פסק הדין המלא
ע"פ 4128/97
ע"פ 4102/97
ע"פ 4135/97
ע"פ 4037/97
בפני: כבוד השופט י. קדמי
כבוד השופטת ד. דורנר
כבוד השופט י. טירקל
1. פארס רג'בי
(המערערים בע"פ 4128/97) 2. איאד רג'בי
3. מונדר מפארג'ה
4. פארס בחרי
(המערערים בע"פ 4102/97) 5. מחמד עליאן
(המערער בע"פ 4135/97) 6. אשרף בכרי
(המערער בע"פ 4037/97) 7. גאזי ארג'בי
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על גזר דין בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 20.5.97 בת.פ. 344/97
שניתן על ידי כבוד השופטת שידלובסקי-אור
תאריך הישיבה: כ"ד בכסלו תשנ"ח (23.12.97)
בשם המערערים בע"פ 4128/97: עו"ד ל. צמל
בשם המערערים בע"פ 4102/97: עו"ד ל. צמל
בשם המערער בע"פ 4135/97: עו"ד א. אבו-עטא
בשם המערער בע"פ 4037/97: עו"ד סעדי
בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל
בשם שירות המבחן: גב' זהבה מור
פסק-דין
השופט י. קדמי
1. הערעורים שהוגשו בארבעת התיקים שבפנינו מתיחסים לחומרת העונשים שנגזרו על שבעת המערערים, שהובאו לדין יחד בכתב אישום אחד בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.פ. 344/97); ובהסכמת בעלי הדין נדונו כל הערעורים יחד ופסק דיננו משותף לכולם.
כתב האישום שלפיו נדונו המערערים בבית המשפט המחוזי, מדבר בתשע פרשיות - בתשעה אישומים נפרדים - המשקפות סדרה של מעשי שוד, התפרצות וגניבה, כליאת שווא, הסגת גבול ומספר מעשים של חטיפה לשם איום. המעשים האמורים, בוצעו על ידי המערערים, בהרכבים שונים, בבתיהם של תושבים שלווים בבית חנינא ובשועאפט. כמפורט בכתב האישום, בחלק ניכר מן המקרים התחזו המערערים - המעורבים באותם מקרים - כאנשי הרשות הפלשתינית; ובדרך זו הקלו על עצמם את הכניסה לבתי קרבנותיהם ואת גניבת הכסף, התכשיטים והפריטים האחרים שנטלו מתוכם. גם מעשי החטיפה בוצעו תוך התחזות החוטפים כאנשי הרשות הפלשתינית.
2. כפי שיפורט להלן, לא כל המערערים נטלו חלק בכל אחת מתשע הפרשיות נושא האישום; והעונש שנגזר על כל אחד מהם, הוא פועל יוצא ממספר הפרשיות שבהן הורשע ומטיבן.
ואלה העונשים שנגזרו על כל אחד מהמערערים, שיוצגו כאן על פי מיקומם בכתב האישום:
א. על הנאשם מס' 1 (המערער מס' 1 בע"פ 4128/97), שהיה הרוח החיה בחבורה והשתתף בכל תשע הפרשיות, נגזרו 6 שנים מאסר כפועל ו- 24 חודשים מאסר על תנאי; וכן חולט רכבו, פיאט 127, שבו נעשה שימוש בשני מקרי שוד ובמקרה אחד לפחות של חטיפה.
ב. על הנאשם מס' 4 (המערער מס' 2 בע"פ 4128/97), אחיו התאום של הנאשם מס' 1, שהשתתף גם הוא בתשע הפרשיות נושא האישום, נגזרו 5 שנים מאסר בפועל ועשרים וארבעה חודשים מאסר על תנאי. עונשו של נאשם זה קל יותר משל אחיו, הנאשם מס' 1, בהתחשב בכך שהאח הורשע גם בעבירות של הפרעה לשוטר והחזקת נשק שלא כדין.
ג. על הנאשם מס' 2 (המערער מס' 1 בע"פ 4102/97), שהשתתף בשבע מתוך תשע הפרשיות נושא האישום, נגזרו 4 שנים מאסר בפועל ושמונה עשר חודשים מאסר על תנאי.
ד. על הנאשם מס' 3 (המערער מס' 2 בע"פ 4102/97), שהורשע בשמונה מתוך תשע הפרשיות נושא האישום, נגזרו 4 שנים מאסר בפועל ושמונה עשר חודשים מאסר על תנאי.
