מדינת ישראל נ. מיישריף אבו הוידי

פסק-דין בתיק ע"פ 4177/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4177/06 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מיישריף אבו הוידי ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 4.5.06 בת"פ 8152/05 שניתן על ידי כבוד השופט י' צלקובניק תאריך הישיבה: כ"ה בסיון תשס"ו (21.6.06) בשם המערערת: עו"ד ת' פרוש בשם המשיב: עו"ד א' רובינסון בשם שירות המבחן: גב' ג' באומץ פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' צלקובניק) שהרשיע את המשיב בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק) ודן אותו לעונש של שלוש שנות מאסר, מחציתן לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור אחת מעבירות הפשע המנויות בפרקים י' וי"א לחוק. כן חויב המשיב בתשלום פיצויים בסך 5,000 ₪ למתלונן. המשיב הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, כאמור. העובדות הצריכות לעניין הינן כי המשיב הצטייד יחד עם אחרים שזהותם אינה ידועה בכובעי גרב, על מנת שזהותם לא תיוודע. המתלונן, שהינו סוכן סיגריות, נסע ברכב מסחרי גדול ובו מטען גדול של סיגריות בשווי המוערך על ידו בכ- 70,000 ₪. בהגיעו לצומת שרה, בדרכו מאשדוד לכיוון באר שבע, המתין המתלונן ברמזור עד שיתחלף האור ויאפשר לו להמשיך בנסיעה. המשיב ושניים אחרים, שעקבו אחר המתלונן, ישבו ברכב שעמד מאחורי המתלונן עם אדם נוסף. השלושה יצאו מן הרכב בריצה כשהם רעולי פנים, פתחו את דלת הנהג של הרכב בו נהג המתלונן, אחזו במעילו ומשכוהו בכוח מהרכב, תוך שהם מאיימים עליו כי אם לא יצא מן הרכב הם יהרגוהו. משירד מהרכב, נכנס המשיב לרכב ונסע עם האחרים מהמקום. לאחר זמן קצר אותר הרכב, ללא מטען הסיגריות שהיה בו. כאמור, זהותם של יתר המבצעים אינה ידועה. 2. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב את העונש שצוין לעיל לאחר שקיבל את תסקירי שירות המבחן בעניינו ושמע את טיעוני הצדדים לעונש. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על חומרת העבירה, על נסיבותיו האישיות של המשיב, ובפרט העובדה שהוא צעיר נעדר עבר פלילי וכן הביא בחשבון את עמדת שירות המבחן, לפיה אין מדובר בנאשם בעל דפוסים עברייניים וכי להליכים שנוהלו עד כה, לרבות המעצר, השפעה הרתעתית משמעותית עליו. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום לענישה מקלה מדי היות שאין מדובר במקרה הניצב במדרג הנמוך של עבירות השוד, אולם מצא כי קיימות נסיבות לקולא – העובדה שהמתלונן לא ניזוק פיזית ולא נעשה שימוש בנשק, ונתן משקל להודאתו של המשיב, לחרטה שהביע, לגילו הצעיר ולעמדת שירות המבחן, כמו גם לעובדה שהמשיב שהה במעצר משך כשנה במועד גזר הדין. 3. עתה מערערת המדינה על קולת העונש ומבקשת כי נחמיר בעונשו של המשיב מאחר שלגישתה העונש שהושת עליו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה ואינו הולם לא את חומרת העבירה ולא את נסיבות ביצועה. עוד סבורה המערערת כי לא היה מקום ליתן משקל כה רב לנסיבות שצוינו לקולא, ובפרט לא לחרטה שהביע המשיב, מאחר ששירות המבחן התרשם כי הוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו. בנוסף, הימנעותו מלמסור את שמות שותפיו מהווה לטענתה דפוס עברייני. באת כוח המערערת טוענת כי גזר הדין אינו מבטא את רכיב ההרתעה האישית והכללית שעל גזר הדין לכלול וכי הזלזול שהפגין המשיב