פלוני נ. מחלקה לשירותים חברתיים מסיל"ה

1 13 בבית המשפט העליון רע"א 4188/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' כשר המבקש: פלוני, באמצעות האפוטרופא לדין נ ג ד המשיבים: 1. מחלקה לשירותים חברתיים מסיל"ה 2. היועץ המשפטי לממשלה 3. פלונית המבקשים להצטרף: פלונית ופלוני, הורי האומנה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב-יפו מיום 24.5.2022 בענ"א 46039-04-22 שניתן על ידי כבוד השופט נ' שילה תאריך הישיבה: כ"ט בתמוז תשפ"ב (28.7.2022) בשם המבקש: עו"ד חגית בורוכוביץ, אפוטרופא לדין; עו"ד נטע ברק, עו"ד לידיה רבינוביץ' בשם המשיבים 2-1 : עו"ד יסכה פישר בשם המשיבה 3: עו"ד חגית רחמני וייס בשם המבקשים להצטרף: עו"ד רונן דליהו, עו"ד אינה מורלי פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם יש הצדקה לעכב את השבתו של קטין השוהה אצל משפחת אומנה למשמורת של אמו הביולוגית לצורך עריכת אבחון פסיכולוגי לקטין? זו, בעיקרו של דבר, השאלה שבה נדרשנו להכריע בהליך שבפנינו. 2. שאלה זו התחדדה בשל נסיבותיו המורכבות של המקרה. הקטין שבו מדובר הוא בנה של מבקשת מקלט מאריתריאה. הוא נמסר לפני שנים רבות לידי משפחת אומנה ישראלית, על רקע מצוקתה של האם, קטינה אף היא באותה עת, שפנתה לרשויות הרווחה וביקשה עזרה. בשנים שחלפו הקטין חי וגדל אצל משפחת האומנה, שהשקיעה בו את כל מאודה. במקביל, האם השתקמה ואין עוד חולק בפנינו על כך שכיום היא כשירה ומסוגלת לגדל את בנה. רקע עובדתי והליכים קודמים 3. אפתח בהצגת סיפור חייו המורכב של הקטין, יליד 2011 (להלן גם: הקטין). הקטין נולד למשיבה 3 (להלן גם: האם), מבקשת מקלט מאריתריאה, במחנה פליטים בדרכה לישראל בהיותה בת 15 שנים. היא הגיעה עמו לישראל כבר בשנת 2011. בחודש אפריל 2012 פנתה האם לגורמי הרווחה על רקע אלימות מצד בן זוגה באותה עת, אבי הקטין, ולנוכח מצוקה רגשית וקשיים בגידולו. בראשית שנת 2013, בהיותו בן שנה ושבעה חודשים, הקטין הוכר כ"קטין נזקק" ובהמשך לכך הוצא ממשמורת האם והועבר לקלט חירום. בחודש נובמבר 2013, בהיותו בן שנתיים וחצי, הקטין נקלט במשפחת אומנה, שעמה הוא מתגורר עד היום. החל משנת 2017 התקיימו מפגשים סדירים מדי שבוע בין האם לקטין, תחילה בבית משפחת האומנה, ובהמשך – החל מחודש אפריל 2021 – בבית האם. בשנה האחרונה כללו המפגשים גם לינה בבית האם. ככלל, במהלך שנים אלה, הורי האומנה תמכו בקשר בין האם לקטין ועודדו אותו. על-פי האמור בבקשה, בחודש אוקטובר 2020 מונתה לקטין אפוטרופא לדין – המייצגת אותו בבקשה שבפנינו. 4. ביום 1.8.2021 המליצה ועדת תכנון וטיפול של שירותי הרווחה על הארכתם של צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת ביחס לקטין בשנה נוספת, לצד הרחבת הסדרי הקשר בין האם לקטין. החלטה זו התקבלה בניגוד לעמדתה של האם, שהסכימה להארכת הצווים בחצי שנה בלבד. ביום 13.9.2021 הגישה המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית תל אביב (מחלקת "שפירים") בקשה לבית משפט השלום לנוער בבת-ים (תנ"ז 20355-09-21) להארכת צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת, לפי סעיף 14 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער). בתגובתה מיום 22.9.2022 תמכה האפוטרופא לדין, בבקשה להארכת צו הנזקקות, והוסיפה כי לטעמה יש לערוך לקטין "אבחון או הערכה בדבר כוחות והשלכות אפשריות [של] סיום האומנה ומעבר לאמו הביולוגית". העו"ס מטעם עמותת "אור שלום", המפקחת על האומנה (להלן: אור שלום), הצטרפה לעמדה לפיה יש להפנות את הקטין לאבחון בטרם קבלת החלטה על העברתו להתגורר עם אמו. לנוכח התנגדותה של האם להארכת הצווים לתקופה של שנה, נקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים. הצווים הוארכו באופן ארעי עד למועד הדיון, שנקבע ליום 20.12.2021. יצוין כי בהמשך עבר הטיפול בעניינם של האם והקטין ממחלקת "שפירים" למחלקת "מסיל"ה" בעיריית תל-אביב, היא המשיבה 1 (להלן: מסיל"ה). 