סעיד עבדאלמגיד אבו ליל נ. עזבון המנוח אסעד נואטחה ז"ל- ע"י י

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 422/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. סעיד עבדאלמגיד אבו ליל 2. עבדאלחלים אחמד אבו ליל נ ג ד המשיבים: 1. עזבון המנוח אסעד נואטחה ז"ל- ע"י יורשיו 2. עזבון המנוח גורגית ראשד ז"ל 3. יעקוב ראשד עכרמה 4. שופאני חולוד עכרמה 5. יעקוב עכרמה ראשד 6. רים עכרמה ראשד 7. רוזאן עכרמה ראשד 8. רואן עכרמה ראשד 9. עאידה אבו חורג' 10. עפאף רואשדה 11. חנא נואטחה 12. עיזבון המנוחה נאיפה חבייס ע"י יורשיה 13. מרים יוסף אבו נויסרה 14. אמל ח'בייס 15. מסעדה פרחאת ראשד 16. מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 23458-06-21 מיום 18.11.2021 שניתן על ידי כב' השופטת עירית הוד תאריך הישיבה: ד' באב התשפ"ב (1.8.2022) בשם המערערים: בשם המשיב 5: בשם המשיבה 16: עו"ד עאבד מג'די בעצמו עו"ד מרווה בג'ה פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ע' הוד) בת"א 23458-06-21 מיום 18.11.2021, שבגדרו נדחתה תביעת המערערים על הסף מחמת התיישנותה. 1. ביום 10.6.2021 הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה לפיצויי הפקעה בגין הפקעת חלקה 28 בגוש 17530 (להלן: החלקה או המקרקעין), שנעשתה ביום 19.3.1976. המערערים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו הם זכאים לקבל מהמשיבה 16 (להלן: המדינה) פיצויי הפקעה בגין הפקעת החלקה בהתאם לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה). 2. המדינה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. נטען כי מדובר בתביעה לפיצויי הפקעה שחלה לגביה ההלכה שנקבעה בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד סו(2) 58 (2013) (להלן: הלכת ארידור), שלפיה חוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) חל על תביעה לפיצויי הפקעה ומועד התיישנותה הוא בחלוף 7 שנים ממועד הולדת העילה שבגינה הוגשה התביעה. בגדר הלכת ארידור נקבעה הוראת מעבר בת שלוש שנים להגשת תביעות לפיצויי הפקעה לתובעים שתביעתם כבר התיישנה, שבמהלכה לא תועלה על ידי המדינה טענת התיישנות, ותקופה זו הסתיימה ביום 21.3.2016 (להלן: המועד הקובע). התביעה מושא הערעור דנן הוגשה ביום 10.6.2021, למעלה מ-45 שנה ממועד הפקעת החלקה, כ-20 שנה לאחר מועד תפיסת המדינה את החזקה בה וכעבור 5 שנים מתום המועד הקובע, ומשכך המערערים איחרו את המועד ויש לדחות את תביעתם. המדינה הוסיפה וטענה, כי ממילא תקופת המעבר שנקבעה בהלכת ארידור נועדה לסייע לתובעים שתביעתם לפי חוק ההתיישנות התיישנה, ועל כן אין מקום להוסיף עליה "ארכה על ארכה" ולעקוף אותה על ידי כך. עוד נטען, בין היתר, כי המערערים לא ציינו שתביעה זו הוגשה על ידם בעבר כת"א 29385-03-16 אבו ליל סעיד נ' מדינת ישראל (להלן: התביעה הראשונה) ונמחקה לבקשת התובעים בפסק דין מיום 16.6.2020, מבלי שאוזכרה או ניתנה אורכה להגישה מחדש; כי המערערים לא נימקו כלל את מועד הגשת התביעה בשיהוי רב; וכי אין בחריגים הקבועים בחוק ההתיישנות, שאף לא נטענו, כדי להועיל למערערים, שכן מדובר בהוראת מעבר פסיקתית ולא במניין תקופת התיישנות. בנוסף, וכתימוכין לעמדתה, הפנתה המדינה לשורת פסקי דין שבהם נדחו תביעות לפיצויי הפקעה בשל הגשתן לאחר המועד הקובע. 