meta inc meta inc נ. סיגל קוק אביבי

8 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 42166-03-25 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף המבקשות: 1. Meta Platform, Inc. 2. Meta Platform Ireland, Inc. נגד המשיבה: סיגל קוק אביבי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 17.2.2025 בת"צ 22174-04-23 שניתנה על ידי כבוד השופטת הלית סילש; בקשה לעיכוב הליכים. בשם המבקשות: עו"ד יואב אסטרייכר; עו"ד אדם שפירא; עו"ד דניאלה צרוניצר-יעקב; עו"ד מעין רינד בשם המשיבה: עו"ד דן צוק פסק-דין לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת הלית סילש) מיום 17.2.2025 בת"צ 22174-04-23, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשות לנתב את הדיון בבקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית, שהועברה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק), למותב הדן בבקשות האישור האחרות שהוגשו נגדן. רקע והשתלשלות העניינים ביום 16.4.2023 הגישה המשיבה, סיגל קוק אביבי (להלן: המבקשת המייצגת), לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית נגד המבקשות, Meta Platforms, Inc. ו-Meta Platforms Ireland Ltd. (להלן, יחדיו: מטא), שעניינה, בעיקרם של דברים, בטענה כי למטא מעמד של מונופולין בשוק הרשתות החברתיות, והיא מנצלת אותו באופן בלתי הוגן בכך שהיא אוספת מידע אישי של משתמשי הרשת החברתית Facebook (להלן: המשתמשים ו-פייסבוק, בהתאמה), ומוכרת אותו לגורמים מסחריים – וזאת מבלי שהמשתמשים מקבלים תמורה הולמת עבור כך (להלן: בקשת האישור). בהתנהלותה האמורה, כך נטען, מטא מפרה את הוראות סעיף 29א לחוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק התחרות). ביום 14.6.2023 הגישה מטא בקשה לפי סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות להעברת הדיון בבקשת האישור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד (להלן: בקשת ההעברה). בעוד בקשת ההעברה מתבררת, הגישה המבקשת המייצגת בקשת אישור מתוקנת. בעקבות כך, ולאור הערת בית המשפט בהקשר זה, ביום 27.10.2024 הגישה מטא בקשת העברה חדשה (להלן: בקשת ההעברה המתוקנת), במסגרתה עמדה על קיומן של שלוש בקשות אישור נוספות שהוגשו נגדה, הנדונות בפני בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, ואשר לטענתה מעלות שאלות משותפות של עובדה או משפט הזהות או דומות בעיקרן לאלו שמתעוררות בבקשת האישור דנן (הכוונה היא לת"צ 32237-06-18, ת"צ 41747-06-23 ו-ת"צ 57579-06-23. להלן: בקשות האישור האחרות; ויחד עם בקשת האישור, להלן: בקשות האישור. יצוין כי שתי הבקשות האחרונות הועברו ביום 17.9.2024 לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד על ידי המותב שדן גם בבקשת ההעברה המתוקנת). בקשות האישור האחרות, כך נטען, עוסקות אף הן בפרקטיקה של איסוף מידע מצד מטא על המשתמשים באמצעות טכנולוגיות שונות, וברווחים שהיא מפיקה ממידע זה; וזאת, גם אם העיסוק בהן נעשה תחת המטריה של דיני הגנת הפרטיות. עוד נטען, כי בכל בקשות האישור מועלות טענות ביחס להפרת חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, ולהתקיימות עוולת הרשלנות. לנוכח האמור, ובהינתן שגם חברי הקבוצות הנטענות בבקשות האישור חופפים במידה רבה, מטא