5. ביום 27.10.2021 התקיימה פגישה שבה נכחו גורמי הטיפול מטעם אור שלום ומטעם מסיל"ה, ובסיומה הם הסכימו להמליץ על כך שצו ההוצאה ממשמורת יוארך עד תום שנת הלימודים, באופן שביום 1.7.2022 ישוב הקטין למשמורת האם. עוד הוסכם בפגישה כי ככל שהורי האומנה יתקשו להכיל את השינוי, תישקל גם הקדמתו של מועד זה. 6. בשלב זה הביעו הורי האומנה את התנגדותם למהלך וטענו כי השבתו של הקטין למשמורת האם אינה עולה בקנה אחד עם טובתו. בהמשך לכך, ביום 13.12.2021 הגישה העו"ס לחוק הנוער מטעם מסיל"ה בקשה לשמיעת הורי האומנה בפני בית משפט השלום. לדיון שהתקיים ביום 20.12.2020 התייצבו גורמי הטיפול השונים המטפלים בקטין, וכן האפוטרופא לדין, הורי האומנה, האם ובאת-כוחה. בתמצית, הורי האומנה תיארו את השתלבותו של הקטין במשפחת האומנה והביעו חשש מיכולותיה של האם לדאוג לכל צרכיו. לטענתם, לאורך השנים הקפידו לקיים קשר בין האם לקטין ואף פתחו בפניה את ביתם, מתוך אמונה בחשיבות הדבר לרווחתו של הקטין. יחד עם זאת, לשיטתם, לא ניתן להצביע על תהליך משמעותי שעברה האם בתקופה האחרונה, באופן שיכול לאפשר את השבת הקטין לחזקתה. מנגד, העו"ס לחוק הנוער מטעם מסיל"ה, המלווה את האם כארבע שנים, תיארה את התהליך המשמעותי שעברה האם ואת מאמציה לשמור עם הקטין על קשר יציב. היא הביעה חשש מכך שהורי האומנה אינם מבינים את זמניותו של הסדר האומנה, חושפים את הקטין ל"קונפליקט נאמנויות", ומנסים להשפיע על הקטין באופן מגמתי עד כדי חשש לניכור הורי. בהקשר זה היא הוסיפה וציינה כי משפחת האומנה פנתה מיוזמתה לאם בהצעה לאמץ את הקטין, ולצד זאת לאפשר לאם לגור בקרבת מקום. 7. ביום 8.2.2022 פגש בית משפט השלום לנוער (השופטת ט' פרי) את הקטין, בנוכחות האפוטרופא לדין, ועמדתו נשמעה. בעיקרו של דבר, הביע הקטין בפני בית משפט השלום את עמדתו לפיה הוא מעוניין להוסיף ולהתגורר עם משפחת האומנה, לצד התייחסותו החיובית לקשר עם אמו. 8. במקביל התקיימה סדרה של פגישות נוספות בין הגורמים המטפלים. ביום 9.12.2021 התקיימה פגישה בין גורמי הטיפול במסיל"ה ובאור שלום, שאליה הצטרפה גם המטפלת הרגשית של הקטין, ובה נפרסה תכנית להשבת הקטין לידי אמו, במתכונת של מהלך הדרגתי הכולל הרחבה של זמני השהות עמה. ביום 13.1.2022 התקיימה פגישה רבת משתתפים, שבה נכחו גורמי הטיפול במסיל"ה ובאור שלום (עם המנכ"לית שלה), מפקחת מחוזית על האומנה, מפקחת קהילה מחוזית והעו"ס המחוזית לחוק הנוער. עמדת גורמי הרווחה הייתה כי צוות מסיל"ה הוא הגורם המתווה את תכנית הטיפול ואמון על ביצועה, כי השבתו של הקטין לאמו היא עובדה מוגמרת, וכי יש להקדים את חזרתו אליה עוד לפני תום שנת הלימודים. זאת, במיוחד נוכח הקושי של הורי האומנה והחשש כי יחבלו בתהליך, באופן שיקשה על מצבו הרגשי של הקטין. כן הוסכם בפגישה כי אין צורך באבחון של הקטין בשלב זה, מאחר שעצם עריכתו תגרום לקטין טלטלה, ולמעשה אין חולק כי מדובר בצעד מורכב וקשה עבורו. עוד נקבע כי יש להרחיב את זמני השהות של הקטין עם האם ולשלב אותם בטיפול ובליווי צמודים. לבסוף צוין כי גורמי הטיפול במסיל"ה מביעים דאגה רבה מעמדתם של הורי האומנה, שמקשה על מצבו הרגשי של הקטין. בעדכון שמסרה העו"ס לחוק הנוער נמסר כי האם והקטין החלו בטיפול דיאדי בחודש מרץ 2022, וכי האם מגיעה בקביעות למפגשי ההדרכה שנקבעו לה ומשתפת פעולה באופן מלא עם גורמי הטיפול. 