א.ר.ט. שירותי אחסנה בע"מ נ. מדינת ישראל - בית המשפט המחוזי י

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4192/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: א.ר.ט. שירותי אחסנה בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל - בית המשפט המחוזי ירושלים ובית המשפט לעניינים מקומיים באריאל 2. הועדה המיוחדת לתכנון ולבניה במועצה האזורית שומרון 3. מגדל עסקים (אחזקות) בע"מ 4. אלום גולד בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אורן בן בשם המשיבה 2: עו"ד רויטל אפלבוים בשם המשיבה 4: עו"ד יואב אוסישקין פסק-דין השופט י' עמית: העתירה שבפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 60784-09-20 מיום 5.4.2021 (כב' השופטים ר' וינוגרד, ש' ליבוביץ' ו-ת' בר-אשר) בשבתו כערכאת הערעור על בית המשפט לעניינים מקומיים באזור יהודה ושומרון, בגדרו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל (כב' השופט א' ברגנר) בת"א 18898-09-15 מיום 22.7.2020. רקע והליכים קודמים 1. העותרת היא בעלת זכויות חכירה במגרש באזור התעשייה ברקן באיו"ש, הידוע כמגרש 84, אותו רכשה בשנת 2004 מחברת מבני תעשיה להשכרה באריאל בע"מ. המשיבה 4 (להלן: גולד) היא בעלת זכויות החכירה במגרש 85, הגובל במגרש העותרת. העותרת טענה כי רכשה את מגרש 84 כששטחו 7,311 מ"ר, וכי רק בשנת 2007 גילתה כי בפועל היא מחזיקה בשטח של 6,503 מ"ר, כאשר כ-800 מ"ר (להלן: השטח שבמחלוקת) הועברו למגרש 85 בתב"ע שאושרה בשנת 2001. מאז נוהלו מספר רב של הליכים בערכאות השונות שעניינם בזכויות הקנייניות שלהן טענה העותרת בשטח שבמחלוקת. נביא להלן את תמצית הדברים. 2. ביום 28.2.2010 העותרת הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בה עתרה לסעד הצהרתי לפיו השטח שבמחלוקת שייך לה. בפסק דינו מיום 16.2.2012 דחה בית המשפט המחוזי את תביעת העותרת (ת"א (מחוזי י-ם) 3648/09 א.ר.ט שירותי אחסנה נ' מגדלי העסקים (16.2.2012) (כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ); להלן: פסק הדין במחוזי)). נקבע, בין היתר, כי "פניה למסמכי תכנית מפורטת 5/ת/130 מגלה, כי אלה כוללים סתירה פנימית, סתירה שהיא במוקד המחלוקת. לפי גבולות המגרשים, כפי שהם מופיעים בתכנית (הפוליגונים), שטח המריבה הוא חלק ממגרש 85 (שבחכירת הנתבעת 1), ואולם שטחי מגרשים 84 ו-85, כפי שהם נקובים בטבלת השטחים שבתכנית (שטחים אשר הועתקו אל אישורי הזכויות), אינם תואמים את שטחי המגרשים על פי גבולותיהם כמופיע בתשריט. נוכח הסתירה האמורה, נועצת התובעת יתדותיה בטבלת השטחים, ואילו הנתבעות – בתשריט. [...] יש להעדיף את עמדת הנתבעות. [...] התשריט, ולא טבלת השטחים, הוא הקובע את אופן חלוקת המגרשים וגבולותיהם. [...] יש לקבוע, אפוא, את קו הגבול בין המגרשים על פי התשריט ולא על פי שטח המגרש כמופיע בטבלת השטחים" (שם, בפסקאות 12-10; ההדגשה הוספה – י"ע). העותרת לא ערערה על פסק הדין במחוזי כך שמדובר בפסק דין חלוט. 3. ביום 24.6.2013 הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה, בה עתרה לסעדים כמעט זהים לאלה שנתבקשו בעתירה שבפנינו. בפסק דין מיום 24.2.2014 העתירה נדחתה בשל אי מיצוי הליכים (בג"ץ 4511/13 א.ר.ט. שירותי אחסנה בע"מ נ' מועצת התכנון העליונה באיו"ש (24.2.2014)). 4. העותרת טענה כי פניותיה למשיבה 2, הוועדה המיוחדת לתכנון ובניה (להלן: הוועדה), במסגרתן ביקשה לתקן את התוכנית, העלו חרס, ומשכך ביום 30.3.2015 היא הגישה עתירה נוספת לבית משפט זה. בפסק דין מיום 28.5.2015 העתירה נדחתה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי על דרך פניה לבית המשפט לעניינים מקומיים (בג"ץ 2249/15 א.ר.