בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
423/98
וערעור שכנגד
בפני: כבוד
השופט ת' אור
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט מ' אילן
המערערים: 1.
ד"ר יעקב אטד
2.
ד"ר יעל גונן
3.
ד"ר חיים אברמוביץ
4.
קופת חולים כללית
נ
ג ד
המשיבים: 1.
שלוי ויינראוב
2.
דבורה ויינראוב
3.
ישראל ויינראוב
ערעור
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.1.98 בת"א 115/91 שניתן על ידי
כבוד השופט ש' ברלינר
בשם
המערערים: עו"ד ריכרד וייס
בשם
המשיבים: עו"ד שושנה ברוידה
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המשיב הראשון (להלן: התובע) נולד ביום
6.7.84 בבית חולים כרמל בחיפה. המשיבים 2 ו3- הם הוריו. לאחר לידתו של התובע,
הוברר שהוא סובל מפיגור שכלי ומשיתוק מוחין. המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט
המחוזי, בטענה שהנזק האמור נגרם לתובע עקב רשלנות של המערערים במהלך לידתו.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה, וקבע כי
המערערים התרשלו וכי עקב רשלנותם נגרמו לתובע הנזקים האמורים. עם זאת, קבע בית
המשפט שרשלנות זו גרמה רק לעיקרו של הנזק, כדי 85% שלו, וכי על פי מאזן ההסתברויות
גם אם לא היתה התרשלות מצד המערערים, בדרך אומדן, כ15%- של הנזק היו נגרמים בלאו
הכי. אשר על כן, חוייבו המערערים לשלם למשיבים 85% מנזקיהם כפי שהוכחו בפני בית
המשפט.
את נזקיהם של המשיבים קבע בית המשפט המחוזי
בסכום כולל של 7,140,587 ש"ח, ובהתאם לכך סכום הנזק בגינו יש לפצותם (85%
מהסכום הנ"ל) מגיע ל6,069,499- ש"ח. מתוך סכום זה הורה בית המשפט לעכב
300,000 ש"ח עד שיוברר, לאחר הגיע התובע לגיל 18 שנים, מהו סכום הגימלאות להן
הוא זכאי מהמוסד לביטוח לאומי. סכום זה הופקד בחשבון משותף של באי כוח שני הצדדים.
את היתרה, בסך 5,769,499 ש"ח, הורה בית המשפט לשלם למשיבים - 975,124
ש"ח לידי המשיבים 2 ו3-, והיתרה לתובע.
2. בפנינו ערעור של המערערים, הנתבעים בבית המשפט
המחוזי, וערעור שכנגד של המשיבים. ערעור המערערים הוא במספר עניינים: א. על עצם
חיובו של המערער השלישי כאחראי ברשלנות לנזקי המשיבים; ב. על הקביעה שהמערערים
חייבים לפצות את המשיבים כדי 85% מנזקיהם ולא בשיעור נמוך מזה. פרט למערער השלישי,
המערערים אינם חולקים על אחריותם בנזיקין. הם חולקים רק על השיעור של 85% מתוך
סכום הנזק אותו חוייבו לשלם; ג. על גובה הנזק שנפסק למשיבים בפרטי הנזק השונים.
בערעור שכנגד שהוגש מטעמם, מתמקדים המשיבים
במספר עניינים: א. לטענתם, היה מקום לחייב את המערערים במלוא נזקיהם ולא ב85%- מהם
בלבד; ב. לטענתם, שגה בית המשפט, כשקבע שנתקצרה תוחלת חייו של התובע, וכי זו
הצפויה לו היא עד גיל 65 שנים בלבד; ג. על מיעוט הפיצויים שנפסקו להם במספר פרטי
נזק.
