פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון
רע"א 4227/99
בפני: כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' אנגלרד
המבקשים: 1. ליאורה ברנשטיין
2. איתי ברנשטיין
3. נטלי ברנשטיין
נגד
המשיבים: 1. נופרת ברנשטיין
2. איתן בר (ברנשטיין)
3. תמר קופת תמלוגים מרכזית בע"מ
4. גפן קופת תמלוגים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.6.99 בע"א 1548/97 שניתנה על-ידי כבוד השופטים ד' פלפל, ע' קפלן-הגלר, ש' ברוש
תאריך הישיבה: ו' באדר ב תש"ס (13.3.2000)
בשם המבקשים: עו"ד אריה צ'רטוק
בשם המשיבים 2-1: עו"ד יאיר דנגור
בשם המשיבים 4-3: עו"ד זהר משעולי
פסק-דין
השופטת ד' דורנר:
באוקטובר 1975 פתח אליעזר ברנשטיין (להלן: "העמית") שני חשבונות. האחד "תמר" - קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: קופת תמר), והשני "גפן" - קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: קופת גפן).
בהוראה שנתן ביום 27.10.75, קבע העמית כי המוטב בקופת תמר יהיה בנו, בן לאון ברנשטיין (להלן גם: המוטב), או יורשיו החוקיים של העמית. ואילו בהוראה שנתן בתאריך 29.10.75, קבע כי בקופת גפן יהיה המוטב בנו הנ"ל.
בעת מתן ההוראות על-ידי העמית, לא הסדיר התקנון את השאלה למי ישולמו הכספים שנצברו בקופות-הגמל, במקרה בו נפטר המוטב לפי מותו של העמית. על-פי ההלכה הפסוקה, במקרה כזה יש לשלם את הכספים ליורשי העמית. ראו ע"א 91/89 שטרווה נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד מז(1) 625 (להלן: ע"א שטרווה).
התקנון שונה באסיפה הכללית של קופות-הגמל שהתקיימה ביום 10.3.87, ובין היתר נקבע בסעיף 51(א) לתקנון, כי אם מת המוטב לפני העמית, יזכו בכספי הקופה יורשיו של המוטב.
המוטב נפטר בתאריך 21.11.87 ובצוואה שהשאיר אחריו ציווה את רכושו לאשתו מנישואיו השניים ולילדיו מנישואיו אלה - הם המערערים בפנינו. העמית נפטר בתאריך 14.8.95 - שבע שנים לאחר פטירת המוטב - מבלי לשנות את ההוראות שנתן לקופות-הגמל עם פתיחת החשבונות. אף הוא השאיר אחריו צוואה, בה ציווה את רכושו לילדיו של המוטב מנישואיו הראשונים - הם המשיבים 2-1 בפנינו.
לנוכח הדרישות הסותרות של המשיבים והמערערים מקופות-הגמל, פנו הן בטען-ביניים לבית-משפט השלום בתל-אביב. בית-המשפט (השופט עדי אזר) מצא, שהוראת העמית לקופת תמר, בה ציין במפורש כי המוטב הוא הבן או יורשיו החוקיים של העמית, היא ברורה על-פניה, ועל-פיה יש להעביר את הכספים שנצברו בקופה זו ליורשי העמית.
מנגד סבר, בהסתמכו על התקנון כפי שתוקן, כי בהעדר הוראה אחרת, יש לשלם את הכספים שנצברו בקופת גפן ליורשיו של המוטב.
הערעור שהוגש על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי התקבל. בית-המשפט המחוזי מצא, כי העמית לא השתתף באסיפה הכללית בה שונה התקנון, כי בדיון לא הייתה התייחסות ספציפית לשינוי התקנון בסעיף 51(א), וכי דבר השינוי לא הודע לעמיתים.
בנסיבות אלה סבר בית-המשפט, כי הואיל וסעיף 51(א) לתקנון הכניס שינוי מהותי, הפוגע בזכות העמית לקבוע מה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו, קופת-התגמולים חייבת היתה להודיע לעמיתיה על השינוי, וכל עוד לא ניתנה הודעה, לא חל התיקון על העמית. על-יסוד מסקנתו זו, ולנוכח ע"א שטרווה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי יורשיו של העמית הם הזכאים לקבל את הכסף שנצבר בקופן גפן.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו, בגדרה טענו המבקשים כי שגה בית-המשפט המחוזי בהחלטתו, וזאת בהסתמך על סעיף 15 לפקודת החברות ועל הכתוב בטפסי הבקשה להתקבל כחבר בקופת-התגמולים עליהם חתם העמית, לפיו הוא מסכים להיות כפוף לתנאי התקנון כפי שייקבעו מעת לעת. עוד טענו, כי בבית-משפט השלום, אשר הסתמך על התקנון המתוקן, לא עמדה השאלה בדבר רצונו של העמית, כך שנמנעה מהם האפשרות להביא ראיות המוכיחות כי רצונו היה להוריש את הכסף להם. על-כן מבקשים הם רשות לערער על פסק-הדין.
דין הבקשה להידחות.
בית-המשפט המחוזי לא ביסס מסקנתו על רצונו של העמית אלא על הלכת ע"א שטרווה. לגוף העניין, ספק בעינינו אם לתיקון תקנון, הקובע הסדר חדש בדבר הנהנים, יש תחולה רטרואקטיבית, אך ודאי שאין לו נפקות, אם לא ניתנה הודעה בכתב על השינוי לכל עמית ועמית, תוך מתן אפשרות לאותו עמית לשנות את ההוראות שנתן לפני התיקון.
לא מצאנו איפוא מקום להיענות לבקשה ואנו דוחים אותה.
המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.
ניתן היום, ו' באדר ב תש"ס (13.3.2000).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99042270.L05