פלוני נ. קופת חולים לאומית

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4217/19 לפני: כבוד המשנה לנשיאה נ' הנדל כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. קופת חולים לאומית 2-5. פלונים 6. שירותי בריאות כללית בי"ח סורוקה 7. מור- המכון למידע רפואי בע"מ 8-9. פלונים 10. בית החולים אסותא תל אביב 11-13. פלונים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.05.2019 בת"א 41891-11-17 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' כהן בשם המערערת: עו"ד כהן אבי בשם המשיבים 5-1: עו"ד הילה שקיב; עו"ד דוד גל בשם המשיב 6: עו"ד הדס בר גיורא בשם המשיבים 9-7: עו"ד רועי ליטוין בשם המשיבים 11-10: עו"ד שרון בלום פסק-דין המשנה לנשיאה נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 41891-11-17; השופטת ע' כהן), במסגרתו נמחקה תביעה שהגישה המערערת (להלן גם: האם), יחד עם בנה (להלן: התובע) ואמה (להלן: הסבתא; כולם יחדיו: התובעים), נגד המשיבים. במוקד התביעה, ניצבת הטענה כי מחדלי המשיבים – שלא הפנו את המערערת לבדיקות נחוצות במהלך הריונה, והחמיצו ממצאים חשובים שהיה עליהם לגלות בבדיקות שכן נערכו – הביאו ללידת התובע, ביום 12.5.2003, כשהוא "סובל מתסמונת דאון ומומים נוספים [...] ונכותו הכוללת הינה חמורה וקשה". 2. בטרם ארחיב לגבי הערעור, אזכיר בקצרה כי בנסיבות שבהן "נושא אדם מוגבלות מולדת כלשהי, ונטען כי התנהגות זהירה של הנתבעים [...] הייתה מונעת כליל את הולדתו", עשויות לקום שתי עילות תביעה נפרדות: עילת היילוד עצמו, אותה "נהוג לכנות 'חיים בעוולה', ועילת ההורים, המכונה "הולדה בעוולה" (ע"א 1326/07 המר נ' עמית, פסקה 1 לחוות דעת המשנה לנשיא א' ריבלין (28.5.2012); להלן: הלכת המר). בעבר, הוכרו שני מסלולי התביעה (ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ, פ"ד מ(2) 85 (1986)), אך הלכת המר הפכה את הקערה על פיה; נקבע כי "לא ניתן להכיר עוד בעילת הילד בגין 'חיים בעוולה'", וכי המענה לצרכיו יינתן במסגרת עילת התביעה העצמאית העומדת להורים (שם, פסקאות 35 ו-40). הכרעה עקרונית זו עוררה אתגרים מעשיים, והובילה לגיבוש הוראות מעבר שנועדו "לאפשר תקופת 'התאקלמות' למצב המשפטי החדש וכדי למנוע פגיעה בתובעים פוטנציאליים" (רע"א 8573/18 עמותת הסהר האדום בירושלים נ' פלוני, פסקה 8 (27.1.2019); להלן: רע"א 8573/18). תחילה, הוחלט כי "תוצאת פסק הדין – ככל שהיא נוגעת לביטול עילת התביעה של היילוד – לא תחול על תיקים תלויים ועומדים [...] שבהם לא הוגשה תביעת הורים" (חתימת הלכת המר), ובהמשך נפתחה גם הדלת להגשת תביעות מאוחרות בעילת "חיים בעוולה". כך, נקבע כי יילודים שעילת התביעה של הוריהם התיישנה בטרם ניתנה הלכת המר (ביום 28.5.2012), יוכלו להגיש את תביעותיהם-שלהם עד יום 28.8.2015 (רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני, פסקה 20 (28.8.2014); להלן: עניין הסהר האדום) – ומאוחר יותר, נפתח חלון הזדמנויות דומה ליילודים שתביעת הוריהם התיישנה עד יום 28.5.2013 (רע"א 7490/14 שירותי בריאות כללית נ' פלונית (28.12.2014); להלן: עניין שירותי בריאות). לבסוף, נוצרה הוראת מעבר ייעודית עבור יילודים שעילת התביעה של הוריהם התיישנה לאחר יום 28.5.2013, ועד יום 28.8.2015. לגבי קבוצה זו – ולגביה בלבד – נקבע כי תביעות "חיים בעוולה" שכבר הוגשו יוסיפו להתברר, וכי ניתן יהיה להגיש תביעות חדשות בעילה זו עד יום 31.12.2017 (רע"א 4288/15 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני, פסקה 18 לחוות דעתי (28.8.2016); להלן: עניין מכבי. ראו גם רע"א 398/18 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' פלוני, פסקה 19 לחוות דעת השופטת י' וילנר, וחוות דעתי (15.3.2018), שם הובהר כי הוראת המעבר בעניין מכבי אכן מוגבלת לקבוצה שהוזכרה לעיל (להלן: עניין פלוני)). הנה כי כן, הוראות המעבר עיכבו את תחולת הלכת המר על קבוצות תובעים מסוימות. עם זאת, יילוד שתביעת הוריו לא התיישנה עד יום 28.8.2015, אינו משתייך לקבוצות אלה, כך שעילת התביעה שלו בגין "חיים בעוולה" עברה מן העולם מיד עם מתן הלכת המר (ביום 28.5.2012. ע"א 7088/19 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פסקה 4 (11.8.2020); להלן: עניין פלונית). 3. על יסוד הוראות אלה, נשוב כעת לערעורך דנן. כאמור, התובע נולד ביום 12.5.2003. אך כתב התביעה – בו הובהר שהתובע נשען על עילת "חיים בעוולה", בעוד אמו וסבתו תובעות אך "כמיטיב[ו]ת נזקיו מכוח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964, ובהתאם להלכת 'זייצוב'" (פסקאות 2-3 לכתב התביעה) – הוגש רק ביום 19.11.2017. בנסיבות אלה, ביקשו המשיבים לסלק את התביעה על הסף "מחמת התיישנות ו/או העדר עילה". לדידם, עילת ה"הולדה בעוולה" של ההורים התיישנה בחלוף שבע שנים מהלידה, דהיינו, ביום 12.5.2010, כך שעילת התובע פקעה כבר ביום 28.8.2015, בהתאם להוראות המעבר בעניין הסהר האדום. בתשובתם הראשונה לבקשת הסילוק, מיום 20.2.2018, הסכימו התובעים כי תביעת ההורים "התיישנה לפני פסק דין המר" – אך סברו שאין בכך כדי למנוע את תחולת הוראת המעבר שנקבעה בעניין מכבי. לאחר שעמדה עקרונית זו נדחתה בעניין פלוני (ראו לעיל, פסקה 2), הגישו התובעים תשובה שנייה – בה טענו כי "נוכח הנסיבות המיוחדות של המקרה דנן", אין לשלול מן התובע את עילתו. במהלך הדיון בבית המשפט קמא, הוסיף ב"כ התובעים כי "אם עילת התביעה שייכת לאם", הרי שחל לגביה סעיף 11 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, הואיל והיא "עד היום לא מסוגלת לדאוג לעניינה" (עמודים 1, ו-7-8 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.2019; להלן: פרוטוקול הדיון במחוזי). מנגד, באי כוח המשיבים ציינו כי מדובר בטענה חדשה, שלא נתמכה בתצהיר ובחוות דעת, הציגו אינדיקציות שונות הסותרות אותה, והדגישו כי "אנחנו מתייחסים למה שכרגע עומד בפני ביהמ"ש – התביעה הוגשה על ידי היילוד" (שם, עמודים 5-8 ו-10). בתגובה, עמדו התובעים על טענותיהם, וביקשו, לחלופין, לתקן את כתב התביעה "באופן שהתביעה תהיה מטעמה של האם", או למצות את הבירור העובדתי לגבי כשירות ומעמד האם והסבתא. 4. כאמור, בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת התביעה. על פי השקפתו, "אין מחלוקת כי על פי הלכת המר במועד הגשת התביעה לתובע לא הייתה עילת תביעה" – ומשכך, אין בהסדרים המאריכים את תקופת ההתיישנות כדי "להפיח רוח חיים בעילה שבטלה מן העולם". בהעדר עילה לתובע, נשמטה הקרקע מתחת לתביעת האם והסבתא, שהוגשה אך בכובען כמיטיבות, ועל כן הוחלט למחוק גם אותה. בית המשפט העיר כי הוראות חוק ההתיישנות עשויות להיות רלוונטיות לגבי עילת ה"הולדה בעוולה" של האם, אלא שזו תבעה בענייננו "רק כמיטיבה, ולכן ממילא לא מתעוררת תחולת ההוראות המשעות על תביעתה". הבקשות החלופיות של התובעים נדחו אף הן – אם בשל קושי בתשתית הראייתית התומכת, ואם משום שהוספת האם כתובעת עצמאית שקולה להגשת תביעה חדשה "בעילה אחרת, ולא בתיקון התביעה הנוכחית". מכאן הערעור דנן. 5. בפתח הדיון בערעור, הודיעה המערערת כי עורך הדין ששכרה לא יכול היה להתייצב אליו, ועל כן – לפנים משורת הדין, ובהסכמת באי כוח המשיבים – נדחה הדיון למועד אחר. בא הכוח התייצב במועד זה, ובעקבות הדיון ניתנה למערערת הזדמנות לסכם בכתב את טענותיה ביחס לקו הטיעון שעל פיו "נושא האפוטרופסות משפיע על תחולת דין ההתיישנות בענייננו" (החלטה מיום 2.12.2020). בהשלמת הטיעון, תיאר ב"כ המערערת את מצבה הנפשי של מרשתו, והציג מסמכים רפואיים רלוונטיים. על פי השקפתו, אין זה מתקבל על הדעת שהלכת המר ביקשה לגבות מהתובע את מחיר אי הכשירות של אמו – ושל אביו, שניתק עמו קשר – ולשלול את עילת התביעה שלו. בתגובתם מיום 29.9.2021, טענו המשיבים, בין היתר, כי "תגובת המערערת כלל לא דנה בסוגיה" שבה הייתה אמורה לעסוק, ודחו את עמדתה גם לגופה. דיון והכרעה 6. הקביעה כי ענייננו בתביעה שהוגשה בעילת "חיים בעוולה" של היילוד, בעוד האם והסבתא מופיעות בה בכובען "כמיטיבות בלבד" (פסקה 17 לפסק הדין), מקובלת על המשיבים, תואמת את העמדה שהציגו גם התובעים במרבית שלבי ההליך (ראו לעיל, פסקה 3), ואין להתערב בה. כפועל יוצא, אין להתערב גם בהחלטה שלא לאפשר את תיקון כתב התביעה, בדרך של הוספת עילת ה"הולדה בעוולה". אכן, "אם כתב התביעה חורג מעילת התביעה המקורית, אין להתיר את תיקון התביעה, שכן התרתו תגרום פגיעה באינטרסים של הנתבע. זאת, משום שתיקון כתב התביעה ימנע ממנו טענת התיישנות, אשר הייתה עומדת לו אלמלא התיקון" (רע"א 6590/10 עזבון אשתייה נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פסקה 11 (28.5.2012)). 