מאיר גובר - עו"ד חבר המועצה האזורית דרום השרון נ. שר הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4182/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש העותרים: 1. עו"ד מאיר גובר, חבר המועצה האזורית דרום השרון 2. רוני אלוני, חברת מועצת עיריית ירושלים 3. מאיר דהן, חבר מועצה מקומית מזכרת בתיה נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. היועץ המשפטי לממשלה תאריך הישיבה: כ"א בחשון תשס"ב (7.11.01) בשם העותרים: עו"ד מאיר גובר בשם המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן עתירה למתן צו על-תנאי פסק-דין העותר הראשון הוא חבר המועצה האזורית דרום השרון, וביקשו להצטרף אליו כעותרים נוספים חברת מועצת עיריית ירושלים וחבר המועצה המקומית מזכרת בתיה. עתירת כל העותרים היא כי נורה את שר הפנים לשלם תשלומי ביטוח תאונות עבודה, תשלומי החזר הוצאות רכב ותשלומי גמול השתתפות בישיבות המועצות המקומיות והמועצות האזוריות ובישיבות ועדות המועצות המקומיות והמועצות האזוריות, זאת לכל חברי המועצות המקומיות והמועצות האזוריות בארץ (כשלושת אלפים אשה ואיש). עוד מבקשים העותרים כי ניתן צו ולפיו יחוייב היועץ המשפטי לממשלה ליתן חוות-דעת משפטית בבקשתם של העותרים. בראשית הדברים נאמר, כי לא שמענו עד הנה על מקרה בו ציווינו את היועץ המשפטי לממשלה ליתן חוות-דעת בנושא כלשהו. וגם אם אמרנו ניתָן לחדש חידושים מעת לעת, נוסיף עוד זאת כי לא מצאנו כל הצדק לחייב את היועץ המשפטי לממשלה במתן חוות-דעת. אשר לגוף העניין: נתקשינו להבין מה עילה בדין יש להם לעותרים עליה יכולים הם לסמוך את עתירתם לחייב את קופת הציבור לשלם תשלומים כדרישתם. אכן, חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות לחברי מועצה), התשנ"ה1995- (החוק הראשון) העניק זכות לחבר מועצה של רשות מקומית שאינו מקבל שכר מרשות מקומית, לקבל מקופת הרשות המקומית גמול עבור השתתפותו בישיבות המועצה (ועוד), ואולם כהוראת סעיף 32 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 1997), התשנ"ז1996- לא שולם בשנת 1997 גמול כאמור לפי החוק הראשון. שנה לאחר מכן, בחוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה), התשנ"ח1998-, בסעיף 23 בו, בוטל החוק הראשון מכל וכל. הכנסת הביעה איפוא דעתה בענייננו, בשוללה מפורשות תשלום גמול לחברי מועצה כפי שקבע החוק משנת 1995. דברה של הכנסת דבר הוא ושלילת הזכות שלילה היא. טוען בא-כוח העותרים כי החוק השני - אותו חוק ששלל זכות לגמול - בטל ומבוטל הוא מעיקרו בהיותו סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ואולם אנו, נפלא מאיתנו מה טעם יש סתירה בין אותו חוק לבין אותו חוק היסוד. יתר-על-כן: העותרים שלפנינו נבחרו להיותם חברי המועצות לאחר ביטול החוק הראשון, ועל כן גם לא תישמע מפיהם טענה של שלילת זכות מוקנית, כביכול. לא מצאנו כל ממש בטענותיו הנוספות של בא-כוח העותרים, כגון בטענת ההפליה. נושא תשלום לחברי מועצות מקומיות עניין הוא למחוקק לענות בו, וכאמור בראש דברינו לא נמצא לנו כי עלה בידי העותרים להצביע על עילה המזכה אותם במבוקשם. העתירה נדחית. העותרים ישלמו למשיב מס' 1 שכר-טירחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח. היום, כ"א בחשון תשס"ב (7.11.01). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01041820.G07 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444