עו"ד משה הר שמש נ' מנהל רשות המיסים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4221/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: עו"ד משה הר שמש נ ג ד המשיבים: 1. מנהל רשות המיסים 2. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי במסגרתה מתבקש להורות למשיב 1 להשיב לפניותיו של העותר בקשר למדיניותו לתשלום גמול ושכר טרחה בגין הודעת חדילה של רשות המיסים עקב פנייה מוקדמת. העותר הוא עורך דין המייצג נישומים שונים מול רשות המיסים (להלן: "הרשות" או "רשות המיסים"). במהלך שנת 2018 פנה העותר לרשות המיסים בפנייה מוקדמת טרם הגשת תובענה ייצוגית בקשר למספר נושאים. עקב פניותיו, על פי הנטען, חדלה הרשות מהפרותיה ותיקנה את דרכיה. העותר ציין כי פניות אלה נעשו במהלך תקופת הביניים שבין מתן פסק הדין בעע"מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (23.7.2015), אשר קבע כי ככלל קמה חובה להקדים פנייה לרשות מנהלית בטרם הגשת תובענה ייצוגית נגדה וכי ניתן לפסוק גמול ושכר טרחה במקרה של הודעת הרשות על חדילה בעקבות הפנייה המוקדמת, לבין פסק הדין בדנ"מ 5519/15 יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ (17.12.2019), אשר שינה קביעות אלה. משכך, סבור העותר כי הוא זכאי לשכר ראוי בגין הפניות המוקדמות הללו. על פי האמור בעתירה, ביום 4.3.2019 התקיימה ישיבה במשרדי הרשות בה הועלתה הצעה על ידי העותר להסדרת התשלום בגין פניותיו. חלף הזמן, ובהיעדר התקדמות ומענה מצד הרשות, שלח העותר לרשות ביום 28.6.2019 טיוטות של בקשות לבית המשפט לפסיקת גמול ושכר טרחה. עוד באותו היום ביקש נציג הרשות שהות של שבועיים למתן מענה. בחלוף כ-7 חודשים, ולאחר שעל פי הנטען לא התקבל מענה מהרשות, שלח העותר ביום 26.1.2020 הודעת תזכורת. לאחר 3 חודשים, ביום 30.4.2020 פנה העותר לרשות בפניה מוקדמת ומיצוי הליכים טרם הגשת עתירה. משלא נענה, הגיש העותר ביום 24.6.2020 את העתירה שלפנינו במסגרתה ביקשה כי נורה על הרשות להשיב לפניותיו. דין העתירה להידחות על הסף. עובד ציבור, ובכלל זה המשיבים, אכן נדרש על פי החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 (להלן: "חוק ההחלטות וההנמקות") להשיב לפניות הציבור ביחס לשימוש בסמכותו באופן מנומק ובתוך פרק הזמן שנקצב בחוק ההחלטות וההנמקות (ראו בפרט סעיפים 2 ו-2א לחוק ההחלטות וההנמקות). ואולם, התוצאות של אי מתן תשובה, כפי שנטען בענייננו, הוא שרואים את הבקשה כאילו סורבה, ואילו נטל הראייה להצדקת ההחלטה יועבר אל כתפי הרשות, כאמור בסעיף 6 לחוק ההחלטות וההנמקות. העותר סבור כי הוא זכאי לתשלום כספי מהרשות בעבור פועלו. ייתכן שכך – איננו מביעים כל עמדה בעניין זה. קיימים הליכים משפטיים אזרחיים בהם יכול העותר לנקוט על מנת לממש זכות מסוג זה, ככל שהיא אכן עומדת לעותר. הליכים אלו, אשר על טיבם המדויק איננו מחווים דעה, ניתן לנקוט גם כלפי המדינה. לפיכך, עומד לעותר סעד חלופי, המייתר היזקקות של בית משפט זה לעתירתו. עניין זה ברור היטב גם לעותר (כפי שעולה מהעתירה עצמה), ולפיכך עתירתו לא רק מיותרת, אלא גם תמוהה. בנסיבות אלו – דין העתירה להידחות. העותר יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 2,500 ש"ח. בקביעת סכום זה הבאנו בחשבון את העובדה שלא התבקשה תגובה. ניתן היום, ‏ו' בתמוז התש"ף (‏28.6.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20042210_Y01.docx למ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il