3. בטיעון באת כוח המשיבים בפנינו, היא הסכימה
בשם המשיבים לכך שערעורו של המערער השלישי יתקבל, וכי התביעה נגדו תדחה. כפי שטען
בא כוחם של המערערים, מערער זה היה אמנם מנהל המחלקה בה היתה מאושפזת היולדת, אמו
של התובע, קודם לידתו, אך הוא לא היה מעורב בטיפול אשר ניתן לה, הוא לא נוכח במקום
בזמנים הרלוונטיים, ואין לו כל אחריות להתרחשויות שהביאו לנזק אשר נגרם לתובע.
בנסיבות אלה, אכן דין ערעור המערער השלישי להתקבל.
4. לא ראינו להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, על
פיה על המערערים לשאת ב85%- של הנזק שנגרם למשיב ולא בשלמותו, כטענת המשיבים, או
בחלק קטן יותר שלו, כטענת המערערים. די אם נאמר, שבעניין זה מקובלת עלינו הנמקתו
של בית המשפט המחוזי.
כן לא ראינו להעתר לבקשת המשיבים, להתערב
בהערכתו ובקביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר קיצור תוחלת חייו של התובע. מסקנתו של
בית המשפט המחוזי ונימוקיו מקובלים עלינו.
גם מרבית טענות בעלי הדין כנגד שיעור הפיצויים
שנפסק בפרטי הנזק השונים אינן מקובלות עלינו. נתייחס להלן רק לאותם עניינים אשר
לדעתנו מצדיקים התערבות.
5. בית המשפט המחוזי קבע את הנכות הפונקציונלית
של התובע ואת הפסד כושר השתכרותו בשיעור 100%. אכן, מגבלותיו של התובע קשות הן. עם
זאת, על אף המגבלות בהליכה, הליקויים בתפקוד המוטורי של הידיים והליקויים בתחום
הפיגור השכלי אשר הינו גבולי, התובע מצליח להלך ללא עזרה. הוא מצליח ללמוד במסגרת
כתה מיוחדת, וכן לתפקד באופן עצמאי בפעולות יום יום רבות. מקלטות בהן צולם התובע
על ידי חוקר מטעם המערערים, עולה שהתובע מהלך באופן עצמאי, ממתין למונית, עולה
עליה בכוחות עצמו, מנופף ידיים לשלום ומבצע עוד כהנה וכהנה פעולות יום יום (תאור
של הנראה בקלטות אלה מצוי בדבריו של בית המשפט המחוזי, בעמודים 147-146
לפרוטוקול). בתארו בתמצית את מגבלותיו של התובע, אומר בית המשפט המחוזי:
"א.
התובע סובל מפיגור שכלי ושיתוק מוחין, ואיבד את רוב כישוריו. לא יוכל לנהוג, לא
יוכל לחיות חיים עצמאיים, זקוק לסביבה מוגנת, לעזרה של מטפל ולהשגחה".
מאז לידתו נמצא התובע בבית הוריו והם מטפלים
בו, וכפי שקובע בית המשפט, הוריו בוודאי ימשיכו לטפל בו כל עוד יוכלו לעשות זאת.
6. כעולה מהאמור, נזקק התובע במצבו לעזרת צד
שלישי. לגבי תקופת העבר משך 13.5 שנים עד יום פסק הדין, פסק בית המשפט להורי התובע
בגין עזרתם וטיפולם בתובע סכום של 810,000 ש"ח - לפי 5,000 ש"ח לחודש
משך 162 חודשים.
באשר לעתיד, העריך בית המשפט, מבלי לפרט, את
ההוצאה החודשית הצפויה לתובע בסכום של 12,000 ש"ח. בהתחשב בכך שהסכום משולם
עבור תקופה בעתיד עד הגיע התובע לגיל 65 שנים, נקבע, בהיוון מתאים, סכום של
3,744,120 ש"ח כפיצוי כולל.
