אחמד הנבוזי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4119/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4119/14 ע"פ 4188/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט א' שהם המערער בע"פ 4119/14 והמשיב בע"פ 4188/14: אחמד הנבוזי נ ג ד המשיבה בע"פ 4119/14 והמערערת בע"פ 4188/14: מדינת ישראל ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 30.4.2014, בת"פ 37701-05-13, שניתן על-ידי כב' השופט א' טובי תאריך הישיבה: ט"ו באלול התשע"ד (10.9.2014) בשם המערער בע"פ 4119/14 והמשיב בע"פ 4188/14: עו"ד זיו גלעד; עו"ד רינת גלעד-פרל בשם המשיבה בע"פ 4119/14 והמערערת בע"פ 4188/14: עו"ד סיון רוסו בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שניתן ביום 30.4.2014, בת"פ 37701-05-13, על-ידי כב' השופט א' טובי. 2. המערער והמשיב בערעור המדינה (להלן: המערער) הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, כמפורט להלן: עבירות בנשק, לפי סעיף 144(א) רישא וסעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1) וסעיף 333 לחוק העונשין (שתי עבירות); ויריות באזור מגורים, לפי סעיף 340א' לחוק העונשין. 3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער עונשים אלה: 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל שמניינם מיום מעצרו, 4.5.2013; 18 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, בתוך 3 שנים ממועד שחרורו מהמאסר, כל עבירת נשק או חבלה חמורה בנסיבות מחמירות; כמו כן, חויב המערער בתשלום פיצויים בסכום כולל של 14,000 ₪ לשלושה מתלוננים. המערער והמדינה אינם משלימים עם גזר דינו של בית משפט קמא, ומכאן הערעורים שלפנינו. עובדות כתב האישום המתוקן 4. בכתב האישום מסופר, כי בתקופה שקדמה ליום 13.4.2013, התגלע סכסוך קשה בין בני משפחתו של המערער לבין בני משפחת כיאל, ועוד נמסר כי בני שתי המשפחות מתגוררים בישוב ג'דידה-מכר. המערער עצמו היה מסוכסך, במועד הרלוונטי לכתב האישום, עם רשאד כיאל (להלן: רשאד). ביום 13.4.2013 בסמוך לשעה 19:30, הגיעו רשאד ואביו באסם כיאל (להלן: באסם), ברכב מסוג הונדה, לצומת בכפר ג'דידה-מכר, ונפגשו עם המערער ודודו, עלא בוקאעי (להלן: עלא), לאחר שהתקיימה שיחת טלפון שבמסגרתה תואם המפגש המתואר לעיל. במהלך המפגש בצומת, התפתחו חילופי דברים בין רשאד לבין המערער, ונטען בכתב האישום כי תוך כדי כך, שלף המערער אקדח טעון "אותו החזיק, נשא והוביל בלא רשות על פי דין להחזקתו". כמתואר בכתב האישום, המערער החל לרוץ במעלה הרחוב לכיוון אטליז המצוי בקרבת הצומת, ובעוד באסם ורשאד רצים אחריו, הוא ירה מנשקו מספר יריות באוויר. עם הגעתו של המערער לאזור האטליז, הגיעו למקום ברכב שלושה בחורים, עומר כיאל (להלן: עומר); מוחמד כיאל; וכארם מועטי (להלן: כארם). השלושה יצאו מהרכב והתקרבו לעבר המערער "כאשר עומר מחזיק בידו חפץ הנחזה להראות כאקדח, הניף אותו באוויר וברח". בהמשך כתב האישום נטען, כי המערער "ירה לעבר כארם ועומר שניצבו במרחק מטרים אחדים" ממנו, מספר יריות, וקליע אחד פגע ברגלו של כארם וגרם לו לחבלה חמורה. קליע אחר, מהירי שביצע המערער, פגע באשה בשם מרים ובמוחמד כיאל (ככל הנראה אין מדובר באחד מהשלושה שיצאו מהרכב – א.