זכר בנקוביץ נ. בית הדין הארצי לעבודה

פסק-דין בתיק בג"ץ 4213/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4213/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותר: זכר בנקוביץ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח סוציאלי של עובדים בע''מ עתירה למתן צו על-תנאי העותר: בשם המשיבה 2: בעצמו עו"ד שרון כפתורי; עו"ד ירון סימון פסק-דין השופט י' דנציגר: לפניינו עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 502/08 מיום 23.4.2009, שבמסגרתו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בע"ב 245/05 מיום 10.9.2008. טרונייתו של העותר מופנית נגד קביעתה של הוועדה הרפואית לעררים של קרנות הפנסיה שבהסדר (להלן – ועדת העררים של הקרנות), שלפיה העותר אינו עונה להגדרה "נכה" על פי סעיף 43 לתקנון קרן הפנסיה המקפת של מבטחים המוסד לביטוח סוציאלי בע"מ (להלן בהתאמה – התקנון ומבטחים). עובדות והליכים קודמים 1. העותר, יליד 1938, שימש כקצין מכונה ראשון בצי הסוחר החל משנת 1974 והוא היה מבוטח בפנסיה מקיפה של מבטחים מאז שנת 1975. ביום 19.4.1988 נפגע העותר בתאונה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. המוסד לביטוח לאומי קבע לעותר אחוזי נכות זמניים עד ליום 31.12.1988 ומאותו מועד נכות קבועה של 0%. הוועדה הרפואית לימאים של משרד התחבורה הפועלת על פי חוק הספנות (ימאים), התשל"ג-1973 (להלן בהתאמה – חוק הספנות וועדת הימאים) פסלה את העותר מלעבוד על כלי שיט. בשנת 1989 הגיש העותר תביעה למבטחים להכיר בו כנכה לפי סעיף 43 לתקנון מבטחים. ביום 28.3.1989 החליטה ועדה רפואית של מבטחים כי לא ניתן להכיר בעותר כנכה היות שהוא מסוגל להמשיך בעבודתו. גם ועדת הערעורים והוועדה הרפואית העליונה של מבטחים, קבעו כי אין סיבה לפסול את העותר מעבודה על כלי שיט וכי אין לו נכות תפקודית. 2. בעקבות החלטתה של ועדת הערעורים הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי בחיפה בה ביקש להכיר בו כ"נכה" לפי סעיף 43 לתקנון מבטחים (ע"ב 600036/90), שדחה את תביעתו ביום 18.12.2003. במסגרת ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 1034/04) ובהמלצת בית הדין הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה עניינו של העותר יועבר לוועדת העררים של הקרנות, אשר תדון מחדש בשאלת היות העותר נכה ושאלת דרגת הנכות על פי התקנון, תוך התייחסות מנומקת לחוות דעת ומסמכים רפואיים שצויינו בפסק הדין. 3. ועדת העררים של הקרנות עיינה במסמכים שעמדו לפניה, בדקה את העותר (לרבות בדיקה פסיכיאטרית על ידי היועץ הפסיכיאטרי לוועדה) וקבעה כי סביר להניח שבתקופה שבין אפריל 1988 ועד 1992 לא היה מסוגל העותר לעבוד במקצועו כימאי, בעיקר עקב הבעיה הנפשית שממנה סבל והטיפול התרופתי בה. אולם מאז שנת 1992, אין הצדקה לקביעת נכות. כנגד החלטה זאת הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ע"ב 245/05). 4. ביום 10.9.2008 דחה בית הדין האזורי את תביעתו של העותר. בית הדין האזורי דחה את טענותיו של העותר לזכויות מכוח הסכם העבודה הקיבוצי לימאים (להלן – הסכם הימאים), וציין כי מסגרת הדיון בפני ועדת העררים של הקרנות הוגבלה, בפסק דינו של בית הדין הארצי, לבדיקת זכויותיו של העותר מכוח התקנון בלבד. בית הדין האזורי דחה גם את טענתו של העותר כי רק בית הדין מוסמך לקבוע את היותו של אדם "נכה" כהגדרתו בתקנון, שכן ועדת העררים של הקרנות היא בעלת הסמכות הבלעדית והיכולת המקצועית לשם כך. תפקידו של בית הדין מתמצה בפיקוח משפטי על החלטותיה. בית הדין האזורי בחן את החלטתה של ועדת הערעורים של הקרנות וקבע כי היא לא חרגה מסמכותה, כי לא נפל פגם במתכונת עבודתה וכי גם מבחינת תוכנה אין כל פגם. בית הדין האזורי ציין כי העובדה שהעותר לא היה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת בים, אין בה כדי לענות על הגדרת "נכה" שבתקנון אלא נדרש כי לא יהיה כשיר לעבודה מתאימה אחרת מבלי שתיגרם הרעה במצב בריאותו. עוד ציין כי החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם הוראות התקנון ועם ההלכה הפסוקה אשר פירשה את המונח "נכה". 