דראגמה נ' הפיקוח במנהל האזרחי ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 42094-03-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: ראיד דראגמה נגד המשיבים: 1. מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי 2. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ג'יאת' נאסר בשם המשיבים: עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה בהוראת סילוק מבנה חדש (מס' 20989) שניתנה ביום 19.2.2025 מכוח הצו בדבר סילוק מבנים חדשים (יהודה והשומרון) (הוראת שעה) (מס' 1797), התשע"ח-2018 (להלן: הצו בדבר סילוק מבנים חדשים). הוראת הסילוק מתייחסת למבנה המשמש כבריכת מים להשקיה המצוי בתחום שטח אש 900 (להלן בהתאמה: המבנה; ו-הוראת הסילוק). בעתירה מבוקש כי נורה על ביטול הוראת הסילוק; וכן כי נורה על החרגת המבנה משטח אש 900. ביום 26.1.2025 נערך סיור על-ידי יחידת הפיקוח, במהלכו נמצא המבנה – מבנה פח גלי המשמש כבריכת מים המצוי בשלבי בניה, אשר הוקם ללא היתר בניה. בהמשך לכך נמסרה ביום 19.2.2025 הוראת הסילוק באמצעות תלייתה על גבי המבנה, ובה צוין כי יש לסלק את המבנה בתוך 96 שעות. ביום 22.2.2025 פנה העותר בבקשה לביטול הוראת הסילוק, בקשה אשר נדחתה בהחלטת המשיב 1 מיום 13.3.2025. מכאן העתירה דנן בה טוען העותר, בתמצית, כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים בדין למתן הוראת הסילוק – זאת, משהמבנה הוא "מתקן עזר" להשקיית מטעים חקלאיים, המהווה חלק ממתקן לטיהור מים הקיים מזה חמש שנים; משהעבודות להקמת המבנה הסתיימו לפני למעלה מ-30 ימים; ומשהמבנה מצוי בשטח שאינו משמש בפועל כשטח אש. עוד נטען, כי הוראת הסילוק אינה עולה בקנה אחד עם מדיניות האכיפה של המשיבים כפי שהוצהרה לפני בית משפט זה, כי לעותר לא ניתנה זכות שימוע עובר למתן הוראת הסילוק, וכי הוראת הסילוק אינה סבירה, אינה מידתית, ולוקה בשיהוי. המשיבים מנגד סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף – מחמת עשיית דין עצמי, שעה שהעותר הקים את המבנה בניגוד לדין, וכן מחמת אי-מיצוי הליכים בכל הנוגע לסעד הנוגע להחרגת המבנה מתחום שטח אש; וכי דין העתירה להידחות גם לגופה, בהיעדר עילה להתערבות בהוראת הסילוק אשר ניתנה בהתאם לתנאים שבדין. להשלמת התמונה יצוין, כי לעותר ניתנה על פי בקשתו הזדמנות להגיש תשובה קצרה לתגובת המשיבים, אולם זו לא נוצלה. לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, מטעמי המשיבים. ראשית ייאמר, כי העותר עשה דין לעצמו ופעל בחוסר ניקיון כפיים עת הקים את המבנה ללא היתר בניה, ובתוך תחומי שטח אש 900, בניגוד לצו סגירת שטח מס' 5/99/ס' (להלן: צו הסגירה). יש הסבורים כי די בעובדה זו כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף (ראו מיני רבים: בג"ץ 5559/23 בני עודה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 11 (7.9.2023); בג"ץ 1434/23 מחאמיד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 7 (29.3.2023); בג"ץ 7013/21 אבו זיתון נ' ראש המנהל האזרחי, פסקה 7 (18.11.2021)). לעניין זה יובהר, כי אין ממש בטענת העותר ולפיה המבנה הוא חלק ממתקן לטיהור מים אשר נבנה כדין לפני כחמש שנים. כפי שעולה הן מנספחי העתירה והן מנספחי התגובה, מדובר במבנה נפרד ועצמאי מן המתקן לטיהור מים, ומכל מקום, אין בקיומו של מבנה ישן כדי להכשיר בנייה חדשה שנבנתה ללא היתר. אשר לסעד שעניינו החרגת המבנה מתחומי צו הסגירה, הרי שדינו להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. העותר לא פנה קודם להגשת העתירה למפקד הצבאי בבקשה מתאימה להחרגת המבנה מתחום צו הסגירה ולאישור קידום הליך רישוי (ראו: סעיף 2(ב) לצו הסגירה. כן השוו: בג"ץ 51700-08-24 ג'ואברה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 4 (2025)). במצב דברים זה, ממילא לא ניתנה החלטת הגורם המוסמך בנושא – ועל כן, העתירה בעניין זה היא מוקדמת ואין להידרש לה (ראו: בג"ץ 5709/09 זעיתר נ' שר הפנים קריית הממשלה ירושלים, פסקה 4 (17.1.2010); בג"ץ 211/21 צראיעה נ' ועדת המשנה לפקוח על הבניה, פסקה 3 (4.4.2021); בג"ץ 673/20 תורכ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 15 (18.1.2021)). למעלה מן הצורך יצוין, כי יש לדחות את טענות העותר באשר לאי עמידת הוראת הסילוק בתנאים הקבועים בדין, גם לגופן. בהתאם לסעיף 6(א)(2) לצו בדבר סילוק מבנים חדשים, ניתן לסלק מבנה חדש אם "לא חלפו שישה חודשים ממועד סיום העבודות להקמת המבנה החדש ולעניין בית מגורים – לא חלפו 30 ימים מהמועד בו אוכלס". בענייננו, העותר טוען בעתירתו כי העבודות להקמת המבנה "הסתיימו לפני כשלושה חודשים", ויש בכך משום הודאה כי טרם חלפו שישה חודשים כנדרש בדין. טענתו לפיה חלפו יותר מ-30 ימים מאז "אוכלס" המבנה, אין בה כדי לסייע שעה שאין מדובר בבית מגורים. בניגוד לטענת העותר, הוראת הסילוק עומדת גם בתבחינים שנקבעו במסמך "מדיניות רשויות האזור ביישום הצו בדבר סילוק מבנים חדשים" מיום 30.8.2020, מקום בו המבנה בענייננו מצוי בשטח אש, כאמור בסעיף 2(א) למסמך זה. העותר, הגם שהוא מכיר בכך שהמבנה מצוי בתחום שטח אש 900, טוען כי "האזור האמור מזמן אינו משמש כשטח אש ולא נערכים בו אימונים כלשהם". אלא שטענה זו נטענה בעלמא מבלי שהובאה תשתית עובדתית התומכת בה, ומכל מקום, צו הסגירה עומד בתוקפו (ראו גם: בג"ץ 6963/23 מחאמרה נ' מנהל יחידת הפיקוח במנהל האזרחי, פסקה 11 (3.9.2024)). לבסוף, טענת העותר כי לא ניתנה לו זכות שימוע עובר למתן הוראת הסילוק, אלא רק לאחריה במסגרת בקשתו לביטול ההוראה – תוקפת למעשה את מנגנון ההשגה הקבוע בצו בדבר סילוק מבנים חדשים; ואולם טענה זו, כמו גם טענות נוספות המועלות בעתירה בדבר הפרה של הוראות מן המשפט הבינלאומי, נדונו ונדחו זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה (ראו בג"ץ 4588/18 אגודת "סנט איב" המרכז הקתולי לזכויות אדם נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (30.4.2019); וראו למשל: בג"ץ 5638/23 קבהא נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 (10.8.2023)). העתירה נדחית אפוא. העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ה (16 יולי 2025). דוד מינץ שופט עופר גרוסקופף שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת