פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 42127-10-24
לפני:
כבוד השופט דוד מינץ
כבוד השופט חאלד כבוב
כבוד השופט יחיאל כשר
העותר:
מוחמד אבו מעווד
נגד
המשיבים:
1. צבא הגנה לישראל
2. קצין משטרה צבאית ראשי
3. נציב שירות בתי הסוהר
4. המטה לביטחון לאומי
5. היועצת המשפטית לממשלה
6. הפרקליטה הצבאית הראשית
עתירה לצו הביאס קורפוס; תגובה מקדמית מטעם המשיבים מיום 8.11.2024; הודעת העותר מיום 14.11.2024; הודעה מטעם המשיבים מיום 20.12.2024
בשם העותר:
עו"ד נאדין אבו ערפה
בשם המשיבים:
עו"ד מתן שטיינבוך
פסק-דין
השופט חאלד כבוב:
1. לפנינו עתירה שהוגדרה כעתירת "הביאס קורפוס". העתירה הוגשה ביום 25.10.2024 בעניינו של תושב רצועת עזה אשר בני משפחתו מעריכים כי נעצר ביום 19.01.2024, בדרכו מהעיר דיר אלבלח לצפון עזה. בעתירה התבקשו המשיבים להבהיר, בעיקרו של דבר – היכן מוחזק העותר ומכוח איזה דין, האם שוחרר או הועבר לגורם אחר, מה מצבו והאם מצא את מותו בעודו מוחזק בידי המשיבים, ובאלו נסיבות.
2. בסמוך לאחר הגשת העתירה, הוריתי ביום 25.10.2024 על הגשת תגובה מקדמית לעתירה. זו הוגשה ביום 08.11.2024, והובהר בה כי על-פי המידע שנמסר מגורמי המשטרה הצבאית – אין אינדיקציה למעצרו או החזקתו של העותר על-ידי כוחות הביטחון בעבר או בהווה; וכי על-פי המידע שנמסר מגורמי שירות בתי הסוהר, לא נמצא רישום של העותר במערכות ואין אינדיקציה להחזקתו. על בסיס כך נטען עוד, כי מנקודת מבטם של המשיבים "לא יכולה להיות אינדיקציה כי העותר מצא את מותו לאחר שנעצר על ידי הצבא". אשר על כן, המשיבים סברו כי דין העתירה להידחות.
3. בנסיבות אלה התבקשה תגובתה של באת כוח העותר לאמור, וזו הוגשה ביום 14.11.2024. בתגובה צוין כי על המשיבים לספק תשובות והבהרות נוספות, כמפורט בה. בהחלטתי מיום 17.11.2024 קבעתי, כי במצב הדברים הנוכחי, בהיעדר ראיות של ממש מצד באת כוח העותר, ולאור חזקת התקינות המינהלית העומדת למשיבים – על פני הדברים, אין מנוס מדחיית העתירה שבכותרת. אף על פי כן, לפני ולפנים משורת הדין, התבקשו המשיבים לקיים בדיקה נוספת על מנת לוודא כי לא נפלה שגגה בידם, לרבות טעות סופר ברישום שמו של העותר או במספר הזהות שלו.
4. בתגובתם מיום 20.12.2024 הבהירו המשיבים, כי נערכה בדיקה נוספת ממנה עלה כי אין בידי הגורמים הרלבנטיים אינדיקציה למעצרו או החזקתו של העותר על-ידי גורמי הצבא בהווה או בעבר. כן הובהר, כי אין אינדיקציה לזיהוי גופתו של העותר בין הגופות המוחזקות על-ידי גורמי הביטחון.
5. במצב דברים זה, בו גורמי המדינה מבהירים כי אין בידם כל אינדיקציה למעצרו או החזקתו של העותר על ידיהם בהווה או בעבר, דין העתירה להידחות. עניינו של הסעד העיקרי שהתבקש בעתירה היה כאמור להודיע למשפחת העותר על-ידי מי הוא מוחזק והאם שוחרר או מצא את מותו. עניינו של סעד זה בא על פתרונו במענה העובדתי שניתן על-ידי המשיבים, מענה שנהנה מחזקת התקינות המנהלית שלא נסתרה (בג"ץ 5474/24 אבו לבן נ' צבא ההגנה לישראל (02.09.2024)).
6. ביחס לסעד השני שהתבקש בעתירה (בו התבקש בירור האם העותר עצור במתקן כליאה שאינו מוכרז) – המשיבים הבהירו גם עניין זה, וכעולה מהדברים האמורים בתגובתם, אין בסיס לטענת העותר כי ישנם כלואים המוחזקים על ידי המדינה במתקן כליאה שאינו מוכרז; ובפועל – עצורים כאלה מוחזקים מכוח הדין הישראלי. בדרך כלל הם מוחזקים תחילה במתקני כליאה צבאיים; ולאחר מכן, ככל הנדרש, הם מיועדים לעבור להחזקה במתקני שירות בתי הסוהר.
7. הסעד השלישי שהתבקש (מתן מענה כללי לשאלה מיהו הגורם האחראי על מסירת מידע על אודות החזקת העותר ואחרים במצבו) – הוא סעד כוללני, ואין מקומו להתברר במסגרת העתירה דנן, לאור מכלול הנסיבות עליהן עמדתי לעיל.
8. לפיכך, העתירה מיצתה את עצמה ודינה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב כסלו תשפ"ה (23 דצמבר 2024).
דוד מינץ
שופט
חאלד כבוב
שופט
יחיאל כשר
שופט