מנחם קירשבלום נ. מדינת ישראל-משרד האוצר-רשות המיסים

5 בבית המשפט העליון עע"מ 41193-12-24 לפני: כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן המערער: מנחם קירשבלום נגד המשיבה: רשות המיסים בישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 8.10.2024 בת"צ 33620-10-21 שניתן על ידי כבוד השופט שמואל בורנשטיין תאריך ישיבה: כ"ז אדר תשפ"ה (27.3.2025) בשם המערער: עו"ד סביר רבין בשם המשיבה: עו"ד אדם טהרני פסק-דין השופט עופר גרוסקופף: עניינו של הערעור דנן בפסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופט שמואל בורנשטיין) מיום 8.10.2024 בת"צ 33620-10-21, ובגדרו אושרה הודעת חדילה שהגישה המשיבה (להלן: הודעת החדילה). המערער הגיש ביום 14.10.2021 בקשת אישור נגד המשיבה, ובה טען לקיומה של תופעה של "קנסות פיקטיביים", בגינם לא מוחזרות לנישומים יתרות זכות שלהן הם זכאים. ביום 19.1.2022 הגישה המשיבה את הודעת החדילה, ובה הודיעה כי איתרה תקלת מחשוב במערכותיה (להלן: התקלה) שבגינה נוצרו חיובי היתר אליהם התייחסה בקשת האישור, וזאת רק בהתקיים צירוף נסיבות מסוים (להלן: הנסיבות הייחודיות). נמסר כי ביום 1.12.2021 תוקנה תקלה זו. המשיבה הוסיפה כי מבדיקתה עולה שב-24 החודשים שקדמו להגשת בקשת האישור אירעו 3,545 מקרי חיוב יתר בגלל התקלה, בגינם נצברו סכומי חיוב עודפים בסך של כ-12.5 מיליון ש"ח (ללא הפרשי הצמדה וריבית). בפסק דינו אישר בית המשפט קמא את הודעת החדילה ודחה את טענות המערער כי התקלה מתרחשת גם במקרים בהם הנסיבות הייחודיות אינן מתקיימות. לאחר ששקל את השיקולים הצריכים לעניין, הורה בית המשפט קמא על תשלום גמול בסך 80 אלף ש"ח למערער ושכר טרחה בסך 400 אלף ש"ח לבא-הכוח המייצג (הסכומים בתוספת מע"מ). בהקשר זה התייחס בית המשפט לכך שנדרשה מומחיות על מנת לזהות את חיובי היתר השגויים שהטילה מערכת המחשוב של המשיבה (ולראיה – התקלה לא אותרה במשך שנים רבות), ובכל זאת, משעה שהמערער הצביע על החיוב השגוי, נשאה המשיבה בעיקר הטרחה הכרוכה בזיהוין המדויק של הנסיבות הייחודית בהן מתרחשת התקלה, ובתיקונה. כן התייחס בית המשפט לעובדה שהמערער עמד על קיומו של הליך הוכחות מלא לאחר שהוגשה הודעת החדילה, אף שהתנגדותו להודעה זו נשענה על ספקולציות ותו לא. המערער הגיש ערעור ובו השיג הן על אישור הודעת החדילה והן על גובה הגמול ושכר הטרחה שנפסקו לטובתו. בערעור טען המערער, בין היתר, כי לא היה מקום לאשר את הודעת החדילה כל עוד לא פעלה המשיבה באופן אפקטיבי ליידע את הנישומים שהושפעו מהתקלה כי הם עשויים להיות זכאים להחזר. ביום 27.3.2025 נערך לפניי דיון קדם-ערעור ולאחריו הסכימו הצדדים, בהמלצתי, כי המערער יחזור בו מהערעור על אישור הודעת החדילה, והצדדים יותירו לשיקול דעת בית המשפט הגדלה מסוימת בגמול ובשכר הטרחה. בהתאם, הגישו הצדדים טיעונים במחלוקת שנותרה להכרעה בהליך – גובה הגמול ושכר הטרחה להם זכאים המערער ובא-הכוח המייצג. המערער מטעים כי הגמול ושכר הטרחה הכוללים שנפסקו מהווים רק כ-3% מהסכום שגבתה המשיבה ביתר בשל התקלה בשנתיים שקדמו להגשת בקשת האישור (בצירוף הצמדה וריבית לפי חוק). שיעור נמוך זה, לדבריו, אינו משקף את מדיניות בתי המשפט בהליכים מקבילים, את הקושי באיתור התקלה אותה הצליח לזהות המערער, ואף לא את התועלת, במבט צופה פני עתיד של תיקון התקלה במערכות המשיבה. עוד מדגיש המערער כי