פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 413/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 413/10 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.11.09 בתפ"ח 1105/06 שניתנו על ידי כבוד השופטים: ש' דותן, ד' גנות וש' שוחט תאריך הישיבה: כ' באדר א התשע"א (24.2.2011) בשם המערער: עו"ד איתן בן-נון; עו"ד אחיהון גאשו בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתפ"ח 1105/06 מיום 30.11.2009 (כבוד השופטים ש' דותן, ד' גנות ו-ש' שוחט). רקע עובדתי ודיוני 2. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לפי המתואר בכתב האישום, ביום 20.8.2006 בשעה 3:00 לערך, נטל המערער גרזן אשר היה מונח מתחת למזרן מיטתו בחדר השינה וחבט בראשה ובצווארה של אשתו (להלן: המתלוננת) מספר פעמים בלי שום סיבה נראית לעין. כתוצאה מהחבטות נגרמו למתלוננת, בין היתר, חבלות וחתכים מרובים בפנים ובצוואר וכן שברים בחלקים שונים של גולגולתה. 3. ביום 18.10.2009 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. 4. בית המשפט קבע, כממצא עובדתי, כי גרסת המערער לפיה הכה במתלוננת באמצעות קת העץ של הגרזן ולא בלהב, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם הראיות האחרות, כדוגמת תיאורי הרופאים. לאור קביעה זו, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעשיו של המערער מקיימים את היסוד העובדתי הנדרש להוכחת עבירת הניסיון לרצח. 5. לעניין מצבו הנפשי של המערער, קבע בית המשפט, לאחר שהתרשם מחוות הדעת שהגישו הצדדים ומעדויות המומחים, כי המערער לא סבל ממחלה שפגעה ברוחו או מליקוי בכושרו השכלי וכי לא חלה במקרה זה ההגנה הקבועה בסעיף 34ח לחוק העונשין. 6. לבסוף, קבע בית המשפט כי מתקיים בענייננו היסוד הנפשי הנדרש וכי הוכחה קיומה של כוונת קטילה. בעניין זה קבע בית המשפט, בין היתר, כי עצם העובדה שהמערער הכה את המתלוננת מספר פעמים באמצעות גרזן חד באזורים רגישים בגופה מעידה על כך שהתכוון להמיתה. בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה בעת המעשה היה חסר שיקול דעת, כמו גם את טענתו לפיה ביצע את המעשים תוך כדי שינה. 7. ביום 30.11.2009 הטיל בית המשפט על המערער עונש של 14 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע וכן פיצוי למתלוננת בסך של 20,000 ש"ח. בגזר דינו, התייחס בית המשפט לחומרת העבירה שביצע המערער ולכך שלאחר מעשה ברח מהמקום מבלי להזמין שירות רפואי למתלוננת. כמו כן, התייחס בית המשפט למצבו הנפשי של המערער ולכך שהביע חרטה על מעשיו. טענות הצדדים 8. טענות המערער מופנות כלפי הרשעתו בעבירת הניסיון לרצח ולחלופין, כלפי העונש שהוטל עליו. לעניין הכרעת הדין, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי התגבשה אצלו כוונה להרוג את המתלוננת. לטענתו, לא נשללה טענתו לפיה הוא הכה את המתלוננת באמצעות קת העץ של הגרזן ולא באמצעות החלק המתכתי שלו. עוד טוען המערער בהקשר זה, בין היתר, כי לא ניתן להסתמך על המסמכים הרפואיים על מנת לשלול את גרסתו וכי מהראיות עולה שנמצא דם רק על קת העץ של הגרזן. בנוסף, טוען המערער כי מעשהו היה ספונטני וללא שיקול דעת ולכן לא התגבשה אצלו כוונת הקטילה הנדרשת. לעניין גזר הדין, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו ולא נתן משקל מספק למצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות. עוד מבקש המערער כי נבטל את הפיצוי למתלוננת שהוטל עליו לשלם. 9. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. לטענתה, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה כוונת הקטילה הוכחה מעבר לכל ספק סביר. לטענתה, ניתן ללמוד על כוונת הקטילה מחקירתו של המערער במשטרה, מהאופן בו הכה את המתלוננת וכן מהמסמכים הרפואיים המצביעים על קיומם של חתכים בראשה ובצווארה של המתלוננת. בנוסף, טוענת המשיבה כי משעה שטענת המערער לפיה סבל ממחלת נפש נדחתה על ידי בית המשפט, לא ניתן לקבל את טענתו החדשה לפיה מעשהו היה ספונטני וכי לא יכול היה לשלוט על מעשיו. לעניין גזר הדין, טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער הולם את חומרת מעשיו וכי אין מקום להתערב בו. דיון ניסיון לרצח – היסוד העובדתי 10. בטיעוניו, מבקש המערער כי נתערב בקביעות עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי. כך, הוא מבקש כי נקבע שבית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי גרסתו לפיה הכה במתלוננת באמצעות קת העץ של הגרזן אינה מתקבלת על הדעת. אין בידי לקבל טענות אלה. 11. ככלל, הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בקביעות וממצאי הערכאה הדיונית אשר התרשמה מהראיות ומהעדויות "מכלי ראשון", וגיבשה קביעותיה בהתאם (ראו למשל: ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 (2000); ע"פ 377/61 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז 1065, 1074-1073 (1963)). על אף טענותיו של המערער, לא שוכנעתי כי מקרה זה הינו מקרה חריג אשר מצדיק התערבות בקביעות העובדה והמהימנות של בית המשפט המחוזי. 12. אף לטעמי גרסתו של המערער לפיה הכה את המתלוננת באמצעות קת העץ של הגרזן אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם הראיות האחרות בתיק. ראשית, עיון במסמכים הרפואיים בתיק מעלה כי למתלוננת נגרמו חתכים בראשה ובצווארה. כך למשל, בדו"ח הפאראמדיק שהגיע למקום האירוע נכתב כי "נצפה חתך עמוק בצוואר צד שמאל, חתכים מרובים בפנים". שנית, מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שהמערער, בחקירתו במשטרה מיום 21.8.2006 אמר באופן מפורש כי "לא חשבתי שהיא תמות אבל ברגע שהשתמשתי בכלי חד בוודאי שהיא תמות". לפיכך, מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה מעשיו של המערערים – הכאת המתלוננת מספר פעמים באמצעות גרזן בפניה ובצווארה – מקיימים את היסוד העובדתי הנדרש להוכחת עבירת הניסיון לרצח, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה. ניסיון לרצח – היסוד הנפשי 13. על מנת להרשיע את המערער בעבירה של ניסיון לרצח יש לבחון האם היה מודע למעשיו והאם התגבשה אצלו כוונה להרוג את המתלוננת, זאת במובחן מכוונה לבצע מעשה אלימות בלבד (ראו למשל ע"פ 3151/08 דוידוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 26.5.2010, בפסקה 20)). בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי, לאחר עיון בחוות דעת מומחים ושמיעת עדויות בנושא, כי המערער לא סבל ממחלת נפש בעת המעשה והיה יכול לשלוט במעשיו. לכן, נראה כי אין חולק על כך שהמערער היה מודע למעשיו והשאלה שנותרה לבירור הינה האם התגבשה אצלו כוונת קטילה. 14. לצורך בחינת שאלת קיומה של כוונת קטילה, הכירה הפסיקה בחזקה לפיה אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו: "'הנחת הכוונה" היא חזקה ראייתית-עובדתית לפיה אדם התכוון לתוצאות הצומחות באופן טבעי ובהסתברות גבוהה ממעשיו. מערכת העובדות הנסיבתיות האופפות אירוע מסוים היא המקימה את 'הנחת הכוונה'. בהיותה של 'הנחת הכוונה' חזקה עובדתית המבוססת על ניסיון החיים ולא חזקה משפטית חלוטה היא ניתנת לסתירה. די שהנאשם יעורר ספק סביר בראיות המקימות את החזקה, באמצעות ראיות אחרות או אף על ידי הסבריו שלו, על מנת להפריך את 'הנחת הכוונה'" (ע"פ 10110/03 גמליאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.12.2006)). בענייננו, לא הצליח המערער לעורר ספק סביר בקיומה של החזקה, ואף ניתן לתמוך את המסקנה לפיה התגבשה אצלו כוונת קטילה בראיות נוספות. כך, עצם העובדה שהמערער הכה את המתלוננת מספר פעמים באמצעות כלי נשק חד, באזורים רגישים בגופה ולאחר מכן ברח מהמקום מבלי להזעיק עזרה רפואית, יכולה ללמד על כך שהתכוון להמיתה: "כוחה של התנהגותו של הנאשם בשעת מעשה להוכיח את ה"החלטה להמית", נעוץ במידתו, אופיו וטיבו של הסיכון שיוצר הנאשם לחייו של הקורבן... אשר על כן: שימוש בכלי או בחפץ קטלני (כלי יריה, סכין, כלי עבודה גסים) – ישמש גורם המצביע על קיומה של כוונת קטילה; ...שימוש "חוזר" בנשק קטלני או פגיעות "חוזרות באזורי גוף חיוניים (מספר דקירות, או מספר יריות, או מספר מהלומות) – מצביעים על קיומה של כוונת קטילה" (יעקב קדמי על הדין בפלילים 1113-1112 (2005)). בנוסף, המערער הודה בעצמו, במסגרת חקירתו במשטרה, כי התכוון להרוג את המתלוננת: "ת: כן התכוונתי להרוג אותה, ברגע שהשתמשתי בגרזן. בגלל זה השתמשתי בגרזן. ש: אז למה קודם טענת שלא התכוונת להרוג אותה? ת: זה מה שאמרתי נכון. ש: מה נכון? ת: לא חשבתי שהיא תמות אבל ברגע שהשתמשתי בכלי חד בוודאי שהיא תמות". לכך יש להוסיף כי בית המשפט המחוזי קבע כי מחוות הדעת הפסיכיאטריות עולה כי המערער תקף את המתלוננת כיוון שחשד בה שהיא בוגדת בו, וכן את העובדה כי המערער ניסה לשים קץ לחייו לאחר מעשהו. 15. לבסוף, אין בידי לקבל את טענות המערער לפיהן בשעת המעשה הוא פעל באופן ספונטני ללא כל שיקול דעת ומתוך שינה. בית המשפט המחוזי דחה טענות אלה, לאחר ששמע את עדויות המומחים לעניין מצבו הנפשי של המערער, ואף כינה אותן כ"ניסיון נואש של הנאשם למלט עצמו מאשמה, שאינו ראוי לאמונו של בית המשפט" (בעמוד 39 לפסק הדין). אף לטעמי מדובר בטענות לא מבוססות שאין בהן ממש. 16. לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי נסיבות המקרה מלמדות על קיומה של כוונת קטילה, ולכן מתקיימים במקרה זה היסודות הנדרשים לצורך הרשעת המערער בעבירה של ניסיון לרצח. הערעור על גזר הדין 17. כאמור, המערער טוען כי בית המשפט המחוזי הטיל עליו עונש חמור ולא התחשב בנסיבותיו האישיות ומצבו הנפשי. אין בידי לקבל טענה זו. 18. כידוע, ההלכה קובעת כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). מקרה זה אינו מקרה חריג המצדיק סטייה מהלכה מושרשת זו. 19. העונש שהוטל על המערער, על כל רכיביו, הינו עונש ראוי אשר הולם את חומרת העבירה שביצע ואת נסיבות ביצועה. המערער תקף את אשתו, בעת שישנה במיטתה והיתה חסרת אונים והכה אותה מספר פעמים בראשה באמצעות גרזן חד. לא רק זאת אלא שהוא נמלט מהמקום מבלי להזעיק עזרה רפואית. ביחס לעבירות מסוג זה אמרתי בעבר כי: "תופעת האלימות בתוך המשפחה היא תופעה חמורה, ובמיוחד כאשר מדובר בגברים המכים את בנות זוגן, החשופות לאלימות נפשעת בביתן הן, דווקא מצד אלו הקרובים להם ביותר" (רע"פ 8279/08 חיג'אזי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.10.2008). על כן, יש צורך במדיניות של ענישה מרתיעה בעבירות מסוג זה, ובוודאי במקרים כגון אלה בהם מדובר לא בתקיפה סתם אלא בתקיפה העולה עד כדי ניסיון לרצח. אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי אשר שקל את כל השיקולים הרלבנטיים ובכללם מצבו הנפשי של המערער והעובדה כי הביע חרטה על מעשהו ואיזן ביניהם באופן ראוי. בנוגע לבקשתו של המערער בעניין ביטול הפיצויים שנפסקו לטובת המתלוננת, לא ניתן לדון בה כיוון שהמתלוננת לא צורפה כצד להליך (ראו למשל: רע"פ 9729/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם 8.8.2007, בפסקה 16) וממילא לא נראה כי יש מקום להתערב ברכיב עונשי זה. סוף דבר 20. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור על שני חלקיו. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"ז באדר ב התשע"א (‏23.3.2011). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10004130_H07.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il