סלאמה אלהוזייל נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4184/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4184/10 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג המערער: סלאמה אלהוזייל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.4.2010 בת"פ 8152/09 שניתן על ידי כבוד השופט נ' זלוצ'ובר תאריך הישיבה: י"א באייר תשע"ב (3.5.12) בשם המערער: עו"ד ה' סמילה בשם המשיבה: עו"ד נ' לולב בשם שירות המבחן: גב' שושנה אלימלך פסק-דין השופט י' דנציגר: ערעור על הכרעת דין מיום 6.12.2009 ועל גזר דין מיום 18.4.2010 שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט נ' זלוצ'ובר) בת"פ 8152/09. המערער הורשע בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג לחוק העונשין ובנהיגה ללא רישיון תקף, לפי סעיף 10(א) וסעיף 62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. על המערער הושתו ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה; המערער נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לכל סוג של כלי רכב מנועי למשך חמש שנים מיום שחרורו מהכלא במצטבר לכל עונש פסילה שהמערער מרצה אם מרצה; קנס בסך 6,000 ש"ח או שני חודשי מאסר תחתיו. עובדות כתב האישום 1. ביום 26.6.2009 בשעה 21:10 או בסמוך לכך, נסעו השוטרים חיים בלילה ומאיר עטיה (להלן: בלילה ו-עטיה) בניידת על כביש 264 מצומת שובל לכיוון צומת בית קמה. במהלך נסיעתם הבחינו השוטרים ברכב בו נהג המערער ויחד עימו אדם נוסף היושב מאחור אשר התברר בשלב מאוחר יותר שהינו בנו. המערער עקף שני רכבים שנסעו לפניו בניגוד לחוקי התנועה כאשר הוא מבצע את העקיפה בחצותו קו הפרדה לבן. בלילה נסע אחרי המערער ונצמד לרכבו כשהוא קורא למערער לעצור באמצעות מערכת הכריזה ומסמן לו לעשות כן באמצעות צפצוף ואורות כחולים של הניידת. המערער המשיך בנסיעה מהירה ועקף רכב נוסף שנסע לפניו. בשל עקיפתו של המערער נאלץ הרכב הנ"ל לסטות במהירות לשולי הכביש על מנת למנוע תאונה עם רכבו של המערער. במהלך העקיפה שביצע המערער הגיע מולו רכב שנסע בנתיב הנגדי מכיוון בית קמה. הרכב הנ"ל סטה במהירות לשולי הכביש על מנת לאפשר למערער להשלים את העקיפה ולמנוע תאונה. השוטרים המשיכו בנסיעה אחרי המערער כאשר כל העת האורות הכחולים והסירנה של הניידת פועלים ובלילה כרז למערער לעצור. המערער ירד מהכביש לעבר שטח עפר והמשיך בנסיעה מהירה בתוך השטח בעוד הניידת ובה השוטרים דולקת אחריו. בשלב כלשהו עצר המערער את הרכב ועבר למושב האחורי ליד בנו. השניים יצאו מהרכב דרך הדלת האחורית שליד המושב בו ישב בנו של המערער. השוטרים קראו לעבר המערער ובנו "עצור משטרה", יצאו מהניידת ותפסו את השניים. המערער, במעמד הנ"ל, טען בפני השוטרים כי רק היה טרמפיסט וכי לא נהג ברכב. בגין מעשים אלו הואשם המערער בעבירות הנ"ל. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי לעניין הכרעת הדין 2. במענה לכתב האישום טען המערער כי הוא לא נהג ברכב אלא היה אדם אחר שנהג בו ושברח. המערער טען עוד כי בנו ישב ליד הנהג ולא כנטען בכתב האישום – במושב האחורי. אף בסיכומי המערער בבית המשפט המחוזי נטען כי הוא לא נהג ברכב. 3. מטעם המאשימה העידו השוטרים בלילה ועטיה. דו"חות הפעולה שהם ערכו הוגשו בהסכמה בהם תואר מהלך המרדף, המסלול שעבר המערער ואת הסיכון שהוא יצר בהתנהגותו. בדו"ח של בלילה נכתב כי הוא זיהה את המערער כמי שנהג ברכב, הוא זיהה אותו גם לפי פרטי לבושו וראה את המערער בבירור עובר ממושב הנהג למושב האחורי לאחר שהרכב נעצר. בלילה העיד כי היו רק שני אנשים ברכב במהלך המרדף ובזמן המעצר. בית המשפט המחוזי קבע כי עדות זו של בלילה נותרה מוצקה ובלתי מעורערת. עטיה העיד שלא ראה במהלך המרדף כמה אנשים היו ברכב הנמלט. 