י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ נ. עדית החזקות (1991) בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4166/98 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערערים: 1. י.פ.ע.ם שיווק והפצה בע"מ 2. מרדכי פרפרה נגד המשיבים: 1. עדית החזקות (1991) בע"מ 2. יוסי עזריה 3. יורם בור 4. רון שרויטמן ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.5.98 בת.א. 252/93 שניתן על ידי כבוד השופט בנאי תאריך הישיבה: י"ד בחשוון תשס"א (12.11.00) בשם המערערת 1: עו"ד עמיר דורון בשם המערער 2: טוען לעצמו בשם המשיבים: עו"ד שי ניידרמן פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט בנאי) בו החליט לדחות את תביעת המערערים למתן צו מניעה, צו עשה וסעד הצהרתי ותשלום פיצוי כספי ולקבל באופן חלקי את התביעה הנגדית שהוגשה על ידי המשיבים לפיצוי כספי בסך 50,000 ש"ח בגין נזק שנגרם להם כתוצאה מקיומו של צו מניעה זמני שהוצא נגדם ועמד בתוקפו במשך חודש ימים. טענת המערערים בתביעתם היתה כי הם בעלי זכויות במוצר כיסוי הגה רפלקסולוגי שהומצא על ידם ביחד עם משיב 2. לטענתם, משיב 2, לאחר שנפרד מקשר עיסקי עימם וביחד עם שאר המשיבים עמם התקשר בקשר עיסקי חדש הפרו את זכות המערערים בכך ששיווקו גם הם כיסויי הגה דומים וזאת הן במסגרת הפרת פטנט והן בעילות של גניבת עין, ועשיית עושר שלא במשפט. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי אין למערערים כל זכויות בפטנט או זכות קניינית בהקשר לכך ודחה את התביעה בעילה זו. כן קבע כי לא הוכחו עוולת גניבת עין ועילת עשיית עושר שלא במשפט, וכי בראיות שהובאו אין כדי להוכיח כי נגרם למערערים נזק כלשהו כתוצאה מפעולותיהם של המשיבים. אי לכך, נדחתה תביעת המערערים. אשר לתביעה שכנגד, נקבע כי אף שלא הובאו ראיות מספיקות להוכחת סכומי הנזק שהמשיבים טענו להם עקב מתן צו המניעה הזמני שניתן נגדם, הרי אין ספק כי נזק מסוים נגרם להם עקב מניעת מכירות כיסויי ההגה שהם ייצרו במשך חודש ימים, ובהערכה קבע בית המשפט פיצוי בסך 50,000 ש"ח לכיסוי נזק זה. 2. בערעורם מתמקדים המערערים בעוולת גניבת העין וטוענים כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ובעיקר באשר לממצא לפיו אין בכיסויי ההגה המיוצרים על ידי המשיבים כדי להטעות כי מדובר במוצרים של המערערים. כן נטען כנגד סכום הפיצוי שנפסק לטובת המשיבים. 3. נתנו דעתנו לטיעוני המערערים ובאנו לידי מסקנה כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו. בית משפט קמא בחן את יסודות עוולת גניבת העין ומצא כי לא הוכחו יסודותיה ובדין קבע כך. לא הוכח כי המערערים רכשו מוניטין במוצר אותו הם שיווקו, וכי בשיווק מוצר המשיבים היה כדי להטעות באופן שקונה רגיל עשוי היה להניח שהוא קונה מוצר של המערערים. דעתנו היא כי קביעות אלה הינן מבוססות ואין מקום להתערב בהן, וממילא לא הוכחה העוולה הנטענת. כן אין אנו מקבלים את הערעור ככל שהוא נוגע לשיעור הפיצוי שנפסק למשיבים בתביעתם הנגדית. בית המשפט אמד את גובה הנזק שנגרם בגין צו המניעה הזמני, ואיננו מוצאים כי חרג מן הסביר בענין זה. 4. לבקשת המערערים ובהסכמת המשיבים יתוקן פסק דינו של בית המשפט המחוזי באופן שקבלת התביעה שכנגד לא תחול על משיב 4 רון שרויטמן אשר לא הצטרף כצד לאותה תובענה. בכפוף לאמור בסעיף 4 לעיל, הערעור נדחה. כל אחד מהמערערים ישלם סך של 10,000 ש"ח למשיבים. ניתן היום, י"ד בחשוון תשס"א (12.11.00). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98041660.R03