ע"פ 4201-13
טרם נותח
עבד אל רחמן שרכס נ. מדינת שראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 4201/13
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4201/13
ע"פ 4203/13
ע"פ 4402/13
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער ב-ע"פ 4201/13:
עבד אל רחמן שרכס
המערער ב-ע"פ 4203/13:
יריב בן סובחי סובח (אזולאי)
המערער ב-ע"פ 4402/13:
עסאם עבד אל חמיד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט א' טובי) מתאריך 6.5.2013 ב-ת"פ 31359-12-11
תאריך הישיבה:
י"ד באייר התשע"ד
(14.5.2014)
בשם המערערים ב-ע"פ 4201/13 וב-ע"פ 4203/13:
עו"ד אבי אמר
בשם המערער ב-ע"פ 4402/13:
עו"ד מיכאל כרמל
בשם המשיבה:
עו"ד עדי צימרמן
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1. בפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט א' טובי) מתאריך 6.5.2013 ב-ת"פ 31359-12-11, בגדרו הושתו על המערערים עונשים שונים, אשר יפורטו להלן.
תחילה אסקור את הנתונים הרלבנטים לערעורים.
רקע עובדתי
2. בפרשה רחבת היקף, אשר בגדרה הופעלו שוטר סמוי וסוכן בשליחות המשטרה, הוגשו כתבי אישום כנגד מספר רב של מעורבים בעסקאות סמים (להלן: הפרשה); בין המעורבים נמנים המערערים בערעור שבפנינו.
במסגרת הסדר טיעון שנערך עם מספר נאשמים – הוגש כנגד המערערים (יחד עם נאשמים נוספים) כתב אישום מתוקן. המערערים הודו בעובדות המצוינות בכתב האישום המתוקן, והורשעו בעבירות המיוחסות להם שם, וזאת מבלי שהתגבשה הסכמה ביחס לעונש.
3. כתב האישום המתוקן כלל מספר אישומים הנוגעים למערערים, כדלהלן:
המערער ב-ע"פ 4201/13 (להלן: שרכס), הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: עבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של מעשה פזיזות או רשלנות לפי סעיף 338(א)(8) בצירוף עם סעיף 29 לחוק העונשין; בשני מקרים של עבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13, בצירוף עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); בניסיון לסחר בסם מסוכן – עבירה לפי סעיפים 13, בצירוף עם 19א לפקודת הסמים המסוכנים ובצירוף עם סעיף 25 לחוק העונשין; בשני מקרים של עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; בעבירה של תיווך לסחר בסם מסוכן לפי סעיף 13, בצירוף עם סעיפים 14 ו-19(א) לפקודת הסמים המסוכנים.
שרכס הורשע בעבירות שתוארו, בגין מעורבות בארבע עסקאות סמים, במסגרתן נמסרו כ-1,800 כדורים של סם מסוכן מסוג MDMA, כ-100 כדורים של סם מסוכן מסוג MDPV, וכ-30 גרם קוקאין.
המערער ב-ע"פ 4203/13 (להלן: סובח), הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: בשני מקרים של עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; בעבירה של תיווך לסחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13, בצירוף עם סעיפים 14 ו-19(א) לפקודת הסמים המסוכנים; בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13, בצירוף עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים וסעיף 29 לחוק העונשין.
המערער ב-ע"פ 4402/13 (להלן: אל חמיד) הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: בשני מקרים של עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13, בצירוף עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים; בעבירה של אחזקת סם מסוכן שלא כדין ושלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף עם סעיף 29 לחוק העונשין; עבירה של הספקת סם מסוכן לפי סעיפים 13, בצירוף עם 19א לפקודת הסמים המסוכנים.
סובח ואל חמיד הורשעו בעבירות שתוארו לעיל, בגין מעורבות בשתי עסקאות סמים, במסגרתן נמסרו כ-3,000 כדורים של סם מסוכן מסוג MDMA. באחת מן העיסקאות סובח אף מסר לסוכן משטרה כי באפשרותו להשיג עוד אלפי טבליות המכילות סם מסוכן מסוג MDMA.
