רבקה צרפתי נ. עו"ד אביעד בללתי

בבית המשפט העליון ער"א 4164/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערת: רבקה צרפתי נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד אביעד בללתי 2. כונס נכסים רשמי 3. אורי צרפתי ערעור על פסק דינה של הרשמת ש' עבדיאן מיום 27.4.2022 בע"א 848/22 בשם המערערת: עו"ד ינון אוחיון פסק-דין לפנַי ערעור על פסק דינה של הרשמת ש' עבדיאן מיום 27.4.2022 בע"א 848/22, בו נמחק על הסף ערעור שהגישה המערערת בשל איחור שנפל בהגשתו. ביום 3.2.2022 הגישה המערערת לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן) מיום 9.6.2021 בפש"ר 70227-07-18. בפסק הדין הורה בית המשפט על ביטול הענקות שביצע משיב 3, חייב בהליך פשיטת רגל (להלן: החייב), לטובת המערערת – גרושתו, בנוגע לשני נכסי מקרקעין אשר באחד מהם היא מתגוררת. כן הנחה בית המשפט את הצדדים לקיים הידברות ביניהם בעניין פדיון זכויותיו של החייב בנכסים, שאם לא כן יהא משיב 1, הנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן), רשאי לפעול למימושם. בפתח ערעורה טענה המערערת כי פסק הדין מעולם לא הומצא לה או לבא-כוחה, וכי נודע לה עליו רק ביום 7.12.2021, עת הודבקה על דלת אחד מהנכסים הודעה בדבר פינויו. בתשובתו לערעור, ביקש הנאמן למחוק את הערעור על הסף בין היתר בשל האיחור שנפל בהגשתו. הנאמן טען כי בא-כוחה של המערערת דאז, עו"ד אחיקם גריידי (להלן: עו"ד גריידי), שוחח עמו פעמים רבות בעניין יישום פסק הדין, כך שטענת אי-ההמצאה נעדרת אחיזה במציאות. מכל מקום, בנסיבות העניין ובהתאם להלכה הפסוקה, יש להעדיף את מועד הידיעה של המערערת על פני מועד ההמצאה. במענה לטענות אלה הדגישה המערערת כי אין כל אינדיקציה בדבר המצאת פסק הדין לעו"ד גריידי או לה באופן אישי. כמו כן, אין מקום להעדיף בנסיבות העניין את "כלל הידיעה", שכן אין בחילופי הדברים בין עו"ד גריידי לבין הנאמן כדי להעיד כי ידע על פסק הדין; הנאמן השתהה בביצוע פסק הדין; המערערת עצמה לא ידעה על פסק הדין ועל כך לא יכול להיות חולק. ביום 27.4.2022 נעתרה הרשמת לבקשת הנאמן והורתה על מחיקת ההליך בשל האיחור בהגשתו. נקבע כי עיון במערכת "נט המשפט" מגלה כי פסק הדין נשלח לעו"ד גריידי באמצעות דואר רשום בסמוך למועד נתינתו, אולם לא ניתן היה לאתר אישור מסירה חתום. על כן הייתה מוכנה הרשמת להניח לטובת המערערת כי אכן פסק הדין לא הומצא לידה כדין. עם זאת, נקבע כי נוכח המגעים שנוהלו בין הצדדים בנוגע ליישומו של פסק הדין כמו גם פעולות שננקטו על ידי הנאמן במהלך התקופה, טענת המערערת כי פסק הדין לא הומצא לה עומדת בניגוד לחובת תום הלב הדיוני באופן המצדיק את החלתו של "כלל הידיעה", כך שמניין הימים להגשת הערעור יימנה מיום הידיעה על פסק הדין ולא מיום המצאתו. עוד דחתה הרשמת את טענת המערערת כי היא עצמה לא ידעה על פסק הדין. נקבע כי טענה זו הועלתה בעלמא מבלי שנתמכה בתצהיר, ואף אם הייתה מוכחת, ספק אם היה בה כדי לשנות מן המסקנה האמורה. מכאן הערעור שלפנַי, בו חזרה המערערת על טענתה כי לא היא ולא עו"ד גריידי ידעו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי טרם הדבקת הודעת הפינוי שניתנה לכל המוקדם ביום 7.12.2021. בנסיבות אלו, לא היה מקום להחיל עליה את "כלל הידיעה" ולא היה מקום לייחס לה חוסר תום לב דיוני. זאת