פלוני נ. ראש האגף לחקירות ולמודיעין

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4122/22 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. ראש האגף לחקירות ולמודיעין 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד חגי קלעי; עו"ד קרין תורן היבלר; עו"ד גל בריר בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס; עו"ד נועה רוזנברג פסק-דין השופט ח' כבוב: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת למחיקת הרישומים המשטרתיים על שמה, בהתאם להוראות תקנות המרשם הפלילי ותקנת השבים (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), התשס"ט-2009 (להלן: התקנות). הרקע להגשת העתירה העתירה שלפנינו מגלה את מסע חייה רווי התלאות של העותרת. המדובר באישה טרנסג'נדרית נעדרת עורף משפחתי, שנפלטה ממערכות רווחה תומכת, ואשר מוכרת על-ידי הביטוח הלאומי, החל משנת 2000, כנכה בשיעור של 100% הזכאית לקצבה. על-פי האמור בעתירה, במהלך חייה הפכה העותרת לדרת רחוב וקיימה עצמה מעיסוק בזנות. לאחר שנים ארוכות הצליחה העותרת לשקם, בשנית, את חייה – היא יצאה ממעגל הזנות וחיי הרחוב, אשר כרוכים בחשיפה לאלימות קשה ועוני מרוד בשוליה האפלים של החברה, במקום בו, לדאבון הלב, אין דין ואין דיין, והפכה לעוסקת עצמאית ולגורם משמעותי בסביבתה וקהילתה. אגב תלאותיה, נרשמו על שמה של העותרת חמישה רישומים משטרתיים בין השנים 2013-1996. מעיון בנספחי העתירה עולה כי ארבעה מהם נסגרו ללא הגשת כתב אישום, ובגין רישום אחד הוגש כתוב אישום, אשר בוטל בשל היות האירועים שביסודו בבחינת ״זוטי דברים״. כדי להביא למחיקת הרישומים המשטרתיים על שמה פנתה העותרת, בשלהי השנה שעברה, למשרד באי-כוחה המעניק, ביחד עם האגודה למען הלהט״ב בישראל, ייצוג וליווי משפטי פרו-בונו לאנשים על הקשת הטרנסית. ביום 23.11.2021 פנתה העותרת, באמצעות באי-כוחה, למשטרת ישראל בבקשה למחיקת הרישומים המשטרתיים על-שמה (להלן: הבקשה). בבקשה הוטעם כי מדובר בתיקים ישנים וסגורים, ברף החומרה הנמוך ביותר, וכי חלף, זה מכבר, פרק הזמן הנדרש על פי דין להגשת בקשה מסוג זה. כמו כן תואר בבקשה, בתמצית, הקושי הטמון בנסיבות חייה של העותרת, המשותף גם לטרנסג׳נדריות אחרות. ביום 28.11.2021 נשלחה הודעה, חתומה על-ידי שוטר בדרגת מפקח ממדור מידע פלילי במשטרה, ולפיה בקשת העותרת נדחתה בידי 'בעל הסמכות לכך על-פי חוק - רמ״ד מידע פלילי', וזאת בשל אי עמידה באמות המידה הקבועות בתקנות בדבר ריבוי, חומרת והתמשכות הרישומים. ביום 03.02.2022 הגישה העותרת, באמצעות באי-כוחה, ערר למשיב 1 על ההחלטה לדחות את בקשתה. בעררה חזרה על עמדתה העקרונית, תוך הוספת תיאור מפורט של נסיבות חייה הקשות. משקלם המצטבר של אלו, כך הוטעם לסיכום הערר, מצדיק את מחיקת רישומיה המשטרתיים של העותרת. ביום 20.02.2022 התקבלה הודעת דואר אלקטרוני מאת ״חוליית שירות לציבור״ (כלשון העתירה), במשרד באי-כוח העותרת. בפתח ההודעה צוין כי מחיקת רישומים משטרתיים מתבצעת על-ידי אחד משני גורמים מסומכים – רמ״ד מידע פלילי או ראש אגף חקירות ומודיעין, הוא המשיב 1 – והכל בהתאם לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ״א-1981 (להלן: החוק) והתקנות. עוד על-פי האמור בהודעה זו, על מנת שניתן יהיה לטפל בפניית העותרת, עליה להעביר ״התייחסות כתובה ומפורטת לנסיבות בגינן נוצרו רישומי התיקים הסגורים (מה קרה, מה הוביל לפתיחת התיק, כל הנסיבות) – יש להתייחס לכל תיק בנפרד.