9. ביום 1.3.2022 התקיים בבית משפט השלום דיון נוסף בנושא. העו"ס לחוק הנוער הבהירה כי עמדת מסיל"ה היא שיש להמיר את צו ההוצאה ממשמורת בצו השגחה בקהילה, החל מיום 1.7.2022. האפוטרופא לדין טענה כי לנוכח פרק הזמן המשמעותי שבמהלכו התגורר הקטין עם משפחת האומנה אין מקום להעבירו כעת לחזקת האם באופן סופי וגמור, אלא יש לחשוב על מתכונת של סידור שיאפשר לו חיבור קבוע לשתי המשפחות. באת-כוח האם תיארה את התהליך המשמעותי שעברה האם ואת מאמציה הרבים להשבת הקטין אליה, וטענה כי בשלה העת לאפשר זאת. 10. ביום 27.3.2022 הורה בית משפט השלום על הארכת צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת למשך שנתיים. בתוך כך, בית משפט השלום הורה כי הקטין יוסיף לשהות במשפחת האומנה, וכי זמני השהות עם האם ייקבעו בתיאום עם העו"ס לחוק הנוער, בכפוף לשיקולי טובת הקטין. בית משפט השלום קבע כי מהחומר שהובא בפניו עולה שיכולותיה ההוריות של האם הן מוגבלות, ואין היא מסוגלת לספק את צרכי הקטין. בית משפט השלום הוסיף כי ייגרם לקטין נזק נפשי משמעותי אם ינותק ממשפחת האומנה, ובנסיבות אלו, כך נקבע, "הגיעה העת להפסיק את הבדיקות הרבות ויש להציב סימן קריאה בשלב זה בעניין דרכי הטיפול בקטין". 11. הן מסיל"ה (בשם שירותי הרווחה) והן האם הגישו על כך ערעורים לבית המשפט המחוזי לנוער, וזה התקבל בפסק דין מיום 24.5.2022 (ענ"א 46039-04-22, השופט נ' שילה). בית המשפט המחוזי קבע, כי יש לתת משקל לעמדת שירותי הרווחה אשר בחנו את מצבה של האם וקבעו כי היא מסוגלת לטפל בקטין ולגדלו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לנוכח גילו של הקטין ופרק הזמן המשמעותי שבו הוא מתגורר עם משפחת האומנה, כל עיכוב נוסף עלול לסתום את הגולל על האפשרות של חזרתו לבית אמו. בית המשפט המחוזי ציין עוד, כי העובדה שהקטין נולד להורים שדתם ותרבותם שונה משל הורי האומנה, מגבירה את ההכרח להשיבו לחיק האם, אף אם הדבר יביא לפגיעה ברמת החיים שהיה רגיל בה. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי אין ספק שמעבר הקטין לבית האם לאחר שנים רבות יהיה כרוך בקשיים רבים, ולפיכך אין טעם בעריכת אבחון לקטין, באופן שיגרום לו לסערה נוספת ומתח נפשי מיותר, ואף יחשוף אותו לניסיונות השפעה מצד הורי האומנה. בסיכומו של דבר בית המשפט המחוזי הורה לעו"ס לחוק הנוער להכין תכנית מפורטת והדרגתית להשבת הקטין למשמורת האם, תוך ליווי צמוד של גורמי מקצוע. התכנית, כך נקבע, תוצג לבית משפט השלום ובהתאם צו ההוצאה ממשמורת יומר בצו השגחה לקראת סיומה. בית המשפט המחוזי הוסיף, בפסקה ד(15) לפסק דינו, כי "חזקה על גורמי הטיפול, כי אם יתברר שתהליך החזרה נתקל בקשיים וכי הקטין מגלה סימנים מדאיגים, הם ישקלו את המשך התהליך ויבחנו האם יש מקום להרחיב את תקופת החזרה ההדרגתית או אפילו לבטל את התהליך". בקשת רשות הערעור והתגובות לה 12. בקשת רשות הערעור שבפני הוגשה על-ידי האפוטרופא לדין והיא מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, נטען בה כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על השבתו של הקטין לידי אמו, מבלי שנערך לו אבחון הממליץ על כך. האפוטרופא לדין טוענת עוד כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי נסמכה על מידע שגוי שהונח בפניו ביחס לעמדת הגורמים המקצועיים, שכן גורמי הטיפול מטעם שירות האומנה ועמותת אור שלום וכן המטפלת הרגשית של הקטין הביעו חשש מפני העברתו למשמורת האם. במובן זה, כך מדגישה האופטרופא לדין, "קיימת מחלוקת מקצועית טיפולית עמוקה בין הגורמים המטפלים בקטין מטעם שירותי הרווחה". על כן, נטען כי על בית המשפט להורות על מינוי מומחה שיערוך חוות דעת ביחס "למכלול הצרכים והכוחות" – הן של הקטין והן של האם – תוך התייחסות ל"כל חלופות הטיפול בעניינו של הקטין בראי טובתו". בפרט, כך נטען, יש לערוך "בדיקת אינטראקציה" בין הקטין לאמו ובין הקטין להורי האומנה. האפוטרופא לדין מוסיפה כי ככל שייקבע בחוות הדעת שטובתו של הקטין היא לעבור למשמורת האם, יפורטו התנאים לביצוע מעבר זה באופן מיטיב עבורו. לשיטת האפוטרופא לדין, מוצדק ליתן במקרה זה רשות ערעור, שכן הבקשה עוסקת בשאלה עקרונית הנוגעת למשקל הראוי שיש לייחס לעקרון העל של טובת הילד בעת שמתקבלת החלטה על השבתו ממסגרת אומנה לידי הוריו הביולוגיים. 