אלכסנדר בליץ נ. משרד הפנים מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 42227-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט חאלד כבוב העותרים: 1. VERONIKA PORODKO 2. אלכסנדר בליץ נגד המשיב: משרד הפנים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד פבל טוקרב פסק-דין השופט חאלד כבוב: עתירה למתן צו על-תנאי, בה נתבקשנו להורות למשיב ליתן טעם "מדוע לא ישנה את נוהליו ו/או לא יקבע נוהל חדש ביחס להזמנת תיירים ולהם קרוב משפחה הנמצא בישראל באופן חוקי ובמסגרת הליך של שינוי מעמד מכוח היותו נשוי/[א]ה לאזרח ישראלי. מדוע התעלם ולא בחן את בקשתו של אזרח ישראלי להזמין תייר לישראל וסירב לכניסתו ומדוע שלא יבטל את החלטתו לסרב את כניסתה של העותרת לישראל". תמצית העובדות הדרושות להכרעה העותרת הגיעה לישראל ביום 12.06.2025 וכניסתה ארצה סורבה, כאשר בדו"ח רשות האוכלוסין בעניינה צוין, כי סיבת הסירוב היא "הגעה ללא הזמנה מראש כנדרש". כעולה מדו"ח זה, העותרת הגיעה לישראל בליווי העותר, הנשוי לאמה. בתשאול שנערך לה בנמל התעופה בן-גוריון ציינה כי הגיעה לארץ כדי לבקר את אמה, אשר באותה העת שהתה בישראל באשרה מסוג ב/1. כידוע, ביום 13.06.2025 החל מבצע 'עם כלביא', אשר נמשך עד יום 24.06.2025, ובמהלכו כזכור נסגר המרחב האווירי של ישראל. על החלטת הסירוב הוגש ביום 13.06.2025 ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין), ובצדו בקשה לצו ביניים המונע את גירוש העותרת מישראל, אשר נדחתה ביום 15.06.2025. כמפורט בהחלטת בית הדין, ביום 17.06.2025 הועברה העותרת למתקן 'גבעון', והוצעו לה אפשרויות ליציאה מישראל. ביום 19.06.2025 הודיע המשיב לבית הדין כי העותרת יכולה לצאת מישראל דרך מעבר יבשתי, אולם היא מסרבת לעשות כן. בו ביום הגיבו העותרים כי אין באפשרותה לצאת מישראל דרך ירדן בשל גילה ומצבה הרפואי, וכעבור ארבעה ימים הודיעו כי הם עומדים על המשך בירור הערר. כעולה מהעתירה, העותרת הוחזקה במתקן 'גבעון' עד ליום 31.06.2025, אז גורשה מישראל. ביום 09.07.2025 דחה בית הדין (כבוד הדיין י' בר-לב) את הערר. טענתה של העותרת לפיה היה זה העותר שהזמין אותה לישראל נדחתה, זאת נוכח דבריה של העותרת בתשאול. נקבע כי היה על העותרת להסדיר את הגעתה לישראל בהתאם לנוהלי רשות האוכלוסין טרם הגעתה לישראל. הוזכר בהקשר זה סעיף ה.12 ל"נוהל הטיפול בזרים המבקשים להכנס ארצה ברישיון תייר ובבקשות להארכת רישיון ביקור מסוג ב/2" של רשות האוכלוסין וההגירה (09.06.2020) (להלן: נוהל הזמנת תייר), הקובע: "ככלל, זר השוהה בישראל באופן חוקי, לרבות במעמד של תושב ארעי א/5 או עובד זר ב/1 העובד בישראל, אינו רשאי להזמין 'זר' לישראל ואף לא תאושר כניסת בני משפחתו מקרבה ראשונה (בן זוג, הורה וילד) למעט אם הוסדרה האפשרות בנוהל הייעודי מכוח[ו] הוענק לו הרישיון ובהתאם לתנאים הקבועים בנהלים הייעודיים כאמור". על החלטת בית הדין הוגש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. ביום 16.09.2025 ניתן פסק דין (כבוד סגן הנשיא ר' וינוגרד) ובו נקבע כי "הדיון בערעור, שהוגש כחודשיים לאחר שניתן פסק-הדין וכחודש ומחצה לאחר שהמערערת שבה לארצה, הפך לתיאורטי. בנסיבות אלה אין מקום לדון בו ואני מורה על מחיקתו". בית המשפט לעניינים מינהליים ציין כי לגוף העניין, היה מקום