4. בתאריך 6.5.2013 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. במסגרת גזר הדין התייחס בית המשפט לחומרתן של עבירות הסמים ולצורך בנקיטת ענישה מחמירה כדי להרתיע. יחד עם זאת התייחס בית המשפט גם לאופי האינדיבידואלי של הענישה, אשר בוחנת כל מקרה לגופו. עוד הוסיף בית המשפט, כי על אף שיש לתת את הדעת לעקרון אחידות הענישה – בגזר הדין על בית המשפט ליתן ביטוי לנסיבותיו הייחודיות של כל נאשם העומד בפניו.
בכפוף להערות הכלליות הנ"ל, בית המשפט בדק באופן פרטני את הנסיבות הרלבנטיות לכל אחד מן המערערים ופסק כדלקמן:
לגבי שרכס, בית המשפט קבע מתחמי ענישה שונים לכל אחד מארבעת האישומים בהם הורשע, תוך שהתחשב, בין השאר, בריבוי העבירות בעניינו, בכמות הסם בעיסקאות מושא האישומים, ובתפקידו המרכזי בביצוע העסקאות בהן היה מעורב. בית המשפט בחן אף את נסיבותיו האישיות של שרכס, שכללו הרשעות קודמות, שחלקן נוגעות לעבירות סמים, ובגינן ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל. עם זאת, הביא בית המשפט בחשבון לקולא את הודאתו של שרכס, וכן את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, לרבות מצבה הבריאותי הרופף של בתו הקטינה.
לאור זאת, גזר בית המשפט על שרכס את העונשים הבאים: 60 חודשי מאסר בפועל; 30 חודשי מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מעת שחרורו שרכס לא יבצע עבירת סמים מסוג פשע); קנס כספי בסך של 40,000 ש"ח; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים. כן הכריז בית המשפט על שרכס כעל "סוחר סמים" בהתאם לסעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים. נוסף על האמור, בית המשפט אישר הסדר בדבר חילוט שהושג בין הצדדים והטיל על שרכס קנס נוסף בסך של 140,000 ש"ח לפי סעיפים 32 ו-36י לפקודת הסמים המסוכנים.
לגבי סובח, בית המשפט התייחס לכך שדובר בכמות גדולה של כדורים מסוג אקסטזי, ולכך שסובח היה "פעיל למדי" ביחס לאישומים בהם הורשע, וקבע מתחמי ענישה בהתאם. בהתחשב בהרשעות קודמות של סובח מחד גיסא, ובהודאתו של סובח ומאמציו לצאת ממעגל הפשיעה מאידך גיסא, גזר בית המשפט על סובח את העונשים הבאים: 40 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מעת שחרורו סובח לא יבצע עבירת סמים מסוג פשע); קנס כספי בסך כולל של 15,000 ש"ח; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים. כן הכריז בית המשפט על סובח כעל "סוחר סמים" בהתאם לסעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים. נוסף על האמור, בית המשפט אישר הסדר בדבר חילוט שהושג בין הצדדים והטיל על סובח קנס נוסף בסך של 44,800 ש"ח.
לגבי אל חמיד, בית המשפט הזכיר בכלל שיקוליו את כמות הסם שנסחר בעיסקאות מושא האישומים, ואת תפקידו המשני בביצוע העסקאות בהן היה מעורב. בבחינת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, התייחס בית המשפט לעברו הפלילי (הוא הורשע בעבר בעבירת הריגה, ובגינה נידון למאסר לתקופה של חמש שנים). כמו כן, התייחס בית המשפט לכך שאל חמיד הודה כאן במה שיוחס לו בכתב האישום המתוקן, ולנסיבותיו המשפחתיות הקשות. לאחר בחינת מכלול השיקולים, גזר בית המשפט על אל חמיד את העונשים הבאים: 36 חודשי מאסר בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי (כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מעת שחרורו סובח לא יבצע עבירת סמים מסוג פשע); קנס כספי בסך כולל של 12,000 ש"ח; פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים.
על גזר דין זה של בית המשפט המחוזי הנכבד הוגשו הערעורים שבפנינו ע"י שלושת המערערים (כאן המקום להעיר, כי בתחילה נכלל מערער נוסף במסגרת ע"פ 4402/13, אולם הלה סיים בינתיים לרצות את תקופת מאסרו, וממילא ערעורו התייתר ונמחק (ראו החלטה ב-ע"פ 4402/13 מתאריך 14.5.2014)).
