סולימאן פתאלי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4222/00 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט א' גרוניס המערער: סולימאן פתאלי נגד המשיבה מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.2.00 בת.פ. 264/99 שניתן על ידי כבוד השופט ח' גלפז תאריך הישיבה: י' באייר התשס"ב (22.4.2002) בשם המערער: עו"ד משה שרמן בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד פסק-דין 1. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות, לפי ארבעה אישומים, בעבירות של יבוא סם מסוכן, סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, החזקת כלים המשמשים לצריכת סמים, הדחה בעדות בנסיבות מחמירות, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ח' גלפז) השית על המערער שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל, שלוש שנות מאסר על-תנאי לשלוש שנים וכן פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה למשך שלוש שנים. הערעור מכוון כנגד הרשעתו של המערער באישום השני, מתוך ארבעת האישומים, ולחילופין כנגד גזר הדין. 2. באישום הראשון הואשם המערער בכך שייבא ארצה 10 ק"ג של חשיש מלבנון. העד העיקרי היה אדם בשם ג'מיל, אשר המערער גייסו על מנת שיבצע את יבוא הסם. במסגרת חקירתו במשטרה, לגבי העובדות שבאישום הראשון, סיפר ג'מיל על כך שחודשיים לפני כן הוא הלך יחד עם המערער לנקודה מסויימת בגבול לבנון שם קיבלו לידיהם, עבור המערער, סם מסוג הירואין במשקל 1 ק"ג. על פי תיאוריו של ג'מיל הוא גויס בשני המקרים על ידי המערער. טענתו של המערער היא כי לגבי האישום השני, לא הייתה קיימת בחומר הראיות תוספת ראייתית ברמה של חיזוק, לדבריו של ג'מיל. 3. מסכימים אנו עם בית משפט קמא, כי בחומר הראיות נמצאת תמיכה מספקת לדבריו של ג'מיל, גם בנוגע לאישום השני, אף בלא צורך להידרש לשאלה עד כמה חיזוק לגבי אישום אחד יכול לשמש גם כחיזוק לצורכי אישום אחר. בביתו של המערער, אשר הכחיש כל קשר לסמים, הן לענין האישום הראשון והן לענין האישום השני, נמצא משקל אלקטרוני ועליו שרידים של סם מסוג הירואין. בית משפט קמא לא נתן אמון בדברי המערער כי המשקל אינו שלו וכי שימש לשם שקילת אוכל לילדיו. לא ניתן כל הסבר כיצד הגיעו שרידים של סם מסוג הירואין למשקל האקלטרוני. אכן התמורה שקיבל ג'מיל מן המערער, עבור כל אחת מן העסקאות, אינה עומדת ביחס מתאים לערכם השונה של הסמים; לגרסת ג'מיל, המערער הבטיח לו שיקבל 6,000 דולר עבור חלקו ביבוא החשיש ורק 1,000 ש"ח בעסקת ההירואין הקודמת. גם לפער זה נמצא הסבר, המבוסס על כך שמעורבותו של ג'מיל בעסקת החשיש הייתה עמוקה בהרבה מזו שבעסקת ההירואין. נוסיף, כי לא ניתן הסבר ממשי לשאלה מדוע ג'מיל יעליל עלילה על המערער, ודווקא לגבי העובדות שבאישום השני, שבהן הוא אף הפליל את עצמו. לפיכך, לא מצאנו ממש בערעור על הכרעת הדין. 4. בעוד שעל המערער הוטלו שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל, על ג'מיל הושת עונש של חמש וחצי שנים לריצוי בפועל. הפער בין העונשים מוצדק, שהרי המערער היה זה שגייס את ג'מיל על מנת שהלה יסייע לו. לחובת המערער מספר רישומים פליליים, אחד מהם, משנת 1990, הינו בגין הרשעה בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ושיבוש מהלכי משפט. אף אם נתעלם מרישום זה, בשל חלוף השנים, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהושת, בהתחשב בכמות הגדולה של סמים שהמערער ייבא ארצה. 5. הערעור נדחה על שני חלקיו. ניתן היום, י' באייר התשס"ב (22.4.2002) ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור DOCUMENT3 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם חכ/ בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il