האני לבדה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עפ"ג 41420-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז המערער: האני לבדה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רובין) בת"פ 35440-11-23 מיום 26.1.2026 תאריך ישיבה: כ"ז אדר תשפ"ו (16.3.2026) בשם המערער: עו"ד איתן להמן בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין 1. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, במעשים שיוחסו לו בכתב האישום, ועליהם נעמוד להלן בתמצית שבתמצית (ת"פ 35440-11-23). המערער, שמתגורר דרך קבע עם משפחתו בקנדה, חזר לבית הוריו בכפר עקב, ומאז הגעתו לא חדל מלהטריד את בני משפחתו ולהציק להם, ומלהפציר באחותו שתחדל "לעבוד אצל יהודים". בשל התנהגותו, החליטו בני משפחתו לשכור דירה בבית חנינה, מבלי לחשוף בפני המערער את כתובת הדירה (להלן: הדירה). חלפו ימים, והמערער איתר את כתובת הדירה לאחר שעקב אחר אחותו. ביום 28.10.2023 התפרץ המערער לדירה, הכה את אמו בסטירות ובאגרופים לעבר פניה; לאחר מכן שבר את מכשיר הטלפון הנייד שלה; השליך לרצפה ספר קוראן; אזק באזיקוני פלסטיק את ידיה של אמו, כיסה אותה בגלימה והוביל אותה ואת אביו אל רכבו, כשידיה של האם כפותות וצמודות לקדמת גופה. לאחר מכן, איים המערער על האם באמצעות אקדח חשמל שהיה ברשותו באומרו לה: "אם תעשי תנועה לא נכונה, המכשיר הזה 2500W ואני אחשמל אותך". המערער הוביל את הוריו במכוניתו לדירת המשפחה בכפר עקב כשבדרך הוא מאיים על אמו. כשהגיעו לדירה בכפר עקב העלה המערער את הוריו לדירה, שם המתין להם אדם שזהותו איננה ידועה למשיבה (להלן: האחר). לאחר שהאם התפנתה בשירותים וסיימה להתפלל אזק המערער בשנית את שתי ידיה באמצעות שני זוגות אזיקים, אל גוף חימום צמוד לקיר, וחסם את פיה באמצעות סרט דביק. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו לאם חבלות בעינה השמאלית, בחזה, בזרוע ימין, בשורש כף יד ימין ובשורש כף יד שמאל, והיא נזקקה לטיפול רפואי ולמשככי כאבים. המערער הורה לאחר לשמור על הוריו, ונסע חזרה לדירה, שם שידל את אחותו לנסוע עמו לדירה בכפר עקב. כשהגיעו לשם, המערער דרש מאחותו כי תמסור לו את מכשיר הטלפון שלה, את תעודת הזהות שלה, ואת מפתחות הדירה בבית חנינה, שאם לא כן יחשמל אותה באמצעות אקדח החשמל שברשותו. כאשר השניים נכנסו לדירה בכפר עקב, דחף המערער בעוצמה את אחותו, הפיל אותה ארצה, וניסה לאזוק את ידיה באמצעות אזיקונים. או-אז נמלטה האחות למרפסת וצעקה לעזרת השכנים, שלמשמע הזעקות נכנסו לדירה והפליאו את מכותיהם במערער. בשל אירועים אלה, הורשע המערער בשורה של עבירות כלהלן: חטיפה – לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); כליאת שווא (שתי עבירות) –לפי סעיף 377 לחוק העונשין; תקיפת זקן – לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין; תקיפה סתם – לפי סעיף 379 לחוק העונשין; איומים (שתי עבירות) – לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ופגיעה בפרטיות – לפי סעיפים 2(1) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. בית משפט קמא השית על המערער 36 חודשי מאסר בפועל ופיצוי לאם ולאחות בסך של 15,000 ש"ח ו-10,000 ש"ח בהתאמה, בצירוף עונשים נלווים. 2. הערעור שלפנינו נסב על רכיב המאסר בפועל. המערער טען, בין היתר, כנגד המתחם של 6-3 שנות מאסר שנקבע. כמו כן, המערער טען כי החטיפה לא בוצעה מתוך כוונה לפגוע; וכן הדגיש את קרבתו לסייג אי השפיות, באשר המעשים נעשו בשל השכנוע הפנימי של המערער – הנובע מהפרעה נפשית – כי קרובי משפחתו אחראים כביכול למעשים שבוצעו כנגד אשתו ובתו הפעוטה בקנדה. 3. נאמר בקצרה כי דין הערעור להידחות. שורת המעשים הקשים שביצע המערער כנגד אמו ואחותו, הותירו בהן את חותמם כפי שעולה מתסקיר נפגעת העבירה ומהצהרת נפגעת העבירה. הגם שהמערער זוכה מהעבירה של חטיפה לשם כליאה (לאחר שהתקבלה טענתו כי ביקש להביא את אמו ואחותו לתחנת המשטרה), הרי שמעשה החטיפה בנסיבותיו, כשלעצמו, הוא מעשה חמור, על אחת כמה וכמה לאור שורת מעשי התקיפה והאיומים שנלוו למעשה. העונש שהושת על המערער הוא על הרף הנמוך, והגם שנדחתה הטענה של קרבה לסייג, הרי שבשורה התחתונה בית המשפט העיד על עצמו כי "חרף העדר קרבה לסייג אתחשב לקולה במסגרת קביעת מתחם העונש ההולם, במצבו הנפשי של הנאשם אשר במידה רבה היווה את הסיבה לביצוע העבירות (סעיף 40ט'(א)(5) לחוק העונשין), ואשר השפיע במידת מה על יכולתו של הנאשם להבין עד תום את השלכות מעשיו (סעיף 40ט'(א)(6) לחוק), ועל יכולתו לשלוט על עצמו (סעיף 40ט'(א)(7) לחוק)". 4. סוף דבר, שאיננו רואים מקום להתערבות ערכאת הערעור בעונש המתון שהושת על המערער. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ח אדר תשפ"ו (17 מרץ 2026). יצחק עמית נשיא נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת