זהו רובינג נ. משרד התעשיה המסחר והתעסוקה

פסק-דין בתיק בג"ץ 4135/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4135/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. זהו רובינג 2. WENJUN ZHAO 3. QIAOYN SHA נ ג ד המשיב: משרד התעשיה המסחר והתעסוקה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד י' מור-מוסלי בשם המשיב: עו"ד ה' גורני פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. לפניי עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיב לחקור את התאונה מיום 15.5.2008 בה נהרג העותר 1 בעת עבודתו. כמו כן, מבוקש כי המשיב ימציא לעותרים כל מסמך רלוונטי השייך לתאונה. 2. העותר 1 ז"ל (להלן גם: המנוח), הגיע בשנת 2005 למדינת ישראל עם אשרה של עובד זר בענף הבניה והתשתיות והחל לעבוד אצל התאגיד "דנה שירותי כח אדם בע"מ" (להלן: המעסיק) החל מיום 1.6.2007. העותרים 3-2 הינם יורשי המנוח. 3. ביום 19.5.2008 בעת שעבד המנוח באתר בניה, נחבל המנוח בראשו ולאחר ניסיונות רבים לייצב את מצבו הוא נפטר ביום 26.5.2008. לאחר פטירתו בוצעה נתיחת גופה במרכז הלאומי לרפואה משפטית. בדו"ח הנתיחה נקבע כי מותו של המנוח נגרם "מדימומים תוך גולגולתיים עם שברים בגולגולת בעקבות חבלה קהה בראש עם הופעת דלקת ריאות חריפה". לטענת העותרים ניתן להסיק מדו"ח הנתיחה כי המנוח לא חבש קסדה וכי המעסיק או הקבלן התרשלו ביישום הוראות הבטיחות המחייבות. 4. ביום 10.6.2008 פנה בא כוחם של העותרים למשיב בבקשה להמציא לו את כל המסמכים הרלוונטיים הנוגעים לתאונה. במענה השיב ביום 14.8.2008 המשיב כי התאונה לא נחקרה בשל איחור שנתקבל בהודעה על התאונה, מסירת פרטים לא מדויקים לגבי מקום האירוע וכן נמסר כי עד לקבלת ההודעה על התאונה השתנו הממצאים בשטח ולכן לא ניתן לערוך דו"ח חקירה. לאחר קבלת החלטת המשיב, פנה בא כוח העותרים ביום 4.9.2008 בשנית למשיב בבקשה לחקור את נסיבות התאונה שכן לטענתו החלטה בעניין עלולה להסב נזקים כבדים ליורשי המנוח בניסיונם למצות את זכויותיהם מול המעסיק ומול המוסד לביטוח לאומי. גם הפעם סרב המשיב לחקור את התאונה ובמכתבו מיום 24.9.2008 טען המשיב כי לא ניתן לחקור את התאונה בשל האיחור הרב בקבלת ההודעה על התאונה ובהמשך נכתב כי שירות הפיקוח על העבודה מקבל דיווח על אלפי תאונות עבודה בשנה, אולם חוקר רק חלק מהתאונות בהתאם ליכולת לחקור את התאונה ובהתאם לשיקול דעתו של מפקח העבודה האזורי. בנוסף, נכתב כי כל המסמכים הרלוונטיים הועברו ליחידת הסמך לעובדים זרים במשרד המשיב. 5. לאחר קבלת מכתב זה, פנה בא כוח העותרים ביום 27.10.2008 ליחידת הסמך לקבלת המסמכים הרלוונטיים ובמענה למכתב נמסר לו כי לא ניתן להעביר אליו את המסמכים ושעליו להגיש בקשה בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998 (להלן: חוק חופש המידע). 