יעקב שירזי נ. בנק למסחר

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 416/00 בפני: כבוד השופט א' ריבלין המבקש: יעקב שירזי נגד המשיבים: 1. בנק למסחר 2. מצפה ארסוף בע"מ 3. עו"ד מרדכי קופר שמידט כונס נכסים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 13.1.2000 בה.פ. 11564/99 (בש"א 1915/00) שניתנה על ידי כבוד השופט י' זפט בשם המבקש: עו"ד יוסי כהן בשם המשיב 1: עו"ד מרדכי קופרשמידט פסק-דין 1. המשיבה 2, חברת מצפה ארסוף בע"מ, רשומה כבעלת הזכויות בנכס מקרקעין (להלן: הנכס) הממושכן לטובת המשיב 1 - בנק למסחר בע"מ (להלן: הבנק). ביום 23.8.1998, החל הבנק בהליכים למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. במסגרת ההליכים, פורסם מכרז למכירת הנכס וביום 30.12.1999, נחתם הסכם ולפיו נמכר הנכס למציע שזכה במכרז. ביום 28.12.1999, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תובענה לקבלת סעד הצהרתי ולפיו הוא הבעלים של מחצית מזכויות הבעלות בנכס. בית המשפט התבקש להצהיר על זכותו של המבקש לקבלת מחצית מכספי התמורה בגין מכירה עתידית של הנכס ועל זכות קדימה המוקנית לו, למבקש, לרכישת חלקה של המשיבה 2 בנכס. לטענת המבקש, שבע שנים לפני שמושכן הנכס לטובת הבנק ואף בטרם נרכש הנכס נשוא הבקשה, נחתם בין המבקש למשיבה 2, הסכם (להלן: ההסכם) ולפיו בתמורה למימון מחצית ממחיר הנכס על ידי המבקש, תחזיק עבורו המשיבה 2 בנאמנות מחצית מזכויות הבעלות בנכס ותמחה לטובתו של המבקש, בהמחאה מוחלטת, את מחצית כספי התמורה שתתקבל ממכירה עתידית של הנכס. ההסכם אף כלל הוראה, כך טוען המבקש, המגבילה את זכותה של המשיבה 2 למשכן את הנכס בסכום העולה על 80,000 דולר - ארה"ב או סכום הגבוה ממחצית שווי עלות הרכישה של הנכס - על פי הנמוך מבין השניים. לטענת המבקש, הוא אכן התקשר עם המשיבה 2 בהסכם נאמנות, בתנאים שנקבעו בהסכם. הסכם הנאמנות כלל גם שני תנאים מתלים: 2. במסגרת התובענה האמורה, פנה המבקש, תחילה, בבקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, המורה על עיכוב הליכי מימוש המשכנתא. בית המשפט הורה על דחיית הבקשה מהטעם שזו לא נערכה כנדרש בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ומאחר שרישום המשכנתא קדם להערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקש בגין ההסכם. בית המשפט המחוזי סבר לפיכך כי התובענה אינה מגלה סיכוי ממשי המצדיק מתן סעד זמני. ביום 13.1.2000, חזר המבקש והגיש בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, לאור הסכם הנאמנות, שאותר, לפי טענתו, לאחר הגשת הבקשה הראשונה. בהחלטתו מאותו יום דחה בית המשפט בשנית את הבקשה בציינו כי "הטעמים לדחות הבקשה הקודמת עומדים בעינם". 3. על החלטה זו האחרונה מתבקשת רשות הערעור. המבקש טוען כי הבנק ידע על קיומה של הנאמנות ועל קיומו של הסכם המחאת הזכויות, וכי כתוצאה מידיעה זו, העמיד לרשות המשיבה 2 מסגרת אשראי שאינה עולה על גובה החלק היחסי שלה בנכס. עוד הוא טוען כי משהומחתה לו הזכות לקבלת מחצית מכספי תמורת המכירה לפני רישום המשכנתא, לא ניתן היה לשעבד זכויות אלה לטובת הבנק. המבקש מדגיש כי השלמת הליכי מכירת הנכס בידי הבנק תסכל את מטרת התובענה כולה ותסב לו נזקים שאינם ניתנים לפיצוי כספי. במסגרת בקשת רשות הערעור היום, הגיש המבקש בקשה להצגת ראיות נוספות. לטענת המבקש, עלה בידו לאתר מכתב מאת בא כוח הבנק אל חברה בשם אינטרסטייט יועצים לעסקים (אי.די.בי.) בע"מ מיום 16.2.2000. במכתב זה מצויה הפניה למכתב ששלחה אינטרסטייט לבנק, מיום 3.11.1997, עוד לפני המשכון, המציין כי המשיבה 2 מחזיקה בנאמנות חלק בנכס עבור המבקש. באותו מכתב מתבקש הבנק לשעבד את זכויות המשיבה 2 נכס בלבד. המבקש סבור כי יש במכתב זה כדי לתמוך בטענותיו. 4. החלטתי לדון בבקשה, כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. בפועל משתית המבקש את טענתו לזכויות בנכס על שתיים: הסכם המחאת הזכויות והסכם הנאמנות. הטעם הראשון עליו סומך המבקש את טענתו לזכויות בנכס הוא הסכם המחאת זכויות שעל פיו, במכירה עתידית של הנכס, זכאי המבקש למחצית מתשלום התמורה. מבלי להידרש לגוף הטענה עצמה, אין היא מצדיקה, ליתן סעד זמני. למבקש עניין בקבלת סכום כסף גרידא ואם תוכר בתובענה העיקרית, זכותו לקבל סכומים אלה לא יתקשה לגבותם מהבנק. אשר להסכם הנאמנות, אין חולק כי בטרם נרשמה המשכנתא, לא נרשמה הערת אזהרה בנכס בגין ההסכם. יש לבחון, אם כן, בשלב ראשון, אם קיימות ראיות לכאורה המצביעות על קיומה של נאמנות, כאמור, ואם לכאורה, ידע הבנק, או שהיה עליו לדעת, על קיומה של נאמנות (ראו סעיפים 4-5 לחוק הנאמנות, התשל"ט1979-). שנית, יש לבחון אם במישכון הנכס כולו, פעלה המשיבה 2 בניגוד לתנאי הסכם הנאמנות, ואם כך הדבר, האם קיימות ראיות לכאורה המצביעות כי הבנק ידע (ידיעה ממשית או קונסטרוקטיבית) על הפרת תנאי הנאמנות. ודוק: "ידיעה על קיום הנאמנות" - כך מלמדת אותנו הסיפא של סעיף 14 לחוק הנאמנות - "אין בה בלבד משום ידיעה על הפרת חובת הנאמנות". אכן, בנסיבות בהן יחול סעיף 14 לחוק הנאמנות, תהא הפעולה שהתבצעה בנכס הנאמנות ניתנת לביטול על ידי בית המשפט (ראו בנוסף ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' גת ואח', פ"ד מח(1) 801). אולם, בכך לא סגי כאן. כאמור, הסכם הנאמנות שמכוחו מבסס המבקש את זכויותיו בנכס, כולל שני תנאים מתלים שבהתקיים אחד מהם, על המשיבה 2 למכור את הנכס לצד ג', מכוח התחייבות בלתי חוזרת, שניתנה לאותו צד ג', על ידי המשיבה 2. אם אכן התקיים אחד משני התנאים המתלים, אין למבקש, אלא עניין כספי בנכס - קבלת מחצית מכספי תמורת המכירה. בנסיבות כאלה, אין מקום ליתן צו מניעה זמני שהרי אם יצליח המבקש לבסס בתובענה את זכותו לקבלת מחצית מכספי התמורה, לא צפוי כי יתקשה בגביית סכומים אלה מהמשיב 1 (הבנק). 6. כאמור, מפנה היום המבקש לראיה נוספת שיש בה כדי ללמד, לדעתו, כי הבנק ידע על קיומה של נאמנות לטובת המבקש בנכס וידע אודות קיומם של תנאים בהסכם הנאמנות המגבילים את מישכון הנכס. ראוי, איפוא, כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שזה יבחן, בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו לו ובכלל זה בהתחשב בראיות הנוספות שמציג המבקש עתה. את הטעון בחינה כמפורט בסעיף 4 לפסק הדין, לאמור האם נתקיימה לכאורה נאמנות, האם ידע הבנק, לכאורה, או היה צריך לדעת על דבר קיומה, האם הכיל הסכם הנאמנות תנאים המגבילים את זכותה של המשיבה 2 למשכן את הנכס, והאם ידע הבנק אודות קיומם של תנאים אלה, והאם התממשו לכאורה התנאים המתלים שבהסכם. התוצאה היא שהערעור מתקבל, הדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינת טענת הנאמנות שהעלה המבקש לאור האמור בפסק-דין זה. ניתן היום, כט' בסיוון תש"ס (2.7.2000). ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00004160.W06/אמ