״ (מכאן ולהלן ההדגשות במקור, אלא אם צוין אחרת - ח׳ כ׳). לסיום נקבע, כי אם בחלוף 45 ימים ממועד ההודעה לא תתקבל ״התייחסות כמבוקש״, ייגנז הטיפול בפניית העותרת. כחודש לאחר מכן, ביום 24.03.2022, פנתה העותרת, באמצעות באי-כוח, בצורה מנומקת ומפורטת למשיב 1. לאחר תיאור השתלשלות האירועים מאז הגשת בקשתה, ותוך פירוט האירועים מושא הבקשה ונסיבות חייה, נטען כי הן מדור המידע הפלילי הן חוליית שירות לציבור שגו בהחלטותיהם ודרישותיהם, המפורטות לעיל. על יסוד כל אלה התבקשה, שוב, מחיקת רישומיה המשטרתיים. אולם גם בכך לא סגי. בחלוף כחודש נוסף, ביום 29.03.2022, נציגה מטעם מדור מידע פלילי יצרה קשר טלפוני עם באי-כוח העותרת, והודיעה, על-פי הנטען בעתירה, כי עליהם להוסיף ולפרט את ״מלוא נסיבות האירועים ועם כל פרט ופרט לגביהם״. ביום 24.04.2022, בהמשך לשיחת הטלפון האמורה, שלחה העותרת באמצעות באי-כוחה, מכתב נוסף ובו טענה כי דרישת נציגת מדור מידע פלילי, למתן פירוט מלא של אירועים שביסוד הרישום המשטרתי, נעדרת סמכות בדין או בנוהל. עוד צוין במכתב כי המידע הנדרש לשם קבלת החלטה בעניינה נמסר לידיהם זה מכבר. בו ביום נשלח למשרד באי-כוח העותרת מענה בדוא"ל, בגדרו נטען כי אין "מדובר במכתב דחיה, אלא במכתב להשלמה על מנת שנוכל להמשיך לטפל בפנייה", והתבקש לפעול בהתאם להנחיות שניתנו. ביום 12.06.2022 נשלח לבא-כוח העותרת מכתב מטעם מדור מידע פלילי, עליו חתומה שוטרת בדרגת רס"מ, בגדרו צוין כי "משעה שטרם העברת אלינו את התייחסות מרשתך הכוללת לרישומים אשר על שמה כפי שהתבקשת במכתבנו אשר בסימוכין, לא ניתן לבחון את בקשת מרשתך". מכאן העתירה שלפנינו. העתירה והשתלשלות ההליכים לאחר הגשתה בגדר העתירה הוטעם כי היא הוגשה "משעה שעל אף פניות חוזרות ונשנות, אשר כולן עומדות בתקנות ובנהלים הרלוונטיים בהקשר זה, בקשתה נדחתה על ידי מדור מידע פלילי ואילו על הערר לא נתקבלה החלטת המשיב 1". ברישא העתירה נתבקשנו להוציא צו על-תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם, בין היתר: ״א. מדוע לא יימחקו הרישומים המשטרתיים על שמה של העותרת בהתאם להוראות [התקנות]. ב. לחילופין בלבד – מדוע לא תינתן החלטה לגופו של עניין, בידי בעל הסמכות, בבקשת העותרת למחיקת הרישומים המשטרתיים. ג. מדוע לא ייקבע, כי למשיבים 2-1 אין כל סמכות לדרוש פירוט מלא של כלל נסיבות האירועים שבגינם נרשם הרישום המשטרתי מלכתחילה כתנאי למתן החלטה בבקשה או ערר למחיקת רישום.״ בהמשך תוארה בהרחבה המסגרת הנורמטיבית בדבר מרשם משטרתי ומחיקתו. זאת, תוך התייחסות לחוק הקובע את הקמתו של מרשם כאמור, וסעיף 33(א) המאפשר למשיב 1, או קצין אחר בדרגת סגן-ניצב ומעלה שהוא הסמיך לכך, לבטל פרט רישום משטרתי לפי אמות מידה הקבועות בתקנות. כמו כן נדרשה העתירה לנוהל מס' 300.09.049 של אגף חקירות ומודיעין במשטרה. בקצירת האומר יצוין, שכן כפי שיבואר להלן הדברים אינם דרושים עוד, כי עיקר טענות העותרת הן במישור הסמכות, ובפרט מיהות הגורם המוסמך לקבל החלטה בבקשה או בערר דוגמת אלו שהגישה בענייננו. כמו כן מתמקדת העתירה בהעדר הסמכות לדרוש פירוט מלא