מרדכי מזוז נ. עיריית צפת

9 בבית המשפט העליון עע"מ 42046-06-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט עופר גרוסקופף המערער: מרדכי מזוז נגד המשיבה: עיריית צפת המתייצבת להליך: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 4.6.2025 בת"צ 52896-05-22 שניתן על ידי כבוד השופט אסף זגורי תאריך ישיבה: כ"ה בחשוון התשפ"ו (16.11.2025) בשם המערער: עו"ד יוסף-חי אביעזיז בשם המתייצבת להליך: עו"ד יואב שחם פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: לפניי ערעור שהוגש מטעם המערער, ועל דעת המשיבה, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט אסף זגורי) מיום 4.6.2025 בת"צ 52896-05-22, בגדרו נמחקה בקשה לאישור תובענה כייצוגית בשל התנהלות הצדדים, ונפסקו לחובתם הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה. רקע והשתלשלות העניינים ביום 24.5.2022 הגיש המערער, מר מרדכי מזוז (להלן: המערער), בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, עיריית צפת (להלן: העירייה), בטענה כי האחרונה גבתה ריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, בשיטת גבייה של ריבית דריבית על בסיס צבירה שנתי שלא כדין. בתמצית, המערער טען כי שעה שנרשמת יתרת חוב לנישום ברישומי העירייה במסגרת שנת מס מסוימת, העירייה מעבירה את סכום היתרה בתוספת ריבית והצמדה לשנת המס העוקבת, כך שמרגע זה ואילך, הסכום הכולל הרשום מוגדר כ"קרן חוב" המיוחסת לנישום; לאחר מכן, בתום שנת המס הבאה, ככל שהחוב לא שולם, העירייה מחייבת את מלוא החוב שנצבר (הן רכיב הקרן והן רכיב הריבית) בריבית שנתית נוספת; וכן הלאה (להלן: בקשת האישור). ביום 22.8.2022 הגישה העירייה הודעת חדילה מגביית חיובים בדרך האמורה (להלן: הודעת החדילה). בהודעת החדילה נטען, כי העירייה סברה שכבר חדלה ממנגנון גבייה בשיטת ריבית דריבית, וזאת בשים לב להודעת חדילה שהגישה במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית אחרת בנושא, לפני כעשור (ת"צ (נצרת) 51514-05-13 עירית צפת נ' סויסה (29.8.2013), שם נדונה גבייה על בסיס צבירה חודשי). ברם, לאחר בדיקה מול גורמי המקצוע, העירייה גילתה כי עד ליום 1.1.2020 היא אכן גבתה בשיטה זו (על בסיס צבירה שנתית), ולפיכך היא הנחתה לבצע תיקון של גובה החיובים שנצברו לטובתה וטרם שולמו (להלן: תיקון החיובים). תיקון החיובים הוערך על ידי העירייה בסכום כולל של 355,621 ש"ח. בהמשך לכך, ולאחר שיג ושיח שניהלו הצדדים, ביום 26.12.2022 הגיש המערער את התנגדותו להודעת החדילה. המערער טען, תוך צירוף חוות דעת מומחה לתמיכה בטענותיו, כי יש להורות לעירייה למחוק מרישומיה יתרות חוב בסך של 3,423,456 ש"ח (להלן: המחלוקת בעניין תיקון החיובים). הצדדים הגישו התייחסויות נוספות שלא הובילו לפתרון המחלוקת בעניין תיקון החיובים. לפיכך, ביום 21.5.2023 התקיים דיון קדם-משפט בפני בית המשפט קמא (כב' השופטת עינב גולומב), בסופו הופנו הצדדים להליך גישור. למעלה משנתיים וחצי חלפו מאז ועד היום. במהלכם, המערער הודיע שניסיונותיו הרבים לתאם עם העירייה מועד לישיבת גישור – העלו חרס, ופנה לבית המשפט קמא בבקשה למנות מומחה מטעמו לבירור כלל השאלות שעל הפרק, לרבות המחלוקת בעניין