טואפרה חוסין נ. גבריאלי עופר עו"ד

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4174/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ המערער: טואפרה חוסין נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד גבריאלי עופר 2. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (כב' ע' גולומב) מיום 10.5.2021 בפש"ר 39560-11-11 בשם המערער: עו"ד חראנבה רמיח פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ע' גולומב) מיום 10.5.2021 בפש"ר 39560-11-11, בגדרו בוטל הליך פשיטת הרגל שנפתח בעניינו של המערער.   ביום 25.12.2011 ניתן צו כינוס בעניינו של המערער, לבקשתו. במסגרת זו הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 500 ש"ח ומשיב 1 מונה למנהל מיוחד לנכסיו. ביום 21.1.2013 הוכרז המערער פושט רגל חרף התנגדותם של משיב 1 ומשיב 2 (להלן: הכנ"ר), אשר ציינו כי המערער צבר פיגורים בתשלומים החודשיים שהושת עליו, יצר חובות חדשים ולא הגיש דו"חות חודשיים כסדרם. עם זאת, בית המשפט נעתר לבקשתו החלופית של משיב 1 והורה על הגדלת התשלום החודשי שנקבע לסכום של 2,000 ש"ח. במסגרת אותה החלטה משיב 1 מונה לנאמן על נכסי המערער (להלן: הנאמן). ביום 22.7.2014 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות בה הודיע כי המערער אינו משלם את התשלום החודשי שהושת עליו, כי חוב הפיגורים הגיע לכדי סכום של 38,000 ש"ח וכי הוא אינו ממלא אחר דרישות נוספות בהליך ובכלל זה הגשת דו"חות תקופתיים. בית המשפט הורה למערער להשיב לבקשת הנאמן תוך 30 ימים. ברם, המערער לא השיב לבקשה ותחת זאת הגיש ביום 19.2.2015 בקשה לפריסת חוב הפיגורים לתשלומים ולהפחתת צו התשלומים לסכום של 500 ש"ח. בהחלטה מיום 20.2.2015 הבקשה הועברה לתגובת המשיבים, אך זו בוששה לבוא. לאחר מספר בקשות למתן החלטה שהוגשו על ידי המערער, הוגשה תגובת הנאמן ביום 24.5.2016 המתנגדת לבקשת המערער, בין היתר נוכח התנהלותו ומחדליו בהליך. בקשת המערער להפחתת צו התשלומים, כמו גם בקשת הנאמן למתן הוראות לא הוכרעו לבסוף. בשלב מסוים, לאחר שהובהר כי כבר מחודש דצמבר 2012 ואילך המערער אינו משלם את התשלום החודשי שהושת עליו וכי חוב הפיגורים הצטבר לסכום של 188,000 ש"ח, הורה בית המשפט ביום 11.11.2020 למערער לפעול להסרת מלוא חוב הפיגורים שצבר בתוך 45 ימים. ברם, המערער לא מילא גם אחר החלטה זו ותחת זאת הודיע לבית המשפט כי נאלץ להפסיק את התשלום החודשי. ביום 10.5.2021 הורה בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל. בפסק הדין צוין כי למן הכרזתו פושט רגל בראשית שנת 2013 הפסיק המערער לשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו ובכך הפר ברגל גסה את החלטת בית המשפט ונהנה מהגנות ההליך מבלי לקיים את החובות שבצדו. נקבע כי אף שלא ניתנה החלטה בבקשת המערער לפריסת חוב הפיגורים ולהפחתת צו התשלומים וחרף העובדה שהנאמן לא דיווח על התנהלות זו, אין בכך כדי להצדיק הימנעות מתשלום, לא כל שכן לתקופה ממושכת של למעלה מ-8 שנים. לכל אלה מצטרפים מחדלים שונים שצוינו על ידי הנאמן ובכללם יצירת חובות חדשים והעדפת נושים. על כן, נוכח מחדלי המערער ומשלא הוצע מטעמו מתווה קונקרטי להסרתם לאלתר, נקבע כי אין מנוס מלהורות על ביטול ההליך. מכאן הערעור שלפנינו בו נטען כי התנהלותו של הנאמן בהימנעות מלהשיב לבקשת המערער חרף החלטותיו של בית המשפט בעניין, היא שגרמה לסרבול ההליך ולכך שבוטל לבסוף. האשמה רובצת גם לפתחו של בית המשפט שלא ראה להכריע בבקשת המערער לפריסת חוב הפיגורים ולהפחתת התשלום החודשי. לטענת המערער, בית המשפט שגה גם בכך שהורה על ביטולו של ההליך מבלי שדן באפשרות להגיע להסדר נושים. לצד הערעור הוגשה בקשה "לביטול עיקול משכורת/לעיכוב הליכים" בהתייחס לעיקול שהוטל על משכורתו של המערער לאחר ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו, עד להכרעה בערעור. דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הליך פשיטת רגל כונה לא אחת בפסיקה "חסד של המחוקק" (ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה ד(3) (20.11.2008); רע"א 3289/17 טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 