3. ביום 4.11.2021 הגישו המערערים תגובה מטעמם שבה נטען כי על בקשת המדינה להידחות. לעמדת המערערים, מדובר בתביעה חוזרת שהוגשה בתוך פחות משנה ממועד מחיקת התביעה הראשונה ביום 16.6.2020, שלגביה אין ספק כי הוגשה בתוך תקופת המעבר שנקבעה בהלכת ארידור. משכך, ולנוכח הקביעה כי חוק ההתיישנות חל על תביעות לפיצויי הפקעה מבלי שסויגו הוראות חוק ספציפיות מתוכו, קיימת תחולה לסעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות שמעכבים את מירוץ ההתיישנות, ועל כן מדובר בתביעה שלא התיישנה. עוד נטען, בין היתר, כי התביעה הראשונה נמחקה מחמת חסרון כיס של המערערים שלא יכלו לממן חוות דעת עדכנית של שמאי, ובפרק הזמן שעבר עמלו המערערים להשיג את הכספים הנדרשים; וכי על דרך הכלל בתי משפט אינם ממהרים להורות על סילוק תביעה על הסף על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות, ומשכך שימוש בצעד זה עליו להתפרש בצמצום. 4. ביום 18.11.2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקיבל את בקשת המדינה והורה על סילוק התביעה על הסף. בית המשפט חזר על עיקרי הלכת ארידור וקבע כי התביעה הוגשה עשרות שנים לאחר מועד הפקעת החלקה, ובחלוף למעלה מ-5 שנים ממועד סיום תקופת המעבר שנקבעה בהלכת ארידור, ועל כן התביעה התיישנה. ביחס לטענות המערערים לעניין תחולת הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות נקבע, כי אין להן כל רלוונטיות במקרה דנן, שכן, עילת התביעה – תפיסת החזקה במקרקעין על ידי המדינה – נולדה אף היא לפני למעלה מ-20 שנה, כך שתקופת ההתיישנות חלפה מזמן. מכאן, שמלכתחילה יכלו המערערים להגיש את התביעה מכוח הלכת ארידור בלבד, ולא מכוח חוק ההתיישנות, ולכן אין מקום כעת להחיל הוראות סעיפים ספציפיים בחוק ההתיישנות ולהאריך דרכן את תקופת המעבר שהסתיימה זה מכבר. על פסק הדין נסב הערעור דנן. 5. בתמצית, המערערים טענו כי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת המדינה להתיישנות התביעה. נטען, כי בהינתן שהתביעה הראשונה הוגשה בתוך התקופה שנקבעה בהלכת ארידור, ולא הועלתה בעניינה טענת התיישנות; בהינתן שהתביעה הראשונה נמחקה בשל נסיבות חיצוניות שלא הייתה למערערים שליטה לגביהם, ומאידך הם לא זנחו את תביעתם; ובהינתן סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות המאפשרים למערערים להגיש את התביעה מחדש בתוך שנה מיום מחיקתה, כפי שנעשה על ידם – בהינתן כל אלה, יש לקבל את הערעור. עוד טענו המערערים, בין היתר, כי מדובר בתביעה אזרחית שלא חלה עליה התיישנות, ולחלופין מדובר בתביעה לסעד הצהרתי שגם עליה לא חלה התיישנות; כי יש לפרש את סעיף 15 לחוק ההתיישנות באופן מרחיב כך שהוא יחול גם על תביעה שנמחקה ולא רק על תביעה שנדחתה; כי אין לערוך אבחנה מלאכותית בין תקופת הארכה שנקבעה בחוק לבין תקופת הארכה יציר הפסיקה; כי יש לפרש את מוסד ההתיישנות והמגבלות שמכוחו על רקע זכות הגישה לערכאות, על מנת שלא לפגוע בה בצורה לא מידתית; וכי המדינה לא זכאית להעלות כיום טענת התיישנות כאשר במשך שנים רבות לא שילמה למערערים פיצויים בעבור הפקעת החלקה. יצוין כי בתום הדיון על פי בקשת בא כוח המערערים הותר לו להגיש מסמכים נוספים כתימוכין לעמדתו, ולמדינה ניתנה רשות להגיב. 6. למקרא כתב הערעור על נספחיו וצרופותיו ולאחר שהתקיימה בפניי ישיבת קדם ערעור שבה נשמעו טענות הצדדים בעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות אף בלא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. 