ט שירותי אחסנה בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה במועצה האזורית (28.5.2015)). 5. ביני לביני, ביום 18.5.2015 הוועדה אישרה קיומה של טעות בתוכנית התב"ע ביחס לשטח שבמחלוקת, והוחלט כי היא תתוקן על ידי שינוי שטח מגרש 84 מ-7,311 מ"ר לשטח של 6,503 מ"ר. בהמשך העותרת הגישה בקשה לביטול החלטת הוועדה. 6. ביום 9.9.2015 העותרת הגישה תביעה לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל להורות על תיקון התשריט של השטח שבמחלוקת. בפסק דינו מיום 30.10.2017 בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את תביעת העותרת על הסף, בקובעו כי פסק הדין במחוזי מקים השתק עילה ופלוגתא כלפי העותרת (ת"א (אריאל) 18898-09-15 א. ר. ט. שירותי אחסנה בע"מ נ' הועדה המיוחדת לתכנון ובנייה (30.10.2017)). 7. העותרת ערערה לבית המשפט המחוזי בירושלים ובמסגרת הדיון שהתקיים ביום 16.7.2018 ניתן תוקף להסכמת הצדדים בזו הלשון: "מוסכם כי המערערת מוחקת את הסעדים שהתבקשו בבית משפט קמא, למעט הסעד של תיקון התכנית בשל טעות שנפלה בה. אנו מסכימים שבנסיבות אלה הערעור יתקבל, והדיון יוחזר לבית משפט קמא בסעד שנותר, תוך שכל הצדדים שומרים על כל הזכויות והטענות בקשר לכך, לרבות העלאת הטענה בדבר השתק פלוגתא, שלא הוכרעה בפסק הדין שביסוד הערעור, והזכות להשיב לה. נבקש לתת תוקף של פסק דין להסכמה זו וכן כי לא יהיה צו להוצאות ושהערבון יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה" (ע"א (מחוזי י-ם) 68704-11-17 א. ר. ט. שירותי אחסנה בע"מ נ' הועדה המיוחדת לתכנון ובנייה (16.7.2018)). 8. על יסוד הסכמת הצדדים התיק הוחזר לבית המשפט לעניינים מקומיים. בפסק דינו מיום 22.7.2020 דחה בית המשפט את תביעת העותרת (ת"א (אריאל) 18898-09-15 א. ר. ט. שירותי אחסנה בע"מ נ' הועדה המיוחדת לתכנון ובנייה (22.7.2020)). נקבע, בין היתר, כי אין חולק שנפלה טעות בתוכנית, במובן זה שישנה חוסר הלימה בין טבלת השטחים לבין התשריט של תוואי הגבול של המגרשים 84 ו-85; כי פסק הדין הראשון, אשר הפך חלוט, מקים השתק פלוגתא כלפי העותרת; כי למעלה מן הצורך, ולגופם של דברים, מקורה של הטעות הוא בטבלת השטחים ולא בתשריט – בין היתר, הפנה בית המשפט לעדותו של אדריכל התוכנית אשר העיד כי "בתשריט אין טעות. התשריט נעשה על פי הקו הדיגיטלי שקיבלתי מהמודד דיאמנט. לעומת זאת, הטבלה של כל המגרשים הקיימים הועתקה מהטבלת המודד הקודם ולא עדכנתי את המספרים בטבלה של שני המגרשים, כלומר לא תיקנתי וזו טעות קולמוס שלי, לא תיקנתי את המספרים בטבלה לפי השינוי בתשריט" (שם, בעמ' 9-8). על כן, בשורה התחתונה, נקבע כי "יש לקבוע את קו הגבול בין המגרשים 84 ו-85 על פי התשריט ולא על פי שטח המגרש כמופיע בטבלת השטחים" (שם, בעמ' 10). 9. העותרת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כערכאת הערעור של בית המשפט לעניינים מקומיים באזור יהודה ושומרון. בפסק דינו מיום 5.4.2021 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של העותרת (ע"א (מחוזי י-ם) 60784-09-20 שירותי אחסנה בע"מ נ' הועדה המיוחדת לתכנון ובנייה (5.4.2021)). נקבע, בין היתר, כי לא נפלה "שגגה בפסק-דינו של בית משפט קמא ובפרשנות שהעניק לעדותו של האדריכל רז ולמסמכים שהוצגו לפניו. קביעותיו של בית משפט קמא עלו בקנה אחד גם עם קביעותיה של כבוד השופטת כנפי-שטייניץ וגם עם הגיונם של דברים". 10. על פסק דין זה הגישה העותרת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בהחלטתה מיום 9.6.2021 השופטת ד' ברק-ארז הורתה על מחיקת הבקשה, בציינה כי "הדרך היחידה להשגה על פסקי דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור כאמור היא בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק" (רע"א 3929/21 א.