18 (30.4.2017); ע"א 940/21 דרור נ' דוד הרשקוביץ – מנהל מיוחד, פסקה 5 (31.5.2021)). זאת, בשים לב להזדמנות הניתנת במסגרתו לחייב להיחלץ ממצבו ולהשתקם כלכלית ולכך שבמסגרת הליך זה מוקפאים בין היתר הליכי ההוצאה לפועל וכן הליכים מסוימים אחרים שכוּונו כלפי המערער. עם זאת, היד המושטת כלפי החייב מלווה בדרישה להתנהגות בתום לב מצדו, שכן בהליך פשיטת הרגל גלומה פגיעה בנושים אשר לא ייפרעו את מלוא חובם ועל כן מוטלת על בעלי התפקידים וכן על בית המשפט אחריות רבה ועליהם לוודא שהחייב לא ינצל אפשרות חסד זו לרעה. פגיעה זו נתפסת כבלתי מוצדקת כאשר החייב נוהג בחוסר הגינות או בחוסר יושר, ועל כך כבר נאמר כי: "אין להשלים עם מצב שבו ינצלו החייבים אפשרות חסד זו ויהפכוה, עיר מקלט מפני הנושים, אשר כל דיכפין יביא עצמו בשעריה" (ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 54 (1993); ראו גם: רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 815 (2004); רע"א 962/20 מוחארב נ' עו"ד שמואל מיכאל – מנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 12 (8.7.2020)). אף שהדברים נכתבו שנים רבות טרם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשס"ח-2018 (להלן: החוק), הרי שהם רלוונטיים ביתר שאת גם כיום. כחלק מחובת תום הלב המוטלת על המערער, עליו לעמוד במגבלות שהוטלו עליו, לשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו במסגרת ההליך ולשתף פעולה עם בעל התפקיד שמונה בעניינו (ע"א 3382/17 צימבר נ' סמט, פסקה 14 (29.8.2018); ע"א 3414/19 מיכאלי נ' המנהל המיוחד, פסקה 8 (23.2.2020); באשר להיקפה של חובה זו לאחר חקיקת החוק, ראו: ע"א 6892/18 ‏רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן - מנהל מיוחד, פסקה 9 (18.12.2019))‏. מגבלות אלו נועדו, בין היתר, למנוע מן החייב ליצור חובות חדשים בעיצומו של הליך חדלות פירעון, שעשויים לבטא כשלעצמם חוסר תום לב מצד חייב (ראו למשל: ע"א 1193/21 רחמני נ' כונס הנכסים הרשמי (3.5.2021)). בענייננו, אין מחלוקת על כך שהמערער אינו משלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו מזה למעלה מ-8 שנים. בניסיון להצדיק את מחדלו מבקש המערער להיאחז בכך שבקשתו להפחתת התשלום החודשי מיום 19.2.2015 לא הוכרעה מעולם. אולם כפי שהודגש בפסק הדין, אין בכך כדי להצדיק את התנהלותו המתוארת של המערער, שכן כל עוד לא הוחלט אחרת היה עליו לעמוד בתשלום החודשי שנקבע בעניינו (ראו והשוו: רע"א 2525/13 ארחה נ' ארז חבר – בתפקידו כמנהל מיוחד על נכסי המבקשת, פסקה 4 (8.7.2013)‏). יתר על כן, אף לוּ הייתה נענית בקשת המערער להפחית את צו התשלומים החודשי שהושת עליו ולהעמידו על סך של 500 ש"ח, היה עליו לשלם סכום זה. אולם, לא מיניה ולא מקצתיה. המערער לא שילם מאומה ואם התנהגות כזו אינה מוגדרת כהתנהגות חסרת תום לב, קשה לשער התנהגות אחרת שתכנס לגדרה. משאלו הם פני הדברים, לא התרשמתי כי נפל פגם באיזון שנערך בין צרכי המערער לבין האינטרסים של נושיו. נהפוך הוא, בית המשפט המחוזי הפגין "יד רכה" כלפי החייב, ואִפשר לו לתקן את מחדליו במסגרת ההחלטה מיום 11.11.2020 תחת ביטול מיידי של ההליך. משהמחדלים לא תוקנו, לא נותרה בידי בית המשפט ברירה אלא להורות על ביטולו של ההליך, ובצדק. לא למותר לציין כי החייב לא סיפק הסברים המניחים את הדעת ביחס ליתר מחדליו ולכך שעד לרגע זה לא הוצע מטעמו הסדר קונקרטי להסרתם ואף לא הסדר נושים (וזאת, בניגוד לטענתו). כל אלו מצביעים על  חוסר תום לב שיש בו כדי לחתור תחת ההצדקה לקיום ההליך, ועל כן לא מצאתי להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. הערעור נדחה אפוא בלא צורך בתשובה וממילא מתייתר הצורך להכריע בבקשת החייב לעיכוב ההליכים. הרבה לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה לערעור, נוכח המתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה ובהתחשב במהותו של ההליך – לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב בתמוז התשפ"א (‏22.6.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21041740_N03.docx רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1