7. במוקד הדיון ניצבת, אפוא, השאלה האם במועד הגשת התביעה – 19.11.2017 – עמדה לתובע עילת "חיים בעוולה". כאמור לעיל, הלכת המר ביטלה עילה זו, אך הוראות המעבר השהו את תחולת ההלכה על קבוצות תובעים מסוימות, בהתאם למועד התיישנות עילת ההורים (רע"א 8573/18, פסקה 8). לפיכך, ראוי היה, לכאורה, למצות את הבירור לגבי מועד התיישנות עילת התביעה של האם ("הולדה בעוולה") – נוכח הטענות לתחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות – נוכח השפעתו הישירה על מועד פקיעת עילת התובע ("חיים בעוולה"). אף על פי כן, סבורני כי לא נפל פגם בהכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין. כפי שכבר הזכרתי לעיל (פסקה 3), בא כוח התובעים טען במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט קמא ביום 8.1.2019, כי "התובעת הזו עד היום לא מסוגלת לדאוג לעניינה" – כמשמעות המונח בסעיף 11 לחוק ההתיישנות – ושב והדגיש, במענה לשאלת בית המשפט, "שכל התקופה לא הייתה כשירה לנהל את עניינה [...] אף לא רגע אחד מיום הולדתו של הקטין" (עמודים 1 ו-8 לפרוטוקול הדיון במחוזי. ראו גם פסקה 24 להשלמת הטיעון בהליך דנן). במילים אחרות, התובעים גורסים כי מירוץ ההתיישנות לגבי עילת המערערת החל, לכל המוקדם, ביום 8.1.2019. דא עקא, אם כך הם פני הדברים, הרי שהתובע אינו משתייך לקבוצות שלגביהן נקבעו הוראות מעבר ייעודיות (בפרשיות הסהר האדום, שירותי בריאות ו-מכבי), כך שעילת התביעה שלו פקעה מיד עם מתן הלכת המר – שנים ארוכות בטרם הוגשה התביעה הנוכחית (עניין פלונית; לעיל פסקה 2). הנה כי כן, שתי הגרסאות שהציגו הצדדים לגבי כשירות האם ותחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות, מובילות למסקנה כי לתובע לא עמדה עילה עצמאית בעת הגשת התביעה – אם מכוח הוראת המעבר בעניין הסהר האדום (כגרסת המשיבים), ואם מכוח עניין פלונית. כמובן, מחלוקת זו עשויה להשפיע על גורל תביעה עצמאית אפשרית של האם (בגין "הולדה בעוולה"), אלא שההליך דנן סובב סביב עילת "חיים בעוולה" של היילוד, ומכאן שצדק בית המשפט המחוזי בקביעתו שזו אינה הזירה המתאימה לבירור העובדתי בעניין. 8. ודוקו, המערערת הוסיפה וטענה כי מצבה הנפשי עשוי להשפיע על תחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות על תביעת בנה. אולם, כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, "דיני ההתיישנות – על ההוראות המשעות או דוחות את מירוץ ההתיישנות – אינם יכולים להפיח רוח חיים בעילה שכבר בטלה מן העולם" (רע"א 8573/18, פסקה 8; עניין פלונית, פסקה 5). משמע, נוכח המסקנה כי הלכת המר ביטלה את עילת "חיים בעוולה" של התובע, אין בדיני ההתיישנות כדי ליצור עבורו עילה חדשה יש מאין, והוא אינו יכול להיבנות מתחולה ישירה של סעיף 11. זאת, אף מבלי להידרש לשאלות העובדתיות הנוגעות לכשירותן של אמו וסבתו (שמונתה לו, בשלב מסוים, כאפוטרופסית). 9. מן הטעמים הללו, סבורני כי דין הערעור הנוגע לעילת התביעה של התובע בגין חיים בעוולה – ושל אמו וסבתו כמיטיבות נזקיו – להידחות. נוכח נימוקיי, ובהתחשב במכלול נסיבות המקרה, יישא כל צד בהוצאותיו. המשנה לנשיאה השופט ד' מינץ: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אלרון: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה נ' הנדל. ניתן היום, ‏כ"ג בשבט התשפ"ב (‏25.1.2022). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19042170_Z24.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1