איתן כוכבי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4151/05 בבית המשפט העליון ע"פ 4151/05 ע"פ 5162/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער בע"פ 4151/05: איתן כוכבי המערערים בע"פ 5162/05 1. עמרם כוכבי 2. איתן כוכבי 3. יעקב לבני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על החלטות פסלות של בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן בב"ש 11/05, 12/05 מיום 17.4.05, והחלטתו בת"פ 660/05 מיום 25.5.05 אשר ניתנו על ידי כבוד השופט ד' מועלם בשם המערערים: איתן כוכבי (המערער בע"פ 4151/05) בשם המשיבה: עו"ד תמר פרוש פסק-דין ערעורים על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן (השופט ד' מועלם; מיום 17.4.2005) שלא לפסול עצמו מלדון בב"ש 11/05, 12/05 ועל החלטתו (מיום 25.5.2005) שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 660/05. 1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת-גן (להלן - הוועדה המקומית) הוציאה נגד המערער בע"פ 4151/05 (להלן - המערער) ונגד המערער 1 בע"פ 5162/05 צו הריסה מנהלי (בינואר 2005), בגין בניית משטח מבטון ומבלוקים (להלן - המשטח) החורג מהיתר הבנייה שניתן להם. בקשת המערערים לביטול צו ההריסה המנהלי נדחתה על ידי בית המשפט (ב"ש 3/05 מיום 24.1.2005; השופט ד' מועלם; להלן – הליך המשטח). נאמר בהחלטה, בין היתר, כי המערער היה "נמרץ, עצבני ותוקפני". כן נאמר שבית המשפט "לא הצליח בכל השלבים לרסנו כדי לאפשר דיון ענייני בבקשה .... הוא התיש את בית המשפט ... בית המשפט נזקק לסבלנות רבה כדי להוציאו מן האולם לאחר הפרעות קשות לניהול הדיון ...". בדחותו את אחת מטענותיו קבע בית המשפט שהמערער "אמר דבר שקר". כן ציין בית המשפט שהמערערים "עושים ... מלאכתם ביד רמה ותוך זלזול עד כדי לעג בשכניהם ובבעלי הקרקע". לגוף העניין, דחה בית המשפט את הטענה כי המשטח אינו טעון היתר. כן נקבע, כי היתר כאמור לא ניתן. על כך הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. 2. הוועדה המקומית הוציאה כנגד המערערים צו הריסה נוסף, בשל גדר אותה בנו ללא היתר. בדיון בעניין צו ההריסה, שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן (ביום 17.4.2005; ב"ש 11,12/05 בפני השופט ד' מועלם; להלן - הליך הגדר) ביקשו המערערים מבית המשפט לפסול עצמו. נטען, שהשופט מועלם נהג בקשיחות וגילה דעתו כלפי המערערים. על כן, לשיטתם, נוצר חשש גבוה למשוא פנים מצד בית המשפט. כן נטען, כי מדובר באותם עדים, נסיבות וסוגיות משפטיות שנדונו בעבר בפני השופט מועלם במסגרת הליך המשטח. בקשת המערערים לפסילה נדחתה. בית המשפט ציין בהחלטתו (מיום 17.4.2005) כי בקשת הפסילה מאוחרת, שכן נטענה בסוף יום הדיונים ולא בתחילתו. באשר ליחס בית המשפט למערער, צוין כי המערער "ניהל את הדיון ביד רמה, הפריע רבות לבית המשפט ... במקרה אחד נאלץ בית המשפט אף לבקשו לעזוב את האולם". עוד צוין כי "בית המשפט חייב לשמור על סדר באולמו". בית המשפט קבע שאין ביחסו למערער כל סימן או חשש למשוא פנים. כן הוסיף שהיה "נוח מאוד לבית המשפט לו יכול היה להיפטר מתיק זה ואולם באין סיבה לעשות כן, לא יהיה זה גם הוגן להטילו על שופט אחר". עוד קבע בית המשפט כי "העובדה ... שבית משפט זה דן כבר בבקשה קודמת לביטול צו הריסה אחר, אינה סיבה לפסול ... עצמו". על החלטה זו הוגש אחד מהערעורים שבפניי (ע"פ 4151/05). 3. בד בבד, הוגש כתב אישום נגד המערערים בגין בנייה בסטייה מהיתר (ת"פ 660/05; להלן – ההליך הפלילי). בפתח הדיון בהליך הפלילי (ביום 25.5.2005), בפני השופט ד' מועלם בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן, ביקשו המערערים לפסול את בית המשפט על רקע דיונו בהליכים הקודמים בעניינם. בית המשפט דחה את בקשות המערערים. בהחלטת בית המשפט נאמר שמדובר ב"מסלולים שונים, הגם שיכולות להיות שאלות משפטיות או עובדתיות משותפות". מכאן, הערעור הנוסף שבפניי (ע"פ 5162/05). 