ש.), אשר שהו באותה עת בביתם, כשדלת הבית היתה פתוחה. הקליע חדר לגופה של מרים, יצא מהגוף ופגע בידו של מוחמד. לאחר הירי, נמלט המערער מזירת האירוע ובידיו הנשק. כתוצאה מהירי שבוצע על-ידי המערער נגרמו חבלות חמורות כמפורט להלן: א. כארם נפגע מירי בברך שמאל, הוא הובהל לבית החולים, שם אובחן שבר מרוסק בחלק התחתון של הפיקה, וכן שבר בסחוס בכף רגלו. כארם נותח ואושפז במחלקה האורטופדית במשך כעשרה ימים. ב. מרים נפצעה בבטנה כתוצאה מחדירת קליע שחדר לבטן הימנית-אמצעית ויצא באזור הגב הימני, עם פגיעה בכליה הימנית, בכבד, וגרימת שבר באחת החוליות. מרים הובהלה לבית החולים ואושפזה במחלקה הכירורגית למשך כשלושה שבועות. ג. מוחמד כיאל נפצע כתוצאה מפגיעת קליע באמה השמאלית. הוא נותח בבית החולים לשם הוצאת קליע ממרפק שמאל, ואושפז במחלקה האורטופדית למשך יומיים. גזר דינו של בית משפט קמא 5. בפתח גזר דינו עמד בית משפט קמא על עיקרי תסקיר מבחן שהוגש בעניינו של המערער. המדובר בצעיר כבן 20, רווק, אשר עד למעצרו בפרשה זו הוא התגורר בבית המשפחה בכפר ג'דידה-מכר. המערער השלים תשע שנות לימוד והשתלב בעסקים משפחתיים אותם ניהל אחיו, אשר נרצח לפני כשנה וחצי, "ככל הנראה על ידי בני משפחה מהכפר עמה מסוכסכת משפחת [המערער]". לאחר הרצחו של האח, נסגר העסק אותו ניהל והמערער החל להתבודד בבית והתקשה לחזור לתפקוד תקין, בעקבות המשבר שפקד את המשפחה, ובשל החשש מהתלקחות נוספת עם בני המשפחה היריבה. התרשמות קצינת המבחן היא כי מדובר בצעיר רגיש ופגיע, המתמודד עם תחושות של ייאוש וממוקד בהשלכות האירועים הטרגיים עליו ועל בני משפחתו. המערער מקבל אחריות חלקית על ביצוע העבירה, ולדבריו הוא נאלץ להסתובב עם נשק על מנת להגן על עצמו, בשל תחושת העדר בטחון והאכזבה מהתנהלות המשטרה בחקירת רצח אחיו. בשל קשייו של המערער להתבונן באחריותו האישית למעשים, ומשום שלא מתנהל תהליך של גישור בין המשפחות היריבות, הוערכה רמת הסיכון להישנות מעשים דומים מצידו של המערער – כגבוהה. הוטעם, כי ללא תהליך "של איחוי פצעים וגישור", יתקשה המערער למקד את כוחותיו בתהליך של שיקום אישי. יצוין, כי המערער עצמו לא ביטא נזקקות להשתלבות בתהליך טיפולי, למרות שלהערכת שירות המבחן "טיפול מעין זה הוא נחוץ". לפיכך, העריך שירות המבחן כי בנסיבות הקיימות יתקשה המערער להפיק תועלת מקשר טיפולי, ועל כן נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית. 6. בהמשך, סקר בית משפט קמא תסקיר נפגע עבירה שהוגש בעניינו של כארם. לדבריו, ביום האירוע הוא הגיע למקום עם שני חבריו באקראי, וכאשר הם ירדו מהרכב החלו יריות לעברם "ללא כל אזהרה או התרחשות מוקדמת". הוא המשיך לעמוד ברחוב עד שנפגע, ולטענתו הוא לא חשב לברוח משום שלא העלה על דעתו כי הירי מכוון אליו. בעקבות פציעתו הקשה הוא נותח ואושפז, וגם בחלוף כשנה מאז האירוע הוא עדיין מוגבל ברגלו וסובל מכאבים קשים הפוקדים אותו. כארם הפסיק לעבוד ולעסוק בספורט, הוא סובל מפגיעה בדימויו הגברי, וכעולה מהמסמכים הרפואיים הוא יזדקק להליך שיקומי "ארוך טווח ורב תחומי". 