חיים ליבוביץ נ. שבתאי מיכאל

פסק-דין בתיק ע"א 4227/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4227/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. חיים ליבוביץ 2. איילון חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שבתאי מיכאל 2. יוסי מיכאל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת נ' דיסקין) מיום 29.4.2007, לפסול עצמו מלדון בת.א. 2893/03 בשם המערערים: עו"ד אלישע אטיאס בשם המשיבים: עו"ד יובל בדיחי פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת נ' דיסקין) מיום 29.4.2007, לפסול עצמו מלדון בת.א. 2893/03. 1. בין הצדדים מתנהלת תביעה שהגישו המשיבים בעניין נזקי רכוש שנגרמו לרכב השייך להם כתוצאה מתאונת דרכים. בראשיתו של דיון ההוכחות הראשון שהתקיים בתיק, ביום 20.9.2006, הודיעה השופטת לפרוטוקול, כי בא-כוח המערערים, אשר התייצב לדיון ההוכחות, מוכר לה אישית. לאחר התייעצות עם מרשיו, הודיע בא-כוח המשיבים, כי ללקוחותיו אין להם בעיה עם ההיכרות בין השופטת לבא-כוח המערערים. בעקבות הודעה זו החלה שמיעת הראיות ונשמעו עדי התביעה. הישיבה הבאה בתיק התקיימה ביום 18.4.2007, ובה אמור היה להיחקר המומחה מטעם בית המשפט. בישיבה זו הופיע מטעם המערערים עורך דין אחר מזה שהגיע לישיבת ההוכחות הראשונה. בפתח הישיבה הודיע בא-כוח המשיבים כי במהלך חופשת הפסח, בעקבות שיחה עם מכריו, התברר לו שהיכרות בית המשפט עם עורך הדין שהופיע בשם המערערים בישיבת ההוכחות הראשונה אינה בגדר ידידות או היכרות כפי שאכן סבר, אלא מדובר בחברות של ממש, רבת שנים, שהינה בכל אופן יותר מידידות גרידא. בנסיבות אלו ביקש בא-כוח המשיבים כי בית המשפט יפסול את עצמו. המערערים התנגדו לבקשה. בית המשפט, בהחלטה מיום 29.4.2007, קיבל את בקשת הפסלות. בהחלטה צוין כי לטעמו של בית המשפט לא קמה עילת פסלות, משום שבית המשפט הודיע לצדדים על ההיכרות האישית עוד טרם נשמעו הראיות והעניין הובא לשם נקיטת עמדת באי-כוח הצדדים. עם זאת, נוכח החשש שהעלה בא-כוח המשיבים, אשר כלשונו: "על מנת שלא יהיה חס וחלילה בשום קטע של זמן טענה בדבר משוא פנים או עיוות דין, מתוך רצון אמיתי לשמור על מערכת משפטית נקיה כלפי חוץ", החליט בית המשפט להיעתר לבקשה ולפסול עצמו מלדון בתיק. 2. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור טוענים המערערים, כי הנימוק שהובא על ידי בית המשפט לפסילתו העצמית אינו יכול לעמוד במבחני הפסיקה והדין. מן ההיבט העובדתי נטען כי לא קיימת בין השופטת לעורך הדין שהופיע בשם המערערים בישיבת ההוכחות הראשונה "חברות של ממש". צוין כי עורך דין זה הינו בן של חברים טובים של השופטת ותו לא. בהיבט המשפטי נטען כי לא די בקיומה של היכרות חברית בין בית המשפט לפרקליט המייצג על מנת להקים עילת פסלות. יתרה מכך, בהסכמתם לנהל את הדיון בפני השופטת לאחר שהודיעה על היכרותה עם בא-כוח המערערים בדיון ההוכחות הראשון, זנחו למעשה המשיבים כל טענה אשר יכלה לעמוד להם בקשר עם עילת הפסלות. עוד נטען כי הבקשה לוקה בשיהוי. לגופו של עניין טוענים המערערים כי תחושותיהם הסובייקטיביות של המשיבים אינן מצדיקות פסילת שופט, ומשסברה השופטת כי אין עילה לפסילתה היה עליה לדחות את הבקשה. המשיבים טוענים בתגובה כי יש לדחות את הערעור, ומציינים כי העובדה שדווקא עורך הדין איתו יש לשופטת היכרות אישית נבחר מתוך 11 עורכי דין במשרד באי-כוח המערערים לנהל את ההוכחות, והימנעותו של זה מלשתף את המשיבים בהיכרותו של השופטת קודם לדיון ההוכחות הראשון, הינן עובדות מטרידות, המצדיקות את החלטת בית המשפט לפסול את עצמו. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. בית המשפט קמא עצמו סבר, כי אין עילה המצדיקה פסילתו. חרף זאת, פסל עצמו מלדון בתיק, בשל תחושותיהם הסובייקטיביות של המשיבים, ולשם מראית פני הצדק. טעמים אלה אינם מצדיקים פסילת שופט (ע"א 2912/99 אלפא בטון בע"מ נ' גולד (לא פורסם, 26.5.1999)). אכן, מדובר בפסילה עצמית, ובעניין זה יש ליתן משקל נכבד לתחושת השופט הסובר כי לא ראוי הוא שידון בתיק. עם זאת, להתחשבות זו בעמדת השופט יש גבולות. הן נקבעות על פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים. בסופו של דבר הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. שופט אינו חופשי לפסול עצמו אך כדי להסיר חשש מלב המתדיינים. התחושה הסובייקטיבית צריכה להיות