ר.ט שירותי אחסנה בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ולבניה (9.6.2021)). ומכאן העתירה שבפנינו. טענות הצדדים 11. העותרת טענה, בין היתר, כי שגו בתי משפט קמא עת קבעו כי יש לתקן את טבלת השטחים; כי יש להחזיר לעותרת את השטח ה"נגזל", קרי השטח שבמחלוקת; כי לפני שרכשה את המקרקעין העותרת בדקה והסתמכה על מרשם הזכויות במקרקעין אשר קובע כי שטח מגרש 84 הוא 7,311 מ"ר; כי העותרת לא פנתה לתיקון הטעות באפיק תכנוני מנהלי מאחר שהוועדה לא השיבה לפניותיה; כי הוועדה חרגה מסמכותה עת העבירה שטח ממגרש 84 למגרש 85; כי פסק הדין במחוזי אינו מהווה מעשה בית דין; כי אי-החזרת השטח שבמחלוקת פוגע בזכותה החוקתית לקניין; כי בית משפט קמא פירש באופן שגוי את עדות האדריכל יורם רז, אשר בפועל תומכת בגרסת העותרת; וכי לחלופין, על הוועדה לפצות את העותרת בהתאם לסעיפים 197 ו-200 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. על כן, העותרת ביקשה, בין היתר, כי נורה על בטלותם של פסקי הדין של בתי משפט קמא; ועל תיקון התשריט, כך שהשטח שבמחלוקת יצורף למגרש 84. 12. מנגד, הוועדה וגולד טענו כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. דיון והכרעה 13. דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. כאמור בהחלטת השופטת ד' ברק-ארז, הלכה היא כי הדרך לתקיפתם של פסקי דין או החלטות של ערכאות הערעור על בית המשפט לעניינים מקומיים באזור היא בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 336/99 דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל, פ"ד נה(3) 246, 252 (2001); בג"ץ 375/14 הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים נ' מועצה אזורית מגילות ים המלח, בפסקה 11 (22.8.2016); בג"ץ 544/21 רינגל נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, בפסקה 6 (15.2.2021)). ואולם, כלל הוא כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לבטל פסקי דין או החלטות של ערכאות שיפוטיות מוסמכות במקרים נדירים בלבד, ולא "[...] יידרש לעתירות המכוונות כלפי החלטות של בתי המשפט באזור בהן מועלות טענות ערעוריות מובהקות" (שם, בפסקה 6; בג"ץ 5079/13 מקמלאן נ' המועצה המקומית גבעת זאב, בפסקה 4 (11.8.2013)). הלכה למעשה, העתירה דנן היא ערעור ב"גלגול שלישי" בסכסוך אזרחי העוסק במיקום קו הגבול בין שני מגרשים. הלכה ידועה עמנו כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים חריגים מקום שמתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מגדר הסכסוך שבין הצדדים להליך. לא זה המקרה שלפנינו, על אף האיצטלא העקרונית שביקשה העותרת לשוות לעתירתה. העותרת, אשר במרוצת השנים פתחה בשבעה הליכים נפרדים בעניין השטח שבמחלוקת, מעלה בעתירתה הנוכחית טענות "ערעוריות" מובהקות אשר אין בהן כדי ללמד כלל וכלל שהמקרה דנן הוא אכן מאותם מקרים נדירים ומיוחדים המצדיקים את התערבותנו. נהפוך הוא, למקרא העתירה עולה כי העותרת "ממחזרת" טענות שהוכרעו על ידי בתי משפט קמא זה מכבר. למעלה מן הצורך אציין כי שרשרת ההליכים החלה בעשיית דין עצמית של העותרת, שהרסה את הגדר המפרידה בין שני המגרשים, וכי פסק הדין במחוזי מהווה פלוגתא פסוקה בין הצדדים, כך שדין העתירה להידחות גם לגופה. 14. אשר על כן, דין העתירה להידחות. בהינתן מספר ההליכים הקודמים בהם פתחה העותרת באותו העניין, העותרת תשא בהוצאות המשיבות 2 ו-4 בסך 30,000 ₪ לכל אחת (סה"כ 60,000 ₪). ניתן היום, ‏כ"ד באלול התשפ"א (‏1.9.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21041920_E03.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1