יהודה ניסן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4211/98 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט ח' אריאל המערער: יהודה ניסן נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.6.98 בת.פ. 531/97 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' אור תאריך הישיבה: ט"ז באלול תשנ"ח (7.9.98) בשם המערער: עו"ד יצחק הומינר בשם המשיבה: עו"ד אורלי מור-אל בשם שרות המבחן גב' זהבה מור למבוגרים: פסק-דין השופט י' קדמי: 1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 531/97) - על פי הודאתו - בעבירות של גרימת מוות ברשלנות בנהיגה ונהיגה במהירות מופרזת. בשל עבירות אלו נדון המערער לעשרים ואחד חודשים מאסר, מתוכם תשעה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי כמפורט בגזר הדין; וכן לפסילה מהחזק ברשיון נהיגה למשך שש שנים. 2. כתב האישום ייחס למערער עבירת הריגה בנהיגה פזיזה, והוא תוקן לגרימת מוות ברשלנות בעקבות עיסקת טיעון. בעיסקה זו הוסכם: שעונש המאסר בפועל, שיוטל על המערער יהיה לשישה חודשים וירוצה בעבודות שירות; כאשר לצידו יוטלו עליו שלוש שנים מאסר על-תנאי - כשהתנאי הוא שהמערער לא ינהג בשעת פסילה - והוא יפסל מהחזק ברשיון נהיגה למשך שש שנים. בית המשפט המחוזי הבהיר למערער כי ההסכם שאליו הגיע עם התביעה אינו מחייב אותו. לאחר שניתח את צורת נהיגתו של המערער עובר לתאונה הקטלנית הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה, כי אין בעונש שהוסכם עליו כדי לבטא את החומרה שבחוסר הזהירות שגילה המערער בנהיגה; וגזר עליו עונש החורג מעסקת הטיעון, כמפורט לעיל. טענתו של המערער היא: כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא כיבד את עסקת הטיעון; וכי לנוכח תסקיר שירות המבחן, העונש שנגזר עליו מופרז לחומרה ומחייב התערבות להקלתו. 3. חזרנו ובחנו גם אנו את מידת הסטייה שסטה המערער מרמת הזהירות הסבירה; ולא מצאנו מקום להתערבות מצידנו במסקנה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בעניין זה. מותו של הקטין קורבן התאונה נגרם בשל כך, שהמערער לא התאים את מהירות נסיעתו - 77 קמ"ש בכביש עירוני - לסיכון הממשי והמוחשי, שהקטין, שעמד בפתח מעבר החצייה עם עוד שניים, יכנס למסלול נסיעתו. טיבה של התרומה שתרמה מהירות הנסיעה לארוע האסון המחריד, מתחייבת מן העובדה שהקטין חצה 2/3 מן הכביש לפני שנפגע. במצב דברים זה, רשאי היה בית המשפט המחוזי לסטות מן ההסכם כפי שעשה. אכן, ככלל, בית המשפט מכבד הסכמים של עסקת טיעון גם כאשר ההסכם אינו לרוחו; כל עוד זה נמצא במיתחם הסבירות. ההסכמה שלא יוטל על המערער מאסר לריצוי בפועל חרגה בנסיבות המקרה ממיתחם הסבירות; ואין לבוא בטרוניה אל בית המשפט המחוזי על שהתאים את העונש שגזר למידת הרשלנות שגילה המערער בנהיגתו. יצויין כי באת-כוח המדינה הסתייגה בטיעונה בפנינו מעסקת הטיעון, ראתה בה כשל של התביעה ותמכה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. לאור האמור לעיל הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ז באלול תשנ"ח (7.9.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98042110.H04