למרות טענותיו בנושא, וחרף המלצות בית המשפט קמא, לא פעלה המשיבה ליידוע אפקטיבי של הנישומים בדבר זכאותם להחזר, ומשכך ניתן לצפות שמרבית הסכומים שנגבו ביתר ייוותרו בידי המשיבה. לבסוף, חולק המערער על קביעת בית המשפט קמא לפיה המערער האריך את הדיון בבקשת האישור בכך שעמד על חקירת עדי המשיבה ביחס להודעת החדילה. לדברי המערער, הצורך בחקירת עדים נבע מהתנהלות המשיבה ומחוסר הבהירות של טיעוניה. המשיבה סומכת את ידיה על הכרעת בית המשפט קמא באשר לגובה הגמול ושכר טרחה. המשיבה מדגישה כי, ככלל, בהליכים בהם הוגשה הודעת חדילה לא נפסקים גמול ושכר טרחה לפי "שיטת האחוזים", בפרט כאשר ההליך עוסק בסכומי גביית יתר גדולים. המשיבה דוחה את הטענה לפיה היא אינה פועלת ליידע את הנישומים באשר ליתרת הזכות שנצברה להם. היא מציינת כי המערער חזר בו מהטענות בעניין שהעלה בערעור (ולפיהן בהיעדר יידוע אפקטיבי הודעת החדילה נעדרת תוקף). המשיבה מוסיפה כי למערער עמדה, אמנם, הזכות לחקור את עדיה באשר להודעת החדילה, אך משעה שעשה כן והתברר כי לא היה בכך צורך ממשי – יש לשקול את תרומתו להתמשכות ההליך בעת פסיקת גמול ושכר טרחה. בתגובה לטענות המשיבה מציין המערער כי במקרים חמורים פחות בחרו רשויות שמסרו הודעות חדילה להשיב את הכספים לנישומים, ואילו, בענייננו, חרף החומרה הרבה בהתנהלותה של המשיבה – מרבית הסכום שנגבה שלא כדין צפוי להישאר בידיה. עוד טוען המערער כי התקלה קיימת במערכות המשיבה עשרות שנים, לפחות מאז שנת 1995, וכי בשל כך כל שנה גובה המשיבה שלא כדין כ-7-6 מיליון ש"ח. המערער מוסיף כי לא היה פסול בכך שעמד על חקירת עדי המשיבה, וכי למעשה, גם בית המשפט קמא שאל את העדים שאלות רבות, בניסיון לברר את עמדת המשיבה ולהביא את הצדדים להסכמות על אופן יידוע הנישומים באשר לתקלה. כידוע, בהליך שבו נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית לאחר שהוגשה הודעת חדילה רשאי בית המשפט לפסוק גמול ושכר טרחה למבקש המייצג ולבא-הכוח המייצג (סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק)), ובעשותו כן הוא יפעל לפי השיקולים שנקבעו בסעיף 23-22 לחוק, תוך התאמתם להקשר בו עסקינן (להרחבה באשר ליישומם של שיקולים אלה במקרים בהם התובענה הייצוגית מתקבלת, ראו: ע"א 234/24 עמית פולק מטלון ושות' עורכי דין נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (1.10.2024); רע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז נ' שוורצמן (17.3.2024) (להלן: עניין סופרגז)). הפסיקה נתנה סימנים בשיקולים אלה, וחילקה אותם לשלוש קבוצות: שיקולי תפוקה; שיקולי תשומה; ושיקולי מדיניות ציבורית (ראו: ע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח ראבי ז"ל, פסקה 62 (4.12.2011); רע"א 1394/24 אופטיקה הלפרין בע"מ נ' זיס, פסקה 24 (24.4.2025) (להלן: עניין אופטיקה הלפרין). ליישום שיקולים אלה בהליך שהסתיים באישור הודעת חדילה, ראו: עע"מ 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, פסקה 32 (25.12.2012)). יישום שיקולים אלה על המקרה דנן מצדיק הגדלה מסוימת בגמול ובשכר הטרחה שנפסק למערער ולבא-הכוח המייצג. הטעם המרכזי להגדלת הגמול ושכר הטרחה מצוי במישור שיקולי התפוקה ושיקולי מדיניות ציבורית. הגשת בקשת האישור הביאה לאיתור התקלה ולתיקונה, באופן המונע גביית יתר בסכומים לא-מבוטלים (כ-7-6 מיליון ש"ח לערך) מדי שנה. התועלת כלפי