ה. על הנאשם מס' 7 (המערער מס' 3 בע"פ 4102/97), שהורשע בשתי פרשיות בלבד הכוללות שני מעשי שוד ושני מעשי חטיפה, נגזרו שלושים חודשים מאסר בפועל וחמישה עשר חודשים מאסר על תנאי.
ו. על הנאשם מס' 5 (המערער בע"פ 5135/97), המעורב בשלוש פרשיות ובהן שני מקרי שוד, נגזרו 24 חודשים מאסר בפועל ו- 15 חודשים מאסר על תנאי.
ז. על הנאשם מס' 6 (המערער בע"פ 4037/97), המעורב בשלוש פרשיות מבין התשע נושא האישום, נגזרו שלוש שנים מאסר בפועל ו- 15 חודשים מאסר על תנאי.
3. כאמור, כל ארבעת הערעורים מכוונים כנגד מידת העונש; ולהלן, בקליפת אגוז, עיקר טענותיהם של המערערים:
א. הנאשמים מס' 1 ומס' 4 טוענים, כי בית המשפט לא נתן משקל נאות לקולה: למצבם הכלכלי הדחוק, העומד בבסיס פנייתם למעשים שבהם הורשעו; ולעובדה כי הודו באשמתם והביעו חרטה על מעשיהם, כאשר הצלחתם במקרה הראשון סחפה אותם ודרדרה אותם לבאים אחריו. לצד הטיעון כנגד חומרת העונש, טענה ב"כ של נאשם מס' 1, כי לא היתה הצדקה לחילוט רכבו של שולחו.
ב. הנאשמים מס' 2, מס' 3 ומס' 7 טוענים, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל נאות לקולה למצבם המשפחתי, למספר הקטן יחסית של הפרשיות שבהן לקחו חלק ולהודאתם באשמה והחרטה המתחייבת ממנה.
ג. הנאשם מס' 5 טוען, כי בית המשפט התעלם מן העובדה: שהוא לא נטל חלק פעיל בשני מעשי השוד שבהם הורשע; ולא היה שותף לקשר הכללי של בני החבורה האחרים. עוד הוסיף וטען מערער זה, כי נגרר למעשים שבהם הורשע על ידי חבריו; וכי העונש שנגזר עליו אינו עומד בשום יחס לחלקו המצומצם בפרשה כולה.
ד. הנאשם מס' 6 טוען, כי בית המשפט התעלם מכך: שהוא לא נכנס לבתי האנשים שבמעשי השוד כלפיהם הורשע; וכי לא נטל חלק פעיל בחטיפה שבה הורשע. עוד נטען לזכותו, כי התסקיר שניתן לגביו חיובי; וכי עונשו אינו עומד ביחס הולם לעונשים שנגזרו על האחרים.
ד. לא נוכל להיעתר למערערים. בית המשפט המחוזי בחן ביסודיות ראויה את עניינו של כל אחד מהמערערים על רקע העבירות שבהן הורשע; ולנסיבותיו האישיות של כל אחד מהם ניתן בגזר הדין המשקל הראוי.
העונשים שנגזרו על המערערים אינם חמורים במידה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור; ולטענת המערערים שלא נשמר יחס נאות בין העונשים שנגזרו על כל אחד מהם, אין בסיס.
בנסיבות כגון אלו שבפנינו, שמירת היחס ההולם בין העונשים, אינה נעשית על דרך של השוואה מתמטית מדויקת בין העונשים שנגזרו על כל אחד מהמערערים, אלא על דרך של שמירת יחס נאות בין חומרת ההתנהגות שבגינה הורשע כל אחד מהם.
כל המערערים הורשעו בביצוע עבירות חמורות ביותר. מספר העבירות שעבר כל אחד מהם משמש אמת מידה להחמרת עונשו ביחס לאלה שהורשעו במספר עבירות קטן יותר; כאשר המערער שנדון לעונש הקל מבין כולם, מבטא את "רצפת" העונש הראוי למעשים מן הסוג שבו הורשעו המערערים.
כן לא מצאנו עילה להתערב בהוראתו של בית המשפט המחוזי לחלט את רכבו של הנאשם מס' 1. חילוטו של הרכב התחייב בנסיבות הענין מן השימוש שנעשה בו בשלוש פרשיות חמורות; וב"כ של נאשם זה לא הראה לנו, שבית המשפט המחוזי נכשל בטעות בהקשר זה.
לאור כל האמור לעיל, החלטנו לדחות את ארבעת הערעורים.
ניתן היום, כ"ה בכסלו תשנ"ח (23.12.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97041280.H01