תיקון החיובים. העירייה לא התנגדה למינוי מומחה, והסבירה כי העיכובים מטעמה נבעו מתקופת הבחירות וממלחמת "חרבות ברזל". בהחלטה מיום 13.6.2024 מינה בית המשפט קמא (כב' השופט אסף זגורי) את רואת החשבון רגינה אונגר כמומחית מטעמו, ואולם, זו הודיעה כי לא יעלה בידה לבצע את המלאכה מטעמים אישיים. בעקבות זאת, ביום 2.7.2024 מונה רואה החשבון אהוד רצאבי כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה), אך ביום 25.7.2024 הגיש הלה הודעת עדכון, לפיה אין בידו להתחיל בעבודה מפני שהצדדים לא פנו אליו. על כן, ביום 28.7.2024 קבע בית המשפט קמא בהחלטתו כי "על הצדדים לפנות אל המומחה בהקדם". בהיעדר הודעת עדכון מטעם הצדדים בחלוף כמעט שלושה חודשים, החליט בית המשפט קמא ביום 13.10.2024 כי אם לא תוגש הודעה על ידי הצדדים עד ליום 30.10.2024 "ישקול בית-המשפט ביטול המינוי ו/או חיוב בהוצאות ו/או מחיקת ההליך". ביני וביני, ביום 14.10.2024 הודיע המומחה כי לאור הזמן שחלף מאז מינויו, והיקף עבודה גדול שנצבר על שולחנו, אין באפשרותו להתפנות לביצוע העבודה בזמן הקרוב, ועל כן הוא מבקש כי ימונה מומחה אחר תחתיו. למחרת הגיש המערער הודעת עדכון, לפיה הוא פנה אל המומחה בבקשה להצעת מחיר; בא כוח העירייה הסתייג מהצעת המחיר שניתנה; ובתום שיחה נוספת בין הצדדים, הוחלט לקיים מאמץ נוסף על מנת להביא את ההליך לידי סיום בדרך של פשרה. לפיכך, המערער ביקש מבית המשפט קמא לאפשר לצדדים להגיש הודעת עדכון משותפת בהמשך. ביום 31.10.2024 הוגשה מטעם הצדדים בקשת ארכה עד ליום 31.12.2024, והתייחסות לאפשרות פסיקת ההוצאות לחובתם. בתמצית נטען, כי בשל המצב הביטחוני ושירות מילואים הן של בא הכוח המייצג והן של חלק מעובדי המשרד של בא כוח העירייה, אין מקום להשית על מי מהצדדים הוצאות. בו ביום נתן בית המשפט קמא ארכה כמבוקש, לצורך הגשת הודעה מוסכמת שתייתר את ההליך או לשם הגשת הודעה בדבר זהותו של מומחה מוסכם, תוך שהודגש כי זו הארכה האחרונה שתינתן, וכי שאלת ההוצאות לטובת אוצר המדינה תוכרע כאשר התיק יובא לעיונו של בית המשפט קמא "למתן החלטה לגופו של עניין". בהודעתם המשותפת מיום 19.12.2024 הודיעו הצדדים כי הכרעה בתיק אחר התלוי ועומד לפני בית משפט זה (עע"מ 4965/23 עיריית לוד נ' בילצקי. להלן: ההליך המקביל) עשויה להיות רלוונטית אף לעניין בקשת האישור דנן, ולפיכך ביקשו להגיש הודעת עדכון נוספת בהמשך, בהתאם להתקדמות ההליך המקביל. לאחר מספר ארכות, אשר האחרונה שבהן לא קוימה על ידי הצדדים, ניתנה ביום 28.4.2025 החלטה לפיה על הצדדים להגיש הודעת עדכון תוך 14 יום. משהודעה כאמור לא הוגשה, ולאור התנהלות הצדדים לאורך ההליך, ניתן ביום 4.6.2025 פסק הדין, בו נמחקה בקשת האישור מחמת היעדר תוחלת בניהולה, תוך שהצדדים חויבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח כל אחד (להלן: פסק הדין). בו ביום הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין ביחס אליו, במסגרתה טען כי האשמה להתארכות ההליך אינה רובצת על כתפיו, וכי בנסיבות העניין היה מקום להכריע בבקשת האישור לגופה תוך פסיקת גמול ושכר טרחה. בקשה זו נדחתה עוד באותו יום. מכאן הערעור שלפניי. בערעורו, שהוגש על דעת