טענה כי יש להורות על העברת הדיון בבקשת האישור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, על מנת שיתבררו בפני אותו מותב הדן בתובענות האחרות. המבקשת המייצגת, לעומת זאת, התנגדה לבקשת ההעברה המתוקנת מהטעם שבקשת האישור היא תביעת תחרות מובהקת, העוסקת בעיקרה בעילת המחיר המופרז, ובטענה כי המשתמשים נאלצו להסכים לתנאים הבלתי הוגנים של מטא בשל היעדר אלטרנטיבה לפייסבוק; בעוד שבקשות האישור האחרות, הנוגעות כאמור להפרת פרטיות של המשתמשים, מבוססות על הטענה כי לא ניתנה הסכמה מצידם לאיסוף המידע בעניינם. עוד נטען, כי העברת הדיון לא תועיל לבירור בקשת האישור ואף תוביל לשיבוש הדיון בבקשות האישור האחרות – בניגוד לתכליות סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות. ביום 26.12.2024 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא, כב' השופטת רחל ברקאי) את בקשת ההעברה המתוקנת (להלן: החלטת ההעברה), תוך שקבע, בין היתר, כי בקשת האישור מעלה שאלות משותפות של עובדה ומשפט הדומות לאלו שמתעוררות בבקשות האישור האחרות. זאת, שכן הטענה המרכזית המועלית בהן נסובה על כך שמטא נוהגת לאסוף מידע על המשתמשים באמצעות טכנולוגיות שונות – כאשר התוצאה של התנהלות זו עשויה להוביל להפרת דיני הגנת הפרטיות (כנטען בבקשות האישור האחרות) או להפרה של דיני התחרות (כנטען בבקשת האישור). משכך, בית המשפט המחוזי קבע כי "יש לברר את ליבת הסוגיה העובדתית הנוגעת לשיטות איסוף המידע בפני מותב אחד" (פסקה 6 להחלטה הראשונה; ההדגשה נוספה) – וכנגזר מכך הורה על העברת הדיון בבקשת האישור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד. לאחר שבקשת האישור הועברה לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, במקום לנתב את בקשת האישור לשולחנה של כב' השופטת איריס רבינוביץ' ברון – המותב שדן בבקשות האישור האחרות – ביום 16.1.2025 ניתנה החלטת פתקית של כב' השופט רמי חיימוביץ', המורה על כך שבקשת האישור תידון בפני השופטת סילש (להלן: החלטת הניתוב). בתגובה לכך, ומאחר שסברה כי מדובר בהחלטה טכנית שניתנה בניגוד להחלטת ההעברה, ביום 5.2.2025 מטא הגישה למותב החדש בקשה להעברת הדיון בבקשת האישור למותב אחר – השופטת רבינוביץ' ברון (להלן: הבקשה להעברת מותב). לחלופין, מטא ביקשה עיון מחדש בהחלטת הניתוב. ביום 17.2.2025 בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא (השופטת סילש), מהטעם שלא קיימת הצדקה להורות על העברת הדיון בבקשת האישור. לעמדת בית המשפט קמא, הגם שלא ניתן לאיין או לשלול קשר בהיבטים עובדתיים מסוימים בין בקשות האישור, הנוגעים לתחום של איסוף מידע ואופן השימוש בו, אין בנמצא שאלות משותפות של משפט, הזהות או דומות לאלו שיידונו בבקשות האישור האחרות. בתוך כך, בית המשפט קמא נתן משקל לכך שבהחלטת הניתוב הועברה בקשת האישור לטיפול המותב הנוכחי, על אף ידיעת הרקע לעניין. משכך, ועל אף שההליך בבקשת האישור מצוי בשלביו המוקדמים מאוד, נדחתה הבקשה להעברת מותב (להלן: ההחלטה הדוחה את הבקשה להעברת מותב או החלטת הדחייה). בקשת רשות הערעור דנן על ההחלטה הדוחה את הבקשה להעברת מותב, ו"למען הזהירות" גם על החלטת הניתוב, הגישה מטא את בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה היא שבה וטוענת כי יש להורות על העברת הדיון