בחיי אדם, כבודו ורכושו מחייב החמרה עמו. 4. הסנגורית סבורה כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין נסיבות ביצוע העבירה לשיקולים העונשיים. היא עומדת על נסיבותיו האישיות של המשיב: היעדר עבר פלילי, היותו בן למשפחה נורמטיבית ומכובדת, מרובת ילדים, כאשר הוריו חולים ונגרמה להם עוגמת נפש רבה כתוצאה מהסתבכותו של המשיב. היא טוענת כי הסתבכותו באה על רקע אופיו החלש ההופך אותו קל לניצול על ידי סביבתו. כן היא מדגישה את חרטתו על המעשה, את התרשמות שירות המבחן כי הוא נוטל אחריות על מעשיו, את התקרבותו לדת ואת החרדה בה הוא נתון מאחר שאינו מסתדר מבחינה חברתית בכלא. לדבריה, אם יתקבל הערעור, יהפוך המשיב ל"שבר כלי", כלשונה. 5. החלטנו לקבל את הערעור. העבירה בה הורשע המשיב חמורה היא גם בנסיבות בהן לא נעשה שימוש בנשק. היא מבטאת אי קבלה של תפישות היסוד של החברה באשר לכבוד שיש לנהוג בגופו של אדם ובזכותו על רכושו. היא מבטאת תפישה שלפיה כוח הזרוע הוא שמכתיב את ההתנהלות וגורמת לכך שהציבור מתנהל בתחושה של חוסר ביטחון אישי, בידיעה כי פורענות עשויה להתרגש עליו גם בהלכו לתומו ברחוב, מידו של מי אשר מבקש לעשות רווח קל. אותם אזרחים תמימים זכאים ללכת ברחוב מוגנים מפני תוקף ואורב שאינו רואה לנגד עיניו אלא את עניינו שלו. בגזירת הדין בעבירה מסוג זה ראוי כי בית המשפט ייתן את הדעת, לצד נסיבותיו האישיות של הנידון והאפשרות לשקמו, גם לצורך לשלוח מסר ברור לפיו מי שנכון לבצע מעשים מעין אלה צפוי לעונש משמעותי שיבטא גם את פגיעתו הרעה בחברה, לצד שיקולי הענישה האחרים. בעניין שבפנינו, המשיב חבר לאחרים לצורך ביצוע שוד מתוכנן מראש שלשם ביצועו הצטיידו המבצעים בכובעי גרב ואף עקבו אחר המתלונן בטרם ניגשו אל רכבו לביצוע השוד. פנייתם אל המתלונן באמצע צומת והוצאתו מרכבו תוך שימוש בכוח ובאיומים, מבטאות תעוזה באופן שראוי לו שיבוא לידי ביטוי כשיקול לחומרא אל מול השיקולים לקולא, ובפרט אל מול השיקול של היותו צעיר ללא עבר פלילי. גם אם נקבל את התרשמות שירות המבחן כי השתתפותו של המשיב בביצוע השוד נבעה מהצורך שלו לחוש מקובל ושייך, הרי שאין בכך להקל באופן ממשי מחומרת המעשה, בין היתר נוכח התרשמות שירות המבחן כי הוא לוקח אחריות חלקית בלבד על מעורבותו באירוע. כן מצאנו טעם בטענת המערערת כי בחירתו להגן על שותפיו והימנעותו מלחשוף את זהותם יש בה משום דפוס עברייני וכי יש ליתן משקל גם לשווי שלל השוד שלא הושב לבעליו. לשיקולים אלה אנו סבורים שלא ניתן משקל די בגזר הדין. לפיכך אנו סבורים כי יש להחמיר בעונשו של המשיב. יחד עם זאת, כערכאת ערעור שאינה ממצה את הדין, ובשים לב לנסיבותיו האישיות של המשיב, ובפרט לגילו הצעיר, להיעדר העבר הפלילי, לניסיונותיו הראויים לעידוד להשלים רכישת השכלה בסיסית ולהערכת שירות המבחן כי ההליכים נגדו עד כה תרמו תרומה הרתעתית מבחינתו, החלטנו להעמיד את עונשו של המערער על 48 חודשי מאסר, מתוכם ירוצו 30 חודשים בפועל ואילו היתרה, העומדת על 18 חודשים, תהא על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מעבירות הפשע המנויות בפרקים י' וי"א לחוק. הפיצוי אותו חייב בית המשפט המחוזי את המשיב לשלם למתלונן יעמוד בעינו. הערעור מתקבל איפוא. ניתן היום, ‏כ"ה בסיון, תשס"ו (21.6.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06041770_B01.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il