5. ביום 23.4.2009 דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של העותר על פסק הדין, מטעמיו של בית הדין האזורי, והוסיף מספר הערות. בית הדין הארצי ציין כי מסגרת הדיון הוגבלה לשאלה האם ראוי להכיר בעותר כ"נכה" לפי התקנון ואין לסטות ממנה. עוד קבע בית הדין הארצי כי ועדת העררים של הקרנות היא בעלת הסמכות לבחון את תביעתו של העותר להכיר בו כנכה לפי התקנון, כפי שעשתה, וכי הביקורת השיפוטית מתמצית בבחינת תקינות ההליך, אי חריגה מסמכות, קיומו של כל החומר הרלוונטי בפני הוועדה, הקפדה על בדיקת העובד וקיום דיון ענייני ומסודר המשתקף בצורה נאותה בהחלטה. במקרה דנן, כפי שקבע בית הדין האזורי, לא נפל פגם באחד מן ההיבטים הללו. כן קבע כי השאלה היחידה שאליה הייתה הוועדה צריכה להתייחס היא שאלת מסוגלותו של העובד להמשיך בעבודתו או בעבודה מתאימה אחרת. לדברי בית הדין הארצי, הוראת סעיף 43 לתקנון בדבר מסוגלותו של העובד ל"עבודה מתאימה אחרת" לא נועדה למצוא לעובד מקום עבודה חילופי השקול לתפקידו הקודם מבחינה תפקודית או מבחינה יוקרתית, אלא לבחון את האפשרות להמשך עבודתו בעבודה אחרת כלשהי המתאימה למצבו הבריאותי או הנפשי. כנגד פסק דין זה מופנית העתירה שלפנינו. טענות העותר 6. העותר טוען כי שגה בית הדין הארצי בפרשנות שנתן למונח "עבודה מתאימה אחרת" שבסעיף 43 לתקנון וכי בפרשנות שנתן סטה מהלכות קודמות ומחייבות של בית הדין הארצי שבהן נקבע כי פרט למצב הבריאותי או הנפשי של העובד יש לקחת בחשבון בעת קביעת כשירותו ל"עבודה מתאימה אחרת" גם את נתוניו האישיים של העובד ובכללם את השכלתו, ניסיונו ומעמדו בעבודה והכשרתו המקצועית [דב"ע נו/6-2 מרויץ - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי, פד"ע לב 418, 424 (1997) (להלן: הלכת מרויץ)]. לטענת העותר, קביעת ועדת העררים של הקרנות כי הוא מתאים לעבודה מתאימה אחרת מסוג בקרת טיב ומיון, הפעלת עמדת קופאי בחניון וכדומה, לא מביאה בחשבון את כישוריו, השכלתו, מעמדו והכנסתו, בניגוד להלכת מרויץ. 7. עוד טוען העותר כי ועדת העררים של הקרנות מוסמכת לקבוע ממצאים רפואיים בלבד ואינה מוסמכת לעסוק בפרשנותו של התקנון שהינו מסמך משפטי. לפיכך, טוען העותר כי החלטת הוועדה בעניינו ניתנה בהיעדר סמכות. עוד טוען העותר כי ועדת הימאים פסלה אותו מלעבוד על כלי שיט וכי ועדת העררים של הקרנות לא הייתה מוסמכת לסטות מקביעה זו. בנוסף טוען העותר כי ועדת העררים של הקרנות גרעה מזכויותיו הקוגנטיות, באופן לא חוקי, בכך ששללה ממנו את הזכות לשיקום מקצועי, זכות שהיה זכאי לה על פי על פי הסכם קיבוצי הנוגע לימאים. לבסוף טוען העותר כי הימשכות ההליכים במשך כעשרים שנים גרמה לו לעיוות דין או לעינוי דין וכל הטעמים שלעיל מצדיקים, לטעמו, את התערבותו של בית משפט זה בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה. טענות מבטחים 8. מבטחים טוענת כי בעניין דנן לא מתקיימות עילות ההתערבות שנקבעו בבג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986) (להלן – עניין חטיב). עוד טוענת מבטחים כי טענותיו של העותר הן בעלות אופי ערעורי, למרות ניסיונו של העותר לשוות להן אופי של פגיעה בזכויות חוקתיות ושאלות משפטיות עקרוניות. מבטחים מוסיפה וטוענת כי גם אם נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין הארצי אין הדבר מהווה עילה להתערבותו של בית משפט זה וכן היא טוענת כי לא נפלה