גבי אלבז ואח' נ. עו"ד אבירם מיטל

פסק-דין בתיק בש"א 4230/13 בבית המשפט העליון בש"א 4230/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: גבי אלבז ואח' נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אבירם מיטל 2. עזבון ניסים אלבז ז"ל ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית המשפט ג' שני מיום 26.5.13 בבש"א 3430/13 בשם המערערים: עו"ד דוד הורוביץ פסק-דין ערעור על החלטתו של כבוד הרשם ג' שני (בש"א 3430/13-א') מיום 26.5.2013 שבה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. הרקע העובדתי לערעור מפורט בהחלטתו המנומקת של הרשם אך בקצרה אציין כי בפסק דינו מיום 16.5.2011 קיבל בית משפט השלום תביעה לתשלום שכר טרחה שהגיש המשיב 1, עורך דין, נגד המערערים 1-2 ונגד המשיב 2 (עיזבון המנוח נסים אלבז ז"ל) (להלן: העיזבון) בקובעו את גובה הסכומים שעל אלה לשלם למשיב 1. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי על פסק הדין ובפסק דינו מיום 17.1.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעורים בחלקם בקובעו את סכום הכסף המדויק שעל המערערים ועל העיזבון לשלם למשיב 1. ביום 27.1.2013 הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון טעות בפסק הדין וביום 28.2.2013 דחה בית המשפט קמא את הבקשה (להלן: ההחלטה בבקשת התיקון). המערערים לא השלימו עם החלטה זו והגישו לבית המשפט קמא בקשה לעיון מחדש בהחלטה בבקשת התיקון ובהחלטתו מיום 3.4.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וכן הפנה להחלטה קודמת שנתן מיום 4.3.2013. עוד הוסיפו המערערים והגישו לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על ההחלטה בבקשת התיקון (רע"א 2108/13) ובהחלטתו מיום 21.4.2013 דחה השופט א' רובינשטיין את הבקשה (להלן: החלטה ברע"א 2108/13). בחלוף שבועות ספורים, ביום 13.5.2013 הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 17.1.2013 ובהחלטתו המנומקת מיום 26.5.2013 דחה הרשם את הבקשה. הרשם קבע כי על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, אם נדחית בקשתו של בעל דין לתיקון פסק דין, המועד להגשת ערעור על פסק הדין נותר בעינו. במקרה דנן, קבע הרשם, כי מעבר לכך שבית המשפט המחוזי דחה את הבקשה שהגישו המערערים לתיקון פסק הדין, בהחלטה ברע"א 2108/13 נקבע כי המערערים העלו "טענות ערעוריות, החורגות במובהק מגדר העניינים, אליהם מתייחס סעיף 81 לחוק בתי המשפט". ההליכים שנקטו המערערים, כך נקבע, שמטרתם שינויו של פסק הדין, אינם מקפיאים את מרוץ התקופה להגשת הליך ערעורי על פסק הדין לגופו ועוד נקבע כי המערערים לא הציגו "טעם מיוחד" להצדקת מתן הארכה להגשת בקשת רשות הערעור. הרשם קבע כי התנהלותם של המערערים אינה יכולה להקנות להם יתרונות דיוניים וכי העובדה שבחרו לנקוט את ההליכים כאמור מלמדת כי הם נטלו על עצמם את הסיכון שהליכים אלה יידחו, ועוד הוסיף כי הם לא הגישו בקשה להארכת מועד במהלך התקופה שבדין אלא לאחריה. כן דחה הרשם את טענת המערערים ל"טעות שבדין" וכן נקבע כי בניגוד לטענת המערערים, אין להקיש מהארכת המועד הסטטוטורית להגשת הליך ערעורי כאשר ניתן פסק דין במעמד צד אחד והוגשה בקשה לביטולו (וראו תקנה 398א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)) למקרה דנן. עוד הוסיף הרשם ודחה את טענות המערערים לקיומו של "עיוות דין חמור" בקובעו כי אין בכך כדי לבטל את סדרי הדין ולהוות "טעם מיוחד" לפתיחת ההליך הערעורי באיחור, ועוד נדחתה הטענה כי משכו של האיחור הוא "קצר ביותר" משפרק הזמן להגשת בקשת רשות הערעור הוא 30 ימים מיום 17.1.2013. מכאן הערעור שלפניי שבו שבים המערערים וטוענים כי נגרם להם עיוות דין חמור נוכח החלטותיהן של הערכאות הקודמות והם מוסיפים כי היה על הרשם לשקול בהחלטתו גם את סיכויי ההליך העיקרי. דין הערעור להידחות. בצדק דחה הרשם את בקשת המערערים להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור. כפי שמצווה לנו תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תנאי בלעדיו אין לקבלת ארכה להגשת הליך באיחור הוא הוכחת קיומו של "טעם מיוחד" (ראו בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה (10.1.2012)). המערערים לא מילאו אחר דרישה זו. בפני המערערים עמדה האפשרות להגיש במועד בקשת רשות ערעור על פסק הדין. תחת זאת, הם הגישו בקשה לתיקון טעות סופר, אך במקרה שלפנינו ההחלטה בה אינה מאריכה את המועדים להגשת הליך ערעורי (ראו ע"א 332/93 אבו-האני נ' מדינת ישראל, פ''ד מח(1) 286, 288 (1993) והשוו בש"א 7622/12 לוי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (11.11.2012); (להלן: עניין לוי). יתרה מכך הגישו המערערים בקשה לעיון מחדש, אלא שבנסיבות הללו היא אינה עוצרת את מרוץ התקופה להגשת ערעור (ראו והשוו בש"א 4613/12 פלונית נ' בנק הפועלים בע"מ (20.6.2012); בר"ם 6440/12 ויסמן נ' עיריית ת"א (9.10.2012); רע"א 9162/12 חורי נ' הקסטודיה די טרה סנטה (3.6.2013)). לאחר דברים אלה, בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים על ההחלטה בבקשת התיקון נדחתה אף היא. עינינו הרואות כי המערערים הגישו בקשות שונות בקשר עם פסק הדין, אך רק לאחר שכל אלה נדחו הם הגישו לבית המשפט את הבקשה נושא החלטת הרשם. נוכח כל האמור, בנסיבות הללו ובשים לב לשיקול דעת הרחב בו נושא הרשם (ראו בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (23.5.2002); עניין לוי), איני רואה לקבל את הערעור. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ט בתמוז התשע"ג (27.6.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13042300_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il