בא כוח המערערים תוקף את שני הסכומים שנפסקו -
הן לגבי העבר והן לגבי העתיד. לכאורה, גם הסכום אשר נפסק לגבי העבר הינו על הצד
הגבוה. זאת, בהתחשב בכך שבשנות קטנותו וילדותו היה התובע זוכה, בלאו הכי, לטיפול
והשגחה של הוריו אף לולא מגבלותיו, אם גם אלה היו במידה קטנה יותר. עם זאת, גם אם
יש הגזמה מסויימת בפיצוי שנפסק לגבי העבר, אין הוא חורג מהסכום הראוי עד כדי
שתוצדק התערבות בו.
לעומת זאת, בסכום שנפסק לגבי העתיד יש מקום
להתערבותנו.
7. כמתואר לעיל, התובע מסוגל לשרת את עצמו בחלק
גדול של צרכי היום יום שלו. מכאן, שהעזרה והטיפול להם הוא נזקק אינם רבים וצמודים
כשל מי אשר מוגבל כליל בתנועותיו. במצב דברים זה, הערכה של עלות ההשגחה עליו
והטיפול בו בסך 12,000 ש"ח לחודש נראית לנו מוגזמת ומצדיקה התערבות. סכום של
כ8,000- ש"ח לחודש נראה לנו, בדרך אומדן, כסכום הגבוה ביותר המוצדק בנסיבות
המקרה.
בית המשפט קבע, שהוריו של התובע יחזיקו את
התובע בביתם ויטפלו בו כל עוד יהיה באפשרותם לעשות כן. יוצא, שצפוי שהתובע ימשיך
ויתגורר עם הוריו עוד שנים. במשך תקופה זו, בהתחשב במידת הטיפול וההשגחה שיהיה על
ההורים לספק לתובע, העריך בית המשפט את עלותם של אלה - כשהם מסופקים על ידי ההורים
- בסכום של 5,000 ש"ח לחודש. יוצא, שלמשך תקופה של שנים בעתיד, היה מקום
לפסוק לתובע סכום של 5,000 ש"ח לחודש בגין עזרת צד ג' ולא 8,000 ש"ח.
אין לדעת בוודאות עד איזה גיל ימשיכו הוריו של התובע להחזיקו בביתם ולהשגיח עליו. ניתן
להניח, שיהיה זה לפחות עד הגיעו לגיל 20 שנים, ויתכן אף לפרק זמן ארוך יותר.
בנסיבות אלה, על יסוד האמור לעיל, אם נצא
מהנחה שלמשך שנים מגיע לתובע בפרט נזק זה, פיצוי המחושב לפי 5,000 ש"ח לחודש,
ולאחר מכן לפי 8,000 ש"ח (ולא לפי 12,000 ש"ח לחודש), הסכום שיש להפחיתו
מהפיצוי בפרט נזק זה של עזרת צד שלישי בעתיד, הוא כ1,500,000- ש"ח.
8. בפיסקה 11 לפסק דינו, קובע בית המשפט המחוזי:
"עבור
שאר הפסדים בעתיד בגין ניידות, טיפולי פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפולים
פסיכולוגיים, כבידה וכדומה, מתאים לפסוק לתובע סכום של 3,000 ש"ח לחודש. מתקבל
הפסד של 943,530 ש"ח".
בפסקו סכום זה, לא פרט בית המשפט מה הסכום
שהוא פוסק בגין כל אחד מהצרכים הנזכרים בו. גם לא ברור למה הכוונה במילה
"וכדומה". מכל מקום, צרכים אלה כוללים טיפולים בעלי אופי רפואי. את
מרביתם של אלה זכאי התובע לקבל חינם מכוח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי,
תשנ"ד1994- (ראו ע"א 5557/95, 6881 סהר, חברה לביטוח בע"מ נ'
אלחדד (דינים עליון נא', 918).
יתר על כן, המערערת הרביעית הביעה את נכונותה
לשאת בכל ההוצאות הרפואית כפי שייקבעו על ידי בית המשפט. הכוונה להוצאות אשר לא
יהיה להן כיסוי בסל הבריאות כפי שיהיה לפי החוק הנ"ל.
