הראל חברה לביטוח בע"מ,לשעבר סהר חברה לביטוח בע"מ נ. טויו רם

פסק-דין בתיק ע"א 421/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 421/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: הראל חברה לביטוח בע"מ, לשעבר סהר חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. טויו רם אלקטרוניקס בע"מ 2. Geologistics Gmbh 3. Fujitsu Microeletronics Europe Gmbh 4. דפנה וויסמן את לביא בע"מ, משיבה פורמלית ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ש' ברוך), מיום 4.1.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1306/01 בשם המערערת: עו"ד אורי אשר בשם המשיבה 1: עו"ד עופר יובל פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ש' ברוך) מיום 4.1.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1306/01. 1. משיבה 1 (להלן - "המשיבה") הגישה תביעה כנגד המערערת ומשיבה 4 לבית המשפט הקמא, לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק שנגרם למשיבה מגניבת מטען שהזמינה, אשר היה מבוטח בפוליסה שהוציאה המערערת. בתיק התנהלו מספר דיונים מקדמיים, בפני השופטת ש' ברוש והשופט ע' אזר ז"ל, במסגרתם הוחלט על צירוף נתבעים נוספים בתיק. בשלב מסוים הועבר התיק לטיפולו של השופט ש' ברוך, אשר קיים בתיק ארבע ישיבות קדם משפט. כבר בישיבה הראשונה (ביום 6.4.2005) הביע בית המשפט דעתו כי לאור כתבי הטענות כפי שהם, יתכן והמהלך הנכון בתיק הוא כזה שהמשיבה (התובעת) תוצא מהתמונה, כך שישולם לה על ידי המערערת סכום הנזק שנגרם לה, והתיק ימשיך להתנהל בין הנתבעות בינן לבין עצמן בשאלת חלוקת האחריות. ביתר הדיונים שב וחזר בית המשפט על עמדתו לפיה ראוי ונכון שהמשיבה תוצא מהתמונה. בישיבה מיום 2.10.2005, לאחר שהתברר כי למרות הנחיית בית המשפט לא התייצב נציג מטעם המערערת על מנת לדון בהצעה, הודיע בית המשפט כי התנהלות המערערת ומשיבה 4 אינה מקובלת עליו, והשית עליהן הוצאות. בהחלטה שניתנה בסיום ישיבת קדם המשפט האחרונה, מיום 11.10.2005, נקבע התיק לשמיעת ראיות, כאשר הישיבה הראשונה אמורה היתה להתקיים ביום 9.1.2006. צוין בהחלטה כי כל הטענות במסגרת מערכות היחסים שבין הנתבעות, לרבות כלפי המשיבה, ילובנו במהלך שמיעת התיק, תוך שהצדדים ישובו ויתייחסו אליהן בסיכומים. 2. ביני לביני, ביום 15.12.2005 הגישה המערערת בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלישב בדין בהמשך הדיונים בתובענה. בבקשתה טענה המערערת כי התבטאויות בית המשפט אגב ניהול קדם המשפט, לפיהן יש להוציא את המשיבה מההליך ולקיים דיון רק באשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים השונים, מלמדות שדעתו של בית המשפט "ננעלה" וכי בנסיבות אלה קיים חשש ממשי למשוא פנים. את בקשתה סמכה המערערת גם על אמירות נוספות שייחסה לבית המשפט, אשר לא מצאו ביטוי בפרוטוקול: בין היתר, טענה המערערת כי בישיבה מיום 11.10.2005 ציין בית המשפט כי לדעתו זהו מקרה ברור בו המערערת צריכה לשלם את התביעה ולאחר מכן לחפש את מי שגרם את הנזק. לטענתה, בתגובה להצעה חלופית שהועלתה על ידה, אמר בית המשפט: "זה לא מעניין. אתם צריכים לשלם את הכל". המערערת סברה כי אמירות בית המשפט בכל הנוגע לאחריותה המוחלטת הלכו והתעצמו מדיון לדיון, וכל זאת טרם שמיעת הראיות, כאשר במסגרת הדיונים בחודש אוקטובר כבר הביע בית המשפט עמדה נחרצת ומגובשת, לפיה המערערת צריכה לשאת במלוא הנזק. מהאמור בבקשה ובתצהיר שצורף לה עולה כי לכל המאוחר חשה המערערת כי בית המשפט קבע עמדה נחרצת באשר לחבותה בישיבה מיום 2.10.2005. המשיבה התנגדה לבקשה מחמת השיהוי הרב בהגשתה. לגופו של עניין טענה המשיבה כי הדברים המיוחסים לבית המשפט נאמרו כחלק מנסיונו להביא את הצדדים להסדר פשרה והסדרים דיוניים בין הצדדים, תוך התייחסות לכאורית בלבד לסיכויי ההגנה של המערערת כנגד תביעת המשיבה. בכך אין, לטענת המשיבה, כדי להקים עילת פסלות. 3. בית המשפט, בהחלטה מיום 4.1.2006, דחה את בקשת הפסילה. נקבע כי התבטאויותיו של בית המשפט היו במסגרת הצעות לפשרה, על בסיס כתבי הטענות בלבד, ואין הן מקימות חשש ממשי למשוא פנים. עוד נקבע כי הגשת הבקשה כחודשיים לאחר הדיון שבהסתמך על האמור בו הוגשה הבקשה, וסמוך למועד ההוכחות, לוקה בשיהוי קיצוני, המצדיק, כשלעצמו, דחיית הבקשה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורה טוענת המערערת כי לא חל שיהוי בהגשת הבקשה. זאת כיוון שעד עתה התקיימו בתיק רק הליכי ביניים, והבקשה הוגשה עוד בטרם דיון ההוכחות שהיה קבוע לאחר הישיבה בה קמה עילת הפסלות. לטענת המערערת עילת הפסלות קמה רק במסגרת הישיבה מיום 11.10.2005, אז לא היו אמירות בית המשפט בבחינת הצעה לפשרה גרידא אלא משום גיבוש עמדה מוגמרת טרם נשמעו ראיות וחריצת עמדה באשר לחבותה של המערערת. בתצהיר שצורף לערעור אף נטען במפורש כי בישיבות הקודמות טרם התגבשה עילת פסלות, מכיוון שאז היו אמירות בית המשפט מסויגות. המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. 4. בהחלטתי (מיום 11.6.2006), ביקשתי מבית המשפט, על פי תקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להעיר את הערותיו באשר לבקשת הפסלות ובפרט ביחס לאמור בנוגע לישיבה מיום 11.10.2005. בית המשפט ציין בהערותיו (מיום 13.6.2006) כי במהלך ישיבות קדם המשפט שהתנהלו לפניו ניסה לרדת לפשר טענות ההגנה של המערערת והציע לה לסלק את התובענה תוך שהיא מותירה לעצמה את היכולת לברר את שאלת האחריות מול יתר הצדדים. בית המשפט סבר כי בנסיבות העניין זהו המהלך הרצוי והמתבקש, לאור העובדה שבכתב ההגנה של המערערת אין טענות של ממש כנגד המשיבה, ורובו ככולו טענות המופנות כלפי צדדים אחרים. על רקע זה, ועל רקע האמור בכתבי הטענות, באו הצעותיו לפשרה. נקבע כי הדברים כפי שהם מצוטטים מפי בית המשפט, ולא הופיעו בפרוטוקול, אינם מדויקים, בלשון המעטה-בשום שלב לא נאמר שעל המערערת "לחפש" מאן דהוא, שהרי כל המעורבים בפרשה הם צד להליך וממילא תוכרע שאלת אחריותם. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. המערערת השתהתה בהעלאת טענת הפסלות. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 8681/03 בורנשטיין ואח' נ' סטולמן ואח' (לא פורסם); ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם); ע"א 10936/05 זאיד נ' ג'אעוני (לא פורסם)). מהאמור בבקשת הפסלות והתצהיר שצורף לה ניתן להבין כי העילה עליה מתבססת הבקשה קמה כבר בראשית הדיונים בפני השופט ברוך, ולכל המאוחר ביום 2.10.2005, ואז אין ספק כי הבקשה נגועה בשיהוי משלא הועלתה מיד במהלך אותה דיונים. אפילו נניח, כטענת המערערת, כי חששה מפני משוא פנים התגבש רק בישיבה מיום 11.10.2005, הרי שהיה עליה להגיש את הבקשה כבר במועד הדיון או מיד לאחריו ולא להמתין כחודשיים, עד סמוך לישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק. 6. גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות. תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי קדם המשפט נועד לשם "בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה לייעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין". בית המשפט רשאי במהלך קדם המשפט להפנות את תשומת ליבו של צד לקשיים בתובענתו (ע"א 131/00 סורפין נ' אמבר אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ (לא פורסם); ע"א 2501/00 אבו כף נ' אבו כף ואח' (לא פורסם); ע"א 9701/01 רשות העתיקות נ' קיטל נכסים בע"מ (לא פורסם)). כבר נפסק בעבר כי פעמים רבות קורה שתוך כדי הצעת פשרה מביע בית המשפט דעה זו או אחרת על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי. הבעת עמדה כזו על ידי השופט, בסגנון זהיר, אין בה כדי לפסלו מלהמשיך בדיון משהצעת הפשרה לא עלתה יפה (רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' עבדל ראזק סליימה, פ"ד מד(3)758). ההליך השיפוטי מחייב הנחות כלשהן בדבר סבירותן של טענות משפטיות. על הנחות אלה לשוב ולהיבחן במהלך הדיון המשפטי עד אשר הן הופכות למסקנות מגובשות היטב. מקצועיותו של בית המשפט היא המאפשרת לבית המשפט להעמיד את הנחותיו המקדמיות תחת הביקורת הראויה. רק בנסיבות בהן ברור כי בית המשפט מנוע מלשנות את הנחותיו המוקדמות, וכי דעתו "נעולה" יש מקום להורות על פסילתו (ע"א 9191/00 ונטורה תקשורת פרוייקט אינטרנט ישראל בע"מ נ' סרטי הים האדום בע"מ (לא פורסם)). 7. במקרה הנוכחי יש לראות את אמירות בית המשפט לעניין הוצאת המשיבה מהתמונה כהערכה לכאורה של מצב דברים משוער, לאור האמור בכתבי הטענות בלבד, ואין להבינן כגיבוש עמדה לגופו של עניין בטרם עת, כפי שאף הבהיר בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות. חיזוק להתרשמות זו ניתן למצוא בעובדה שכאשר לא התקבלה הצעת בית המשפט נקבעו מועדים לשמיעת ראיות והובהר כי לכל צד תינתן אפשרות להביע את עמדתו בעל פה ובכתב, וכי טענות הצדדים ילובנו במהלך שמיעת התיק. אשר לאמירות המיוחסות לבית המשפט בדיון מיום 11.10.05, הרי שאלו אינן מוצאות ביטוי בפרוטוקול, ובית המשפט, בהערותיו, ציין כי הן אינן מדויקות. במצב זה, ההנחה היא כי התשתית העובדתית המוצגת על ידי השופט היא הנכונה, בעוד שעל הטוען לפסלות הנטל להפריך הנחה זו (ע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599; ע"א 359/99 לי מעון בע"מ נ' בקאל (לא פורסם)). המערערת לא עמדה בנטל זה. אם סברה המערערת כי הפרוטוקול אינו משקף את מכלול האירועים והאמירות בדיון, היא היתה רשאית להגיש בקשה לתיקון פרוטוקול (ע"א 7764/00 עלימה נ' עלימה (לא פורסם); ע"א 9546/01 שלי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם)). משלא עשתה זאת, וכאשר בית המשפט שלל אמירת הדברים המיוחסים לו, ההנחה היא שהדברים לא נאמרו כפי שהיא טוענת. התמונה המצטיירת אינה מבססת, כאמור, עילת פסלות. בבחינת נסיבות העניין לא עולה כל חשש על פיו ניתן לקבוע, כי נבצר מבית המשפט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה (ע"א 3847/96 חיים נ' הפניקס הישראלי-חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות משיבה 1 בסכום של 7,000 ₪. ניתן היום, י"א באלול התשס"ו (4.9.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06004210_A04.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il