13. בו ביום שבו הוגשה הבקשה הוריתי על הגשת תשובות מטעם הצדדים כולם. במסגרת ההליך שבפנינו לא התבקש עיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך, בהחלטתי מיום 21.6.2022 הוריתי למדינה לעדכן באשר להתפתחויות בניהול התיק בבית משפט השלום, לרבות ביחס לגיבושה ויישומה של תכנית המעבר. עוד בטרם הוגשו התשובות, הוגשה ביום 22.6.2022 בקשה מטעם הורי האומנה לאפשר להם "זכות טיעון מוגבלת", או אף להצטרף כצד להליך. הורי האומנה מסכימים אמנם שהדין אינו מקנה להם מעמד משפטי מוגדר (כך על-פי סעיף 69 לבקשה), אך לשיטתם ניתן ללמוד על זכותם להשתתף בהליך מכוח הוראות דין שונות, ובהן סעיף 44 לחוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016 (להלן: חוק האומנה) שעניינו השמעת קולו של האומן "בהליך המתנהל לפני הגורם המוסמך, בכל עניין הקשור לשלומו ולרווחתו של הילד". בהחלטתי מאותו יום הוריתי לצדדים להגיב לבקשה זו במסגרת תשובתם לבקשת רשות הערעור. 14. ביום 6.7.2022 הוגשה תשובתה של האם לבקשת רשות הערעור. באת-כוחה של האם סבורה כי אין מקום להתערב בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי, בפרט לא במסגרת "גלגול שלישי". באת-כוחה של האם מדגישה כי האם אשר ניצבת בפני בית המשפט אינה עוד אותה נערה בת 15 שהגיעה ארצה עם תינוק בן יומו, ללא עורף משפחתי וללא אופק כלכלי. נטען בהקשר זה כי האם עברה תהליך שיקום משמעותי ומעורר השראה, כי היא עובדת למחייתה וכי היא מסוגלת להתמודד עם אתגרי ההורות ולספק את כל צרכי הקטין, הפיזיים והרגשיים. באת-כוחה של האם טוענת עוד כי האפוטרופא לדין אינה יכולה להעיד דבר וחצי דבר על איכות הקשר בין האם לקטין, שכן היא מעולם לא ראתה במו עיניה את האינטראקציה ביניהם. נטען בהקשר זה כי ביקורה האחרון של האפוטרופא לדין בבית האם נערך לפני למעלה משנה וחצי, בטרם החלו להתקיים המפגשים בין הקטין לאם הכוללים לינה. אשר לאבחון שלעריכתו עותרת האפוטרופא לדין, טוענת באת-כוחה של האם כי אין כל חובה שבדין להורות על כך בטרם קבלת ההחלטה על השבת הקטין לידי אמו, וכי למעשה עריכת אבחון בנקודת הזמן הנוכחית היא הרסנית עבור הקטין, ועלולה לגרום לו לנזק נפשי. זאת במיוחד, כך נטען, על רקע הבלבול שחווה הקטין לנוכח האווירה המתוחה בביתם של הורי האומנה. יתר על כן, נטען כי אבחון מהסוג המבוקש יהא "מזוהם" שעה שכבר דווח לקטין על חזרתו לבית האם. לבסוף, באת-כוחה של האם מדגישה כי מנקודת המבט של עקרון טובת הילד יש להביא בחשבון את העובדה שהקטין הוא "נוצרי, כהה עור ומשתייך לקהילת מבקשי המקלט בישראל" (כפי שנוסחו הדברים בפסקה 110 לתשובתה), ולפיכך השבתו אל האם תאפשר גם את השבתו אל התרבות, המורשת והזהות מהן נלקח בהיותו פעוט בן שנתיים וחצי. 15. ביום 10.7.2022 הוגשה תשובתן של מסיל"ה והיועצת המשפטית לממשלה (להלן יחד: המדינה). המדינה מבהירה, ביחס לטענות האפוטרופא לדין, כי בעת שהוגש הערעור לבית המשפט המחוזי הייתה הסכמה בקרב גורמי הפיקוח המחוזיים במשרד הרווחה – המפקחת המחוזית על האומנה, מפקחת מחוזית קהילה והעו"ס המחוזית לחוק הנוער – כי הקטין צריך לשוב לחזקת אמו ללא צורך באבחון נוסף. לצד זאת, כך תואר, כי במסגרת ההיערכות להשבת הקטין לאמו, התגלעו חילוקי דעות בין גורמי הטיפול (בשונה מן ההסכמה ששררה ביניהם קודם לכן, כמתואר בפסקאות 5 ו-8 לעיל). בעקבות המחלוקות, הועבר העניין לבחינתה ולהכרעתה של העו"ס הראשית לחוק הנוער, שקיימה ישיבות מקיפות בהשתתפות כלל גורמי הטיפול, וביום 1.7.2022 מסרה את חוות דעתה, שצורפה כנספח לתשובתה של המדינה. בעיקרו של דבר, העו"ס הראשית לחוק הנוער סבורה כי יש לקבל את הבקשה במובן זה שייערך אבחון לקטין בטרם יוחלט על השבתו לידי האם. על-פי האמור