4. בית המשפט המחוזי ציין כי בקלטת בה תועד הדיווח של השוטרים למשל"ט, שומעים את בלילה מדווח תחילה כי שני אנשים יצאו מהרכב. במקטע אחר של ההקלטה בלילה דיווח שהיו שלושה ברכב ואחד ברח. בעדותם בבית המשפט מסרו השוטרים הסבר לדיווח הסותר לכאורה. בלילה מסר שעטיה הוא שוטר חדש וכאשר הרכב הנמלט עצר, עטיה ירד ראשון ודיבר עם המערער ובנו. עטיה מסר לבלילה שהנהג ברח. בלילה הבין שזה מה שעטיה ראה ולכן הוא דיווח למשל"ט כי ברכב היו שלושה אנשים ואחד ברח. ואולם, לאחר מכן הסביר עטיה לבלילה שהוא לא ראה אדם שלישי שברח מהרכב אלא כך מסר לו המערער. גם עטיה הסביר את הדיווח באופן דומה כתקלה שנבעה מאי הבנה בין השוטרים. 5. בית המשפט שמע את הדיווח למשל"ט כפי שהוקלט. בקטע האחרון, השלישי, בלילה לא חוזר על כך שאדם נוסף ברח מהרכב אלא רק אמר שאב ובנו "פרקו" מהרכב ושניהם נתפסו. בית המשפט ציין כי דברים אלו דווחו למשל"ט ככל הנראה לאחר שבלילה הבין שעטיה רק מסר לו את מה ששמע מפי המערער ולא מה שקלט בחושיו. 6. בית המשפט המחוזי קבע כי בלילה עמד בחקירה הנגדית באופן נחרץ ואמין כאשר לגרסתו כי הוא ראה שתי דמויות בלבד ברכב במהלך המרדף והוא ראה את המערער עובר למושב האחורי. כן קבע בית המשפט כי מעדותו של עטיה עולה בבירור שלא יתכן שאדם נוסף יצא ממושב הנהג וברח שכן הן בדו"ח ההבהרה שלו והן בבית המשפט הוא חזר והבהיר שדלת הנהג לא נפתחה כלל. 7. בית המשפט המחוזי עמד על הסתירה בגרסאותיהם של עדי התביעה לגבי מיקום ישיבת בנו של המערער ברכב. בלילה מסר כי ראה שהבן ישב במושב האחורי ואילו עטיה שהגיע ראשון לרכב ראה את הבן יושב במושב הקדמי. בית המשפט קבע כי ההסבר שניתן על ידי המאשימה שכשם שהמערער עבר מהמושב הקדמי לאחורי, גם הבן בשלב מסוים עבר למושב הקדמי סביר והגיוני וממילא לשאלה היכן ישב הילד אין משמעות ביחס לשאלה מי נהג ברכב שכן אין טענה שהילד הוא שנהג. בית המשפט הדגיש כי לאחר שנקבע כי במהלך המרדף ישבו ברכב שני אנשים בלבד – המערער ובנו – הרי שלסתירה בנוגע למיקום ישיבתו של הבן אין נפקות של ממש. בית המשפט קבע כי עדויות השוטרים הותירו עליו רושם אמין ולאחר שמיעת ההסבר לא נתגלו סתירות מהותיות הפוגעות במהימנותם. 8. בית המשפט המחוזי הדגיש כי חיזוק לגרסת השוטרים מצוי במזכר של השוטרת איילת בלנק. במהלך חקירתו של המערער הוא ביקש מהשוטרת בלנק סיגריה. כשאמרה לו ש"אין לה כרגע" המערער אמר לה "אבל יש לי סיגריות באוטו שלי" והצביע על הרכב מושא כתב האישום. לאחר שהמערער אמר דברים אלו הוא חזר בו ואמר "לא, הרכב לא שלי, הרכב שנסעתי בו בטרמפ". חיזוק נוסף שמצא בית המשפט לגרסת השוטרים הוא הקשר של המערער לרכב. בית המשפט ציין כי הרכב רשום על שם אחיינו. יום לאחר שהמערער נעצר, האחיין הגיע לתחנת המשטרה כדי לתת ציוד לדודו. בית המשפט קבע כי העובדה שהמערער הרחיק את עצמו לחלוטין מהאחיין וטען שהוא לא מכיר אותו גם היא מחזקת את ראיות המאשימה. 9. בהמשך לכך קבע בית המשפט המחוזי כי ההתרשמות מעדות המערער שלילית ביותר. כך נקבע כי המערער מניפולטיבי ועדותו אינה מהימנה. אפילו בנושאים שוליים המערער התקשה לומר אמת כאשר בנו הקטין נגרר אחרי שקריו. זאת ועוד, בית המשפט הטעים כי לאורך כל המשפט ועד לסיכומי ההגנה טענו המערער ובנו באופן נחרץ כי אינם מכירים את מי שלטענתם נהג ברכב ונמלט ממנו. ואולם, תוך כדי סיכומי ההגנה הגיע מפנה דרמטי והסנגור הודיע שהמערער מכיר את האדם שלטענתו נהג ברכב אך הוא לא רוצה להפליל אותו. המערער החליט לקטוע את דברי הסיכום של הסנגור ואמר ביוזמתו "אם אני אעיד עליו ידקור אותי מחר, אז מה עשינו?". על יסוד האמור הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי לעניין גזר הדין 10. בית המשפט המחוזי ציין כי לחובת המערער 20 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. כמו כן ציין בית המשפט כי לחובת המערער ארבע הרשעות קודמות בעבירות של תקיפה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. 11. תסקיר שירות המבחן: מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי הוא בן 41, נשוי ואב לשמונה ילדים. טרם מעצרו ובמרבית שנות חייו ניהל אורח חיים נורמטיבי שכלל עבודה סדירה, כך לגרסתו. עוד עולה מהתסקיר כי במהלך השיחה עם שירות המבחן פעל המערער באופן מצמצם ומטשטש תוך שמסר מספר גרסאות למיוחס לו בכתב האישום. שירות המבחן התרשם מאלמנטים מניפולטיביים בהתנהגותו של המערער. בנוסף לכך עולה מהתסקיר כי המערער התקשה לראות את התנהלותו וקשייו אל מול גורמי אכיפת החוק. במהלך השיחה עם שירות המבחן לא הביע המערער נכונות להשתלבות בהליך טיפולי ושלל נזקקות בתחום זה. לאור האמור נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו. 12. טיעוני המאשימה לעונש: המאשימה טענה כי לאורך כל המשפט ואף לפני שירות המבחן שיקר המערער ואילץ את בנו הקטין לשקר. המערער לא יכול ליהנות מהקלה לה זוכים נאשמים שמודים ונוטלים אחריות תוך הבעת חרטה, לאחר שניהל משפט הוכחות עד תום. עוד נטען כי בית משפט זה אישר רף ענישה מחמיר בעבירות שבנדון. כן הפנתה המאשימה לכך שהמערער אינו נוטל אחריות למעשיו כעולה מתסקיר שירות המבחן. עוד הפנתה המאשימה לעברו הפלילי של המערער. לטענת המאשימה נוכח כל הנתונים שלעיל יש למצות את הדין עם המערער. 13. טיעוני ההגנה לעונש: המערער טען כי עובר למעצרו ניהל אורח חיים נורמטיבי וכי עברו הפלילי אינו מכביד. בהקשר זה טען המערער כי מדובר בעבירות ישנות שהאחרונה בהן בוצעה בשנת 2002. לטענתו, העונשים בגין עבירות אלה הסתכמו בקנס ובמאסר מותנה. עוד הוסיף המערער כי הוא נשוי ואב לשמונה ילדים קטינים. עוד נטען כי מאסרו של המערער יגרום למשפחה להיוותר ללא מגן, ללא אב, ומאחר שהצריף בו מתגוררת המשפחה ליד צומת בית קמה ממוקם במקום מבודד ומרוחק יהיו המשפחה ורכושה חשופים לסיכון. זאת ועוד, טען המערער כי מדובר במקרה המצוי ברף החומרה התחתון שכן היו מקרים חמורים יותר של פריצת מחסומים וחציית רמזורים אדומים. המערער הוסיף כי מהירות הנסיעה לא הייתה גבוהה ומדובר ברכב ישן ובשונה ממקרים אחרים הוא עצר את הרכב מיוזמתו. 14. גזר הדין: בית המשפט המחוזי ציין כי מי שנוהג נהיגה פרועה ואינו נתון למורא החוק מהווה סיכון ממשי לציבור. תופעת הנהיגה הפרועה והמרדפים אופיינית במיוחד לאזור הדרום והמעורבים בה עושים כל מאמץ ובכל מחיר להימלט מהשוטרים. על עבירות אלה העונש הוא כבד בהתאם למדיניותו של בית משפט זה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם אם לאחרונה, כדברי ההגנה, ניתנו גם פסקי דין שרף הענישה בהם נמוך מהרף הגבוה, עדיין חומרת העבירה וחומרת התופעה בעינן עומדות. בנוסף לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה הורשע המערער בעבירות נוספות שגם הן חמורות. כן הוסיף בית המשפט כי בתיק זה נשמעו הראיות עד תומן. בית המשפט הטעים כי המערער ברח מהשוטרים וסיכן את המשתמשים בדרך לרבות את בנו הקטין. כשזו הדוגמא החינוכית שנותן המערער לילדו יש קושי לקבל את טענת הסנגור שעל המערער להיות בבית כדי לחנך את ילדיו. יחד עם זאת, ציין בית המשפט כי לזכות המערער יש לשקול את מצבו הכלכלי לרבות העובדה שהוא אב לשמונה ילדים קטינים. בית המשפט ציין כי יש לדחות את טענת הסנגור לפיה מהירות הנסיעה ברכב הייתה נמוכה אולם יש להביא בחשבון כי לא היו נפגעים במקרה דנן. עוד הוסיף בית המשפט כי יש להביא בחשבון שהרשעותיו בפלילים של המערער ישנות באופן יחסי. משכך הושתו על המערער העונשים הנ"ל. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוון הערעור שלפנינו על שני חלקיו. תמצית טיעוני הצדדים בערעור 15. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד הרצל סמילה – טוען אף לפנינו כנגד הזיהוי ומהימנות השוטרים, תוך שהוא מפנה לסתירות בין גרסאותיהם בדומה לטענותיו לפני בית המשפט המחוזי. המערער טוען כי הזיהוי הנטען נעשה בשעה 21:00 במקום חשוך ולא היו כל פרטי לבוש ייחודיים שהיה בהם כדי לאפיין אותו. כן טוען המערער כי דיווחו של עטיה לפיו הנהג ברח לא הסתמך על דברי המערער כי אם על התרשמותו העצמית. כן נטען כי מי שהיה בניידת המשטרה לא יכול היה לראות מעבר של הנהג מהמושב הקדמי למושב האחורי ועובדה היא כי עטיה שהיה קרוב לרכב ממנו יצא המערער לא ציין כי ראה מעבר כזה. בנוסף לכך טוען המערער כי גרסתו של בלילה אינה נתמכת בגרסתו של עטיה ובין גרסאותיהם התגלו סתירות שלא ניתנו להן הסברים מניחים את הדעת. המערער שב ומפנה לדיווח שהעביר בלילה למשל"ט לפיו היו שלושה אנשים ברכב כאשר לטענתו לא ניתן להסביר סתירה זו בכך שעטיה היה שוטר חדש. לטענתו, הסבר זה עלה לראשונה במזכר משלים שנכתב מספר ימים לאחר מכן. עוד טוען המערער כי מנסיבות הדיווח והמעצר ניתן להסיק כי היה אדם שלישי ברכב. 16. לחלופין עותר המערער להקלה בעונשו. 17. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעמי לולב – טוענת כי טענותיו של המערער הועלו לפני הערכאה הדיונית וזו דחתה אותן על ידי קביעת ממצאי עובדה שנסמכו על ממצאי מהימנות אשר בהם אין מקום להתערב. המשיבה טוענת כי הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מעוגנת בראיות ואין עילה להתערב בה. באשר לערעור על גזר הדין, טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בעונש שהושת על המערער. המשיבה הגישה פסקי דין של בית משפט זה לפיהם יש להחמיר בענישה בעבירות שבנדון. תסקיר עדכני 18. מתסקיר שירות המבחן העדכני שנערך לקראת הדיון בערעור עולה כי המערער שולב בסבב חופשות. במהלך המאסר הוא יציב ומאורגן. עוד עולה מהתסקיר כי המערער אינו מודה במיוחס לו ואינו נוטל אחריות לעבירות בהן הורשע. בנוסף לכך עולה מהתסקיר כי המערער מתפקד באופן ראוי ומגלה יכולת לקבל סמכות ולעמוד בגבולות וכי המאסר מהווה עבורו גורם הרתעתי. דיון והכרעה 19. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור על שני חלקיו להידחות וכך אמליץ לחבריי לעשות. 