב 789, 794; דנג"ץ 7802/04 מילוא נ' שר הביטחון (טרם פורסם); דנג"ץ 808/95 אמיתי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מט(1) 837, 841-840; דנג"ץ 11061/03 אירית קלכמן נ' הרמטכ"ל (טרם פורסם); דנג"ץ 4907/04 איגוד הבנקים בישראל נ' האגודה לזכויות האזרח בישראל (טרם פורסם); דנ"א 2757/04 יוסף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). מיקצת מהלכות אלו שמנינו עניינן אמנם בעתירה שהפכה תיאורטית לגבי הצדדים, אך נקיש מהן - ואף על דרך של קל-וחומר - לעניינה של הלכה שאינה עוד אקטואלית לא רק לבעלי הדין ביניהם-לבין-עצמם אלא מבחינת הציבור הרחב אף הוא. כנדרש מכך אין העתירה שלפנינו ראויה עוד כי ידונו בה דיון נוסף. ראו: סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. אכן, לו באה העתירה לפנינו היום, ספק רב אם היינו מורים על קיומו של דיון נוסף בסוגיה התיאורטית שעניינה גבייתו של מס שבוטל ועבר מן העולם; כך, חרף השלכותיו של פסק הדין על גביית המס לעבר. חלוף הזמן השיב אותנו לנקודה ראשונית זו, ומשניצבים אנו במקום שבו החילונו, אין לנו אלא לקבל אותה החלטה שהיינו מקבלים מלכתחילה - ולדחות את העתירה. 9. משאמרנו כל דברים שאמרנו, רואים אנו מחובתנו להוסיף הערת-אזהרה זו: בעוד אנו דוחים את העתירה לדיון נוסף, וכפי שהודיעתנו באת-כוח המדינה, יש חשש כי שאלות שהיו נושא לדיון נוסף תשובנה ותעלינה לפני בתי-המשפט, לרבות לפני בית-המשפט העליון. ומה יקרה באותם הליכים? בתי-המשפט המחוזיים חזקה עליהם כי יֵלכו בעקבות ההלכות שנתבקשנו לדון בהן בדיון נוסף, ואילו בית-המשפט העליון עצמו - אם יעלה הנושא לפניו - גם הוא לא יטה לסטות מן התקדים. המדינה תימצא אפוא מוכה פעמיים: פעם בסירובנו להידרש לעתירה שבדיון נוסף ופעם שניה בהחלת ההלכה שנתבקש בה דיון נוסף והבקשה נדחתה מטעמים שאינם מגופו של עניין. נוכח כל אלה ביקשנו להוסיף ולומר כך: לעתיד-לבוא, בהידרשם לשאלות שעלו בדיון הנוסף, יתנו בתי-המשפט דעתם לכך שבית-המשפט העליון נענה לעתירה לעריכתו של דיון נוסף, וכי דוחים אנו אמנם את העתירה אך שלא לגופה. הבהרה זו, דומה, יש בה כדי לפתוח שער לפני המדינה, ולו במעט, כדי שתוכל להעלות - למיצער לפני בית-המשפט העליון - דברים אלה שאנו אומרים עתה. 10. סוף דבר: אנו דוחים את העתירה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. המישנה לנשיא הנשיא א' ברק: אני מסכים. נ ש י א השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של המישנה לנשיא מ' חשין. היום, ח' בשבט תשס"ו (6.2.2006). נ ש י א המישנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03042390_G16.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il