7. כידוע, בע"א 5964/03 עזבון המנוח אדוארד ארידור נ' עיריית פתח-תקוה, פ"ד ס(4) 437 (2006) ולאחר מכן בדיון הנוסף בעניין ארידור נקבע כי תביעות לפיצויי הפקעה כפופות לתקופת התיישנות בת 7 שנים בהתאם לחוק ההתיישנות, וכי מרוץ ההתיישנות בתביעות מסוג זה מתחיל לכל המאוחר במועד שבו נתפסה החזקה במקרקעין על ידי הרשות המפקיעה. אין חולק כי החלקה הופקעה בשנת 1976, וכי המדינה נרשמה כבעלים של החלקה בשנת 1998, ומכאן שתביעת המערערים התיישנה לפני עשרות שנים. בהתחשב בחוסר הבהירות ששרר בעניין זה עובר למתן הלכת ארידור ובשל חדשנותה, נקבעה במסגרתה הוראת מעבר לגבי תביעות שתוגשנה בתוך שלוש שנים ולא יאוחר מיום 21.3.2016 (להרחבה נוספת ראו והשוו ע"א 6744/20 מדינת ישראל-רשות מקרקעי ישראל נ' לילא טבר (7.7.2022)). ברם, בענייננו, המערערים הגישו את התביעה מושא הערעור דנן רק ביום 10.6.2021, בחלוף כ-5 שנים מתום המועד הקובע, ועל כן אין מנוס מהקביעה כי התביעה התיישנה (ראו והשוו ע"א 6554/20 עזבון המנוח ג'אבר חורי ז"ל נ' מדינת ישראל-רשות מקרקעי ישראל (10.3.2022); ע"א 6731/19 עזבון המנוח עבד אלרחמן אבו ראס נ' רשות מקרקעי ישראל-מדינת ישראל (24.2.2021)). 8. אין ממש בהסתמכות המערערים על החריגים הקבועים בסעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות. ענייננו אינו בתקופת התיישנות אלא בהוראת מעבר יציר הפסיקה על פי הלכת ארידור. כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא, מלכתחילה הלכת ארידור היא שאפשרה למערערים להגיש את התביעה הראשונה בסיטואציה שבה תקופת ההתיישנות בהתאם לחוק ההתיישנות חלפה. מכאן, שאין להחיל בענייננו את הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, באשר התביעה מושא הערעור דנן הוגשה לאחר מועד ההתיישנות ובחלוף המועד הקובע לפי הלכת ארידור. הארכה של תקופת המעבר שנקבעה בהלכת ארידור מכוח חוק ההתיישנות אינה עומדת בקנה אחד עם תכלית ההלכה שנקבעה ועם הגיונה, והיא לא מתיישבת עם הפסיקה בתחום. בהיקש לאמור לעיל, אפנה לפסיקה שלפיה אין תחולה להסדרים המאריכים את תקופת ההתיישנות על פי חוק ההתיישנות, מקום שבו מדובר בהוראת המעבר שנקבעה לתחולת ההלכה של "הולדה בעוולה" הידועה במחוזותינו כהלכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012)): "ודוקו, המערערת הוסיפה וטענה כי מצבה הנפשי עשוי להשפיע על תחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות על תביעת בנה. אולם, כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, 'דיני ההתיישנות – על ההוראות המשעות או דוחות את מירוץ ההתיישנות – אינם יכולים להפיח רוח חיים בעילה שכבר בטלה מן העולם' (רע"א 8573/18, פסקה 8; עניין פלונית, פסקה 5). משמע, נוכח המסקנה כי הלכת המר ביטלה את עילת 'חיים בעוולה' של התובע, אין בדיני ההתיישנות כדי ליצור עבורו עילה חדשה יש מאין, והוא אינו יכול להיבנות מתחולה ישירה של סעיף 11 (ע"א 4217/19 פלונית נ' קופת חולים לאומית, פסקה 8 (25.1.2022)). בשורה התחתונה, משנמחקה התביעה הראשונה שהוגשה בתוך תקופת המעבר על פי הלכת ארידור, "נסתחפה שׂדם" של המערערים והם יוצאים עם ידיהם על ראשם, באשר תקופת ההתיישנות חלפה זה מכבר ותקופת הוראת המעבר חלפה אף היא. 9. בשולי הדברים אציין כי עיון בחומר שהגיש בא כוח המערערים לאחר הדיון, ובכלל זה בתביעות אחרות שאליהן הפנה, ועיון בתגובת המדינה, מעלים כי אין בסיס לטענת המערער להפליה לעומת מקרים אחרים. אין מדובר בסיטואציות דומות לענייננו דנן, ואין בחומר שהוגש על ידי המערערים כדי לבסס את טענת המערערים לחוסר שוויון. ממילא, אין בכך כדי לעלות או להוריד באשר לתוצאת הערעור. 10. סוף דבר, שהערעור נדחה. לנוכח אופי הערעור, ומשלא נתבקשה תשובה לערעור לא ייעשה צו להוצאות. עם זאת, המערערים יישאו בהוצאות המשיב 5 שהתייצב לישיבת קדם המשפט, בסך 500 ₪. ניתן היום, ‏כ"ח באב התשפ"ב (‏25.8.2022). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22004220_E02.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1