תיימור קיס נ. מדינת ישראל

8 בבית המשפט העליון עפ"ג 42205-06-25 לפני: כבוד השופט בדימוס יוסף אלרון כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט חאלד כבוב המערער: תיימור קיס נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-ת"פ 33723-06-23 מיום 12.5.2025, שניתן על ידי השופטת מ' גרינברג תאריך ישיבה: ט"ו אלול התשפ"ה (8 בספטמבר 2025) בשם המערער: עו"ד באסל פלאח; עו"ד אלעד פסקרו בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד נועה גפן עו"ס סיון קוריס פסק-דין השופט בדימוס יוסף אלרון: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' גרינברג) ב-ת"פ 33723-06-23 מיום 12.5.2025, בגדרו נגזר על המערער עונש של 23 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, בגין ביצוע מספר עבירות בחלקי נשק או תחמושת שנגנבו מידי המשטרה. עובדות כתב האישום המתוקן נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המונה שני אישומים, בגין מעורבותו בעסקאות סחר בחלקי נשק ותחמושת שבוצעו במהלך שנת 2022 ועד תחילת שנת 2023. עסקאות אלו בוצעו על ידי המערער וחברו – רוני עאסף, תוך ניצול שירותו של רוני במשטרה ונגישותו לנשק ותחמושת. לפי המתואר באישום הראשון, במהלך חודש מאי 2022 רוני גנב מתחנת המשטרה בפתח תקווה שני מכלולים של רובה M16, ולאחר-מכן יצר קשר עם המערער, יידע אותו על דבר הגניבה, וביקש ממנו למכור אותם. בהמשך, המערער שכנע את רוני מהי העסקה הרצויה למכירתם ועדכן אותו כי סידר את העסקה לכך. רוני העביר למערער את המכלולים, והלה מכר אותם תמורת 6,000 ש"ח. מתוכם המערער העביר לרוני 3,500 ש"ח, והותיר בידיו 2,500 ש"ח. לפי המתואר באישום השני, לאחר שנודע למערער כי בידי רוני מפתח לחדר בו מצויה תחמושת בתחנת המשטרה, הוא הודיע לו כי יש רוכש שמוכן לשלם עבור התחמושת, וביקש ממנו שיבצעו עסקה זו. כך גם, זממו השניים לבצע עסקת מכירת אמל"ח שהיה מצוי באותו החדר. אולם, עסקאות אלו לא יצאו מן הכוח אל הפועל, לאור חששו של רוני כי ייתפס. עוד תואר כי באותה התקופה, רוני גנב מהתחנה ארגז תחמושת ובו כ-30 קופסאות של כדורי אקדח בקוטר 9 מ"מ. במקביל, רוני והמערער קשרו קשר למכירת התחמושת הגנובה, לשם קבלת רווח כספי. בהמשך, המערער מכר את ארגז התחמושת תמורת 11,000 ש"ח, שחולקה בין השניים. בנוסף, תואר כי רוני מכר ביחד עם המערער, 340 כדורים של רובה M16 שנגנבו מהתחנה, וכן קופסת כדורי אקדח. לאחר שהמערער הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן, הוא הורשע בשתי עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שתי עבירות של סחר בנשק בצוותא לפי סעיפים 144(ב2) ו-29(ב) לחוק; עבירה של החזקת חלק מהותי בנשק לפי סעיף 144(א) לחוק; עבירה של נשיאה והובלה של חלק מהותי בנשק לפי סעיף 144(ב) לחוק; עבירה של החזקת תחמושת בצוותא לפי סעיפים 144(א) סיפה ו-29 לחוק; ועבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) סיפה לחוק. תמצית גזר דינו של בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי בגזר דינו קבע כי במעשים שהמערער ביצע, פגע פגיעה מהותית בערכים המוגנים ביסוד העבירות, נוכח חלקו המשמעותי בביצוע עבירות הסחר והנזק הפוטנציאלי הגלום במעשיו. על בסיס האמור ולאחר שבחן את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, קבע כי מתחם העונש ההולם בגין כלל העבירות בהן הורשע הוא 50-28 חודשי מאסר בפועל. בהמשך, בית המשפט המחוזי עמד על נסיבותיו האישיות של המערער ושיקולי השיקום בעניינו, לאורם מצא לסטות לקולה ממתחם העונש ההולם למעשיו. כאשר בצד זאת קבע כי אין מקום לאמץ את האמור בתסקיר מטעם שירות המבחן, ולהימנע