E.L.M.A. S.A נ. קונטיננטל חברה לביטוח ימי בע"מ

בבית המשפט העליון רע"א 4228/97 בפני: כבוד הנשיא א. ברק כבוד המשנה לנשיא ש. לוין כבוד השופט ת. אור המבקשת: Empresa Lineas Maritimas Argentinas S.A. נ ג ד המשיבה: קונטיננטל חברה לביטוח ימי בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 9.6.97 בע"א 1420/95 שניתן על ידי כבוד השופטים: י. גולדברג, א.א. לוי, ה. גרסטל בשם המבקשת: עו"ד דן מרויץ בשם המשיבה: עו"ד שלמה זינגר פסק-דין המשנה לנשיא ש' לוין: 1. המבקשת היא חברת הספנות הלאומית של ארגנטינה. היא הובילה מטען כותנה מבואנוס איירס לאשדוד, לפי שטר מטען שהוצא על ידה לפקודת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. המשיבה מס' 1 (להלן-קונטיננטל) היתה מבטחת המטען. המטען ניזק בדרכו ארצה. קונטיננטל שילמה את הנזק ותבעה מהמבקשת בתביעת שיבוב שהגישה לבית משפט השלום בתל אביב יפו השבת מה ששילמה. המבקשת עתרה לעיכוב ההליכים בתובענה על יסוד תניית שיפוט יחודית המוסרת את הסמכות לדון בכל תובענה הנובעת משטר המטען לבית המשפט בבואנוס איירס. בית משפט השלום קבל את הבקשה ועיכב את ההליכים בתובענה, אך הערעור על החלטתו נתקבל. מכאן בקשת הרשות לערער שלפנינו, שהועברה על ידי להרכב של שלשה. ראינו את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. 2. השאלה היחידה בה ראינו מקום לדון היא מעמדה של תניית שיפוט שהוגדרה על ידי בית המשפט המחוזי כבלתי קריאה "כמעט לחלוטין". "הדפוס" - כך נאמר - "זערורי ממש, עובי האותיות מקשה על הקריאה, המסמך כתוב בספרדית, וחותמת הנורמרטור מודפסת על חלק מסעיף השיפוט הזר. גם שולי השורות מעומעמים ובלתי ניתנים לקריאה...". עם זאת יש לציין שתניית השיפוט מופיעה על פני המסמך (ולא על גבו); ניתן לקרוא בעין בלתי מזויינת את כותרת תניית השיפוט (סעיף 32) "JURIDICTION", המופיעה באותיות מעט גדולות יותר ובמאמץ נוסף אפשר להבחין במלים: "BUENOS AIRES" בהמשך הסעיף. עוד יש לציין שלא הובאה בערכאה הראשונה כל ראייה שהיבואן או הבנק קראו את תניית השיפוט או התעניינו בתכנו. גם לא הונחה תשתית לטענה שהמדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד, או שהתנייה פסולה לפי תקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה1995-. 3. הכללתן של תניות שיפוט בלתי קריאות בשטרי מטען היא מן המפורסמות וזכתה להערה הבאה מפי השופט Scrutton כבר בשנת 1923 Paterson v. Elder Rep. 513 at p. 517: L.LL(1923): “like many other judges, I desire to protest against the extremely illegible condition of this bill of lading. Shipowners have had a good deal of warning from the courts; and some day they will find themselves deprived of the protection of their exceptions on the ground that they have not given reasonable notice of them as terms of the contract”. עם זאת לא מיהרו בתי המשפט לפסול תניות שיפוט בלתי קריאות בשטרי מטען. כך, למשל, בפרשת Wilson v. Compagnie Des Messagerie Maritimes (1954) Ll. L. Rep. 229 סרב בית המשפט העליון של New South Wales לפסול תניית שיפוט שהופיעה על גבו של שטר מטען מקום שעל פני המסמך היתה הפנייה ברורה לתניות שעל גבו, ומקום שכל סוחר יכול היה להניח שתניית שיפוט כאמור כלולה בשטר המטען; והשווה ה- Restatement על דיני חוזים, סעיף 70. 3. בבוא בית המשפט לדון בטענת פסלות של תניית שיפוט בלתי קריאה, שומה עליו לתת דעתו, בין השאר, על שני השיקולים הבאים. השיקול הראשון הוא מידת הצפיה הסבירה שתניית שיפוט יחודית תימצא בשטר המטען. לענין זה כבר נאמר על ידי השופט ברק בע"א 9/79 פ"ד לד(1) 260, 267: "כך, למשל, טבעי הוא כי בשטר מטען המנוסח והמודפס על ידי חברת שיט, השולחת אניותיה לרחבי תבל, תבקש החברה להגן על האינטרסים שלה ולא תרצה להתדיין בכל נמל אפשרי בו תעגונה אניותיה, אלא תרצה להתדיין במקום הנוח לה". הדברים הם כך ביתר שאת, כאשר כמו במקרה שלפנינו אין כל ראייה שהבנק (או היבואן) לא ידעו על קיומה של תניית השיפוט או שהתעניינו בכך; לא כל שכן שאפשר היה במאמץ סביר לגלות ששטר המטען כולל תניית שיפוט. השיקול האחר הוא אם מדובר בהתקשרות בין צדדים שווים אם לאו. יש להבחין בין התקשרויות בין צדדים שווים, כגון חברות כלכליות גדולות וגופים עסקיים המכלכלים את צעדיהם על יסוד מידע ושיקולים רציונליים לבין הסכמים הנערכים בין צרכנים פרטיים מול חברות בינלאומיות: משה בר ניב (בורנובסקי): הסכמה לשיפוט זר בחוזים עסקיים - עיוני משפט כ(1) 25. מהטעם האמור זכה בנק ישראלי, שדרכו היתה לעסוק בשטרי מטען, להערת גינוי כאשר טען לביטולה של תניית שיפוט בלתי קריאה ובה קביעה של סמכות יחודית לבית משפט זר: ע"א 601/82 פ"ד מ(2) 673, מה שאין כן כשהיה מדובר בחוזה השכרת רכב שנערך בין חברה להשכרת רכב לבין צרכנית: ע"א 97/75 פ"ד ל(2) 693 (אם כי שם ניתנו טעמים אחרים לאבחנה). במקרה שלפנינו מדובר בהתקשרות בין חברת ספנות גדולה לבין בנק ישראלי, שדרכו לעסוק במסמכים מהסוג הנדון, ואין אף שמץ של ראייה שבמקבילית הכוחות שבין השניים קופח הבנק (שקונטיננטל באה בנעליו). בנסיבות אלו, לו קבלנו את טענת קונטיננטל שהיא רשאית להשתחרר מתניית השיפוט הבלתי קריאה בשטר המטען, שעל יסודו היא תבעה, היה עלינו לפסול כמעט את כל שאר תניות שטר המטען שהן אינן יותר קריאות מתניית השיפוט, והרי זו תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת. לפיכך אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומחזירים את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו. קונטיננטל תשלם למבקשת שכ"ט עו"ד 25,000.- ש"ח. המשנה לנשיא הנשיא א. ברק: אני מסכים ה נ ש י א השופט ת. אור: אני מסכים ש ו פ ט החלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש. לוין. ניתן היום יד באייר תשנ"ח (10.5.98). נשיא המשנה לנשיא ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 97042280.B02