ומנומק כפי שזה התבקש. זאת ועוד נטען בדבר הפרת חובת ההנמקה המוטלת על הרשות המינהלית. במישור הסעד דבקה העותרת בסעיף א' לצו על-תנאי שהתבקש, קרי, כי נורה על מחיקת הרישומים המשטרתיים על שמה. לסיום הרחיבה העותרת בדבר שיטור יתר של אוכלוסיות מוחלשות, והצורך לתמוך במבקשים והמבקשות לצאת ממעגל הזנות. לשם שלמות התמונה יצוין, כי ביום 29.06.20 הוריתי, לבקשתה ובהסכמת המשיבים, על חסיון שמה ועל איסור פרסום פרטיה של העותרת. ביום 19.07.2022 הוגשה תגובה המקדמית מטעם המשיבים, האוחזת פחות מעמוד אחד, ובה נאמר, לגופו של עניין, כך: "לאחר קבלת העתירה, התברר כי בשל תקלה, הערר שהגישה העותרת ביום 3.2.2022 נדחה שלא בהתאם לדרך הטיפול הראויה בעררים מסוג זה. כעת, משנתגלתה התקלה, הטיפול בערר התחדש והוא הועבר לקבלת החלטה על ידי הגורם המוסמך לכך, ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל." בהחלטתי מיום 20.07.2022 הוריתי לעותרת להודיע האם נוכח האמור בתגובתם המקדמית של המשיבים היא עודנה עומדת על עתירתה, וציינתי כי ככל שהיא אינה עומדת על עתירתה, רשאית היא לטעון לעניין הוצאותיה בגין עתירה זו. עוד אפשרתי למשיבים להגיש התייחסותם לסוגיית ההוצאות, וזאת עד ליום 03.08.2022. בו ביום הוגשה "תגובה לתגובת המשיבים מיום 19.7.2022" מטעם העותרת. בגדרה נטען כי במצב דברים זה, על המשיבים להסכים לסעד המבוקש של מחיקת הרישומים המשטרתיים. לחלופין נטען כי החלטת המשיבים, שניתנה בדיעבד ורק בעקבות הגשת העתירה, נכון שתהווה טענת הגנה במסגרת תגובה שתגן על עמדתם. זאת ועוד נטען, כי בנסיבות העניין התוצאה של מחיקת העתירה היא קשה, לא רצויה וכזו אשר נותנת תמריץ פסול לרשות. כן הוסיפה העותרת, כי התנהלות המשיבים חוטאת לחובת הנאמנות של המינהל, שהיא צדה השני של חובת מיצוי ההליכים, אותה מלאה היא כדת וכדין לאחר שבמשך חצי שנה פנתה בבקשה, בערר ומכתבים רבים, בהם הושקעו עשרות שעות עבודה. אשר על כן התבקש לקבוע את העתירה לדיון לפני מותב, או לחלופין ליתן צו על-תנאי בלא דיון. בנוגע להוצאות נטען, כי חיוב בעל דין בהוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד בגין הוצאותיו בהליך וזאת בהתחשב בתוצאתו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובשים לב להתנהלות הצדדים. בהמשך לכך הוטעם כי ברי שבהתנהלות המשיבים נפל פגם, כי העותרת מיצתה הליכים, פנתה ושבה ופנתה במשך מספר חודשים במטרה לקבל מענה; וכי היא לא השתהתה בהגשת העתירה שבכותרת. עוד נטען כי יש בפסיקת הוצאות במקרים בהם ניתן סיוע משפטי למי שידם אינה משגת משום קידום ערכים חברתיים רצויים. עתה מונחת לפניי "תגובה מטעם המשיבים לבקשה לפסיקת הוצאות". בגדרה נטען כי ניתן ללמוד על הכרתה של העותרת בכך שהעתירה במתכונתה התייתרה, וזאת מכיוון שהעותרת עמדה על עתירתה מחד גיסא, וטענה להוצאות מאידך גיסא, על אף לשון החלטתי מיום 20.07.2022. בנוסף על האמור עדכנו המשיבים כי לאחר בחינת הערר, החליט משיב 1 על ביטול הרישומים המשטרתיים בתיקים הסגורים על שמה של העותרת, תוך שצוין כי מכתב על אודות החלטה זו הועבר, בבוקר יום 03.08.2022, לידי באי-כוח העותרת. משכך, נטען, כי ברור עוד יותר שהעתירה התייתרה. אשר לסוגיית ההוצאות, המשיבים הותירו את ההכרעה בה לשיקול דעת בית המשפט, תוך שהתבקש כי אלו