מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. עוסמאן נבאל

החלטה בתיק ע"א 4233/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחים ע"א 4233/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: מנורה חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבה: עוסמאן נבאל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט ז' סאלח) מיום 16.5.2006, שלא לפסול עצמו מלשבת בדין בת.א. 2376/05 בשם המערערת: עו"ד ע' מיכלין פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט השלום בעכו (השופט ז' סאלח) מיום 16.5.2006 לדחות את הבקשה לפסילת בית המשפט מלשבת בת"א 2376/05. 1. בין הצדדים מתנהלת תובענה בבית משפט השלום בעכו. המשיבה תבעה מן המערערת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב. המערערת סירבה לשלם אותם. טענתה היא כי הרכב לא עמד בתנאי המיגון שפורטו בפוליסה ובטענה כי אירוע גניבת הרכב בוים על ידי המשיבה. 2. ביום 14.5.2006 ביקשה המערערת את פסלות בית המשפט, בקשתה הוגשה על רקע ישיבת קדם משפט שנערכה ביום 10.5.2006. לטענת המערערת, במהלך דיון קדם המשפט ולאחר שמיעת באי-כוח הצדדים, ביקש בית המשפט לשמוע את המשיבה, בעלת הרכב. באת-כוחה המערערת ציינה בפני בית המשפט כי אינה מטפלת בתיק, אלא עורך-דין אחר, ולכן לא תוכל לחקור את המשיבה. היא ביקשה כי אם בית המשפט יחליט בכל זאת לשמוע את המשיבה, יוכל בא-כוח המערערת לחקור אותה שוב במועד אחר. בית המשפט קבע כי יאפשר חקירת המשיבה בישיבה נדחית. המשיבה העידה, איפוא, בפני בית המשפט, אשר הפנה אליה מספר שאלות לגבי מקרה הביטוח. לאחר שמיעת המשיבה הציע בית המשפט לצדדים פשרה, לפיה המערערת תשלם למשיבה לסילוק מלא וסופי של התביעה, את מלוא ערך הרכב, ליום אירוע הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת אגרת בית משפט. הצדדים ביקשו אורכה לשקול את ההצעה. בהמשך החליט בית המשפט, כי לאחר שמיעת עדות המשיבה, אין מקום למתן פטור מהגשת תצהירי עדות של החוקרים מטעמה של המערערת. המערערת נדרשה להגיש תצהירים שלושה ימים לפני מועד ההוכחות. בבקשת הפסלות, שהוגשה בחלוף מספר ימים, טענה המערערת כי לא די בכך שבית המשפט נקט עמדה בתיק, אלא שהוא אף קבע נחרצות כי יש לשלם את מלוא ערך הרכב. מכאן עולה חשש ממשי למשוא פנים המחייב את פסילתו של בית המשפט. 3. בית המשפט דחה את הבקשה. בהחלטתו (מיום 16.5.2006) עמד בית המשפט על מקור סמכותו לשמיעת עדות המשיבה בישיבת קדם משפט. הוא ציין כי איפשר למערערת לחקור את המשיבה במועד מאוחר יותר. בית המשפט הבהיר בהחלטתו כי העלה את הצעת הפשרה מתוקף סמכותו הטבעית ועל מנת לקדם פשרה. זאת, לפי המצב הלכאורי שהתגבש לאותו מועד. כל זאת מבלי לקבוע מסמרות או עובדות מוגמרות. בית המשפט הבהיר כי הוא פתוח לכל שכנוע ואם בסופו של יום לא תרים המשיבה נטל השכנוע המוטל עליה או שהמערערת תוכיח כי מדובר באירוע מבוים, הוא לא יהסס לדחות את התביעה. 4. בערעור שלפניי טוענת המערערת כי קביעות בית המשפט והתבטאויותיו במהלך הדיון, בטרם שמיעת עדי ההגנה ובחינת ממצאי החקירה, יש בהם משום חשש ממשי למשוא פנים בשמיעת המשך התיק. בית המשפט קבע נחרצות כי יש לשלם את מלוא ערך הרכב, וזאת בשלב מקדמי עוד בטרם שמיעת ראיות. 5. עיינתי בטענות המערערים ובחומר המונח לפניי. לא מצאתי עילה לפסילת בית המשפט. התבטאויותיו של בית המשפט במהלך קדם המשפט (ביום 10.5.2006) אינן אלא דברים שנאמרו לשם ייעול הדיון במסגרת ניסיונותיו של בית המשפט לסייע לצדדים להגיע לידי הסכמה וסיום המחלוקת בדרך של פשרה, ובטרם נשמעו כל טיעוני הצדדים. אין בהם כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, במחלוקת בין הצדדים (ראו והשוו: ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף (לא פורסם); ע"א 131/00 סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (לא פורסם)). כבר נפסק בעבר, כי בית המשפט רשאי להביע את דעתו על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי (ע"א 4609/04 עיריית נצרת עילית נ' א.ר.א.ב. בונוס (לא פורסם)). הצעת הפשרה, כשלעצמה, לא מעידה בנסיבות המקרה על חשש ממשי אובייקטיבי לגיבוש דעתו הסופית של בית המשפט במחלוקת גופה. היא אינה מלמדת על כך, שדעתו של בית המשפט "ננעלה" והוא אינו פתוח לשכנוע (השוו: רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' עבדל ראזק, פ"ד מד(3) 758). חששה של המערערת למשוא פנים, ככל שישנו, הינו חשש סובייקטיבי. לא קם, איפוא, החשש הממשי האובייקטיבי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית המשפט. אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 2,000 ש"ח. ניתן היום, ח' בתמוז התשס"ו (4.7.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06042330_A01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il