יצחק לוי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4185/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4185/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: יצחק לוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ר' שלו-גרטל) מיום 6.5.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 5093/07 בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת ר' שלו-גרטל) מיום 6.5.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ' 5093/07. 1. ביום 13.11.2007 הוגש כנגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין. לאחר דחייתם של מספר דיונים כתוצאה מאי התייצבותו של המערער, ולאחר שהוגשו מספר בקשות דחייה מטעם בא-כוח המערער דאז, עו"ד ינובסקי (להלן: בא-כוח המערער), התקיים ביום 29.10.2009 דיון במהלכו הודיעה התביעה על תיקון כתב האישום והוספת עד תביעה, מר דוד ינובסקי, בנו של בא-כוח המערער. בהמשך, ביום 27.4.2010, ביקש בא-כוח המערער דחייה לשם מציאת ייצוג חלופי. השופטת שלו-גרטל דחתה את הבקשה בקובעה כי העובדה שבנו של בא-כוח המערער הינו עד תביעה היתה ידועה עוד מיום 29.10.2009 והיה על ההגנה להיערך לכך מבעוד מועד. בפתח הישיבה שהתקיימה ביום 6.5.2010 ציינה השופטת כי בא-כוח המערער הגיע ללשכתה וביקש ממנה לפסול עצמה עקב קשר משפחתי שהיה קיים בינה לבין המערער בעבר. במעמד הדיון ציינה השופטת כי היא אינה מכירה את המערער ולא נפגשה עימו ב-20 השנים האחרונות, אולם אפשרה לצדדים להשמיע את טענותיהם בעניין. במהלך הדיון התברר כי אשת המערער, ציפי הלר, היתה בעבר, בשנת 1973, גיסתה של השופטת למשך כשנה וכי המותב פסל עצמו בעבר מלדון בתיק אזרחי בו המערער ואשתו היו נתבעים. באשר למידת ההיכרות בין השופטת למערער, ציין האחרון כי: "ראיתי את בית המשפט בניחום אבלים של מאיר הלר לפני 9 שנים". 2. בהמשך הדיון ביקש בא-כוח המערער להשתחרר מהייצוג והוסיף כי אם יוחלט שלא לשחררו מהייצוג, יבקש מהמותב לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער (להלן: בקשת הפסלות). באת-כוח התביעה התנגדה לבקשת הפסלות, בטענה כי אין עילת פסילה, וכן התנגדה לדחייה נוספת של הדיון. השופטת החליטה לדחות את בקשת הפסלות (להלן: החלטת הפסלות). בהחלטת הפסלות קבעה השופטת כי אין עילת פסלות בתיק ולא היה מקום להעלות את הטענה כ"מוצא אחרון" בעקבות דחיית בקשת הדחייה. השופטת הוסיפה, כי חזקה על המערער שהעובדות עליהן התבסס בבקשת הפסלות היו ידועות לו עוד מהדיון הראשון במשפטו וכן קבעה כי "אינני מכירה את הנאשם, ומכל מקום מעולם לא היו יחסי קרבה, בדרגה כזו המעלים חשש לפגיעה בצדק שיעשה או במראית פני הצדק". עוד החליטה השופטת, כי המשך הדיון בעניינו של המערער יידחה על-מנת לאפשר לו למצוא ייצוג חלופי אך יושתו עליו הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. 3. על החלטת הפסלות הוגש הערעור שבפניי במסגרתו שב וטוען המערער, בעצמו, כי יחסי הקרבה שבינו לבין השופטת מצדיקים את פסילתה. כן טוען המערער, כי החלטת השופטת מיום 27.4.2010 שלא לדחות את הדיון, כמו-גם החלטתה לחייבו בהוצאות משפט, מעידות על השפעתם השלילית של יחסי קרבה אלה על החלטותיו של בית המשפט. בתגובתה לערעור מיום 11.7.2010 טענה המשיבה כי החלטותיו הדיוניות של בית המשפט אינן מהוות עילה לפסלות ולא ניתן להסיק מהן במקרה דנן על קיומה של דעה קדומה. כן נטען, כי יחסי הקרבה המשפחתית שבין המערער לשופטת אינם מצדיקים את פסילתה, שכן מדובר ביחסים רחוקים מלכתחילה שאף הותרו בגירושין, ונוכח קביעת השופטת בהחלטת הפסלות, לפיה היא אינה מכירה את המערער. לבסוף נטען, כי המערער לא העלה את בקשת הפסלות במועד ואף מטעם זה יש לדחותה. 