20. הערעור על הכרעת הדין: כל טענותיו של המערער בהקשר זה נטענו על ידו כבר לפני בית המשפט המחוזי. לאחר שבחן את הראיות ושמע את העדים תוך שהתרשם מהם באופן בלתי אמצעי, העדיף בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאה דיונית, את גרסתם של השוטרים על פני גרסתו של המערער שנמצאה בלתי מהימנה. הסתירות הנטענות בין גרסאות השוטרים והפערים הנטענים לגבי גרסאותיהם זכו להתייחסות מפורטת בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי והנמקתו מקובלת עלי. טענותיו של המערער בהקשר זה נדחו על רקע ממצאי מהימנות מובהקים. כידוע, ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לאחר שזו שמעה את העדים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי [ראו למשל: ע"פ 312/67 מרדכי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כב(2) 63, 71 (1968); ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 644-643 (2000); ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, 165 (2000)]. במספר פסקי דין שניתנו על ידי התייחסתי לחריגים שהתגבשו ביחס לכלל זה (ראו למשל: ע"פ 1385/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.4.2009), פסקה 32; ע"פ 10479/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.6.2009), פסקאות 21-20; ע"פ 1275/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.2009), פסקה 31). ואולם, איני סבור כי יש מקום להחיל את אחד החריגים לכלל הנ"ל במקרה שלפנינו, שכן מסקנותיו של בית המשפט המחוזי מעוגנות בחומר הראיות. בלילה שמר על קשר עין עם הרכב בו נהג המערער לאורך המרדף ומשכך לא הייתה מניעה להסתמך על גרסתו לפיה הוא ראה ברכב שני אנשים בלבד וכי זיהה את המערער כמי שנהג ברכב ובשלב מאוחר יותר עבר ממושב הנהג למושב האחורי. כמו כן, לא הייתה מניעה לקבל את ההסבר לפיו הסתירה שחלה בדיווח למשל"ט מקורה בטעות, הסבר שנתמך אף בגרסתו של עטיה לפיה הסתמך על דברים שהמערער מסר לו בזירה. בית המשפט המחוזי לא התעלם מהפערים הנטענים בין גרסאות השוטרים אך לאחר ששמע את עדותם ועל רקע מכלול הראיות בחר ליתן בעדויותיהם אמון לאחר שהתרשם באופן שלילי ממהימנותו של המערער. לא זאת אף זאת, גרסאותיהם של השוטרים זכו לראיות חיזוק חיצוניות בדמות הדברים שמסר המערער לשוטרת בלנק וכן בשקרי המערער עת ניסה להכחיש את הקשר שלו לרכב ולאחיינו. משכך, סבורני כי המערער לא הצליח לבסס עילה להתערבותו של בית משפט זה בממצאיה של הערכאה הדיונית. 21. הערעור על גזר הדין: הלכה מושרשת היטב בפסיקתו של בית משפט זה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהושת על נאשם בערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)]. איני סבור כי המקרה שלפנינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים כאמור, המצדיקים התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי שכן העונש שהושת על המערער עולה בקנה אחד עם רף הענישה המחמיר שאושר בעבירות שבנדון. בית משפט זה הדגיש לא אחת כי העונש בגין עבירות המבוצעות בנסיבות דומות הוא מספר שנות מאסר בפועל ומספר שנות פסילה מלקבל ולהחזיק ברישיון נהיגה, כאשר כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו [ראו והשוו: ע"פ 9750/09 ליפייקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.10.2010); ע"פ 7348/11 מדינת ישראל נ' אוזן (לא פורסם, 26.12.2011)]. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים ולא מצאנו כי העונש שהושת על המערער, גם אם אינו מצוי ברף הנמוך, חורג באופן קיצוני מרף הענישה המקובל. 22. אשר על כן, סבורני כי דין הערעור על שני חלקיו להידחות וכך אמליץ לחבריי לעשות. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ט"ז באייר תשע"ב (8.5.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10041840_W01.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il