לדחות את הערעור ללא צורך בתשובה, וכי הבחירה במחיקתו עקב התייתרות "נבעה גם מהרצון להימנע מלהשית הוצאות נוספות על המערערים". העתירה כשלושה חודשים נוספים חלפו. כעת, בעתירה שלפניי נטען כי המשיב טעה משקבע כי מי שהזמין את העותרת היא אזרחית זרה, בעוד שבפועל זו הוזמנה ארצה על-ידי אזרח ישראלי. כן נטען כי במקרה דנן לא היה מקום להחיל את הוראות נוהל הזמנת תייר, שכן אמה של העותרת נמצאת בישראל במעמד חוקי. בהקשר זה ציינו העותרים כי אמה של העותרת אמנם שהתה בישראל בעת ניסיון כניסתה מכוח אשרת ב/1, אלא שהיא הייתה בתהליך מתקדם של קבלת אשרת תושב ארעי (א/5) – ובהמשך אכן קיבלה אשרה כאמור – והיה צריך להתחשב בכך. עוד נטען כי עמדת המשיב יוצרת "מצב אבסורדי" שלפיו העותרת יכולה הייתה להיכנס לישראל בהזמנת אזרח ישראלי בנסיבות אחרות, ואילו דווקא כאשר היא מגיעה ארצה לבקר בן משפחה אשר נמצא בישראל במעמד חוקי, הדבר נשלל ממנה. לשיטת העותרת מדובר אף באפליה פסולה. עוד נטען, כי פרשנות המשיב לנוהל הזמנת תייר אינה תואמת את תכליתו המקורית; כי החלטתו עומדת בסתירה לכוונת המחוקק לאפשר ביקורי משפחה בהיעדר חשש אמיתי להשתקעות בלתי חוקית; כי יש לקבוע נוהל מותאם לקרובי משפחה של זרים הנמצאים בישראל כדין; וכי יש להחיל אמות מידה מקלות יותר ביחס לקרובי משפחה של זרים הנמצאים בישראל במעמד חוקי, בפרט כשאלה נמצאים בהליך מתקדם של קבלת מעמד קבע. בעתירה נטען עוד כי המשיב, שמנע את כניסת העותרת ארצה, פעל בחוסר מידתיות משלא שקל חלופות פוגעניות פחות ביחס לעותרת; וכן בחוסר סבירות קיצוני משסרב לשקול את הראיות שהוצגו ולפיהן, כנטען, העותר הוא שהזמין את העותרת. בנוסף נטען כי ההחלטה מנוגדת לדרישה להפעיל שיקול דעת ולבחון כל מקרה לגופו, וכי האופן שבו הוחזקה העותרת במשך שלושה שבועות שבהן שהתה בארץ, במתקן כליאה, היה בלתי מידתי והביא לפגיעה קשה בכבודה ובמצבה הנפשי. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. אשר לטיפול בעניינה הפרטני של העותרת – ראשית, כאמור, זו גורשה מישראל כבר ביום 31.06.2025. שנית, ועיקר, עניינה הפרטני של העותרת נדון כאמור בערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים. ככל שלעותרים השגות כלפי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, היה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור (סעיף 12(א) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000). אף בחלוף המועד להגשת בקשה כאמור, בית משפט זה בשבתו כבג"ץ איננו הערכאה המתאימה להעלאת טענות אלו (ראו: בג"ץ 5731/20 אבחסירה נ' רשות האוכלוסין, פסקה 5 (17.08.2020)). אשר לטענות העקרוניות הנוגעות לנוהל הזמנת תייר, לצורך הנטען להתאימו ולשנותו, או לצורך לקבוע נוהל נוסף – מבלי להתעלם מכך שאלה הועלו באופן כוללני יחסית, אין חולק על כך שהן נטענו מבלי שמוצו הליכים מול המשיב כנדרש עובר להגשת העתירה (ראו: בג"ץ 6057-03-25 ג'אנם נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (04.03.2025)). די בכך כדי לדחותן ואשר על כן, בשלב זה איננו נוקטים עמדה בנדון. העתירה נדחית אפוא בזאת; בנסיבות העניין, והרבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"א טבת תשפ"ו (31 דצמבר 2025). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת חאלד כבוב שופט