על רקע עובדות אלה, פיצוי בסכום הנזכר לעיל,
אשר עיקרו פיצוי בגין טיפולים רפואיים עתידים הינו מוגזם ויש להתערב בו. נראה לנו,
שבדרך אומדן, יש לפסוק לתובע בפריט זה סכום של 400,000 ש"ח במקום הסכום
שנפסק, כך שיש להפחית מגובה הנזק סכום של 543,530 ש"ח.
כדי למנוע ספק, מוחלט בזה שעל המערערת הרביעית
לספק לתובע כל עזרה וטיפולים רפואיים, לרבות תרופות, הקשורים בנכותו ובמגבלותיו
בגינן חוייבו המערערים לפצות את התובע. זאת, ככל שהתובע אינו זכאי לאלה על פי חוק
ביטוח בריאות ממלכתי מקופת החולים בה הוא חבר. כמובן, שאם יהיה התובע חבר בקופת
חולים, המערערת הרביעית, זו תספק לו גם את כל הטיפולים הרפואיים, לרבות תרופות בהם
תהייה חייבת מכוח חברותו של התובע בה.
9. על פי האמור לעיל בפיסקאות 7 ו8-, יש להפחית
מסכום הנזק הכולל של התובע, כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, את הסכום של
2,043,530 ש"ח. בהתחשב בכך שנפסק לתובע סכום המהווה 85% מנזקו בלבד, יש
להפחית מהסכום שנפסק לו את הסכום (במעוגל) של 1,737,000 ש"ח. התוצאה היא,
שבמקום הסכום שנפסק למשיבים בסך 6,069,449 ש"ח, יבוא הסכום של 4,332,499
ש"ח. לאחר הפחתת סכום של 300,000 ש"ח מתוך סכום זה והפקדתו, כמבואר
בפיסקה 16 של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, יבוא הסכום של 4,032,499 ש"ח
במקום הסכום של 5,769,499 ש"ח, אשר נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
10. עניין נוסף בו יש הצדקה להתערבותנו, נוגע לשכר
טרחת עורך דין אותו חוייבו המערערים לשלם למשיבים. הסכום שנפסק הוא 400,000
ש"ח. נראה לנו, שצודקים המשיבים בטענתם שלא היה מקום בנסיבות המקרה להפחית
משכר הטרחה אשר מקובל לפסקו בתביעות מסוג זה. נראה לנו, ששכר טרחה בשיעור של 17.5%
ומע"מ מהסכום שנפסק למערערים יהיה הולם, ושכר טרחה בשיעור זה יבוא במקום
הסכום שנפסק על ידי בית המשפט.
כדי למנוע אי הבנות, שכר הטרחה יחושב בשלב זה
מהסכום של 4,032,499 ש"ח, ויתווסף אליו שכר טרחת עורך דין בשיעור הנ"ל
לגבי כל סכום מתוך הסכום המופקד של 300,000 ש"ח, על פרותיו, אשר המשיבים יזכו
בו.
11. כל יתר טענות בעלי הדין בערעור ובערעור שכנגד
נדחות.
12. על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור כדלקמן:
א. ערעור המערער השלישי מתקבל, והתביעה
נגדו נדחית.
ב. סכום הפיצויים לו זכאים המשיבים
ישונה ויהיה כאמור בפיסקה 9 לעיל.
כן מתקבל הערעור שכנגד בעניין שכר טרחת עורך
דין שעל המערערים לשלם, כאמור בפיסקה 10 לעיל.
כל יתר חלקי הערעור והערעור שכנגד נדחים.
המשיבים ישאו בהוצאות המערערים בערעור זה בסך
20,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה. ש
ו פ ט ת
השופט מ' אילן:
אני מסכים. ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, יג' באדר התשנ"ט (1.3.99).
ש ו פ
ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98004230.E03
/עכב