בחוות הדעת, "בסבך הדעות והמחלוקות שנוצר, קולו האותנטי של הילד לא נשמע במנותק מהעמדות השונות והסותרות של נשות המקצוע המטפלות", ולפיכך "האבחון יכול להוות פלטפורמה ניטראלית אשר תהווה הצצה לעולמו הפנימי ותבהיר את צרכיו, כוחותיו, יכולותיו ומאווייו נכון לעת הזאת". העו"ס הראשית לחוק הנוער הבהירה כי לא נעלם מעיניה המחיר שעלול להתלוות לעריכת אבחון כאמור, ובכלל זה התמשכות ההליך המשפטי ויצירת תחושות של בלבול וחוסר ודאות אצל הקטין, אך לאחר התלבטויות רבות עמדתה המקצועית היא כי יש להורות על עריכתו. לנוכח המלצתה זו, סבורה המדינה כי בשלב זה יהיה נכון לערוך לקטין אבחון מקיף לצורך בחינת צרכיו, כוחותיו ויכולותיו, כאשר ההתמקדות תהיה בקטין עצמו ולא בבחינת האינטראקציות שלו עם הורי האומנה והאם, בניגוד לעמדת האפוטרופא לדין. בנסיבות אלה, כך טוענת המדינה, בקשת רשות הערעור מתייתרת ויש להורות על מחיקתה. 16. עוד עדכנה המדינה בתשובתה לבקשת רשות הערעור כי תכנית המעבר של הקטין מבית משפחת האומנה לבית האם הוגשה לבית משפט השלום ביום 1.6.2022 וכי "נכון לעת הזו היא מתבצעת כלשונה". עיון בתכנית המעבר אשר צורפה כנספח לתשובה מעלה כי זו כוללת מעבר לטיפול דיאדי אחת לשבוע (במקום אחת לשבועיים כפי שנעשה קודם לכן), טיפול רגשי פרטני, לינה בבית האם מדי סוף שבוע החל מיום 1.7.2022, לינה נוספת בביתה גם בימי שלישי החל מיום 1.8.2022, ומעבר למשמורת האם ביום 15.8.2022 תוך המרת צו ההוצאה ממשמורת בצו השגחה בקהילה. כן כוללת התכנית מפגש היכרות עם צוות בית הספר לקראת תחילת שנת הלימודים והמשך פגישות שבועיות של האם עם עו"ס המשפחה והמטפלת הרגשית. הדיון בבקשה 17. ביום 10.7.2022 הוריתי כי הבקשה תובא לדיון בפני הרכב, מבלי לנקוט עמדה לגוף הדברים, וכדי לוודא שהתמונה כולה מונחת בפני בית המשפט קודם לקבלת החלטה. הדיון התקיים ביום 28.7.2022 והתייצבו אליו הצדדים לבקשה וכן גורמים שונים ברשויות הרווחה. 18. בפתח הדיון נשמעו עמדות הצדדים כולם ביחס לבקשת הורי האומנה להצטרף כצד להליך. לאחר ששקלנו את הדברים, דחינו את בקשת ההצטרפות, שאינה מעוגנת בהוראות הדין או בהלכה הפסוקה. בהתאם לכך, הדיון עצמו התקיים שלא בנוכחותם של הורי האומנה. יחד עם זאת, אפשרנו להורי האומנה להציג את עמדתם. בשלב זה, הורי האומנה, שניכר כי הביעו דברים מעומק ליבם, סיפרו על השתלבותו של הקטין במשפחתם. הורי האומנה הדגישו כי לאורך השנים הקפידו על שמירת קשר בין הקטין לאמו, ולעמדתם, אין צורך לבחור בית אחד בלבד שבו יגדל הקטין אלא יש למצוא פתרון שיתאים למציאות המורכבת שנוצרה. הם הדגישו כי הם חוששים לשלומו של הקטין על רקע הפחד שביטא מפני השינוי הצפוי בחייו. 19. האפוטרופא לדין טענה כי יש מקום ליתן רשות ערעור ולהתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענותיה של האפוטרופא לדין התמקדו בחשש לשלומו של הקטין ובכך שיש לוודא שקולו נשמע לאורך ההליך כולו. מטעמים אלה, כך נטען, אין מקום להתקדם עם הליך ההשבה של הקטין לאמו מבלי לבצע בדיקות נוספות. האפוטרופא לדין ציינה כי אכן, בשונה מן העבר, אין עוד מחלוקת שהאם כשירה ומסוגלת לטפל בקטין. יחד עם זאת, לשיטתה, על רקע החששות שמגלה הקטין ביחס להשבתו לידי האם, קמה בעניינו עילת נזקקות לפי סעיף 2(6) לחוק הנוער, בשל החשש לשלומו הנפשי. האפוטרופא לדין טענה עוד כי לטעמה אין בנמצא תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה בשאלת טובתו של הקטין, ולכן יש הכרח בביצוע האבחון. כך במיוחד, לעמדתה, לנוכח המחלוקת שהתגלעה בקרב גורמי הרווחה האמונים על הטיפול בקטין. באופן כללי יותר, לטענתה של האפוטרופא לדין, במקרה זה יש להחיל מנגנון שיאפשר לקטין "לחיות בשתי המשפחות", כלשונה, בשל ההתקשרות המשמעותית שנוצרה בינו לבין משפחת האומנה. 