אונומרה ייבוא וייצוא בע"מ נ. שופרסל בע"מ

4 1 בבית המשפט העליון רע"א 42/22 לפני: כבוד השופט ש' שוחט המבקשת: אונומרה ייבוא וייצוא בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. שופרסל בע"מ 2. רשות מקרקעי ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 26.12.2021 בת"א 65703-11-21 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' סילש בשם המבקשת: עו"ד מור כהן; עו"ד גילי קצמן בשם המשיבה 1: עו"ד יוסי כץ בשם המשיבה 2: עו"ד קרן וול פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בת"א 65703-11-21 (השופטת ה' סילש), מיום 26.12.2021, בגדרה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת למתן סעדים זמניים. רקע עובדתי המבקשת, אונומרה ייבוא וייצוא בע"מ (להלן: אונומרה), הגישה ביום 28.11.2021 תביעה לבית המשפט המחוזי ובצדה "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני" במעמד צד אחד (להלן: הבקשה), נגד המשיבות 1 ו-2, שופרסל בע"מ ורשות מקרקעי ישראל (להלן: שופרסל ו-רמ"י בהתאמה, ויחדיו, המשיבות). במסגרת התביעה שהוגשה עתרה אונומרה למתן סעדים הצהרתיים, לפיהם הזכויות במקרקעין לרבות "זכויות המסחר", כפי הגדרתה, שייכות לאונומרה ולשופרסל במשותף, בהתאם לשיעור חלקן בזכויות הקניין במקרקעין. בתמצית, במוקד התביעה ניצבים מקרקעין שממוקמים במרכז ביל"ו בקריית עקרון, הידועים כגוש 3797 חלקות 211-210, מגרשים 8-7 (להלן: המקרקעין). על המקרקעין בנוי מבנה משותף אחד הנפרש על שטח של כ-4,800 מ"ר. אונומרה עושה שימוש בחלקו הדרומי של המבנה ושופרסל עושה שימוש בחלקו הצפוני לטובת הפעלת מרכול של רשת שופרסל. המקרקעין עברו מספר שינויים תכנוניים ברבות השנים שנגעו, בין היתר, להגדלת אחוז הייעוד שנקבע לשימוש מסחרי. תחילה, התב"ע שחלה על המקרקעין אפשרה ברובה שימוש לצורך תעשייה, כאשר רק 15% מהשטח הותרו לשימוש מסחרי. בשנת 2002 פורסמה תב"ע נוספת, שבה הוגדלו זכויות המסחר שחלות על המקרקעין מ-15% ל-22.5%, כאשר יתרת הקרקע נותרה בייעוד לתעשייה. לתוכנית זו צורף נספח בינוי, שבו נקבע, כי 1,985 מ"ר משטח זה יועד לחלק הצפוני של המקרקעין, דהיינו, לחלק שבו מחזיקה שופרסל. היעוד של המקרקעין שונה פעמיים נוספות, בשתי תב"עות נפרדות – פעם אחת בשנת 2018 שם נקבע, כי 2,750 מ"ר יוקנו למסחר; ופעם נוספת בשנת 2020, שם נקבע, כי החלק הדרומי של המקרקעין שגודלו 1,350 מ"ר בו מחזיקה אונומרה יירשם לצורכי מסחר. נכון למועד הגשת התביעה, כוללים המקרקעין 4,050 מ"ר לייעוד מסחרי, מתוכם 1,350 מ"ר רשומים על שם אונומרה, והיתרה בהיקף של 2,700 מ"ר מצויים במחלוקת באשר לחלוקת הזכויות בין אונומרה לשופרסל. אונומרה טוענת, כי שטח זה נמצא בבעלות משותפת בהתאם לחלקן היחסי של שופרסל ואונומרה במקרקעין (54% לשופרסל ו-46% לאונומרה) ואילו שופרסל טוענת, כי שטח זה שייך לה באופן בלעדי. הבקשה לסעדים זמניים וההחלטה בבקשה בד בבד עם הגשת התביעה הגישה אונומרה בקשה לסעדים זמניים וסעד ארעי במעמד צד אחד, בגדרה התבקש בית המשפט המחוזי 'להקפיא' את המצב הקיים בקשר לחלוקת הזכויות במקרקעין, כך שייאסר על המשיבות או מי מהן לעשות כל דיספוזיציה, מכל סוג שהוא במקרקעין, לרבות מתן צו שאוסר על רמ"י להתקשר עם שופרסל בעסקה מכל סוג שהוא בקשר למקרקעין, אשר עשויה לפגוע בזכויותיה של אונומרה. עוד התבקש רישום של הצווים הללו בתיקיה של רמ"י. על-פי הנטען, בקשה זו הוגשה משהסתבר לאונומרה, באקראי, במהלך פגישה שהתקיימה בין רמ"י לבינה ביום 21.11.2021, כי המשיבות מצויות בעיצומם של הליכים סופיים לפשרה, כחלק מעתירה מנהלית שהגישה שופרסל נגד רמ"י, שאונמרה לא צורפה לה ולא ידעה על אודות קיומה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן סעד ארעי והורה למשיבות להגיש תשובתן לבקשה לסעדים זמניים (החלטה מיום 29.11.2021). לאחר שבחן את טענות הצדדים, שנפרשו במסגרת הבקשה והתשובות לה, וסקר את רשימת ההסכמים והתוכניות המהותיות שמשליכות על ההכרעה בבקשה, הגיע בית המשפט המחוזי, על בסיס המבחן הנוהג של סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. על החלטה זו, מיום 26.12.2021, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. עם הנחת הבקשה למתן רשות ערעור לפני ניתנה החלטתי מיום 19.1.2022. בהחלטה זו הפניתי את תשומת לב המשיבות לתקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), ולרע"א 1556/21 עירון נ' שפירא בר אור (22.4.2020) (להלן: עניין עירון) מהן נלמד, כי החלטה בבקשה למתן סעד זמני ראוי לה שתינתן לאחר דיון במעמד הצדדים. בהמשך להפניה זו הצעתי למשיבות להסכים למתן רשות ערעור ולקבלת הערעור במובן זה שהבקשה תושב לבית המשפט המחוזי לדיון כאמור ולמתן החלטה חדשה. הבהרתי, כי ככל שלא תינתן הסכמה תוגשנה תשובות לבקשה. שופרסל לא הסכימה להצעה (הודעה מנומקת מיום 23.2022) והגישה תשובה לבקשה (ביום 20.2.2022). רמ"י הסכימה לבקשה אך לנוכח עמדת שופרסל השיבה אף היא לבקשה לגופה. דיון לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובות המשיבות כמו גם בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה שלפני, נחה דעתי כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, בהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות החדשות. דין הערעור להתקבל במובן זה שהבקשה תוחזר לבית המשפט המחוזי להכריע בה כטוב שכלו לאחר שיקיים דיון במעמד הצדדים. בהחלטתי מיום 19.1.2022, ציינתי כי "משמדובר בבקשה למתן סעדים זמניים, דרך המלך היא לקיים דיון בעל-פה, במעמד הצדדים, עובר להכרעה בבקשה לגופה, כפי שנקבע בתקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), ונדון בהרחבה בפסק הדין שניתן ברע"א 1556/21 עירון נ' אלרן שפירא בר-אור (22.4.2021)". הצעתי, אפוא, למשיבות להסכים למתן רשות ערעור בבקשה, ולראות בה כאילו הוגש ערעור, כך שהדיון בבקשה למתן סעדים זמניים יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך קיום דיון במעמד הצדדים, ומתן החלטה חדשה. עיון מעמיק בבקשה ובתשובות שניתנו לה איששו החלטתי זו - הצורך בקיום דיון במעמד הצדדים. תקנה 97(א) לתקנות החדשות מורה אותנו, כי: "בלי לגרוע מסמכויות בית המשפט הנתונות לו לפי פרק ח', הבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד בעלי הדין, ואולם בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לתת סעד זמני ארעי במעמד צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות, כי קיים חשש סביר שהעיכוב שייגרם כתוצאה מקיום הדיון במעמד בעלי הדין או הבאת הבקשה לידיעת המשיב תסכל את מטרת הסעד הזמני או תגרום למבקש נזק חמור" (ההדגשה הוספה – ש' ש'). בית משפט זה עמד בהרחבה בעניין עירון, על החשיבות שבקיום דיון בעל-פה במעמד הצדדים בבקשות לסעדים זמניים, כמו גם על האופן