מלגזור על המערער מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. לבסוף, נגזר על המערער עונש של 23 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה בנשק מיום שחרורו, 5 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור עבירה של קשירת קשר לפשע במשך שנתיים מיום שחרורו, וקנס בסכום של 10,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו. טענות הצדדים בערעור המערער טוען כי יש להקל בעונשו כך שירוצה בדרך של עבודות שירות, על בסיס שני טעמים מרכזיים: ראשית, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשהטיל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, בניגוד להמלצת תסקיר שירות המבחן בעניינו, ומבלי שבית המשפט המחוזי נימק את סטייתו מהתסקיר. שנית, נטען כי העונש שנגזר עליו אינו הולם את נסיבותיו האישיות, ופוגע בעקרון האחידות בענישה, לנוכח השוואתו לעונש שהוטל על מעורב אחר בפרשה אשר נגדו הוגש כתב אישום נפרד. מנגד, המשיבה טענה בדיון לפנינו, כי לא נראה שמתקיים בעניינו של המערער הליך שיקומי ממשי, שמצדיק הקלה נוספת בעונשו. עוד נטען כי נסיבות המקרה דנן שונות מהמקרה של המעורב האחר בפרשה אליו מתייחס המערער בטיעוניו, הן בבחינת העבירות המיוחסות למערער וכמות התחמושת שנמכרה, והן באשר לטיב ההליך השיקומי שעבר. משכך, לטענת המשיבה אין מקום להתערבות בעונש שנגזר על המערער. דיון והכרעה כלל ידוע כי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בעונש שנגזר על המערער, אלא אם העונש סוטה באורח ניכר ממדיניות הענישה המקובלת במקרים דומים, או במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין (ע"פ 1932/24 קיברה נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.1.2025)). מכלול נסיבות המקרה שלפנינו ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שבהן הורשע המערער, מוליכים למסקנה ברורה – לא רק שעונש של 23 חודשי מאסר בפועל אינו מחמיר עימו באופן המצדיק את התערבותנו; אלא שהוא למעשה מקל עימו. עבירות הנשק לסוגיהן ונגזרותיהן, פשטו בערי ישראל ורחובותיה עד אשר הפכו לרעה חולה. מעצם טבען עבירות אלו מהוות סכנה לשלום הציבור וביטחונו (ע"פ 5832/24 מיזערו נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (6.3.2025)). אך חומרת עבירות אלו אינה רק מתמצה בעבירות גופן, הן עלולות לשמש כר פורה לביצוען של עבירות נוספות בידי מי שנטל את הנשק באופן בלתי חוקי, או בידיו של אחר שעשויות להיות פליליות או עוינות את ביטחון מדינת ישראל, באופן שעלול לגבות מחיר דמים (ראו והשוו: ע"פ 2571/24 מדינת ישראל נ' שאהין, פסקה 7 (19.5.2025); עוד ראו את פסק דיני בבית המשפט המחוזי: ת"פ (מחוזי חי') 275/03 פרקליטות מחוז חיפה נ' שיח ודיע (19.10.2003)). לביעור תופעה זו, שבתי וחזרתי על הצורך בנקיטת מדיניות ענישה הולמת, מוחשית ומרתיעה כלפי "כל חוליות השרשרת העבריינית" (ע"פ 4456/21 מדינת ישראל נ' אבו עבסה, פסקה 15 (23.1.2022); ראו עוד: ע"פ 78/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (26.7.2022) (להלן: פלוני)). כפי שהבהרתי, המסר המשתקף אפוא ממדיניות ענישה זו הוא חד וברור: "שומר נפשו ושלומו – ירחק מעבירות הנשק באשר הן, קלות כחמורות" (עניין פלוני, בפס' 10). גם המחוקק הכיר בצורך בהחמרת הענישה, וקבע במסגרת תיקון 140 לחוק (חוק העונשין (תיקון מס' 140 – הוראת שעה), התשפ"ב-2021, ס"ח 2938), עונשי מינימום בצידן של עבירות הנשק, כך שככלל העונש שיוטל על הנאשם בהן לא יפחת מרבע העונש המרבי הקבוע לצד העבירה (עפ"ג 20712-11-24 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 17 (21.4.2025)). אמנם במסגרת מדיניות ענישה זו, קיימת שונות בין עבירות הנשק, בהתאם לסוג הנשק טיבו ותכליתו (ביטוי לכך באשר למדיניות הענישה ניתן בהנחיית פרקליט המדינה: פרקליט המדינה הנחיה מס' 9.16 – מדיניות ענישה בעבירות נשק ומטעני חבלה (2016)). אולם אין בכך כדי לשנות ככלל ממדיניות הענישה המרתיעה והמוחשית מאחורי סורג ובריח בעבירות אלו. חומרת העבירות ופוטנציאל הפגיעה בהן בשלום הציבור דומות הן. הרי די בכל אחד מהם – חלקי נשק, תחמושת או נשק – כדי לקדם את הגשמת פעילותו הפלילית של העבריין. בענייננו, המערער ורוני, רקמו תכנית עבריינית לניצול שירותו של רוני במשטרת ישראל ונגישותו לנשק, כדי לבצע בצוותא עבירות סחר בחלקי נשק ותחמושת. תכנית זו התפרשה על פני תקופה ממושכת, במסגרתה ביצעו שורת מעשים בהם בין השאר, רוני גנב חלקי נשק ותחמושת ממשטרת ישראל, והמערער ייעץ בדבר העסקה המיטבית, מכר את השלל וחילק את הממון בין השניים. אין מדובר אפוא במעידה רגעית, כי אם במעשים חוזרים ונשנים כחלק מתכנית עבריינית, אשר בה בכל הקשור לסחר במכלולים ובתחמושת, למערער "החלק המשמעותי ביותר", כפי שקבע בית המשפט המחוזי. כל זאת, כאשר הנשק הגנוב מקורו במשטרת ישראל, על כל המשמעויות הנלוות לכך לאמון הציבור בה וכשירות פעילותה. במהלך ביצוע התכנית העבריינית, המערער ורוני מכרו שני מכלולים של רובה 16M, ארגז תחמושת ובו כ-30 קופסאות של כדורי אקדח, 340 כדורים של רובה 16M וקופסא של כדורי אקדח. כמויות גדולות אלו של חלקי נשק ותחמושת מלמדות אף הן על חומרת העבירות ופוטנציאל הפגיעה הטמון בהן, אשר מתעצם נוכח הקביעה של בית המשפט המחוזי, לפיה המכלולים והתחמושת לא אותרו. כך שאלו עשויים להמשיך להוות סכנה לפעילות פלילית או עוינת (ראו והשוו: ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, פסקה 17 לפסק דיני (5.11.2019); ראו עוד פסק דיני בבית המשפט המחוזי: ת"פ (מחוזי חי') 6063/07 מדינת ישראל נ' זהראן (29.10.2007)). נסיבותיו האישיות של המערער, ובכללן גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי לחובתו, אינם מצדיקים הקלה נוספת בעונשו, מעבר לזו שניתנה לו על ידי בית המשפט המחוזי. זאת, נוכח חומרת העבירות בהן הודה והורשע המערער, והצורך בהרתעת הרבים המקבל משנה תוקף בעבירות מסוג זה (עפ"ג 70738-04-25 אסרף נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (18.6.2025)). כמו כן, אין כל הצדקה להקל בעונשו של המערער בשל שיקולי שיקום. כפי שקבע חברי השופט א' שטיין ב-ע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (14.9.2022): "'בטיפולנו בעבירות [נשק] מסוג זה ובמבצעיהן, להרתעת היחיד והרבים ולהרחקת עברייני הנשק מהחברה על ידי השמתם בין כותלי הכלא לתקופות ממושכות יש מעמד בכורה', ועל כן 'ככלל, יעדים עונשיים אלו מוחקים מניה וביה את בקשת העבריין לשיקום [...] זאת, מסיבה פשוטה: 'בימים קשים אלה, השיקום שבראש מעייננו הוא שיקום המרחב הציבורי המדמם כתוצאה מעבירות נשק בלתי פוסקות והשימוש העברייני בנשק חם'" (שם, בפס' 15). טיב שיקולי השיקום בעניינו אף הם מחדדים זאת. פעמים רבות שבתי והדגשתי כי נאשם המבקש הכרה בשיקולי שיקום, עליו להוכיח זאת באמצעות עובדות וראיות ועל יסוד תשתית עובדתית מוצקה (עפ"ג 61295-02-25 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (12.8.2025)). במקרה שלפנינו, לאורך ההליך הוגשו מספר תסקירים מטעם שירות המבחן בעניינו של המערער. תחילה, נוכח פערים שעלו בין דרכי התנהלותו לחומרת העבירות שביצע והודאתו החלקית במעשים, שירות המבחן התרשם כי רב הנסתר על הנגלה, התקשה להעריך את הסיכון הנשקף ממנו ועל כן לא בא בהמלצה בעניינו. בהמשך, לאחר