מדינת ישראל נ. דוד (אודי) גוהרי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4226/99 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ע' ר' זועבי המערערת: מדינת ישראל נגד המשיבים: 1. דוד (אודי) גוהרי 2. חגי זגורי ערעור על גזר-דין בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 13.5.99 בת"פ 98/96 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: י"ג בשבט תש"ס (20.1.2000) בשם המערערת: עו"ד אריה פטר בשם המשיב 1: עו"ד סוזי שליו בשם המשיב 2: עו"ד אסתר בר-ציון בשם שירות-המבחן: גב' רבקה פרייברג פסק-דין השופטת ד' דורנר: המשיב 1 (להלן: גוהרי) והמשיב 2 (להלן: זגורי), שהיה אז אסיר ברשיון, התכנסו בתאריך 19.9.96 ביחד עם שלושה אחרים בדירה בבאר-שבע וקשרו לפגוע תוך שימוש באקדח גנוב שבו החזיקו, באחד מישל אבוקסיס, לאחר שסברו כי אותו אבוקסיס ניסה לפגוע באחד מהם בעבר. ברם, בטרם עלה בידי החמישה לפעול למימוש הקשר, הם נעצרו על-ידי המשטרה. החמישה הואשמו בכתב-אישום אחד בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, החזקת נשק שלא כדין וקבלת נכסים שהושגו בפשע. החמישה אף הואשמו באישום נוסף בביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע ועבירות בנשק, שבגידרו נטען כי קשרו לרצוח בירי קבוצת אנשים, וזאת בעקבות סכסוך בין שתי הקבוצות על רקע עיסקי סחר בסמים, וכי לצורך-כך אף החזיקו באקדח (להלן: האישום הנוסף). גוהרי וזגורי נעצרו עד תום הליכי המשפט. כעבור תקופת מעצר של חודשיים ושבעה ימים ולאחר שעררם לבית-המשפט העליון התקבל, שוחררו השניים בתנאים מגבילים, שבגידרם נדרשו לשהות במעצר-בית בשעות הלילה. גוהרי הפר צו זה כאשר נתפס בתאריך 11.1.97 בשעת לילה מאוחרת בבית-החולים סורוקה בבאר-שבע כשברשותו סכין קומנדו. או-אז תוקן כתב-האישום והוסף לו אישום כנגד גוהרי שעניינו ביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית והחזקת סכין שלא כדין. גוהרי אף נעצר כעבור יומיים והיה נתון במעצר במשך 11 יום עד ששוחרר בתאריך 23.1.97. כחודשיים לאחר-מכן קשרו גוהרי וזגורי ביחד עם אחרים לפגוע באדם אחר הקשור באבוקסיס, וזאת משום שחשדו בו שהיה אחראי לפציעתו של זגורי על רקע מאבקי-שליטה בעסקי סמים ובבתי שעשועים בבאר-שבע (להלן: הפרשה שניה). גם הפעם נעצרו השניים עוד לפני שהוציאו אל-הפועל את זממם ומאז 8.3.97 שוהים הם בין כתלי הכלא. במהלך תקופה זו הורשעו השניים על-יסוד עיסקת-טיעון בביצוע העבירות שיוחסו להם בשל הפרשה השנייה, וכל אחד מהם נדון לשמונה שנות מאסר, שמתוכן חמש שנות מאסר לריצוי בפועל, וזאת בניכוי תקופת מעצרם, אשר הייתה בחלקה הארי חופפת לתקופת מעצרם בשל התיק שבפנינו. חפיפה זו נוצרה כתוצאה מכך שעל-אף שמספר חודשים לאחר שנעצרו בגין הפרשה השנייה ביקשה המדינה מטעמי זהירות לעצרם עד תום ההליכים גם בגין העניין שבפנינו. בית-המשפט המחוזי (השופטת רויטל יפה-כ"ץ) זיכה את השניים לאחר שמיעת ראיות מן האישום הנוסף, הרשיע אותם ביתר