6. ואולם, גם לאחר פניותיו של בא כוח העותרים לממונה על יישום חוק חופש המידע לא הועבר החומר המבוקש. ביום 3.3.2009 השיב המשיב לבא כוח העותרים כי פנה לחברת י.ע.ז אשר העסיקה את המנוח, אולם חברת י.ע.ז טענה כי לא היתה המעסיקה של המנוח, ואילו באשר למעסיקו של המנוח (תאגיד "דנה שירותי כח אדם בע"מ"), נמסר כי היא מתנגדת למסירת הפרטים, ולפיכך מסר המשיב כי אין באפשרותו להעביר את המסמכים הרלוונטיים לידי בא כוח העותרים. בעניין זה טוענים העותרים כי מהמכתב ששלח המשיב לחברת י.ע.ז עולה כי המשיב ידע אודות התאונה שבעה ימים לאחר שהתרחשה והדבר עומד בסתירה לטענת המשיב לפיה ההודעה על התאונה נמסרה באיחור רב. 7. ביום 23.7.2009 הודיע המשיב בתגובתו לעתירה, כי לאחר הדיווח על התאונה נערכה על ידו בדיקה ראשונית בעניין נשוא העתירה אשר לא הניבה תוצאות. עם זאת, נטען, כי נעשות על ידי המשיב פעולות על מנת להעמיק את הבדיקה בעניינו של המנוח. ביום 22.10.2009 עדכן המשיב כי הבדיקה בעניינו של המונח נמשכת ועם סיום הבדיקה ייבדק חומר הראיות בשיתוף התובעת הראשית במשרד המשיב על מנת לקבל החלטה לגבי המשך הפעולות שינקטו בנושא. 8. ביום 4.1.2010 הוגשה הודעה מעדכנת מטעם המשיב. המשיב ביקש לעדכן כי הבדיקה בעניין מותו של המנוח הסתיימה ומסקנותיה אושרו על ידי מפקח העבודה הראשי במשרד המשיב ביום 29.12.2009. על פי הנטען, בסופו של יום, ולאור חומר הבדיקה מצאה התובעת הראשית במשרד המשיב כי בהעדר ראיות המלמדות כיצד התרחשה התאונה ובהעדר עדים לה, לא ניתן להצביע, ברמה הדרושה לשם העמדה לדין בפלילים, על כך שמותו של המנוח נגרם בשל עבירה פלילית לפי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970 ולפיכך נסגר התיק מחוסר ראיות. 9. המשיב טוען כי מאחר ועיקר בקשתם של העותרים היתה כי המשיב יפתח בחקירת נסיבות מותו של המנוח, הרי שעם העמקת הבדיקה על ידו, קיבלו העותרים את הסעד המבוקש בעתירה ולפיכך דין העתירה להימחק. 10. בהתייחס לבקשתם של העותרים ביחס לקבלת חומר החקירה, נטען כי מאז הגשת העתירה הצטבר חומר חקירה חדש, אשר מטבע הדברים לא היה בידי המשיב טרם הגשת העתירה. בנסיבות אלה, נטען כי באפשרותם של העותרים לפנות בבקשה מתאימה לגורמים הרלוונטיים ביחס לחומר החקירה החדש, ופנייתם תבחן ותתקבל בה החלטה לגופה. 11. המשיב טוען כי אם העותרים יבקשו לתקוף את ההחלטה שהתקבלה עם סיום החקירה, או כל החלטה שתתקבל בעניין העברת חומר החקירה, הרי שהם יוכלו לפנות בעתירה נוספת לבית משפט זה לאחר שימצו את ההליכים בעניין למול הרשות המנהלית. 12. ביום 5.1.2010 ביקשתי מהעותרים להודיע, האם לנוכח האמור בהודעה המעדכנת של המשיב הם עומדים על עתירתם. 