שהמערער שולב בקבוצה טיפולית, פורט בתסקיר משלים כי זוהתה "התגמשות בעמדותיו והפנמת המסר בצורך טיפולי", ומשכך, בין היתר, שירות המבחן המליץ על הטלת צו מבחן למשך 18 חודשים, בצד מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ורכיבי ענישה נוספים. למרות שבית המשפט המחוזי למד מתסקירים אלו כי המערער "לא עבר הליך טיפולי משמעותי", הוא סטה לקולה ממתחם העונש ההולם "כדי לעודדו להמשיך בהליכי שיקומו גם במהלך מאסרו". אלא שלא הייתה כל הצדקה לעשות כן, משהתנהלות המערער והסיכון הנשקף ממעשיו אינם מלמדים על סיכוי ממשי לשיקום כנדרש בדין (סעיף 40ד לחוק); כי אם על ניסיונות שיקומיים גרידא. מאחר שנעשתה חריגה זו – מוצו עד תום ואף מעבר לכך, שיקולי השיקום בגזירת עונשו. ממילא, גם בתסקיר העדכני שהוגש מטעם שירות המבחן אין כדי לשנות ממסקנה זו. מלבד זאת, גם שיקולי אחידות בענישה אינם יכולים לתמוך בטענות המערער. כפי שקבעתי בעבר, עקרון זה טומן בחובו שני מישורים: האחד, מחייב בחינה ממעוף הציפור של מקרים בעלי נסיבות דומות, באופן שמשמר רף ענישה אחיד; השני, מחייב את השוואת העונשים שהוטלו על נאשמים באותה פרשה, כך שהעונש שמוטל על כל אחד מהם הוא כתמונת ראי לחלקו היחסי במסכת העבריינית (ראו: ע"פ 1938/23 בלאי נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (13.12.2023)). בהתאם לכך, אין בהשוואת העונש שנגזר על המערער, לבין העונש שנגזר על אחר המעורב בפרשה, כדי ללמד על פגיעה באחידות בענישה. ראשית, המערער ביצע עבירות בחלק מהותי בנשק, בין השאר באמצעות סחר במכלולים ובכמות רבה של תחמושת. לעומת זאת, האחר המעורב בפרשה ביצע בעיקר עבירות בתחמושת ובכמות נמוכה בהרבה מזו של המערער. שנית, כפי שהצהירה ב"כ המשיבה בדיון לפנינו, בעניינו של האחר מדובר בהליך שיקומי משמעותי, בעוד בעניינו של המערער מדובר לכל היותר בניסיונות שיקומיים. משכך, הרי שקיימת הבחנה ברורה בין מקרים אלו וכפועל יוצא עליה לקבל ביטוי ברור גם בענישה. זאת ועוד, בהינתן האמור באשר לתוכנו של עקרון האחידות בענישה, לו היו מתקבלות טענות המערער היה הדבר מביא להקלה נוספת בעונשו מבלי שיש לכך כל הצדקה, באופן שחורג לקולה במידה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת. תוצאה זו, למעשה היא שפוגעת באחידות בענישה – ואין לקבלה. סוף דבר באולמות הערכאות השיפוטיות בישראל נדונים פעמים רבות מעשי עבריינות בנשק ובחלקיו, אף כאלו שהוצאו שלא כדין מידיהם של כוחות הביטחון, משטרת ישראל וצבא הגנה לישראל (ראו למשל: ע"פ 7781/03 פלוני נ' מדינת ישראל (4.8.2005); ע"פ 5318/03 עמר נ' מדינת ישראל (8.1.2004)). חלקי נשק המאוחסנים בידי גופים אלו, נועדו להגן ולשמור על הציבור בישראל וביטחונו לעת מצוא, והנה בפרשייה הפלילית שבפנינו, דווקא אלה שאמונים על שמירתם, מצויים בלב ליבה של התארגנות עבריינית לכל עניין ודבר באמצעות הוצאתם ממשמורת, תוך שהמערער דנן מודע לכך. הנה כי כן, העונש שנגזר על המערער, אשר סחר בחלקי נשק ותחמושת שמקורם במשטרת ישראל, במסגרת תכנית עבריינית ממושכת – אינו מחמיר עימו כלל. נסיבותיו האישיות, שיקולי השיקום ועקרון האחידות בענישה, אינם משנים מתוצאה זו. למעשה, אילו היה מוגש ערעור מטעם המשיבה על קולת העונש, הייתי מוצא לקבלו. נוכח האמור, אציע לחבריי כי נדחה את הערעור. יוסף אלרון שופט בדימוס השופט אלכס שטיין: אני מסכים. אלכס שטיין שופט השופט חאלד כבוב: אני מסכים. חאלד כבוב שופט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט בדימוס יוסף אלרון. ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ו (26 נובמבר 2025). יוסף אלרון שופט בדימוס אלכס שטיין שופט חאלד כבוב שופט