טענות הצדדים
5. בהודעות הערעור ובטיעוניהם במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, טענו באי-כח המערערים מספר טענות:
ראשית, באי-כח המערערים גרסו כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שלא נתן לבו בצורה מספקת לנסיבותיהם האישיות של המערערים, וכן לנסיבות האירועים, מושאי האישום, כמו גם לנפקות העובדה שהמערערים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן. באופן פרטני נטען:
ביחס לשרכס – כי היה מקום להתחשב, בין היתר, במצבה הבריאותי של בתו, ובהיותו אב לשישה ילדים.
לגבי סובח – כי היה צריך לקחת בחשבון, בין השאר, את הצורך של סובח ברשיון נהיגה במסגרת עבודתו. כן הודגשה עובדת היותו בן לאב ערבי, אשר בחר להתנדב לשירות צבאי.
בנוגע לאל חמיד, טען בא-כחו, כי היה מקום לייחס חשיבות רבה יותר לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה חלקו של אל חמיד בביצוע העבירה לא היה מרכזי. לטענת בא-כחו של אל חמיד היה על בית המשפט גם להתחשב, בנסיבותיו המשפחתיות הקשות, ובכך שבעבר שירת כלוחם מג"ב, כמו גם לעובדה שהוא היה עצור לתקופה ארוכה בתנאים הקשים בהרבה מתנאי אסיר.
שנית, לטענת באי-כח המערערים, בית המשפט המחוזי שגה כשלא התחשב באופן מספק בשיקולים של אחידות בענישה, זאת משום, שלגישתם נתגלו פערים משמעותיים בין העונשים שהוטלו על נאשמים אחרים בפרשה, לבין העונשים שהוטלו על המערערים במקרה דנן.
שלישית, נטען ביחס לרכיב פסילת הרשיון בגזר הדין, כי לא היתה התחשבות בעבר התעברותי של המערערים בקביעת רכיב זה, ולא הוסבר כיצד פסילת הרשיון קשורה לעבירות שבוצעו.
רביעית, נטען כי נדרש היה לייחס משקל רב יותר לשיקולי השיקום בעניינם של המערערים, מה גם שלאור התנהגותם הטובה של המערערים בכלא, יש מקום לקצר בעונשי המאסר בפועל שנגזרו עליהם.
6. בדיון שהתקיים בפנינו, באת-כח המשיבה סמכה מנגד את ידיה על נימוקי בית משפט המחוזי הנכבד. עוד טענה באת-כח המשיבה, ביחס לעיקרון אחדות הענישה, כי הפרשה כללה נאשמים רבים, עם נסיבות שונות ומגוונות, וממילא גם העונשים שהושתו עליהם היו שונים. בהקשר זה, היא גרסה כי אין מקום להקיש מגזר דין אחד למשנהו רק משום שדובר בסוכן משותף שבעזרתו הורשעו כלל הנאשמים, ועל כן לשיטתה היה על בית המשפט לפסוק ביחס לכל מקרה לגופו, כפי שאכן עשה. לבסוף באת-כח המשיבה הוסיפה כי השאלה המתעוררת כאן איננה האם יש לקצר את עונשם של המערערים נוכח תפקודם לאחר גזר הדין, אלא האם נפלה טעות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. בענייננו, לגישתה, לא נפלה טעות שכזו, ולכן אין לקבל את הערעורים.
דיון והכרעה
7. לאחר בחינה מעמיקה של נימוקי הערעורים ושמיעת טיעוני באי-כוח הצדדים – הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות. להלן יובאו בקצרה הטעמים למסקנתנו זו.
8. נקודת המוצא במכלול שלפנינו נשענת על ההלכה לפיה, ככלל, אל לה לערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת בערכאה הדיונית, אלא אם כן מדובר בסטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר. הנה כי כן, התערבות במידת העונש תעשה על-ידי ערכאת הערעור רק אם "הערכאה הדיונית נכשלה בטעות, או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות" (ראו: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2012)).
9. במקרה דנן לא מצאנו כי העונשים שנגזרו על המערערים יסודם בטעות. בית המשפט המחוזי הנכבד התחשב בנסיבות האישיות הנוגעות לכל אחד מן המערערים. יחד עם זאת, בית המשפט הפעיל כראוי את עקרון ההלימה והשית את העונשים הנ"ל נוכח חומרתן של העבירות. כפי שהדגיש בית המשפט המחוזי, עבירות הנוגעות לעסקאות וסחר בסמים, הן עבירות קשות, אשר פוגעות באופן משמעותי בכלל החברה הישראלית, זאת במיוחד לאור כמות הסם שנסחרה בגדרי העיסקאות, מושא הערעורים. בית משפט זה פסק כבר בעבר בהקשר דנן, כי יש לנהוג בעבריינים כאלה ביד קשה, וזאת גם בהינתן נסיבות אישיות קשות שלהם (ראו למשל: ע"פ 4484/05 שגב נ' מדינת ישראל (8.8.2006); ע"פ 7070/03 זניד נ' מדינת ישראל (3.4.2006)).
לא מצאנו ממש גם בטענתם של באי-כח המערערים כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שהטיל עונשי מאסר שונים על הנאשמים השונים בפרשה. כפי שציינה באת-כח המשיבה – אין די בעובדה שהנאשמים בכל העבירות הורשעו באמצעות סוכן משותף כדי להוביל לאחידות בעונשים. נסיבות העבירה והנסיבות האישיות השונות בין הנאשמים השונים, הן שהובילו לפערים בגזרי הדין, ובנסיבות הערעורים בפנינו –לא נמצא כי חל פער בגזרי הדין, המצדיק את התערבותנו.
10. באשר לרכיב פסילת הרשיון בגזר הדין, נציין כי סעיף 37א(א) לפקודת הסמים המסוכנים קובע כדלקמן:
"37א. (א) הורשע אדם בעבירה לפי פקודה זו או קבע בית משפט כי אדם עבר עבירה כאמור ולא הרשיעו, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש אחר... לפסול אותו מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה או מלהחזיק רשיון רכב לתקופה שלא תעלה על חמש שנים, ורשאי הוא, אם הוא סבור שהדבר דרוש כדי להגן על הציבור, לפסול אותו כאמור לתקופה ארוכה יותר".
סעיף זה פורש בעבר בפסיקה, ונקבע כי מטרת העיצום, מלבד היסוד המניעתי שבו, כולל גם היבטים עונשיים, כמו: גמול, הרתעה ושיקום. משכך, על אף שהשיקול המניעתי נכלל בשיקוליו של בית המשפט בבואו להשית עונש זה – אין בכך כדי לומר שזהו תמיד השיקול הדומיננטי (ראו: רע"פ 5343/05 רווח נ' מדינת ישראל בפיסקה 9 (7.9.2005); רע"פ 1786/06 עמרם נ' מדינת ישראל (28.2.2006); רע"פ 9632/06 אבו יונס נ' מדינת ישראל (7.2.2006)), וממילא לשם שלילת הרישיון אין בהכרח צורך בקשר ישיר בין העבירה לבין הרכב או הנהיגה.
נוכח האמור לעיל – לא מצאנו שיש לבטל את עונש הפסילה שהושת על המערערים.
11. לבסוף, בכל הנוגע לטענות ביחס לשינוי שחל בגישתם של המערערים לגבי חיי העבריינות – הרי שנוכח חומרת העבירות שבביצוען הורשעו לא ראינו שיש בטענות המערערים בנקודה זו כדי להביא להקלה בעונש בשלב זה. ככלל אין מקום להתחשב בנסיבות אלו בבואנו להכריע בערעור על גזר דין, שכן במסגרת הערעור אנו עוסקים בעיקר בשאלה האם נפלה טעות מהותית בגזר הדין, מושא הערעור. את תפקודם החיובי של המערערים בכלא, יש להעלות בד"כ במסגרת בקשה שאמורה להיות מוגשת לועדת שחרורים (לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001), שהיא הפורום המתאים לבחינת שיקולים מעין אלו (ראו: ע"פ 8073/12 אלקבץ נ' מדינת ישראל (9.4.2014)).
12. נוכח כל האמור לעיל – הערעורים נדחים. המערערים ימשיכו את ריצוי מאסרם בהתאם לגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד.
ניתן היום, כ"ט באייר התשע"ד (29.5.2014).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13042010_K06.doc אכ+מה
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il