העירייה, טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא שעה שמחק את בקשת האישור. בעיקרו של דבר, המערער סבור כי בית המשפט קמא יכול היה להכריע בבקשת האישור על יסוד החומרים שהונחו לפניו, ובפרט – הודעת החדילה, ההתנגדות להודעת החדילה וחוות דעת שהוגשו מטעמו. עוד נטען, כי מחיקת בקשת האישור מהווה סנקציה מרחיקת לכת כלפי חברי הקבוצה; כי המחיקה אינה הוגנת כלפי המערער ובא הכוח המייצג, נוכח התועלת שהקים ההליך לחברי הקבוצה והתשומות שהושקעו בניהולו; וכי ממילא ניתן היה להשהות גם הפעם הזו את המשך הטיפול בהליך, בהינתן שטרם הוכרע ההליך המקביל. למען שלמות התמונה יצוין, כי ביום 14.7.2025 עוכב ביצוע פסק הדין קמא בהחלטת בית משפט זה (השופט אלכס שטיין), לבקשת הצדדים ובהסכמת המדינה. ביום 16.11.2025 התקיים דיון קדם-ערעור, אליו התייצבו בא הכוח המייצג ובא כוח המדינה, בהיעדר בא כוח העירייה. בדיון חזר בא הכוח המייצג על עיקר טענותיו, ובא כוח המדינה הותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המערער בכתובים ובהשתלשלות העניינים בבית המשפט המחוזי, ושמעתי את עמדתו בעל-פה בדיון קדם-הערעור, ובשים לב לעמדת העירייה ובא כוח המדינה, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכות לפי תקנות 138(א)(3) ו-(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), ולהכריע בערעור על יסוד החומר בכתב והטיעונים שהושמעו בקדם-הערעור. כפי שאפרט להלן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בעיקרו, במובן זה שפסק דינו של בית המשפט קמא מיום 4.6.2025 – יבוטל (למעט לעניין ההוצאות שנפסקו לטובת אוצר המדינה), והמחלוקות בין הצדדים, ובראשן המחלוקת בעניין תיקוני החיובים, יתבררו על ידי בית המשפט קמא לגופן. מחיקתו של הליך משפטי ביוזמת בית המשפט היא צעד חריג. סוג אחד של מקרים בהם עלולה להינקט סנקציה זו, הוא כאשר בעל דין עושה שימוש לרעה בהליכי משפט ונוהג בחוסר תום לב דיוני (תקנות 3(ב), 5-4 לתקנות החדשות; רע"א 8921/20 SKS Holding LLC נ' אורן, פסקאות 30-27 (13.5.2021); רע"א 7770/21 מרעי נ' בריה, פסקות 19-18 (8.2.2022) (להלן: עניין מרעי)). קשה להגדיר מראש את מכלול המצבים שבהם ייקבע כי בעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט, ואולם, דומה כי אין חולק שמדובר בהתנהלות דיונית בלתי ראויה המתאפיינת בחומרה יתרה (בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שנפ, פסקה 5 (15.1.2007) (להלן: עניין שנפ); רע"א 3025/21 אנגל נ' בית הספר תגליות בע"מ, פסקה 14 (18.7.2021); יששכר רוזן צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 45 (מהדורה שלישית – דיגיטלית, יולי 2025) (להלן: רוזן צבי). ראו גם: ע"א 6636/17 סמדג'ה נ' BANKRUPTCY OFFICE GENEVA, פסקאות 12 ו-16 (27.8.2019); ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן, פסקאות 35-30 (17.11.2020)). גם בהינתן התנהלות דיונית פסולה כאמור, מחיקתו של ההליך המשפטי שמורה למקרים חריגים בלבד, וכאשר נמצא כי לא ניתן לעשות שימוש באמצעי מידתי יותר בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה (ראו: תקנה 42 לתקנות החדשות, שעניינה באפשרות מחיקת כתב טענות מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט; השוו