בבקשת האישור לשופטת רבינוביץ' ברון. תחילה, וכעניין של סמכות, נטען כי החלטת הניתוב ניתנה בניגוד לקביעתו של בית המשפט במסגרת החלטת ההעברה (בשל הבחירה במינוח "מותב אחד"). נוסף על כך, לגופם של דברים, מטא טוענת כי החלטת הדחייה שגויה לגופה מאחר שבית המשפט קמא לא נתן משקל בהחלטתו לדמיון הקיים בשאלות העובדתיות בין בקשות האישור, הנסוב על שיטות איסוף המידע מהמשתמשים; ועל השימוש הנטען שמטא עושה במידע זה למטרות רווח. יתרה מכך, מטא טוענת כי בקשות האישור מעוררות מספר שאלות משפטיות דומות, ואין צורך כי תתקיים חפיפה מלאה בין הטענות שמועלות בבקשות האישור. לבסוף, מטא טוענת כי יש להורות על העברת הדיון מאחר שהשופטת רבינוביץ' ברון כבר דנה בעבר בטענות הנוגעות למעמד המונופוליסטי הנטען של מטא בהקשר הנוכחי, ואין הצדקה שמותב נוסף ידון בהן. ביום 27.3.2025 הוריתי למבקשת המייצגת להודיע אם היא מסכימה לביטול ההחלטה הדוחה את הבקשה להעברת מותב, ולהעברת הדיון בבקשת האישור לשופטת רבינוביץ' ברון. זאת, על מנת שיהיה באפשרותה של השופטת רבינוביץ' ברון להחליט כיצד ראוי לשמוע את בקשת האישור, לרבות קבלת החלטה כי בקשת האישור תנוהל בנפרד מבקשות האישור האחרות (ואף בפני מותב אחר). עוד נקבע בהחלטתי, כי ככל שהמבקשת המייצגת תסרב להצעה האמורה – עליה להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור; וכי ההליך בפני בית המשפט קמא יעוכב עד למתן החלטה אחרת. בהמשך לכך, ביום 11.5.2025 הודיעה המבקשת המייצגת על סירובה להצעת בית המשפט; והגישה את תשובתה לבקשת רשות הערעור. לטענתה, אין מקום לתת רשות ערעור בענייננו, מאחר שההחלטה הדוחה את הבקשה להעברת מותב היא החלטה דיונית מובהקת, בעניין שבו מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב במיוחד. לגופו של עניין, המבקשת המייצגת טוענת כי מטרתה של מטא בבקשתה היא להביא לכך שבקשת האישור תתנהל בפני השופטת רבינוביץ' ברון אשר הביעה בעבר עמדה המטיבה עימה (לעניין מעמדה המונופוליסטי). יתרה מכך, המבקשת המייצגת גורסת כי החלטת הדחייה נכונה גם לגופה. זאת, מאחר שבבקשת ההעברה המתוקנת לא התבקשה העברת דיון למותב ספציפי אלא לבית המשפט המחוזי מרכז באופן כללי; בהינתן שסעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי בית המשפט "רשאי" להורות על העברת הדיון למותב ספציפי, אך אינו חייב לעשות כן; ומשום ששיקול דעתו של בית המשפט קמא הופעל פעמיים במקרה דנן – הן על ידי השופט חיימוביץ' הן על ידי השופטת סילש. לבסוף, שבה המבקשת המייצגת על טענתה לפיה השאלות המתעוררות בבקשות האישור האחרות שונות לגמרי מהשאלות המתעוררות בבקשת האישור. ביום 11.6.2025, ולבקשתה, הגישה מטא תגובה לתשובת המבקשת המייצגת, ובה טענה, בין היתר, כי יש הצדקה ליתן לה רשות ערעור, וזאת על מנת למנוע ניהול כפול של הליכים שיש ביניהם חפיפה מהותית, באופן שאיננו יעיל; וכי טענות המבקשת המייצגת מהוות, הלכה למעשה, ניסיון לערער על החלטת ההעברה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה, וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. אקדים ואומר כי יש להורות על קבלת הערעור. עניינה של בקשת רשות ערעור זו בפרשנות שיש לתת להוראת העברה שניתנה לפי סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות. לנוחות הקורא להלן סעיף משנה זה במלואו: (1) מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת – לאותו שופט או מותב. (2) מצא בית המשפט כי מתקיים האמור בפסקה (1), והיתה הקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור המאוחרת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, יורה בית המשפט על העברת הדיון בבקשה לאישור המאוחרת לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת, ואם נקבע השופט או המותב שידון בבקשה הקודמת או בתובענה הקודמת – לאותו שופט או מותב. [ההדגשות הוספו] בפסיקה קודמת של בית משפט זה נקבע כי שיקול הדעת אשר הוקנה לבית המשפט בגדר סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות הוא "רחב עד מאוד", ולפיכך, היקף ההתערבות של ערכאות הערעור בהחלטות שהתקבלו מכוחו הינו מצומצם ביותר (רע"א 1479/16 גדיש נ' מכללת א.ר. פסגות בע"מ, פסקה 3 (3.4.2016); רע"א 5096/24 סקארה קוסמטיק בע"מ נ' גבאי, פסקה 10 והאסמכתאות הנזכרות שם (6.10.2024) (להלן: עניין סקארה)). אלא שעיון מדוקדק בהוראות הסעיף מלמד כי שיקול הדעת שהוקנה לבית המשפט במסגרת סעיף 7(א) לחוק עוסק בשאלה אם מוצדק להעביר את הדיון בבקשת האישור לבית המשפט אליו הוגשה בקשת האישור קודמת אם לאו, וזאת בהינתן הדמיון שבין השאלות המשותפות (ובמסגרת סעיף 7(א)(1) לחוק, גם בהתחשב בשוני בקבוצות שייצוגן מתבקש). לעומת זאת, ככל שבית המשפט מצא כי קיימת הצדקה להעביר את הדיון בבקשת האישור לבית המשפט האחר, וכבר נקבע השופט או המותב שידון בבקשת האישור המוקדמת – החוק מורה במפורש כי בקשת האישור תועבר לטיפולו של אותו שופט או מותב. על כך ניתן ללמוד בצורה ברורה מהעובדה שהסדר זה מופיע באותו נוסח הן בסעיף 7(א)(1) לחוק, העוסק בסמכות העברה שבשיקול דעת (לשון "רשאי [...] להורות"), והן בסעיף 7(א)(2) לחוק, העוסק בסמכות העברה שבחובה (לשון "יורה"). ודוק, רק לאחר שהועברה בקשת האישור לשופט או למותב שדן בבקשת האישור הקודמת, ניתן לו שיקול הדעת להחליט כיצד לנהל את הדיון בבקשות האישור המונחות לפתחו (סעיף 7(ב) לחוק). פרשנות זו של הסעיף מתחייבת לא רק מלשונו של ההסדר, אלא גם מתכליתו. מטרותיו המרכזיות של סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות הן ייעול הדיון ומניעת הכרעות סותרות (ראו: ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי, פסקה י"ח (18.1.2012); רע"א 3124/22 יינות ביתן בע"מ נ' גנסין, פסקה 4 (3.6.2022); רע"א 51485-01-25 שגיא נ' מליוכין, פסקה 12 (30.4.2025)). לשם השגת תכליות אלו קבע המחוקק כי כאשר מדובר בהליכים ייצוגיים המעוררים שאלות משותפות הזהות או הדומות בעיקרן, רשאי בית המשפט אליו הוגשה בקשת האישור המאוחרת (אם אין חפיפה מהותית בין חברי הקבוצה (סעיף 7(א)(1) לחוק)), וחייב (אם יש חפיפה מהותית בין חברי הקבוצה (סעיף 7(א)(2) לחוק)), להעביר את ההליך המאוחר לבית המשפט אליו הוגשה התובענה המוקדמת (להלן: בית המשפט המעביר ו-בית המשפט הנעבר, בהתאמה), באופן שיאפשר לבית המשפט הנעבר לקבל החלטה כוללת ומושכלת בדבר האופן שבו ינוהלו ההליכים (וזאת בהתאם לסמכויותיו הקבועות בסעיף 7(ב) לחוק). פשיטא כי החלטה זו בדבר אופן ניהול ההליך צריכה להתקבל, לצורך השגת התכליות של ייעול הדיון ומניעת הכרעות סותרות, על ידי אותו מותב שדן בתובענה המוקדמת – אחרת, כיצד יוכל בית המשפט הנעבר לקבל החלטה מוסמכת ומושכלת ביחס למכלול החלופות שמאפשר סעיף 7(ב) לחוק? משום כך, המחוקק הבחין בסעיף 7(א) לחוק, על שתי חלופותיו, בין שתי אפשרויות: אם בבית המשפט הנעבר טרם נקבע המותב שידון בתובענה המוקדמת – ההעברה היא לבית המשפט באופן כללי (ולא לשופט או מותב מסוים), ואך מתבקש כי באותו בית משפט ינותבו שתי הבקשות לאותו מותב על מנת שיקבל החלטות במסגרת סעיף 7(ב) לחוק; ואם, לעומת זאת, בבית המשפט הנעבר כבר נותבה התובענה המוקדמת, ההעברה תתבצע במישרין לאותו מותב הדן בתובענה המוקדמת. ודוק, על החלטת העברה המתקבלת בהתאם לסעיף 7(א) לחוק ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לפני ערכאת הערעור היושבת על בית המשפט המעביר (במקרה דנן, לבית המשפט העליון, שהוא ערכאת הערעור על בית המשפט שנתן את החלטת ההעברה – בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו). בית המשפט הנעבר (בענייננו, בית המשפט המחוזי בלוד) אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת ההעברה, וממילא אין זה מתפקידו לבחון את נכונותה. סמכותו של בית המשפט הנעבר מוגדרת בסעיף 7(ב) לחוק, ועניינה בקביעת הוראות לעניין אופן הניהול היעיל וההוגן של הליכים, לפי מיטב שיפוטו של המותב שלפניו הם רוכזו בעקבות החלטת ההעברה. אמור מעתה – סעיף 7(א) לחוק יוצר מנגנון המאפשר ריכוז הליכים ייצוגיים שונים, שהשאלות המשותפות המתעוררות במסגרתן זהות או דומות, לפני מותב אחד, שהוא המותב הדן בתובענה המוקדמת (יוער כי זיהוי התובענה המוקדמת נעשה לפי "קריטריון יחיד וברור – מועד הגשת הבקשה", כפי שהוא משתקף במספר ההליך. ראו בש"א 3686/15 ישראכרט בע"מ נ' מושקוביץ, פסקה 4 (2.7.2015); ת"צ (מחוזי ת"א) 17683-10-11‏ וולוביק נ' פריגו ישראל סוכנויות בע"מ, פסקאות 4-3 (18.4.2012) (כב' השופט עמרם בנימיני)). ממילא, החלטה שיפוטית בדבר הפעלת סמכות ההעברה הקבועה בסעיף 7(א) לחוק יוצרת כריכה בין ההליכים הייצוגיים בהם מדובר (התובענה המוקדמת והבקשה המועברת), ומחייבת, בשלב הראשון, את ניהולם על ידי אותו מותב (שבמקרה בו נקבע מותב לעתירה המוקדמת הוא המותב האמור), באופן שרק המותב לפניו הם רוכזו מוסמך להפרידן, ולהתיר העברה נוספת בבית המשפט הנעבר, וזאת במסגרת הפעלת הסמכויות הנתונות לו מכוח סעיף 7(ב) לחוק. ומהסדרי החוק למקרה שלפנינו. כפי שצוין לעיל, מטא ביקשה להעביר את הדיון בבקשת האישור לבית המשפט המחוזי מרכז, וזאת על מנת שבקשת האישור תידון יחד עם בקשות האישור האחרות, בפני אותו מותב שכבר נקבע להן בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד – השופטת רבינוביץ' ברון (ראו, למשל, סעיפים 3 ו-6 לבקשת ההעברה המתוקנת). ואכן, בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו סבר, בהחלטת ההעברה, כי יש מקום להעביר את הדיון בבקשת האישור על מנת שהסוגיה העיקרית המועלית בה ובבקשות האישור האחרות תתברר "בפני מותב אחד" (פסקה 6 להחלטה הראשונה) – דהיינו, בפני השופטת רבינוביץ' ברון (בהחלטת ההעברה צוין כי היא ניתנת מכוח סעיף 7(א) לחוק, מבלי להבהיר לפי איזו משתי חלופותיו. מאחר שנראה כי הקבוצות בשמן הוגשו התובענות זהות במהותן (כלל המשתמשים), מסתבר שמדובר בהעברה לפי סעיף 7(א)(2) לחוק, אך אין צורך להכריע בכך). כך, מהטעם שבקשת האישור מעלה שאלות משותפות של עובדה ומשפט הדומות לאלו שמתעוררות בבקשות האישור האחרות – הטענה כי מטא אוספת מידע מהמשתמשים באופן פסול. ואולם, חרף המתחייב מהחלטת העברה, נוכח הסיפא של סעיפים 7(א)(1) ו-7(א)(2) לחוק, בקשת האישור לא נותבה לטיפולו של המותב שדן בבקשות האישור האחרות (החלטת הניתוב); ולאחר מכן אף נדחתה הבקשה להעברת מותב שהגישה מטא (החלטת הדחייה). בנסיבות אלו, בהן נותבה בקשת האישור בבית המשפט הנעבר למותב שונה, אשר לא דן, ולא מוסמך היה לדון, בבקשות האישור האחרות – החלטת הניתוב, ובעקבותיה החלטת הדחייה הנסמכת עליה, אינן יכולות לעמוד. ודוק: אומנם, בסיום החלטת ההעברה הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על העברת הדיון בבקשת האישור לבית המשפט המחוזי מרכז, מבלי לתת הוראה ספציפית ביחס לזהות המותב. אולם להשמטה זו אין לייחס כל משמעות. כאמור, משנקבע בבית המשפט הנעבר (בית המשפט המחוזי מרכז) המותב שידון בבקשת האישור האחרות, העברת בקשת האישור לפי סעיף 7(א) לחוק היא למותב זה, וזאת בהתאם לסיפא של סעיף 7(א)(1) או 7(א)(2) לפי העניין. כל תוצאה אחרת, כפי שהובהר לעיל, אינה מתיישבת עם לשון הסדר ההעברה ועם תכליתו. על מנת למנוע אי בהירות, אחדד כי העברה לפי סעיף 7 לחוק היא למותב אליו נותבה התובענה הייצוגית הקודמת, כפי שישתנה מעת לעת. לפיכך, אם מסיבה כלשהי היו בקשות האישור האחרות מועברות במועד כלשהו (בין אם טרם שניתנה החלטת ההעברה ובין אם לאחריה) מהשופטת רבינוביץ' ברון למותב אחר – הייתה בקשת האישור דנן עוברת גם היא למותב האחר, על מנת שיוכל להפעיל את סמכותו לפי סעיף 7(ב) לחוק. כך, אף אם החלטת ההעברה הייתה נוקבת בשמו של המותב הנוכחי הדן בבקשות האישור האחרות; ומקל וחומר משנמנעה מלעשות כן. בענייננו, משהשופטת רבינוביץ' ברון הייתה ונותרה המותב הדן בבקשות האישור האחרות, ועל כן החלטת ההעברה ניתבה את בקשת האישור במישרין אליה (בין אם הדבר נאמר בה במפורש, ובין אם לאו) – לא ניתן היה לשנות עניין זה, ללא העברת בקשת האישור האחרות למותב שונה. בהינתן האמור, אין מקום כי אדרש להשגות שמעלה מטא לגופה של החלטת הדחייה, דהיינו ביחס לשאלה האם יש מקום לדון במאוחד או בנפרד בכל בקשות האישור. עניין זה צריך להיבחן על ידי המותב שדן בבקשות האישור האחרות, לפי הסמכויות ושיקול הדעת המסורים בידיו לפי סעיף 7(ב) לחוק (לשיקול הדעת הרחב המסור לבית המשפט במסגרת סעיף 7(ב) לחוק, ראו: רע"א 9878/17 גולדברג נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ, פסקה 10 (14.2.2019); ע"א 7626/18 חורב נ' ורדניקוב, פסקה 10 (25.8.2020); ע"א 8935/21 דהן נ' שופרסל בע"מ, פסקאות 8-7 (15.11.2022); עניין סקארה, בפסקה 10). חזקה על המותב הדן בבקשות האישור האחרות כי יעשה כן לפי מיטב הכרתו ומומחיותו, בהתאם להסדר הדיוני שיקבע על ידו. סוף דבר: הערעור מתקבל, במובן זה שהחלטת הניתוב, ובעקבותיה ההחלטה הדוחה את הבקשה להעברת מותב, יבוטלו. בקשת האישור תועבר לטיפול המותב הדן בבקשת האישור האחרות (לעת הזו, השופטת רבינוביץ' ברון), אשר יוכל לקבל לפי שיקול דעתו כל החלטה לגבי האופן שבו ראוי לשמוע את בקשות האישור, במסגרת הסמכויות המסורות ביד‏ו לפי סעיף 7(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג אב תשפ"ה (17 אוגוסט 2025). עופר גרוסקופף שופט