התאחדות בעלי מפעלי הובלה בישראל נ' משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 41793-03-25 לפני: כבוד השופט נעם סולברג כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופטת רות רונן העותרת: מועצת המובילים והמסיעים והתאחדות בעלי מפעלי הובלה נגד המשיבים: 1. משרד התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים 2. שרת התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים 3. המשרד לביטחון פנים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד תומר גונן פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה דנן בבקשת העותרת, היא הארגון היציג של חברות ההובלה בישראל, להורות למשיב 1, משרד התחבורה (להלן: המשיב), ליתן "פתרון מידי לחידוש היתר הובלת החומ"ס למאות נהגי משאיות בישראל למרות שעמדו בכל התנאים הנדרשים והגישו את כל הנדרש בזמן" וכן ליתן "מענה הולם שווי יחס בין מספר הפניות של נהגים/חברות הובלה ובין המטפלים בפניות מטעמו של משיב 1 כך שהמענה יהיה בזמן סביר התואם לדרישות החוק". בהתאם לתקנות 8 ו-11 לתקנות שירותי הובלה, התשס"א-2001, נדרש נהג להיתר מאת המשיב לשם הובלת חומר מסוכן; היתר אותו יש לחדש אחת לשנתיים. טענתה המרכזית של העותרת בעתירתה היא, כי "עשרות רבות של נהגים" שפנו לאחרונה למשיב בבקשה לחידוש היתר כאמור, נותרו בלא מענה, באופן הפוגע בפרנסתם. עוד נטען, כי בעקבות פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" גדל העומס המוטל על חברות ההובלה, בפרט ביחס להובלת חומר מסוכן, ואולם המשיב לא ביצע את ההתאמות הנדרשות לכך – וכיום כלל הבקשות למתן היתרים כאמור "מתכנסות לצוות מצומצם של אדם אחד ולכל היותר 2". צוין, כי העותרת ניסתה להביא לפתרון הבעיה בדרכים שונות – אך ללא הועיל. לאחר עיון, דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. כידוע, עובר להגשת עתירה לבית משפט זה, מוטלת על העותר חובה להקדים ולהעלות את טענותיו לפני הרשות המוסמכת; זאת, באופן שעשוי לייתר את ההתדיינות המשפטית, ולמצער לצמצם את יריעת המחלוקת או למקדה. ויובהר: אין די בעצם הפנייה לרשות כדי להוציא את העותר ידי חובתו, אלא יש ליתן לרשות שהות סבירה לבחון כראוי את נושא הפנייה, לגבש את התייחסותה ולהשיב בהתאם (ראו מבין רבים: בג"ץ 6631/22 מועלם נ' חברת נתיבי ישראל בע"מ, פסקה 3 (20.10.2022); בג"ץ 5280/23 או.פי.סי הרחבה חברה בע"מ נ' ממשלת ישראל, פסקה 2 (19.7.2023); בג"ץ 3445/23 נגל נ' משטרת ישראל יחידה 433, פסקה 5 (9.5.2023)). בענייננו, העותרת שטחה את טענותיה במכתב ששלחה למשיבה 2 ביום 27.2.2025. מטעם המשיבה 2 התקבלה תגובה ולפיה הפנייה הועברה לבדיקה והתייחסות של הגורמים הרלוונטיים במשרד, תוך שצוין כי "במידה ולא נענתה תוך 14 ימי עסקים אשמח אם תחזרו אלינו לעדכון". בחלוף 12 ימי עבודה בלבד, ביום 17.3.2025, הוגשה העתירה שבנדון. בנסיבות העניין, אין מדובר בפרק זמן שיש בו כדי ליתן למשיבים שהות סבירה לבחינת הטענות שעל הפרק – ועל כן, אין בפניית העותרת כדי לקיים את הדרישה למיצוי הליכים ראוי. הדברים נכונים ביתר שאת, מקום בו עולה מן התגובה שהתקבלה, כי מענה לפנייה אמור להישלח תוך 14 ימי עבודה; אשר טרם חלפו במועד הגשת העתירה. יתר על כן, בנסיבות מעין אלה, בהן מתבקש העותר לשוב ולפנות לרשות ככל שלא נענית פנייתו, בתוך פרק זמן מדוד ההולם את נושא הפנייה – מצופה כי ייעשה כן קודם להגשת עתירה לבית משפט זה. עוד יוער, כי בכל הנוגע לטענת העותרת להעדר מענה לפניות נהגים לחידוש היתרם להובלת חומר מסוכן, חרף עמידתם בתנאים הדרושים לכך – הרי שלכאורה קיים סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בהתאם לסעיף 5(1) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-200 ופרט 14(א) לתוספת הראשונה לחוק זה (וראו בעניין זה עת"מ (מחוזי י-ם) 31811-01-25 דל-גז בע"מ נ' משרד התחבורה – המפקח על התעבורה, המוזכר בעתירה). כידוע, מקום שבו קיים לעותר סעד חלופי, יימנע בית משפט זה מלהידרש לעניין (וראו למשל: בג"ץ 1184/20 אבו גאלי נ' המנהל האזרחי (8.3.2020); בג"ץ 9383/17 רוזנבלט נ' המרכז לגביית קנסות (11.12.2017)). העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה אדר תשפ"ה (25 מרץ 2025). נעם סולברג שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת רות רונן שופטת