העתיד שהניבה בקשת האישור היא משמעותית במיוחד בהליך דנן, כיוון שייתכן (ואף סביר להניח) כי אלמלא היה המערער מגלה את התקלה, היה חולף זמן לא מבוטל עד שהמשיבה או נישום אחר היו מגלים את התקלה ומביאים לתיקונה (וזאת מכיוון שנדרשה מומחיות על מנת לאתר את התקלה (ראו פסקה 8 להלן)). כפי שציין בית המשפט קמא, יש לזקוף לזכותו של המערער גם את העובדה שבעקבות הגשת בקשת האישור, טייבה המשיבה את האופן בו היא מציגה לנישומים מידע הנוגע לקנסות שהוטלו עליהם (פסקה 57(א) לפסק הדין קמא, וראו: סיכומי המשיבה בהליך קמא מיום 23.2.2024, עמ' 1). הערה: הדברים שלעיל נאמרים מבלי להכריע בשאלה העקרונית בדבר יישום "שיטת האחוזים" במקרים בהם אושרה הודעת חדילה, סוגיה הנדונה בעע"מ 4965/23 עיריית לוד נ' בילצקי, וזאת בשים לב לעובדה שפסק הדין של בית המשפט המחוזי לא התבסס מלכתחילה על שיטה זו בפסיקת גמול ושכ"ט בהליך דנן (ראו סעיף 62 לפסק הדין קמא), ולכך שאין חולק כי ניתן להתחשב, במסגרת "השיטה הגלובלית" לפסיקת גמול ושכ"ט, גם בהיקף המוערך של גביית היתר העתידית שנמנעה בשל הגשת בקשת האישור. גם שיקולים במישור התשומה מצדיקים, בענייננו, פסיקת גמול ושכר טרחה בשיעור ניכר, וודאי שאינם תומכים בהפחתת הסכומים שייפסקו. המערער איתר תקלה שלא אותרה בידי אחר, והוא הביא את המשיבה לתקן תקלה זו. אף אם תיקון התקלה בפועל נעשה בידי המשיבה – נראה כי נדרשה מומחיות מיוחדת על מנת לזהות את התקלה ולהצביע עליה. ולראיה – איש מהנישומים האחרים שנפגעו מהתקלה לאורך השנים לא הפנה את תשומת ליבה של המשיבה לתקלה (ולמצער, לא עשה זאת באופן שהשיג את התועלת הציבורית שבתיקון התקלה). אף אם לא נקבל את טענת המערער כי התקלה החלה, לכל המאוחר, בשנת 1995, יש יסוד להניח כי חלף זמן רב מאז אירעה התקלה לראשונה ועד שהיא זוהתה (שהרי, אם התקלה הייתה מתרחשת עקב שינוי במערכות המשיבה שנעשה בעבר הקרוב – הגורמים המוסמכים במשיבה היו יכולים להצביע על אותו שינוי, ולהסביר מדוע נגרמה התקלה, אך הם לא עשו כן (פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 29.11.2023, עמ' 28)). אמנם, עמידתו של המערער על דיון בבקשת האישור, חלף הסכמה להודעת החדילה, האריכה את הדיון, ומשעה שנמצא כי אין יסוד לטענותיו, ברי כי אין לזקוף זאת לזכותו – אך איננו סבורים שיש לזקוף את זהירותו לחובתו, ובוודאי שלא במידה המצדיקה הפחתה ניכרת בגמול ושכר הטרחה שראוי לפסוק לו בהתאם לשיקולי תפוקה ומדיניות ציבורית. נוכח האמור לעיל, סברנו כי יש מקום להגדלה מסוימת בגמול ובשכר הטרחה שפסק בית המשפט קמא. לפיכך, חלף סכום כולל של 480,000 ש"ח (בתוספת מע"מ) יפסק לטובת מגישי בקשת האישור הסכום כולל של 900,000 ש"ח (בתוספת מע"מ). על מנת לשמור על יחס דומה של גמול ושכר טרחה לזה שפסק בית המשפט קמא (ובהיעדר בקשה לסטות מיחס זה בטיעוני המערער. ראו: עניין סופרגז, בפסקה 50; עניין אופטיקה הלפרין, בפסקה 25), הגמול שייפסק למערער יהיה 150,000 ש"ח למערער (בתוספת מע"מ) ושכר טרחה שייפסק לבא-הכוח המייצג יועמד על 750,000 ש"ח (בתוספת מע"מ). סוף דבר: הערעור בסוגית הגמול ושכר הטרחה מתקבל, כאמור בפסקה 9 לעיל. בהסכמת המערער, נדחה הערעור ביתר הסוגיות שהועלו בו. אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, ‏כ"ו בטבת התשפ"ו (‏15.1.2026). עופר גרוסקופף שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת