מוחמד עוינה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4178/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4178/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט א' שהם המערער: מוחמד עוינה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.04.2012 בת"פ 1377-06-11 שניתן על ידי כבוד השופט י' נועם תאריך הישיבה: י"ז בתמוז תשע"ג (25.6.13) בשם המערער: עו"ד מ' ענאבסה בשם המשיבה: עו"ד א' טישלר בשם שירות המבחן: גב' א' דקל פסק דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם) מיום 4.4.2012 בת"פ 1377-06-11. רקע עובדתי 1. המערער הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ו-335(1),(2) לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 449(א)(1) לחוק; כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). 2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, במחצית השנייה של חודש מאי 2011 קשר המערער, תושב הרשות הפלסטינאית, קשר עם סעיד שאמי (להלן: סעיד), תושב הרשות הפלסטינאית אף הוא, לשדוד מונית ישראלית, כאשר המערער מבטיח לסעיד תשלום בסך של 5,000 ₪ בתמורה לסיוע. במסגרת הקשר נכנס ביום 22.5.11 סעיד לשטח ישראל, ובהגיעו לרחוב המלך ג'ורג' שבירושלים, עלה על המונית של המתלונן, אדם כבן 60, וביקש ממנו להסיעו לרמת רחל. סעיד אמר למתלונן כי במקום היעד יפגשו אדם נוסף אשר ידאג לשלם למתלונן את התמורה עבור הנסיעה. במהלך הנסיעה מסר סעיד את הטלפון הסלולרי שלו למתלונן על-מנת שהמערער ידריך את המתלונן כיצד להגיע לנקודת היעד המדויקת. 3. עם הגעת המונית אל היעד, עלה המערער למונית והתיישב מאחורי המתלונן. השניים ביקשו מהמתלונן להסיעם לכפר צור באהר בדרך שאינה סלולה בטענה כי שם יפגשו אדם שלישי שישלם למתלונן את תמורת הנסיעה. המתלונן סירב לנסוע בדרך לא סלולה, ובתגובה ביקש ממנו המערער לנסוע עוד כ-20 מטרים לאחור ולעצור. כשנעצרה המונית, תקף המערער את המתלונן מאחור תוך ריסוס גז מדמיע על פניו. לאחר מכן הצמיד אחד משני השותפים סכין אל צווארו של המתלונן. בהמשך הצמיד המערער את המתלונן לכיסאו במטרה לאפשר לסעיד להוציא את המפתחות ממתג ההתנעה. לאחר שסעיד לא הצליח להוציא את המפתחות בשל מנגנון ההגנה המותקן במונית, דרש המערער מהמתלונן לצאת מהמונית, אך הלה סירב ואף הציע לשודדים 250 ₪ שהיו על גופו. בתגובה יצא המערער מהדלת השמאלית-אחורית, פתח את דלת הנהג וניסה למשוך את המתלונן אל מחוץ למונית, וזאת תוך כדי שאחד משני השותפים מנופף בסכין לעברו. 4. המתלונן לא נענה לדרישות המערער לצאת מהמונית, ובתגובה לכך דקר אחד משני השותפים את המתלונן באמצעות סכין ברגלו השמאלית. לאחר הדקירה המשיך המערער לדרוש מהמתלונן לצאת מהמונית. בסופו של יום נתן המתלונן למערער סך של 230 ₪ ואת מפתחות המונית מתוך רצון לגרום לשודדים להניח לו. אגב כך אמר המתלונן לשניים כי הוא הזעיק משטרה במהלך האירוע באמצעות לחצן מצוקה ומשכך כדאי להם לברוח. השותפים לקחו מהמתלונן את הטלפון הסלולרי שלו, החזירו לו את המפתחות של המונית ומיד נמלטו מהמקום. כתוצאה מהדקירה איבד המתלונן דם רב, היה מאושפז מספר ימים בבית החולים ויכולתו להתפרנס כנהג מונית נפגמה בשל הטראומה שחווה במהלך האירוע. גזר הדין 5. ביום 4.4.12 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר השית על המערער עונש של שבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל; הפעלת שני מאסרים על-תנאי באופן שתתווסף לעונש המאסר בפועל תקופה של ששה חודשים; שנת מאסר על-תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה לפי חוק הכניסה לישראל; ופיצוי למתלונן בסך של 50,000 ₪. 