בפסק הדין כל טעות משפטית כאמור. מבטחים טוענת כי העתירה מייצגת מקרה פרטי של העותר ואין לה השלכה כללית על ציבור המבוטחים בקרן הפנסיה, זאת משום שנוסח התקנון החל על העותר כבר שונה מאז. עוד טוענת מבטחים כי האופן בו פירש בית הדין הארצי את המונח "עבודה מתאימה אחרת" עולה בקנה אחד עם ההלכות הקודמות, ואין כל סטייה מהן. לטענת מבטחים, העובדה כי העותר נפסל מלחזור לעבודתו כימאי או להשתכר ברמת שכר גבוהה אינה מקימה לו כשלעצמה כל זכות לקבל פנסיית נכות ממבטחים או כל מענק אחר. מבטחים מוסיפה כי על פי הפסיקה, הסכמים המעניקים למבוטחי קרן הפנסיה זכויות העולות על אלה שנקבעו בתקנון, בטלים מעיקרם. מבטחים טוענת עוד כי קבלת העתירה תוביל לפגיעה והפליה לרעה של מבוטחים אחרים של קרן הפנסיה ולכן לא תהיה צודקת. טענות נוספות של מבטחים הן כי ועדת העררים של הקרנות פעלה בהתאם להוראותיו של פסק הדין של בית הדין הארצי ולא נפל כל פגם בהחלטתה וכן כי קביעותיה הרפואיות הן סופיות ואינן ניתנות לערעור. דיון והכרעה 9. דינה של העתירה להידחות על הסף. כידוע, התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מצומצמת אך למקרים בהם נפלה טעות משפטית עקרונית, אשר הצדק מחייב את תיקונה [ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986)]. המקרה דנא אינו נופל לגדר מקרים חריגים אלו. ארבע ערכאות דנו בעניינו של העותר (פעמיים בבית הדין האזורי ופעמיים בבית הדין הארצי) וטענותיו נדחו, לאחר שעניינו הוחזר לוועדת העררים של הקרנות. בנסיבות אלה, ניתן לעותר יומו ואין הצדקה לדיון נוסף בפנינו [השוו: בג"ץ 8991/07 בן נעים נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 16.3.2008)]. יתרה מכך, לא ניתן לומר כי בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה נפלה טעות משפטית עקרונית אשר הצדק מחייב את תיקונה. 10. מקריאת פסק דינו של בית הדין הארצי עולה כי טענתו המרכזית של העותר, ולפיה בית הדין הארצי סטה מהלכותיו הקודמות בעניין פרשנות המונח "עבודה מתאימה אחרת", אין בה ממש, והאמור בפסק הדין מעוגן בפסיקה קודמת של בתי הדין לעבודה [השוו: בג"ץ 9060/05 זרייק נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (לא פורסם, 30.4.2009); בג"ץ 3291/07 החברה להגנת הטבע נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 16.5.2007)]. בהלכת מרויץ נפסק כי עבודה מתאימה מורכבת מהרכיבים הבאים: סוג העבודה (תוך בחינת העבודה שביצע העובד לפני שנוצרה הנכות ומרחק מקום העבודה ממקום מגוריו) והנתונים האישיים (לרבות ניסיונו ומעמדו בעבודה, הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו, מצב בריאותו וכושרו הגופני) וכן היכולת להכשיר ולשקם את העובד בעבודה אחרת המתאימה לנתונים האישיים שלו. פסיקתו של בית הדין הארצי בענייננו עולה בקנה אחד עם הלכת מרויץ, ואף אף אם הודגש אלמנט אחד ולא אלמנט אחר מאלה שנזכרו בהלכת מרויץ, אין בכך פסול, שכן הדבר תלוי בסופו של דבר בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה. 11. אשר לטענותיו של העותר בדבר חריגת ועדת העררים של הקרנות מסמכותה, גם בטענות אלה אין כל ממש. הן בית הדין האזורי והן בית הדין הארצי בחנו טענות אלה ודחו אותן. כפי שעולה בבירור מלשונו של סעיף 43 לתקנון, הוועדה היא הגוף המוסמך לקבוע האם אדם הוא בגדר "נכה" לצורך התקנון ולא ברור על מה מלין העותר. כמו כן אין בידינו לקבל את הטענות ל"עינוי דין" כאשר העותר הוא שהגיש ארבעה הליכים במשך השנים וטענותיו נדחו, פעם אחר פעם. 12. נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ"ט בתמוז התשס"ט (21.7.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09042130_W03.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il