4. המערערים מלינים על התנהגות השופט והתבטאויותיו ביחס אליהם. בין היתר, מציינים המערערים את אמירותיו של בית המשפט בהחלטותיו ("נמרץ, עצבני ותוקפני", "אמר דבר שקר" וכו'); המערערים טוענים שהפרוטוקול, אותו מנהל השופט, לא משקף את האמת העובדתית; המערערים קובלים על קשיחותו של השופט כלפיהם: הוצאתו של המערער מאולם הדיונים, ביטול דיונים לאחר שזומנו הצדדים ועוד. טענות נוספות של המערערים מופנות כנגד קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של השופט בהליכים הקודמים. לשיטתם, קביעות אלו מעידות ש"המשחק מכור" ושאין דרך לשכנע את בית המשפט בצדקת עמדתם. על כן, יש לפסול את בית המשפט. 5. המשיבה מתנגדת לפסילת בית המשפט. היא סבורה כי אין חשש ממשי להטיית דעתו של השופט היושב בדין. לדעתה, אין לקבל את טענות הפסלות בשל השיהוי בו הן לוקות. לשיטתה, היה מקום לטעון את טענת הפסלות בדיון הראשון בהליך הגדר (ביום 6.4.2005). המשיבה סבורה כי התנהגותו של המערער, המפריע רבות לניהול ההליך, מצדיקה את הקשיחות היחסית בה נוהג בית המשפט בעניינו. לעניין זה מציינת המשיבה, שאין כל טענות באשר ליחס לו זוכה המערער השני (המערער 1 בע"פ 5162/05) מבית המשפט. כמו-כן, טוענת המשיבה שקביעות שופט בהליכים קודמים, הקשורים לעניין, אינן מהוות עילה לפסילתו. 6. דעתי היא שלא התקיים חשש ממשי למשוא פנים במקרה דנן. אינני סבור כי "ננעלו" שערי לבו של בית המשפט כך שהמערערים אינם יכולים להוכיח צדקת עמדתם (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573). על כן, אין מקום לפסול את בית המשפט הדן בתיקים. המערער מלין על יחסו והתבטאויותיו של בית המשפט כלפיו. דא עקא, לחלק ניכר מטענותיו לא הניח המערער תשתית עובדתית כנדרש (השוו: ע"א 1798/01 שמואלי נ' עתי"ם – סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם)). אכן, על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון (ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 412, 415). אולם, אמירות בית המשפט בענייננו, אין בהן, כשהן לעצמן, להביא לפסילתו (ראו והשוו: ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 52; ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 1847/05 עבדאללה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).ב אמירות בית המשפט באו, בין היתר, על רקע התנהגות המערער באולם בית המשפט. אין בהן הבעת כל עמדה כלפי המערערים לגוף המחלוקת (השוו: ע"א 1436/02 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); ע"א 19/02 ניר נ' הרשקו (לא פורסם)). 7. המערער טוען שקביעותיו הקודמות של בית המשפט, הן העובדתיות והן המשפטיות, מצדיקות את פסילתו. ברם, עצם העובדה שהתנהלו או מתנהלים הליכים או סוגיות משפטיות דומות בפני אותו שופט – אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות (השוו: ע"פ 6545/02 גמליאל נ' ראש עיריית הרצליה, פסקה 8 (לא פורסם) (להלן - פרשת גמליאל); ע"פ 4228/02 שאמה שיווק ואיחסון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז מרכז (לא פורסם)). הלכה זו נכונה, אף ביתר, באשר לזיקה בין הליך המשטח לבין הליך הגדר, המאוחר לו. כך, כיוון שמהחומר המונח בפניי לא עולה שהקביעות העובדתיות בהליך המשטח תהיינה רלוואנטיות להליך הגדר. 8. באשר לזיקה שבין הליכי המשטח והגדר להליך הפלילי, הרי שאמנם, הוכחת עובדות בהליך מינהלי בפני שופט עשויה לעיתים להוות עילה לפסילתו בהליך פלילי עוקב (השוו: פרשת גמליאל; ע"פ 6510/04 מדינת ישראל נ' עזורי (לא פורסם)). הדבר תלוי, בין היתר, במידת ואופי הקשר שבין ההליך המנהלי להליך הפלילי. הדבר תלוי בתשתית העובדתית והמשפטית המונחת ביסוד שני ההליכים. במקרה דנן, התקיימו נגד המערערים לפחות שני הליכים קודמים, הליך המשטח והליך הגדר. כן מתנהל נגד המערערים הליך פלילי, בגין סטייה מהיתר. המערערים לא הציגו בפניי תשתית מספקת להוכחת טענתם כי ממצאים עובדתיים ומשפטיים שנקבעו בהליכים הקודמים על ידי בית המשפט, ישפיעו עליו בדונו בהליך הפלילי. משכך, אין בידי לקבוע כי נתקיים בין ההליכים הקשר המקים את עילת הפסלות. אשר על כן, הערעורים נדחים. ניתן היום‏, י"ט סיוון, תשס"ה (26.6.2005). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05041510_A01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il