ייקבעו על הצד הנמוך "במיוחד בהתחשב בפרק הזמן הקצר יחסית שחלף ממועד הגשת העתירה ועד להתייתרותה, עוד בטרם חלף המועד להגשת תגובת המשיבים לעתירה, ובשים לב לכך שבית המשפט הנכבד לא נדרש לקיים דיון בעתירה או להכריע בה לגופה". זאת ועוד נטען, כי הדברים "מקבלים משנה תוקף נוכח החלטת ראש האגף לחקירות ולמודיעין, אשר התקבלה זמן קצר (וודאי סביר) לאחר חידוש הטיפול בערר". דיון והכרעה לאחר עיון, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להימחק משהיא התייתרה, תוך חיוב המשיבים בהוצאות. ייאמר מיד – התנהלות משטרת ישראל במקרה זה מעוררת אי נוחות, לשון המעטה. יש להצר על כך שרק לאחר הגשת עתירה, ובצל שבט ביקורתו של בית משפט זה ומעורבות פרקליטות המדינה, הבינו גורמי המשיבים הרלבנטיים כי הם נפלו לכלל טעות. התנהלות שכזו מעמיקה את תפיסת היריבות שבין הפרט והמינהל, שביסודה חשדנות וחשש של הפרט ביחס לרשויות שלטוניות (ראו בהקשר זה מאמרו המפורט של איל פלג "ההליך המנהלי בצילו של שיקול-דעת" עיוני משפט מב 129 (2019) (להלן: פלג)). דברים אלו נכונים ביתר שאת כאשר מדובר באוכלוסיות מוחלשות או מודרות, שיחסן לגורמי השלטון נטוע עמוק יותר בתפיסת היריבות (פלג, בעמ' 195), דוגמת טרנסג'נדרים שהגיעו לכדי עיסוק בזנות ודרות רחוב. ברי, כי עם קבלת הערר ניתן לעותרת, הלכה למעשה, הסעד העיקרי בעתירה – דהיינו מחיקת הרישום המשטרתי על שמה, ועל כן דין העתירה להימחק משהיא הגיעה לכלל סיום התדיינות (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד - משפט מינהלי דיוני 461-460 (2017) (להלן: ברק-ארז)), וזאת אף מבלי להידרש לשאלות שהעלתה העותרת, כמפורט בפסקה 12 לעיל. ברם, אנו סבורים כי נכון לעשות כן בכפוף לפסיקת הוצאות לזכותה של העותרת. ודוק - פסיקת הוצאות לעותר שקיבל סעדו, הגם באופן חלקי (ומקל וחומר באופן כמעט ומוחלט), עקב הגשת העתירה, גם במקום בו היא לא התבררה לגופה, הוא בבחינת מושכל יסוד (להרחבה בדבר פסיקת הוצאות בבג"ץ "ללא הכרעה שיפוטית", ראו: ברק-ארז, בעמ' 468-464); וזאת מכיוון שיש בכך, בעיקרו של דבר, משום הכרזה כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת. בנסיבות דנן, הבאנו במניין שיקולנו את התנהלות המשיבים עובר להגשת העתירה והאמור בתגובה המקדמית מטעמם, ותוך שנתנו דעתנו לנימוקיהם ביחס לסוגיית ההוצאות כמפורט בפסקה 17 לעיל, שעניינם התנהלותם לאחר הגשת העתירה. מנגד, בחנו את התנהלות העותרת והצידוק שבהגשת העתירה, היקף המשאבים שהוקצו לשם ניהול תיק זה, תוך בחינת השאלה "האם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו שהתבררה בבית המשפט" (בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994); ראו גם את הדוגמאות הרבות המובאות אצל ברק-ארז, בהערות שוליים 200-199) – למותר לציין כי בענייננו אין חולק בדבר נפקות העתירה בהקשר זה. כל זאת מבלי להתעלם מכך שהעותרת הוסיפה לעמוד על עתירתה, לאחר קבלת התגובה המקדמית מטעם המשיבים, בד בבד עם טענותיה בדבר פסיקת הוצאות. העתירה נמחקת אפוא, המשיבים יישאו בהוצאות העותרת בסך כולל של 10,000 ש״ח. ניתן היום, ‏י' באב התשפ"ב (‏7.8.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22041220_C05.docx אל מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1