7. במסגרת ראיותיה לעונש, הציגה המאשימה כתב אישום נוסף שהוגש נגד המערער בבית משפט השלום לנוער בחיפה שעניינו הכנת ששה בקבוקי תבערה. נעדכן, כבר עתה, כי בקבוקי התבערה נתפסו ברשותו של המערער ביום 27.12.2011, מספר חודשים לפני שנרצח אחיו, כאשר טענתו של המערער היתה כי בקבוקי התבערה הוכנו על-ידו בשל החשש מהמשפחה היריבה והנסיונות שנעשו לרצוח את אחיו. המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, ונדון, ביום 31.3.2014, לחמישה חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 27.12.2011 ועד ליום 14.2.2012. בנוסף, הורשע המערער בבית משפט השלום בעכו בעבירות של החזקת תחמושת, לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין, והחזקת נכס חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין, בגין החזקת כדור 9 מ"מ ומעיל השייך למשטרת ישראל. ביום 6.4.2014, נגזר דינו של המערער לשני חודשי מאסר על תנאי; להתחייבות להימנע מעבירה; ולקנס בשיעור של 1,000 ₪. בנוסף, הציגה המאשימה תצלומי כתובת קעקע שהיו על זרועו של המערער שבה נאמר: "אנקום בשבילך אפילו אם זה יעלה לי במוות גסוב (שם האח – א.ש.) אתה בלב". 8. מטעם ההגנה העידו הוריו של המערער אשר מסרו כי מאז רצח בנם, המשפחה חיה בפחד מתמיד. הם נתונים לאיומים חוזרים ונשנים מצד המשפחה היריבה ואינם מעיזים לצאת לכפר. המערער עצמו היה קשור מאוד לאחיו והוא שימש לו כדמות אב, אח וחבר. ביחס לסיכויי הסולחה, נמסר על-ידי ההורים כי ידם מושטת לסולחה, אך לא היה מענה מהצד השני. האב הוסיף עוד, כי גם כאשר המערער שוהה במעצר, ממשיכים לאיים עליו כי יירצח כפי שנרצח בנו. 9. בית משפט קמא ציין, כי העבירות בהן הורשע המערער הינן חמורות, שכן הן פוגעות בערך הנעלה ביותר של קדושת חיי אדם ושלמות גופו. הירי שבוצע על-ידי המערער גרם בפועל לחבלות חמורות לאזרחים תמימים, שכלל לא היו מעורבים בסכסוך בין המשפחות, כאשר אותו ירי נעשה באמצעות אקדח שהוחזק על-ידי המערער שלא כדין. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, קבע בית משפט קמא כי אין להתעלם מהרקע האופף את מעשיו של המערער. ביום 12.9.2012, כשבעה חודשים עובר לאירוע מושא הערעור, נרצח אחיו הבכור, ואין חולק כי הנאשמים העיקריים הם בני משפחת כיאל שנגדם הוגש כתב אישום. המערער תיאר את תחושת חוסר הבטחון וחששו לפגיעה אפשרית בחייו. עוד צוין, כי חודשים ספורים לפני הרצח נעשה ניסיון קודם לרצוח את האח, כאשר נורו לעברו 21 קליעים בהיותו במרכז הכפר. בנוסף, ציין בית משפט קמא כי המערער הגיע, אמנם, לזירת האירוע כשהוא מצויד באקדח טעון, אך הוא עצמו ברח בריצה מהמקום, כאשר בסאם ורשאד דולקים אחריו, ובשלב זה הוא ירה מספר יריות