אלי מלכיאור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4123/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4123/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' עדיאל המערער: אלי מלכיאור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 22.3.04, בתיק פ' 8053/03, שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז תאריך הישיבה: ה' בתשרי תשס"ה (20.9.2004) בשם המערער: עו"ד נגה שביט בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד מאיה חדד גב' צביה טרייטל פסק-דין השופט א' א' לוי: בחודשים פברואר ומרץ 2003 שימש המערער כמדריך ירי במטווח העירוני בבאר-שבע, והוא עבד גם בחנות למכירת תחמושת הפועלת באותו מקום. על-פי הנטען בעובדות כתב האישום בהן הודה המערער, הוא מכר בשתי הזדמנויות כ-5,600 כדורים לאקדח בקליבר 9 מ"מ לנאשם האחר בתיק זה, רחמים גבאי, אף שידע כי לגבאי אסור על-פי דין לקנות או להחזיק בתחמושת. בהמשך, מכר גבאי את התחמושת לסוכן משטרתי אשר הזדהה בפניו כתושב טירה. להשלמת התמונה נוסיף, כי כדי להסוות את העסקאות שביצע, ערך המערער רישומים כוזבים במסמכי העסק במטרה להציג את המכירה כהליך חוקי. ועוד ראוי להדגיש, כי המערער העביר את כל התמורה עבור הכדורים לקופת העסק, ולא הפיק ממעשה העבירה רווח כלשהו. בגין כל אלה, גזר בית המשפט המחוזי למערער ולגבאי עונש זהה: שנת מאסר וכן 24 חודשי מאסר על-תנאי. הערעור שבפנינו מופנה כנגד גזר הדין, ובאת-כוחו המלומדת של המערער, עו"ד נ' שביט, מיקדה את טיעונה בעונש המאסר שנגזר לשולחה. היא הדגישה את ההכרות רבת השנים בין המערער לגבאי, ואת הלחצים שהפעיל האחרון כדי להניע את המערער למסור לו את התחמושת. כמו כן, הדגישה עו"ד שביט, כי שולחה לא ידע כלל שגבאי עומד למכור את התחמושת לאחר, וסבר כי היא נועדה לשימושו-שלו ושל חבריו ובני משפחתו. כן הנטען, כי המערער הנו אדם מוכר היטב בקהילתו, הרבה לתרום לה מזמנו וממרצו, וזכה להכרעה, וכל אלה חלפו מן העולם בעקבות חשיפת הפרשה, מעצרו, וההליכים המשפטיים שנוהלו נגדו. לבסוף, הפנתה עו"ד שביט להשלכותיו של המאסר על המערער ובני משפחתו, וכן לתסקירו של שרות המבחן הכולל המלצה להסתפק בעונש מאסר בו יוכל המערער לשאת בדרך של עבודות שירות. המשיבה סבורה כי דינו של הערעור להידחות. מעיניה לא נעלמו כל אותם שיקולים המצדיקים הקלה בעונשו של המערער, אולם להשקפתה היא הביאה את כל אלה בחשבון שעה שעתרה לגזירתו של עונש מאסר בן שנה, אף שרמת הענישה בתחום זה חמורה יותר. השקפתה של המשיבה בדבר חומרתן של העבירות מקובלת עלינו במלואה. חרף מעלותיו של המערער עובדה היא כי הוא התפתה למכור לחברו גבאי כמות ניכרת של תחמושת, מבלי שטרח לברר אם גבאי מורשה להחזיק בתחמושת ולמה הוא מייעד אותה. התנהגות מסוג זה כרוכה למצער בעצימת עיניים, ובתקופה בה נעשה שימוש תכוף בנשק ותחמושת על ידי גורמים עוינים ועבריינים, אין מנוס מלהכביד את היד על מבצעיהן של העבירות בתחום זה, כדי לצמצם את ממדיה של התופעה ונזקיה לציבור. מנקודת מבט זו אין העונש שנגזר למערער סוטה מרמת הענישה הראויה, ואם חרף כל אלה החלטנו ללכת לקראת המערער צעד נוסף, היה זה משום שהתקשינו להשלים עם העובדה כי העונש שנגזר לו זהה לזה שהושת על גבאי. זה האחרון לא הרפה מהמערער עד ששכנע אותו למכור לו את התחמושת, אף שידע כי הוא אינו מורשה להחזיק בה. יתרה מכך, הוא עשה זאת תמורת בצע כסף, וחרף הידיעה כי התחמושת עלולה להגיע לידיים עוינות או עברייניות. העובדה כי בסופו של דבר לא התגלגלה התחמושת לידיים אסורות, אינה צריכה להיזקף לזכותו של גבאי, שהרי היא לא היתה תולדה של חרטה אשר תקפה אותו, אלא משום ש"הקונה" היה סוכן משטרתי. לנוכח כל אלה סברנו כי עונשו של גבאי ראוי היה כי יהיה חמור במידה ניכרת מזה שנגזר למערער, ומשהדבר לא נעשה בערכאה הראשונה, ולאור הנימוקים האחרים לקולא שהובאו בפנינו, לא נותר אלא להקל בעונש המאסר שנגזר למערער ואותו אנו מעמידים על 6 חודשים. יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם. המערער יופנה לממונה על עבודות השירות, המתבקש להודיענו תוך 30 ימים, אם המערער מתאים לשאת בעונש המאסר בעבודות מסוג זה, וכן את המקום שהוא מייעד לו. לאחר קבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות נשלים את פסק הדין בערעור. ניתן היום, ה' בתשרי תשס"ה (20.9.2004). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04041230_O01.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il