13. תגובתם של העותרים התקבלה ביום 14.1.2010 ובה נטען כי "בטרם יוכלו העותרים לכלכל צעדיהם העתידיים" הם מבקשים לקבל את כל המסמכים המצויים בידי המשיב לרבות דו"ח החקירה. לטענתם אין כל סיבה לקבל את עמדת המשיב לפיה מסמכים אלו יומצאו לעותרים בדרך המקובלת וככל שלא, יהיה עליהם לפנות בעתירה חדשה. נטען, כי עמדה זו מצביעה על חוסר רגישות של המשיב כלפי משפחת המנוח שמצויה בסין ושאין בידה האמצעים "להמשיך ולהתנהל מבית משפט אחד לבית משפט אחר ולרשויות וחוזר חלילה". לפיכך, מבקשים העותרים כי יומצאו להם המסמכים המבוקשים ולאחר שיעמדו על תכנם יוכלו להגיש עמדה מסודרת באשר להמשך ניהול התיק. 14. לחלופין, נטען כי גם אם יחליט בית משפט זה לקבל את עמדת המשיב בעניין המצאת המסמכים ומחיקת העתירה, יש לפסוק לעותרים הוצאות וזאת לאור העובדה שבסופו של יום נעתר המשיב לבקשתם וחקר את נסיבות התאונה (כאשר לטענת העותרים לא ניתן עדיין לדעת האם בוצעה "חקירה רצינית" מאחר ולא הומצאו להם המסמכים). נטען, כי החקירה בוצעה בסופו של יום רק בעקבות הגשת העתירה, כאשר בתקופה שקדמה לעתירה לא נעתר המשיב לבקשות העותרים בעניין. 15. ביום 24.1.2010 ביקשתי את תגובת המשיב לעניין פסיקת הוצאות לטובת העותרים. תגובת המשיב התקבלה ביום 2.3.2010. בתגובתו מבקש המשיב להשאיר את עניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט. בנוסף, ציין המשיב כי בירור נוסף העלה כי בעקבות מותו של המנוח נערכה גם חקירת משטרה. ממשטרת ישראל נמסר כי חקירת הסוגיות הנוגעות לנסיבות מותו של המנוח הסתיימה, וכעת נסובה החקירה סביב סוגיית הדיווח על התאונה. לפיכך, נטען כי כיוון שחקירת המשטרה עדיין מתנהלת, לא ניתן להעביר לעותרים חומר מתיק החקירה. המשיב מציין כי עם סיום החקירה יוכלו העותרים לפנות בבקשה מתאימה ליחידה החוקרת – תחנת המשטרה בקריית מלאכי ובקשתם תיבחן. 16. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק, שכן העתירה מיצתה את עצמה עם קיומה של בדיקת התאונה בה נהרג העותר 1 ועם אישור מסקנותיה על ידי מפקח העבודה הראשי במשרד המשיב. בכך ניתן למעשה הסעד העיקרי המבוקש בעתירה. ויודגש, ככל שלעותרים טענות נגד ההחלטה לגופה, הרי שבאפשרותם לנקוט בכל צעד שימצאו לנכון [ראו: בג"ץ 8476/08 ז'ורבין נ' משטרת ישראל (לא פורסם, 6.4.2009)]. 17. אשר לבקשת העותרים לקבלת המסמכים המצויים בידי המשיב, הרי שבעניין זה מציין המשיב כי מיום הגשת העתירה, הצטבר חומר חקירה חדש שלא היה בידיו בטרם הוגשה העתירה. כמו כן, ציין המשיב כי לא ניתן להעביר חלק מחומר החקירה שכן חקירת המשטרה עדיין מתנהלת. לפיכך, וכפי שציין המשיב, באפשרותם של העותרים לפנות בבקשה לגורמים הרלוונטיים ביחס לחומר החקירה החדש ולאפשר להם לגבש עמדה בעניין זה, וייתכן והחלטת הגורמים הרלוונטיים תייתר פנייה או התערבות של בית המשפט. 18. העתירה נמחקת אפוא. בנסיבות העניין המשיב ישא בהוצאות העותרים בסך 2,500 ש"ח, בשים לב לכך שהעותרים לא נשאו באגרה בתיק. ניתן היום, י"ח באדר תש"ע (4.3.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09041350_W09.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il