שבו יש לפרש תקנה זו בראי ההסדר שנקבע בתקנה 366(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות). בעניין עירון הבהיר בית המשפט, כי הן בעידן התקנות הישנות הן בעידן התקנות החדשות, קיימת חובה לקיים דיון בעל-פה במעמד הצדדים, לפני ההכרעה בבקשה לסעדים זמניים. לצד חובה זו, מכוח הרישא של תקנה 97(א) הנ"ל שמפנה לסמכויות שנתונות לבית המשפט לפי פרק ח' לתקנות החדשות, במקרים חריגים שבהם נמצא, כי הבקשה אינה מגלה עילה על פניה, מוסמך בית המשפט לדחות בקשה לסעדים זמניים ללא דיון או תשובה (פסקאות 19-20 לפסק הדין). במקרה שלפנינו לא מצאתי בהחלטת בית המשפט המחוזי הסבר מדוע החליט להכריע בבקשה לסעד זמני שהונחה לפניו בלי לקיים דיון או הנמקה מדוע הבקשה נכנסת לגדר החריג האמור. בית המשפט המחוזי לא קובע שהתביעה בגדרה הוגשה הבקשה לסעד זמני או שהבקשה עצמה אינן מגלות עילה. בית המשפט המחוזי מציין אמנם שסיכויי ההליך אינם נחזים גבוהים וכי התביעה מעוררת סימני שאלה לא מעטים ברם אין בכך די כדי לוותר על קיום דיון לפניו בוודאי שעה שהוא מוסיף ומציין, כי אין בהחלטתו "משום קביעת מסמרות עובדתיות, והיא באה לשרת את הצורך במתן החלטה בבקשה הפרטנית, וזאת בלבד". הבקשה לסעדים זמניים שהוגשה לבית המשפט המחוזי, מגוללת מסכת עובדתית סבוכה ומסועפת שנפרשת על פני כשני עשורים. פרשה זו כוללת אינספור הליכים תכנוניים, הסכמים ומסמכים ולצדדים טענות רבות, האחד כלפי משנהו, הן בהיבט העובדתי הן בהיבט המשפטי. הגם שבית המשפט המחוזי פרס לפניו את רשימת ההסכמים והתכניות שמשליכות על הבקשה שלפניו (סעיף 11 להחלטה), יש בקיום דיון במעמד הצדדים כדי 'לשפוך אור' על המחלוקות והטענות הרבות שנטענו בכתב, בפרט שעה שלא ניתנה למבקשת הזדמנות להגיב לתשובת המשיבות, גם לא בכתב. למתן סעד זמני עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על האינטרסים של הצדדים ועל זכויותיהם ו"פעמים רבות החלטה על מתן צו זמני כזה או אחר עשויה לחרוץ את גורל התיק כולו, וזאת עוד בטרם נערך בירור לעומקו של עניין" (רע"א 6830/15 פלוני נ' פלונית; 12.1.2016 (להלן: ענין פלוני. צוטט בהסכמה בעניין עירון). מעבר לכך שהחלטה בבקשה למתן סעד זמני היא עניין שעומד בפני עצמו שראוי להתייחסות מפורטת ומנומקת "לאחר קיום דיון והתחשבות בעמדות הצדדים ובתשתית העובדתית שנפרשה לפני בית המשפט...." קיום דיון במעמד הצדדים בשלב מקדמי זה "עשוי להיות כלי משמעותי בידי השופט לשם הכוונת ההליך כולו" (ענין פלוני, שם). מכאן, החלטה בבקשה למתן סעד זמני ללא קיום דיון במעמד הצדדים, קל וחומר ללא תגובה של מבקש הסעד לתשובת המשיבות, תינתן רק כשהבקשה "על פניה" לא מגלה עילה "כפועל יוצא של זכות היסוד של הגישה לערכאות..." (ענין פלוני, שם). לא זה המקרה שלפנינו. אשר על כן, דינו של הערעור – להתקבל. הבקשה למתן סעדים זמניים תידון מחדש על-ידי בית המשפט המחוזי, לאחר שיקיים דיון בעל-פה, במעמד הצדדים. אין באמור משום נקיטת עמדה לגופם של דברים. בית המשפט המחוזי ישוב ויידרש לטענות הצדדים, בכתב ובעל-פה, ויכריע כטוב שכלו. המשיבה 1 תישא בהוצאות המבקשת כדי סך של 5,000 ש"ח. משהמשיבה 2, לא התנגדה להצעתי להחזיר את הדיון לבית המשפט, לצורך קיום דיון במעמד הצדדים, לא אחייב אותה בהוצאות. ניתן היום, ‏י' באדר ב התשפ"ב (‏13.3.2022). ש ו פ ט 22000420_W04.docx חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1