באוויר. לגישת בית משפט קמא, הירי באוויר מתיישב עם טענתו של המערער כי הוא "חש מאוים וכי פעל מתוך פחד וחשש לחייו". בהמשך, נעצר לידו רכב ומתוכו יצאו שלושה בחורים, כאשר אחד מהם, עומר כיאל, מחזיק בידו חפץ הנחזה להיות אקדח. בית משפט קמא ציין, בהקשר זה, כי "נקל לשער כי בשלב זה, כשהוא רואה אל מול עיניו חפץ הנחזה כאקדח, ולאור תחושת הנרדפות והאיום שחש, אחזו [במערער] פחד ובהלה". בית משפט קמא הוסיף, כי נסיבות אלה הקשורות לביצוע הירי מצידו של המערער "צריכות להילקח בחשבון בעת קביעת מתחם העונש ההולם". לאחר זאת, קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע המערער נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר. 10. במסגרת קביעת עונשו של המערער בתוך המתחם, נתן דעתו בית משפט קמא לגילו הצעיר של המערער; להודאתו באשמה; להבעת חרטתו על המעשים; וצערו של המערער על הפגיעה בחפים מפשע. בית המשפט ציין, בהקשר זה, כי "דבריו כנים וחרטתו אמיתית". כמו כן, התחשב בית משפט קמא בנסיבות חייו הקשות של המערער, שהיתה להן השפעה על ביצוע העבירה. בית המשפט הבהיר כי, ככל הנראה, הרקע לרצח אחיו של המערער היה רצח קודם של ילד ממשפחת כיאל, שבו נחשדו גורמים ממשפחת המערער. בית המשפט הוסיף, כי מדובר במעגל דמים שבו משלמים מחיר כבד גם אנשים שאינם מעורבים ישירות בסכסוך, ואפשר שגם אינם מודעים למקורותיו. בית המשפט הביע את תקוותו כי יושג הסדר שישים קץ להרג ההדדי, שבלעדיו "ימשיכו בני שתי המשפחות לחיות בצל הפחד והאימה". לאחר בחינת כלל הנסיבות, החליט בית משפט קמא לגזור על המערער 36 חודשי מאסר שמניינם מיום מעצרו 4.5.2013. בית המשפט הוסיף, כי הוא אינו מוצא לנכון להורות על הצטברות העונש שהוטל על ידי בית המשפט לנוער (חמישה חודשי מאסר, בניכוי ימי המעצר מיום 27.12.2011 ועד 14.2.2012) לעונש שנגזר על ידו בתיק זה. כמו כן, נגזרו על המערער עונשים נוספים כמפורט בפסקה 3 לעיל. הערעורים על מידת העונש 11. בהודעת הערעור מטעם המערער נטען כי, בשים לב לנסיבות המיוחדות המאפיינות תיק זה, היה על בית משפט קמא להשית על המערער עונש המצוי בתחתית המתחם שנקבע על-ידו, היינו 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. עוד נטען, כי מדובר באירוע מתגלגל שהמערער לא רצה בהסלמתו, והירי בוצע על ידו רק כאשר הוא חש סכנה קיומית לחייו. המערער הוסיף וטען, כי למעשה לא קדם תכנון, והמערער לא התכוון לנקום את מותו של אחיו, שאחרת הוא היה יורה לעבר רשאד כבר בעת המפגש הראשוני, ולא היה מסתפק בירי באוויר, לאחר שבני משפחת כיאל רדפו אחריו. בדיון בערעור טענה עו"ד גלעד-פרל, באת כוחו של המערער, כי השלב השני של האירוע החל לאחר שהגיע למקום רכב שהוזעק, כל הנראה, על-ידי בני משפחת כיאל, ומתוכו יצאו שלושה בחורים שאחד מהם החזיק בחפץ דמוי אקדח והניף אותו באוויר. המערער ירה רק לאחר שחש בסכנת חיים, מבלי שהיתה לו שהות לחשוב על מעשיו. בנסיבות אלה יש מקום, כך נטען, להקל בעונשו של המערער ולהעמידו בתחתית מתחם הענישה