6. בגזר הדין הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרת התופעה של מעשי שוד המבוצעים נגד נהגי מוניות, על הקלוּת שבה ניתן לבצע עבירות כגון דא ועל הפגיעה הקשה שעבירות אלה מסיבות לקרבנות. נוכח קיומו של האינטרס הציבורי ביצירת הרתעה מפני עבירות מסוג זה קבע בית המשפט כי מן הראוי להטיל על מי שהורשע בהן עונש מאסר ממושך. עוד נתן בית המשפט משקל לחומרה – להיות עבירת השוד מתוכננת מראש; לאופיים האלים של מעשי המערער; לשימוש שנעשה במהלך ביצוע העבירה בגז מדמיע ובסכין; לפגיעה הקשה שהסבו השודדים למתלונן ולסיכון שנשקף לו כתוצאה מהפגיעה; לעובדה שהעבירה בוצעה על-ידי המערער זמן קצר לאחר שריצה עונש מאסר בגין עבירת שוד שבוצעה נגד נהג מונית באלימות ובנסיבות דומות. מאידך גיסא, התחשב בית המשפט לקולא בהודאת המערער, בחרטה שהביע על מעשיו ובנסיבותיו האישיות, לרבות הפגיעה בבטן שנגרמה לו במהלך עבירת השוד הקודמת שביצע. עם זאת, נקבע כי "נסיבות אלה נדחקות לקרן זווית אל מול חומרת העבירות". טענות הצדדים בערעור 7. בערעור טען בא-כוחו של המערער כי בית המשפט המחוזי השית על המערער עונש החורג מהמקובל בפסיקה בעבירות דומות, והגיש אסופה של פסקי דין. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי להודאתו של המערער אשר חסכה משאבים רבים של גורמי החקירה ושל בית המשפט, ואף הובילה להפללתו של סעיד; ללקיחת אחריות מצד המערער; ולהיבטים החיוביים שבהתנהגות השודדים בזירת העבירה עת נמנעו מלעזוב את המתלונן המדמם בטרם ווידאו כי כוחות ההצלה בדרך אליו. בנוסף, טען בא-כוח המערער כי היה מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות, ובפרט בגילו הצעיר, בכך שמגיל 14 נאלץ לסייע בפרנסת משפחתו, ובכך שהוא סובל מבעיות בריאות קשות בעקבות פציעתו בעבירת השוד הקודמת. עוד עמד בא-כוח המערער על כך שביחס למערער מעולם לא נעשה ניסיון שיקומי, וזאת מכיוון שאסירים תושבי השטחים אינם משולבים בין כותלי הכלא בתכניות שיקום. מעבר לכך, ציין בא-כוח המערער כי על שותפו של המערער, סעיד, הושת עונש קל יותר של חמש שנות מאסר. 8. מנגד ביקש בא-כוח המדינה לדחות הערעור בטענו כי המקרה דנן נבדל מהמקרים האחרים של שוד מוניות, בהם הוטלו על הנאשמים עונשים קלים יותר, בכך שננקטה נגד המתלונן אלימות קשה שכללה דקירה וגרמה למתלונן חבלה חמורה, וכן בכך שהמערער הורשע בעבירת שוד של נהג מונית בעבר ולא למד את הלקח. בהקשר זה הטעים בא-כוח המדינה כי העבירה הנוכחית בוצעה כחודשיים לאחר שחרורו של המערער מריצוי מאסר בגין עבירת השוד הקודמת. באשר להשוואה בין עונשו של המערער לבין העונש שהושת על סעיד, צוין כי המערער היה "הרוח החיה" מאחורי העבירה ונטל בה חלק פעיל יותר וכי לסעיד, בשונה מהמערער, אין עבר פלילי רלוונטי. עוד ביקש בא-כוח המדינה להתחשב בכך שהמערער טרם שילם את הפיצוי למתלונן. דיון והכרעה 9. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בחומר שהוגש לפנינו החלטנו לדחות את הערעור. במעשיו של המערער יש משום חומרה רבה. כפי נאמר לא אחת על-ידי בית משפט זה, תקיפת נהגי מוניות, בהיותם קרבן מזדמן וקל למעשי שוד וגניבה, הפכה לאחרונה לתופעה רווחת. נהגי מוניות נתקפים לא פעם כשהם נוהגים ברכבם, לעיתים למקומות נדחים לפי דרישת המזמין, כאשר ישיבתם מול ההגה והכביש מאפשרת לתקוף אותם מאחור בצורה קלה. לא אחת נהגי מוניות שהותקפו אף נשארים על אם הדרך לאחר שרכבם נגנב. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט א' לוי: "... נהגי מוניות הפכו בשנים האחרונות טרף קל למעשי שוד, הואיל ונאסר עליהם לבחור את נוסעיהם, ולא אחת מנוצלת עובדה זו על ידי אנשים חסרי מצפון כדי להסיעם למקומות מבודדים שם הם תוקפים את הנהגים, מאלצים אותם לברוח על נפשם, וגונבים את רכביהם. זו התנהגות שחומרתה רבה, ולא אחת פסקנו שיש להשית בגינה תקופות מאסר ממושכות, במטרה להבהיר לכל את המחיר שיידרשו לשלם אם יימצאו חוטאים בכך." (ע"פ 1885/07 נאיף נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (1.7.08)). דברים דומים בנוגע לחומרת התופעה של שוד נהגי המוניות נאמרו על-ידי כב' השופט א' רובינשטיין: "נהג המונית שביקש להרוויח את לחמו בשעות לילה מאוחרות מצא עצמו נשדד, מוכה, חבול ומאוים, ומכוניתו נלקחה ממנו, במעשי בריונות. מעשים כאלה דינם מאסר לא קצר; חובתו של בית המשפט להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור גם בשעות שאינן שיגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים." (ע"פ 10828/04 אלטורי נ' מדינת ישראל (16.6.05)). אכן העונש שהושת על המערער הנו חמור. ודוקו, בעניינו מדובר בשוד נהג מונית ברף החומרה הגבוה ביותר. מעבר לתכנון המוקדם, פעולה בצוותא חדא, שימוש בגז מדמיע והכאת הנהג, לא נרתעו השודדים אף מלעשות שימוש בסכין ולדקור את המתלונן כדי להשיג את מבוקשם. אף לאחר שהנהג נדקר המשיך המערער לחתור למבוקשו לדרוש מהנהג לצאת מהרכב. רק כאשר הבין כי המשטרה בדרך, הסכים להניח למתלונן לנפשו. הפסיקה אליה הפנה בא-כוח המערער אינה מתייחסת למקרים כה חמורים בהם נקטו השודדים באלימות קשה כלפי קורבן עבירה כמו במקרה שלפנינו. לעומת זאת, במקרים כגון דא נראה כי גזר דינו של המערער אינו חורג מרמת הענישה המקובלת. כך למשל, בע"פ 3219/98 עפאנה נ' מדינת ישראל (14.11.00) נגזרו על השותף הדומיננטי מבין השלושה ששדדו נהג מונית, אף שם בנסיבות פחות חמורות מהמקרה שלפנינו, תשע שנות מאסר בפועל. לפסקי דין נוספים שניתנו לאחרונה ושהושת בהם עונש מאסר ממושך בגין שוד נהגי מוניות ראו: ע"פ 2606/12 אלמחתסב נ' מדינת ישראל (5.3.13); ע"פ 3312/12 פלוני נ' מדינת ישראל (2.4.13). ויודגש, גם בפסקי דין אלה לא עשו השודדים שימוש ממשי, להבדיל מאיום, בנשק קר במהלך השוד, ומכאן החומרה היתרה הנודעת למקרה שלפנינו. 10. גם בעובדה שהמערער שב לסורו תקופה קצרה לאחר שחרורו מהמאסר הקודם, ואף לאחר שבמהלך שוד נהג המונית הקודם, בגינו ריצה את המאסר האמור, נפצע המערער בבטנו מירי, מעידה על כך שמדובר באדם חסר מעצורים שאימץ דפוסי פעולה עברייניים מסוכנים וכי ראוי להשית עליו עונש חמור. נוכח האמור לא מצאנו פגם באיזון שערך בית המשפט המחוזי בין השיקולים הרלוונטיים השונים, ולפיכך סבורים אנו כי אין להתערב בעונש שהוטל על המערער. אשר על כן הערעור נדחה. ניתן היום, ב' באב תשע"ג (9.7.13). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12041780_B03.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il