מלווה בנתונים אובייקטיבים, שיש בהם כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים (ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע (לא פורסם, 28.7.2003)). זאת ועוד, הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 13.1.1998)). על כן, היה על המשיבים לברר מה טיבה של ההיכרות כבר כשנודע להם כי ישנה היכרות אישית במהלך דיון ההוכחות הראשון, ולא לערוך בירורים לאחר שכבר נתנו הסכמתם לניהול הדיון בפני השופטת. למצער היה על המשיבים להגיש את הבקשה סמוך למועד בו נודעו להם הפרטים המקימים לטענתם עילת פסלות, ולא להמתין עד למועד הדיון הבא בתיק. 4. גם לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המצדיק אובייקטיבית את פסילת השופטת לפי המבחנים שנקבעו בפסיקה. סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, קובע כי שופט לא יישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. סעיף 77א(א1)(1) לחוק מוסיף וקובע כי שופט לא יישב בדין ביודעו שצד להליך, בא כוחו או עד מרכזי הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת. הנה כי כן, הן לפי העילה הכללית שבסעיף 77א(א) לחוק, והן לפי העילה הספציפית שבסעיף 77א(א1)(1), אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של שופט לבא-כוח של בעל דין כדי להביא לפסילתו, ונדרשת קרבה ממשית. קרבה זו אינה אלא אותה קרבה שממשותה היא המבססת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 1190/05 גבאי נ' אומצה מפעלי בשר בע"מ (לא פורסם, 5.6.2005); ע"א 7098/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 3.10.2006)). כבר נפסק, כי ההחלטה בדבר פסלות שופט במקרה של היכרות אישית היא נגזרת של אופי ההיכרות, כמו גם אופי הסכסוך שבפני השופט. ייתכנו מקרים בהם האיזון הראוי בין אופי ההיכרות, אופי ההליך ויעילות הדיון יאפשר את קיום הדיון חרף קיומה של היכרות אישית (ע"א 1011/97 פדידה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 10.3.1997); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 243 (2006)). 5. במקרה הנוכחי הסתמכו המשיבים על שיחות עם מכרים מהן עולה, לטענתם, כי ההיכרות בין השופטת לבא-כוח המערערים היא "חברות של ממש, רבת שנים". טענה זו טענו המשיבים בעל פה, בהעדר כל הוכחה לטענתם. כלל הוא כי על הראיות המובאות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 22.6.2004); ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.5.2005); ע"א 1365/07 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 11.6.2007); מרזל, בעמ' 85-84). על כן, טענות המשיבים, שהינן נעדרות בסיס עובדתי מעבר לאמירתן, אין בהן כדי להקים עילת פסלות. מנגד, טוענים המערערים כי לא קיימת בין השופט לעורך הדין שייצג את המערערים בדיון ההוכחות הראשון "חברות של ממש", וכי הקשר מסתכם בכך שאותו עורך דין הינו בן של חברים טובים של השופטת. אם זהו טיבה של ההיכרות האישית בין השניים, לא ניתן לומר כי הוכחה קירבה ממשית כנדרש. החברות בין השופטת להוריו של בא-כוח המערערים לא די בה כדי להקים עילת פסלות. חזקה על שופטת מקצועית כי לא תיתן להיכרות עם הוריו של עורך דין להשפיע על הכרעה עניינית בתיק הנדון בפניה. אין לנתק את הפסילה מהנסיבות: בענייננו דנה השופטת בתביעה לפיצוי על נזקי רכוש שנגרמו לרכבם של המשיבים. השופטת הודיעה מראש על היכרותה עם עורך הדין והמשיבים לא ביקשו פסילתה. על כל אלה יש להוסיף כי עורך הדין, איתו יש לשופטת היכרות, ייצג את המערערים רק בישיבה אחת ובישיבות אחרות הופיעו גם עורכי דין נוספים. לכך יש להוסיף את העובדה שההיכרות אינה רלוונטית לתביעה המתבררת בפני בית המשפט, וכן את העובדה שהבקשה הועלתה סמוך לסיומו של ההליך. אפשר שבראייתם של המשיבים נוצר חשש כי ההיכרות האישית בית השופטת ועורך הדין אשר הופיע בשם המערערים בישיבת ההוכחות הראשונה מצביעה על קיום משוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם, 28.6.2001); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם, 7.12.2004); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור מתקבל. התיק יוחזר לשופטת דסקין להמשך הדיון. ניתן היום, י"ט בחשון התשס"ח (31.10.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07042270_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il