4. דין הערעור להידחות. טענת הפסלות מבוססת בעיקרה על קרבת משפחה בין המערער לבין השופטת, שהינה גיסתה לשעבר של אשתו. בסיטואציה זו, עצם קיומה של קרבה משפחתית אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות. סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק) קובע בעניין זה כי: "עילות פסלות 77. (א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), שופט לא ישב בדין בידעו שמתקיים אחד מאלה: (1) צד להליך, בא כוחו או עד מרכזי, הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קרבה ממשית אחרת. לענין סעיף קטן זה – 'בן משפחה' - בן זוג, הורה, הורה של בן זוג, ילד, אח, סב, נכד וכן ילד או בן זוג של כל אחד מאלה ולרבות מי שהיה אפוטרופוס או מי ששימש משפחה אומנת של השופט או שהשופט היה אפוטרופסו או שימש משפחה אומנת שלו;" מיישום הוראת חוק זו בענייננו, עולה כי אין בקרבה המשפחתית בין השופטת והמערער, כדי לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו. זאת, נוכח העובדה שמדובר בקרבת משפחה רחוקה מלכתחילה, שאף הותרה כתוצאה מגירושיהם של השופטת ואחיה של אשת המערער. לפיכך, נותר לבחון אך אם קמה עילת הפסלות הכללית המופיעה בסעיף 77א(א) לחוק ועניינה קיום נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ע"פ 2894/08 מדינת ישראל נ' משען (לא פורסם, 22.7.2008); ע"פ 3739/09 הלפרן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 251-247 (2006)). במקרה דנן, לפי האמור בהחלטת הפסלות, השופטת כלל אינה מכירה את המערער ואינה זוכרת אותו. אף המערער ציין בדיון בו התבקשה הפסלות כי פגש את השופטת לאחרונה לפני 9 שנים. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי טיבם ואופיים של היחסים יוצר חשש כאמור. אף בטענות המערער בעניין ההחלטות שקיבלה השופטת בעניינו לא מצאתי ממש. החלטות אלה, שעניינן הטלת הוצאות על המערער ודחיית בקשה לדחיית מועד הדיון, הינן החלטות דיוניות מובהקות, אשר בהתאם להלכה שנקבעה זה מכבר בפסיקתנו, אינן מגלות עילה לפסילת שופט (ראו, למשל: ע"פ 10175/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.1.2010)). זאת ועוד; בסופו של דבר נדחה הדיון על מנת לאפשר למערער למצוא ייצוג חלופי, חרף התמהמהותו הניכרת בעניין זה. 5. לכך יש להוסיף גם את העובדה כי בא-כוח המערער השתהה שיהוי ניכר בהעלאת בקשת הפסלות. כפי שעולה מהחלטת הפסלות, חזקה על המערער כי ידע על הקרבה המשפחתית עוד מהדיון הראשון שנערך בתיק בספטמבר 2008, אך לא טען לעילת פסלות אלא לאחר זמן רב. אכן, לפי הוראת סעיף 146(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, יש להעלות טענת פסלות מיד לאחר שנודעה לבעל הדין העילה שבבסיסה. בענייננו, כפי שציינה השופטת בהחלטת הפסלות, בחר בא-כוח המערער להעלות את הטענה כ"מוצא אחרון" ולאחר שבקשת דחייה מטעמו נדחתה. בנסיבות אלה, אין אפשרות להעלות את הטענה בשלב המתקדם בו נמצא המשפט (ראו: ע"א 9701/01 רשות העתיקות נ' קיטל נכסים בע"מ (לא פורסם, 20.12.2001); ע"פ 506/92 עינב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.2.1992)). אשר-על-כן, ומכל הטעמים הללו, החלטתי לדחות את הערעור. ניתן היום, כ"ח באב התש"ע (8.8.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10041850_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il