העבירות שיוחסו להם בכתב-האישום, ובהתחשב בעברם הפלילי המכביד ובנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות, גזר עליהם עונש של שלוש שנות מאסר. בית-המשפט המחוזי הוסיף כי מאסר זה ירוצה באורח מצטבר למאסר שהוטל עליהם בגין הפרשה השנייה, אך במקביל ניכה את תקופת המעצר של 18 חודשים שהיו נתונים בה באורח חופף למעצרם בגין הפרשה השנייה, ואשר נוכתה כאמור כבר בעת גזירת עונשם בגדרי הפרשה השנייה. בפועל יצא איפוא שאך מחצית מן העונש שהוטל על המשיבים בתיק שבפנינו הוא מצטבר לעונש שהוטל עליהם בגין הפרשה השנייה. בערעורה כנגד קולת העונש טענה המדינה, כי לא היה מקום לניכוי כפול של תקופת המעצר, וכי אף העונש בכללו חורג באופן קיצוני מן העונשים שראוי היה להטיל על המשיבים. שכן, לטענת המדינה, השניים הוכיחו בהתנהגותם כי מסכנים הם את שלום הציבור. בתשובה לערעור טענו המשיבים כי התביעה היא שביקשה להחזיקם במעצר גם בשל הפרשה שבפנינו וכי בטיעוניה בפני הערכאה הראשונה הבהירה, כי המעשה הנדון הוא חמור פחות מן המעשים שבוצעו בגדרי הפרשה השנייה, שבגינה כאמור, הוטל על כל אחד מהם עונש של חמש שנות מאסר בפועל. גוהרי טען עוד, כי בנסיבות אלה התביעה לא נהגה בהגינות כאשר ערערה על קולת העונש; כי יש להתחשב בכך שתנאי מעצרו שנמשכו כארבעה חודשים גם בתקופת היותו במאסר בשל הפרשה השנייה היו קשים; וכי אין מקום להתערב בעונש שהוטל עליו, במיוחד לנוכח התנהגותו הטובה בכלא, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות ורצונו להשתקם. ואילו זגורי הוסיף וטען כי הסתבך בפרשה השנייה לאחר שהוא עצמו נפצע קשה כתוצאה מנסיון שנעשה לפגוע בו; כי בנוסף לעונש שהוטל עליו צפוי הוא לרצות מאסר לתקופה של תשעה חודשים נוספים בשל הפקעת רשיונו כאסיר; וכי בית-המשפט המחוזי בנכותו ניכוי כפול את ימי המעצר אך חפף חלק מן העונש שהטיל עליו. לדעתנו, לנוכח עברם הפלילי המכביד של המשיבים והאופי החמור של העבירות שבהן הורשעו, העונשים שהוטלו עליהם חורגים במידה רבה לקולא מן העונש הראוי. עם זאת, בהתחשב בתקופת המאסר הכוללת שעליהם לרצות, וכן בכך שבהחמירנו בעונש בערעור אין אנו נוהגים להטיל את מלוא העונש הראוי, לא נתערב בעונש זה. ברם, לא היה מקום לקיצור נוסף של העונש. בדין טען זגורי כי לאמיתו-של-דבר מדובר בחפיפה, שכן תקופת המעצר של 18 חודשים כבר נוכתה במסגרת גזר-הדין שניתן בקשר לפרשה השנייה. אשר-על-כן, אנו מבטלים את הוראת בית-המשפט המחוזי בדבר ניכוי מלוא תקופת המעצר, לרבות תקופת המעצר החופפת את מעצרם בגין הפרשה השנייה, ואנו מורים אך על ניכוי תקופות המעצר שבהן הוחזקו המשיבים בגין תיק זה. אנו מורים איפוא לנכות משלוש שנות המאסר שהוטלו על גוהרי חודשיים ו18- יום; ומשלוש שנות המאסר שהוטלו על זגורי חודשיים ושבעה ימים. יתר חלקי גזר-הדין, לרבות ההוראה בדבר ריצוי העונשים באורח מצטבר, יישארו בתוקפם. ניתן היום, י"ג בשבט תש"ס (20.1.2000). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99042260.L03