בפרט בשים לב להלכה הפסוקה הדורשת ידיעה מוצקה וברורה על פסק הדין. לתמיכה בטענותיה צירפה המערערת לערעורה תצהיר מטעם עו"ד גריידי, תוך שציינה כי התצהיר לא צורף קודם לכן כי סברה שאין בו צורך ונוכח סד הזמנים הלחוץ. המערערת הוסיפה וטענה כי בתצהיר הנאמן לא קיימת כל ראיה פוזיטיבית התומכת בעמדתו, וכי בשים לב לכך שעניינו של הערעור בקורת הגג של המערערת, יש להעדיף בנסיבות העניין המיוחדות את ההכרה בקיומה של זכות הערעור על פני שלילתה. דין הערעור להידחות. שיקול דעתו של רשם בית המשפט בעניינים מעין אלו הוא רחב ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו לדוגמה לאחרונה: ער"א 3810/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (9.6.2022); ער"א 7272/21 א.א. אביבה אלזמי בע"מ נ' מיסוי מקרקעין חיפה, פסקה 4 (8.12.2021)). מקרה זה אינו מצדיק התערבות. אכן, ככלל יש למנות את הימים להגשת הליך ערעורי על החלטה או פסק דין ממועד המצאתם (תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). עם זאת, במקרים מסוימים בהם בעל הדין מפגין חוסר תום לב דיוני, ניתן למנות את הימים להגשת הערעור ממועד הידיעה על ההחלטה או פסק הדין ולא ממועד המצאתם (וראו: בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס, פסקה 7 (13.11.2007); רע"א 7315/17 ‏Ergas‏ נ' נתנאל, פסקה 10 (20.8.2018)). בענייננו, מתצהיר הנאמן אשר צורף לתשובתו לערעור עולה כי בסמוך לאחר מתן פסק הדין הוא ניהל עם עו"ד גריידי מספר שיחות טלפוניות בניסיון למצוא מתווה מוסכם שיביא לקידום הליך פשיטת הרגל של החייב ובכלל זה לאפשרות של פדיון זכויותיו בנכסי המקרקעין. עוד עולה מהתצהיר כי הנאמן ועו"ד גריידי אף נפגשו מספר פעמים במסדרונות בתי המשפט בערכאות השונות ושוחחו מספר פעמים נוספות על אודות הליך פשיטת הרגל ואופן קידומו נוכח פסק הדין. הנאמן ציין כי בכל אותן פעמים עו"ד גריידי ביקש שהות על מנת לבחון את הצעות הנאמן אל מול החייב, המערערת ובני משפחתם, והתחייב להחזיר תשובה. עו"ד גריידי אף הוסיף כי ייתן המלצתו לבני המשפחה למתווה מימוש מסוים, אולם לא החזיר תשובה כמובטח. המערערת, מצדה, לא הגישה כל תצהיר מטעם עו"ד גריידי התומך בטענה כי לא ידע על קיומו של פסק הדין, ואף לא הגישה כל תצהיר מטעמה לעניין זה. בנסיבות האמורות לא נפל כל פגם בהחלטתה של הרשמת להחיל את כלל הידיעה על המערערת ולהעדיפו על פני כלל ההמצאה. לא למותר לציין כי אין בעובדה שלערעור שלפנַי צורף תצהיר מטעם עו"ד גריידי כדי להצדיק התערבות בהחלטת הרשמת. ערעור על פסק דין של רשמת בית המשפט אינו אכסניה לביצוע "מקצה שיפורים" (ער"א 2598/22 י.ב שיא משאבים בע"מ נ' רשות המיסים, פסקה 3 (26.4.2022); ער"א 1785/21 ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ נ' אלמיר יזום והנדבה בע"מ, פסקה 4 (17.3.2021)). זאת בפרט שעה שאין בפי המערערת כל הצדקה של ממש לאי-הגשת התצהיר קודם לכן, זולת הטענה הכללית כי הדבר נבע מ"סעד [צ"ל סד] הזמנים הלחוץ, ולאור כך, שלא ראתה צורך מיוחד שכן תצהירו של הנאמן, למעט אמירות כלליות, לא גובה באסמכתאות ו/או ראיות פיזיות לנטען בו". כאמור הערעור נדחה. ניתן היום, ‏א' בתמוז התשפ"ב (‏30.6.2022). ש ו פ ט _________________________ 22041640_N01.docx לע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il