20. באת-כוח המדינה הסבירה כי בשלב זה של ניהול התיק עמדת המדינה היא שיש לערוך אבחון לקטין שיעריך את כוחותיו ויכולותיו להתמודד עם המורכבות הכרוכה במעבר למשמורת האם. באופן יותר קונקרטי, הבהירה באת-כוח המדינה כי ניתן לערוך את האבחון ב"מכון שלם", כי יידרשו שלוש או ארבע פגישות לפחות עם הקטין לצורך גיבוש האבחון, וכי התהליך כולו עד לקבלת תוצאות האבחון צפוי להימשך כשלושה חודשים לפחות. 21. על רקע השינוי בעמדת המדינה, ובתשובה לשאלות שהוצגו, נשמעו בדיון דברים גם מפיה של העו"ס הראשית לחוק הנוער. זו פירטה בפנינו כי המלצתה לעריכת האבחון נובעת מהקשיים הניצבים כעת בפני הקטין ומהדאגה לשלומו, בפרט לנוכח התנהגותו מאז נודע לו על ההחלטה להשיבו לידי אמו. בתשובה לשאלה שהוצגה, הודתה העו"ס הראשית לחוק הנוער כי מטרת האבחון אינה רק לשקול את האופן שבו יש לבצע את המעבר מבית הורי האומנה לבית האם בצורה המיטבית, אלא אף לשקול את האפשרות להמליץ על הותרתו בחזקת הורי האומנה. עוד הבהירה העו"ס הראשית לחוק הנוער, אף זאת בתשובה לשאלתנו, כי כאשר הורים ביולוגיים נמצאים ראויים להשבת ילדם הקטין לחזקתם לאחר שהות במסגרת אומנה, כך נעשה, גם אם הקטין מתנגד (אף שלעיתים יש מקרים שבהם מתברר בדיעבד כי ההשבה לא עלתה יפה). 22. באת-כוחה של המדינה הבהירה כי העמדה המחייבת של המדינה היא זו שהוצגה על-ידה. מבלי לגרוע מכך, ראינו לנכון להכיר את מלוא העובדות הנוגעות לתהליך שקדם להחלטה הסופית. לפיכך, בהמשכו של הדיון, הוצג לנו הרקע של הטיפול בעניינו של הקטין על-ידי העו"ס לחוק הנוער מטעם מסיל"ה שליוותה את המקרה. כמו כן היא עמדה על השיקום המשמעותי של האם ועל כברת הדרך הארוכה שעברה, ותיארה, בין היתר, את נכונותה של האם לשתף בקשייו של הקטין ולדון במענה המתאים להם. עוד היא הבהירה כי קיים מתווה הדוק להשבת הקטין, הכולל מעטפת טיפולית רחבה הן לאם והן לקטין. העו"ס לחוק הנוער הוסיפה כי כאבם של הורי האומנה מובן, אך להערכתה הוא מביא לכך שאינם מסוגלים לשתף פעולה עם התהליך ולתת לקטין את המשענת הרגשית שלה הוא זקוק כעת. 23. באת-כוחה של האם טענה כי דין הבקשה להידחות, בציינה כי יש להשקיף מעבר לעמדה הפורמאלית שהוצגה על-ידי המדינה ולפעול בהתאם להמלצתם של הגורמים המטפלים במסיל"ה, המכירים את האם והקטין לפני ולפנים. היא הוסיפה ועמדה על הליך השיקום המשמעותי שעברה האם, וציינה כי עמדת גורמי הרווחה היא שהאם היא בעלת מסוגלות הורית מיטבית. באת-כוחה של האם הבהירה כי האם מתפרנסת למחייתה, וערוכה לגידולו של הקטין בדירתה, מבחינת התנאים הפיזיים הדרושים לכך. עוד היא ציינה כי בשכונת מגוריה של האם מתגוררת גם אחותה עם ילדיה, בני דודו של הקטין, שהם בני גילו. כן צוין כי בשלב זה הושלם הרישום של הילד למוסד חינוכי הקרוב לבית האם לשנת הלימודים הקרובה (חרף קשיים שעלו בשלב קודם בשל הצורך לקבל את תעודת הסיום של הקטין ממשפחת האומנה). עוד הבהירה באת-כוחה של האם כי האם נכונה להקפיד על שמירת קשר בין הקטין להורי האומנה, על בסיס שבועי או דו-שבועי, בהתאם לצרכיו של הקטין. 24. לקראת סוף הדיון, האם ביקשה להגיש לבית המשפט מכתב. המכתב מתאר במילים פשוטות היוצאות מן הלב ונכנסות אל הלב כי האם מעולם לא ויתרה על גידול הקטין. לדבריה, כאשר הקטין היה פעוט, ובהיותה נערה בעצמה, היא פנתה לקבלת עזרה משירותי הרווחה, מתוך הבנה ש"אומנה זה לא לתמיד". מאז, כך תיארה, גדלה והתחזקה, וכעת היא מוכנה לגדלו, והיא מודעת היטב לקשיים הצפויים בשל המעבר. האם הוסיפה ותיארה את הקשיים בשנה החולפת אל מול הורי האומנה. האם ציינה כי היא יודעת שהם טיפלו היטב בקטין והיא מכירה להם תודה על כך, אך בשלב זה "הם לא עוזרים לו בכלל". 25. עוד הוגש לנו במהלך הדיון דו"ח טיפולי מאת המטפלת הרגשית של הקטין, המתוארך ליום 27.7.2022. להתרשמותה של המטפלת, האם "מחויבת לתהליך ומגיעה בהתמדה", ובמהלך הטיפול "שמה את צרכיה ורגשותיה בצד ומרוכזת בצרכיו וברגשותיו של [הקטין]". כמו כן, להערכתה, האם "תוכל לעמוד באתגרים המורכבים וללוות את הקשיים שיעלו בתהליך החזרה", וכן "מגלה יכולות להכיל את קשייו, פתוחה לקבל סיוע ותמיכה ורואה את [הקטין] בצורה רגישה ומציאותית". עוד צוין בדו"ח הטיפולי, כי הקטין מתקשה במיוחד במעברים בין הורי האומנה לאם, קשה לו להכיל "את קיום שני העולמות יחד", וכאשר הוא מקבל מסרים שאינם חד-משמעיים מצד הורי האומנה, רמת החרדה מצדו עולה. לבסוף צוין כי לאחרונה הקטין נעדר ממספר טיפולים באופן רצוף, וכי ניכר שחוסר הוודאות שבו הוא נתון משפיע ומקשה עליו. דיון והכרעה 26. לאחר ששקלנו את הדברים באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור. הבקשה ממוקדת כל כולה בעניינו הפרטני של הקטין. בקשר לכך ראינו לדחות את טענתה של האפוטרופא לדין לפיה הבקשה נושאת אופי עקרוני, מאחר שלשיטתה טובת הקטין לא קיבלה את המשקל הראוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בניגוד לכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק היטב, ומתייחס לכל השיקולים הרלוונטיים להכרעה, לרבות טובת הקטין במובנה הרחב. 27. למעלה מן הצורך ראוי להבהיר, כי נקודת המוצא לפסק דינו של בית המשפט המחוזי משקפת מושכלות יסוד. הסדר של אומנה אמור להוביל להחזרת הקטין לחיק משפחתו, כאשר הדבר מתאפשר. סעיף 3(א) לחוק האומנה קובע כי "זכותו הטבעית של ילד לגדול בבית הוריו, ואם הוצא ממנו – לחזור אליו, אלא במקרים שבהם טובת הילד מחייבת את גידולו מחוץ לבית הוריו, ובכפוף לכל דין". יש לזכור כי נקודת המוצא היא שמסגרת האומנה משמשת חלופה זמנית לגידול הקטין בבית הוריו (ראו: בע"ם 575/17 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 24 (28.3.2017)). אכן, יש מקרים שבהם, למרבה הצער, הזמני הופך לקבוע, על רקע חוסר מסוגלות הורית מוחלט שמשמשת בסיס להכרזה על הקטין כבר-אימוץ. אולם אין בכך כדי לגרוע מנקודת המוצא של השבת הקטין לחיק משפחתו הביולוגית, ככל שהוריו כשירים לשוב ולגדלו. 28. זאת ועוד: לא ניתן להתעלם מן ההקשר התרבותי של השבת הקטין במקרה זה לחיק אמו. הקטין הוא ממוצא אריתריאי, והוא בן הדת הנוצרית. במשך שנים רבות הוא גדל בחיק משפחה תומכת ואוהבת. אולם, מטבע הדברים, נודעת חשיבות גם לאותה תחושת שייכות זהותית שסביבתה של משפחת האומנה אינה יכולה להעניק לו. בכך אין כדי לומר כי הקטין אינו יכול לגדול ולהתפתח באופן מיטבי כאדם בוגר בקהילה שמאפייניה שונים מקהילת מוצאו. אולם, כאשר אמו הביולוגית כשירה לגדלו ומעוניינת בכך, הרי שיש לדברים ערך מוסף. 29. המקרה דנן מורכב מן הבחינה האנושית. הקטין נטע שורשים עמוקים במשפחת האומנה, ומנגד האם עברה תהליך שיקום ארוך ומעמיק, והיא כשירה כעת לגדל את בנה, בליווי וסיוע של רשויות הרווחה. חרף היציבות והרווחה הפיזית והנפשית שמספקת הסביבה של משפחת האומנה, אנו סבורים כי לא ניתן לומר עוד שטובתו של הקטין מחייבת לגדלו מחוץ לבית אמו. 30. אין לכחד: תקופת הזמן של למעלה משמונה וחצי שנים שבמהלכה גדל הקטין בבית משפחת האומנה היא נכבדה. היא חופפת את מרבית חייו של הקטין, ומכל מקום את מרבית התקופה החרותה בתודעתו. תפיסת הזמן אצל קטינים שונה בתכלית מזו של אנשים בוגרים, ושמונה וחצי שנים הן בבחינת נצח בעיניו של נער בן 11 שנים. גם באופן אובייקטיבי ניתן לומר שהקטין משולב לכל דבר ועניין בבית משפחת האומנה. ניכר שהורי האומנה עשו כל שלאל ידם כדי לספק לקטין חינוך מיטבי, לחזק את בטחונו העצמי, ומעל לכל – להעניק לו בית חם ואוהב. ברור אפוא שניתוקו של הקטין מבית משפחת האומנה צפוי להיות קשה מאד עבורו. יחד עם זאת, אין מדובר בקטין שלא עמד בקשר עם אמו במהלך כל השנים הללו. כפי שתואר, לא מעט בזכותם של הורי האומנה שהשכילו להבין את החשיבות שבכך, הקטין מצוי מזה חמש שנים בקשר הדוק עם אמו, נפגש עמה על בסיס שבועי כמעט, ולאחרונה החל גם ללון בביתה. לכך יש כמובן משמעות רבה בבחינת טיב היחסים בין השניים, והדבר משליך אף על תפיסת הזמן של הקטין, שמגיל צעיר יש לאמו חלק חשוב בחייו. יש לזכור, בהיבט זה, כי ההתחשבות בממד הזמן פועלת לשני הכיוונים, במובן זה שכל עיכוב ביישום ההחלטה על השבתו של הקטין לידי האם למשך בחינה נוספת, עלול אף הוא להיות הרה גורל. 31. האפוטרופא לדין טוענת, ולטענה זו מצטרפת היום גם המדינה, כי עריכת אבחון והמתנה לתוצאותיו בטרם נקיטה בצעד זה או אחר, עשויה להועיל בקבלת ההכרעה הנכונה. נוכח המתואר עד כה, עמדה זו מעוררת לכאורה שאלות. ראשית, אין חולק כי הצעד של השבת הקטין לידי האם מהווה שינוי משמעותי ביותר בחיי הקטין, שהוא מתקשה לקבלו. התועלת שבעריכת אבחון – לגבי עצם החזרה, להבדיל משאלת האופן שבו הדבר ייעשה – לא הובררה אפוא כל צרכה. שנית, בנסיבות שנוצרו, עריכת אבחון לקטין לעת הזו לא בהכרח תעיד על תפיסותיו האותנטיות. כפי ששמענו במהלך הדיון, וכעולה גם מכלל החומר שהוגש לבית משפט השלום, הורי האומנה מתקשים לקבל את עצם ההחלטה על השבת הקטין למשמורת אמו. לא ניתן להתעלם מההשפעה שיכולה להיות לנסיבות אלו על ממצאי האבחון, כל עוד הקטין מצוי בחזקתם של הורי האומנה. יש לזכור כי למעשה, התמיכה בהשבת הקטין לאמו הייתה מוסכמת על דעתם של כלל הגורמים המטפלים עד לחודש דצמבר 2021. אלא שהקשיים שהציפו הורי האומנה בקשר למעבר – המובנים כשלעצמם – הביאו למעין סחרור עמדות, כך שהדיון בשאלת עצם חזרתו של הקטין למשמורת אמו נפתח מבראשית, ללא הצדקה של ממש לכך, לפחות מן הפן המשפטי. שלישית, מובן כי העברת הקטין אינה צעד שייעשה ביום אחד. כפי שהוברר בעת הדיון, מדובר בתהליך הדרגתי, שהושקעה מחשבה רבה בתכנונו מצד הגורמים המטפלים. ברור על כן כי ככל שיתעורר קושי ביישומו – וכך הורה במפורש גם בית המשפט המחוזי – ישקלו גורמי הטיפול את המשך התהליך, בהתאם לצרכי הקטין. לפיכך, עצם הצורך לעריכת אבחון אינו מתייתר כליל, אלא שהאבחון ייערך, ככל שהדבר נצרך, כחלק מתהליך המעבר, ולא כתנאי לקיומו. 32. במכלול הנסיבות, ולאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים כולם, אנו מורים אפוא על דחיית הבקשה ועל הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו, לרבות חלקו האופרטיבי. כאמור, על-פי הנמסר לנו, עד כה התנהלה תכנית המעבר ההדרגתית כסדרה, כך שביום 15.8.2022 יומר צו ההוצאה ממשמורת לצו השגחה בקהילה, והקטין יעבור לבית אמו. ככל שנדרשות הנחיות נוספות בעניין יישום תכנית המעבר, יפנו הצדדים בבקשה מתאימה לבית משפט השלום. 33. למותר לציין כי אין בהחלטתנו כדי לשנות מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. על כן, כאמור בפסקה ד(15) לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שצוטטה לעיל, ככל שגורמי הרווחה סבורים כעת או יסברו בעתיד שיש מקום לעריכת אבחון לקטין לצורך התהליך, ניתן יהיה לנקוט בצעדים הדרושים לצורך כך. 34. בטרם סיום, נוסיף כי אין בלבנו ספק שהורי האומנה עשו ככל שביכולתם כדי להעניק לקטין בית חם ואוהב, ופעלו לאורך השנים תוך הצבת טובתו נגד עיניהם. הם ומשפחתם ראויים להערכה רבה על כך. מבלי להפחית כהוא זה מתרומתם הרבה לגידולו, עליו לשוב לחזקת אמו. הגיעה העת. עוד נביע את תקוותנו כי חרף הקשיים המלווים כעת את תהליך השבתו של הקטין לאמו, כל הצדדים ימצאו את כוחות הנפש לתמוך בתהליך ולהמשיך לקיים את הקשר ביניהם, הכול – לטובת הקטין שאותו אוהבים כולם. 35. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבותיו המורכבות של תיק זה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ז' באב התשפ"ב (‏4.8.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22041880_A09.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1