לסיפא תקנה 151(ג) לתקנות החדשות, שעניינה בפסיקת הוצאות במקרים שבהם בעל דין "עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה". עוד ראו: עניין שנפ, בפסקה 8; רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקה 13 (12.1.2010); ע"א 1062/20 מדינת ישראל נ' סימון, פסקה 25 (11.11.2021); עניין מרעי, בפסקה 18). בית המשפט עשוי להורות על מחיקתו של הליך משפטי גם בהינתן קיומם של מחדלים דיוניים משמעותיים, או כאשר ההליך מתנהל בחוסר מעש (תקנות 41(א)(3)-(4) ו-43 לתקנות החדשות; השוו: תקנה 45 לתקנות החדשות, שעניינה במחיקה מינהלית, ללא צורך בהחלטה שיפוטית, מחוסר מעש. עוד השוו: ע"א 2667/11 רחמים נ' בנק לאומי (14.12.2011); רע"א 1378/18 מורד נ' עיריית רחובות, פסקה 9 (24.4.2018)). ואולם, משמצאנו כי יש להורות על מחיקת ההליך מחמת ניהולו בחוסר תום לב במקרים קיצוניים בלבד, ובמשורה – ברי כי יש לנקוט במידה רבה של איפוק, מקל וחומר, כאשר עסקינן בקיומם של מחדלים דיוניים בתום לב. זאת, גם אם יש בהם משום מידה מסוימת של התרשלות. בספרות הובעה דעה שניתן לפרש כמחמירה אף יותר, ולפיה "לא יעלה על הדעת [...] שתושת סנקציה של מחיקת כתב טענות על בעל דין שלא התכוון לעשות שימוש לרעה בהליכים, גם אם כתוצאה מפעולה שביצעו הושהה או שובש ההליך או נגרמה טרדה לבעל דין" (רוזן צבי, בעמ' 49-48). לעמדתי, קיומם של מחדלים דיוניים משמעותיים (בכמות או באיכות), עשוי להצדיק את הסנקציה החריגה והקיצונית של מחיקת ההליך המשפטי; עם זאת, על בית המשפט להתייחס לאמצעי זה בזהירות הראויה, בהיותו בלתי שגרתי. כפי שיפורט להלן, סבורני כי כוחם של דברים אלה יפה ביתר שאת שעה שמדובר באפשרות מחיקה של הליך ייצוגי. כאשר עסקינן בתביעה ייצוגית, מחד גיסא חל ההסדר הדיוני הכללי לעניין מחיקת ההליך (ראו תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010), אשר מטיבה של התביעה הייצוגית השימוש בו צריך להיעשות בזהירות ובקפדנות; ומאידך גיסא, בידי בית המשפט מסורות סמכויות ייחודיות המאפשרות לו להתמודד בדרכים חלופיות עם התנהלות בעייתית של בעלי הדין, ובפרט של התובע ובא הכוח המייצגים. כך, במקרה המיוחד של תביעות ייצוגיות, בית המשפט רשאי לאשר את ניהולה של תובענה כייצוגית רק בהתקיים התנאים הקבועים לכך בחוק, ובפרט, כי קיים יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב (סעיפים 8(א)(3)-(4) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות)). זאת, בראש ובראשונה, בהינתן שהתובע ובא הכוח המייצגים אמונים על האינטרסים והזכויות של חברי הקבוצה, שלא ייפו את כוחם לייצגם, ואף על פי כן הם מבקשים לנהל הליך משפטי בשמם ובעבורם (ראו: הגדרת "תובענה ייצוגית" בסעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות; ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, פ"ד סז(1) 410, 493 (2014); רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, פסקאות כ"ז (6.9.2017) (להלן: עניין שלמה תחבורה). לעניין חובותיו המיוחדות של בא הכוח המייצג נוכח הטעם האמור, ראו: סעיף 17 לחוק תובענות ייצוגיות; ע"א 1582/20 חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ, פסקה 51 (29.12.2021) (להלן: עניין חלפון)). לא אחת נפסק, איפוא, כי ניהול בקשה לאישור תובענה כייצוגית באופן שלא עומד באמות המידה האמורות, עלול לגרום במקרי קצה למחיקתה או לדחייתה (ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי, פסקה כ"א (18.1.2012); ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פסקה 21 (28.5.2012); עניין חלפון, שם). ואולם יודגש, כי הפעלת הסנקציות האמורות במסגרת הליך ייצוגי אינה שקולה כאמור להפעלתן בגדרו של הליך משפטי "רגיל". ודוק, עיקר ההבחנה נעוץ במתן משקל ראוי לשיקול הגשמת התכליות שביסוד חוק תובענות ייצוגיות, ובפרט – ההגנה על זכויותיהם של חברי הקבוצה; וקידום הרתעה יעילה מפני הפרת הוראות הדין (לתכליות המונחות בבסיס הכלי הדיוני של תובענה ייצוגית, ראו: סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות; ע"א 345/03 רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש, פ"ד סב(2) 437, 550-549 (2007); ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי, פסקה 21 (4.12.2011)). מטעם זה קבע המחוקק אמצעים מתונים יותר להתמודד עם התנהלות פסולה של התובע ובא הכוח המייצגים, בדמות החלפתם (ראו סעיף 8(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות), או באמצעות פסיקת גמול ושכר טרחה בשיעור נמוך יותר (סעיפים 22(א) ו-23(ב)(4) לחוק תובענות ייצוגיות), כך שהאפשרות להורות על מחיקת ההליך או דחייתו תהיה שמורה למקרים חריגים שבחריגים (ראו: ע"א 2718/09 "גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ, פסקאות 22-21 (28.5.2012); עניין שלמה תחבורה, בפסקאות מ'-מ"ב). ומן הכלל אל הפרט. במקרה דנן, בית המשפט קמא מחק את בקשת האישור נוכח "סחבת" שאפיינה את ניהול ההליך על ידי הצדדים. כך, בפרט, נקבע כי התנהלות הצדדים הביאה לביטול מינויו של המומחה ולהתארכות ההליכים, תוך שהצדדים מתעלמים מהוראות בית המשפט. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט קמא כי אין תוחלת בהמשך בירור ההליך ועל כן הורה על מחיקתו. ברם, סבורני כי תוצאת פסק דינו של בית המשפט קמא מחמירה עם המערער ובאי הכוח המייצגים יתר על המידה, ואינה נותנת את המשקל הראוי לאינטרס הקבוצה. אפרט את טעמיי. ראשית, החלטתו של בית המשפט קמא איננה מנומקת דיה על מנת לבסס את התוצאה המחמירה של מחיקת ההליך, ומכל מקום איני סבור כי מדובר בתוצאה מידתית על רקע נסיבות העניין. בהינתן שלא נקבע כי המערער ובא הכוח המייצג אינם כשירים לנהל את התובענה הייצוגית, או כי הם מתנהלים בחוסר תום לב, ניתן היה לנקוט באמצעים חמורים פחות – ובראשם פסיקת הוצאות. שנית, מחיקת בקשת האישור לא הייתה צפויה באופן ברור מספיק עובר למתן פסק הדין, ולצדדים לא ניתנה אפשרות נאותה לטעון כנגדה. אומנם, בהחלטה מיום 13.10.2024 נקבע כי "בהיעדר הודעה [...] ישקול בית-המשפט ביטול המינוי ו/או חיוב בהוצאות ו/או מחיקת ההליך". ואולם, בהחלטה שניתנה למחרת, ביום 14.10.2024, נכתב כי "בית המשפט רואה בחומרה את הודעת המומחה בדבר אי שיתוף הפעולה מטעם הצדדים עמו [...] ב"כ הצדדים יגישו פרטי מומחה מוסכם אחר וכן הסבר מדוע לא יחויבו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשל התנהלותם [...]". משהוגשה התייחסות הצדדים לאמור, ביום 31.10.2024 קבע בית המשפט קמא כי "בשלב זה תינתן ארכה [...] בהתחשב בתקופת הארכה המשמעותית והתנהלותו של ההליך עד כה, לא תינתן כל ארכה נוספת, [...] והתיק יובא לעיוני בהתאם למתן החלטה לגופו של עניין. במסגרת החלטתי אכריע גם בשאלת ההוצאות לאוצר המדינה" (ההדגשות נוספו). בהחלטות מאוחרות יותר לא נכתב דבר על אפשרות מחיקת ההליך עד אשר ניתן פסק הדין ביום 4.6.2025. הנה, אם כן, נטייתו של בית המשפט קמא למחוק את ההליך לא שוקפה כראוי לבאי כוח הצדדים טרם מתן פסק הדין (למעשה דומה כי ההפך הוא הנכון, שכן לאחר ההחלטה מיום 13.10.2024, שבה מחיקת ההליך מוזכרת כאפשרות (אחת מני שלוש), בהחלטה מאוחרת יותר נכתב כי בתיק תינתן החלטה "לגופו של עניין"), והצדדים אף לא קיבלו הזדמנות לתת טעם מדוע לא תימחק בקשת האישור, אלא רק מדוע לא יחויבו בהוצאות (וראו גם החלטתו של בית המשפט קמא מיום 4.6.2025 בבקשה לביטול פסק הדין). לבסוף, במקרים שבהם מתרשם בית המשפט כי שני הצדדים מנהלים את ההליך המשפטי באופן שאינו ראוי, קיים קושי במתן סעד שמשמעו כי הצד הנתבע יזכה למחיקת ההליך שהוגש נגדו, שכן מדובר בסעד המטיב עימו על חשבון בעל הדין השני. משכך, פעולה שכזו עלולה שלא להוות מענה הולם, שיש בו כדי לשקף את האחריות ההדדית של שני הצדדים. כוחו של שיקול זה יפה ביתר שאת שעה שמדובר במחיקת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, שכן זו עלולה להותיר את חברי הקבוצה מול שוקת שבורה, ולמצער לעכב את ההגנה על זכויותיהם עד שתוגש ותוכרע בקשה לאישור תובענה כייצוגית חדשה, תחת זו שנמחקה, אם בכלל. במקרה דנן, הוסבר כי העיכובים בהליך נבעו מקרות מלחמת "חרבות ברזל" והעובדה כי העירייה מצויה בקו עימות; שירות המילואים אליו נקרא בא הכוח המייצג; וענייניה הפנימיים של העירייה. יתרה מכך, מהשתלשלות העניינים עולה כי המערער ובא הכוח המייצג נקטו במידת מעורבות רבה יותר בהשוואה לבא כוח העירייה. משאלו הם פני הדברים, יוצא כי המרוויחה העיקרית מפסק הדין היא העירייה, ללא כל הצדקה. מן העבר האחר, דווקא המערער ובא הכוח המייצג – יצאו בידיים ריקות, ואף מעבר לכך, שכן בית המשפט השית כזכור הוצאות משפט גם לחובת המערער. בצד האמור, אבהיר כי לא ראיתי מקום להתערב ברכיב פסק הדין המטיל על הצדדים הוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום מתון (5,000 ש"ח לחובת כל צד). חלק זה של פסק הדין מוצדק וראוי לאור מחדלי הצדדים בניהול ההליך בבית המשפט קמא, וממילא אין כל הצדקה לבטלו. סוף דבר: הערעור מתקבל בעיקרו. פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 4.6.2025 – מבוטל בזאת, למעט לעניין פסיקת ההוצאות לטובת אוצר המדינה. בית המשפט קמא יוסיף לדון בבקשת האישור בהודעת החדילה כפי שימצא לנכון. נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב להסכמת הצדדים, אין צו להוצאות בערכאה זו. עופר גרוסקופף שופט אני מסכים. יצחק עמית נשיא השופטת דפנה ברק-ארז: דפנה ברק-ארז שופטת אני מסכימה. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט עופר גרוסקופף. ניתן היום, ‏ו' באדר התשפ"ו (‏23.2.2026). יצחק עמית נשיא דפנה ברק-ארז שופטת עופר גרוסקופף שופט