שנקבע על-ידי בית משפט קמא. 12. המדינה, באמצעות באת כוחה עו"ד סיון רוסו, מבקשת מנגד להחמיר בעונשו של המערער. נטען, כי לא ניתן משקל ראוי לעובדה כי המערער הצטייד בנשק חם ועשה בו שימוש, תוך נטילת החוק לידיו ופגיעה קשה בחפים מפשע. לגישת המדינה, מתחם הענישה שנקבע על-ידי בית משפט קמא אינו מבטא כראוי את נסיבותיו החמורות של האירוע ואת מדיניות הענישה הנהוגה והראויה במקרים דומים. נשיאה והובלה של אקדח טעון שהוחזק שלא כדין "אל עימות הצפוי להיות אלים", מציבות את המעשה ברף חומרה גבוה ביותר, דבר המחייב השתת עונש מאסר ממושך. עוד נטען, כי הרשעותיו הקודמות של המערער מלמדות "על אי המורא שלו מפני החוק וזלזולו הרב בערך חיי אדם". המדינה הוסיפה וטענה, כי תסקיר המבחן בעניינו של המערער אינו מלמד על קיומו של פוטנציאל שיקומי, כאשר רמת הסיכון להישנות מעשים דומים היא גבוהה. עו"ד רוסו טענה בנוסף, במסגרת הדיון בערעור, כי המערער הוא שיזם את המפגש עם בני המשפחה היריבה והגיע אליו כשהוא מצויד בנשק חם. יש בסיס להנחה, בנסיבות אלה, כי במערער קינן הרצון לנקום את מות אחיו, כפי שעולה מהקעקוע שחרט על זרועו. עו"ד רוסו הוסיפה וטענה, כי עבירת הנשק כשלעצמה היא חמורה דיה כדי להוביל לענישה מחמירה יותר, ולכך יש להוסיף את הירי ואת הפגיעה בחפים מפשע. עוד נטען, כי האקדח בו ירה המערער לא הוסגר למשטרה, דבר שאינו מתיישב עם הטענה כי המערער הוא אדם נורמטיבי. לפיכך, התבקשנו לשנות לחומרה את מתחם הענישה שנקבע על-ידי בית משפט קמא ולהחמיר באורח משמעותי בעונשו של המערער. דיון והכרעה 13. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים ונתנו דעתנו לנסיבות המיוחדות בתיק זה, הגענו למסקנה כי יש לדחות את שני הערעורים ולהותיר את גזר דינו של בית משפט קמא על כנו. אכן, העבירות בהן הורשע המערער הינן חמורות ביותר, ויש בהן פוטנציאל, שמומש במקרה דנן, לסיכון חיי אדם. על מדיניות הענישה בעבירות של שימוש בנשק לצורך ירי באזור מגורים, לרבות במקרים שבהם לא נגרם נזק, עמד חברי השופט צ' זילברטל בע"פ 6989/13 פרח נ' מדינת ישראל (25.2.2014): "בית משפט זה חזר לא אחת על הסכנה הרבה הטמונה בעבירות נשק 'בעיקר בשל כך שעבירות מסוג זה מקימות פוטנציאל להסלמה עבריינית ויוצרות סיכון ממשי וחמור לשלום הציבור וביטחונו'... בהתאם, מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות אלה היא מדיניות של ענישה מחמירה המחייבת בדרך כלל הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל גם על מי שזו הרשעתו הראשונה... בענייננו, המעשים שבהם הורשע המערער חמורים. המערער עשה שימוש באקדח, אותו החזיק שלא כדין, בלב שכונות מגורים ולאחר שאיים על המתלונן. אמנם באירוע הירי לא נגרם נזק אך אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשה, שכן החומרה שבעבירות הנשק מתבטאת גם במה שעלול היה להתרחש" (שם, בפסקה 13). דברים אלה יפים מקל וחומר בענייננו, כאשר במקרה דנן נגרם נזק חמור לשלושה אנשים שנפגעו מהירי שנעשה על-ידי המערער, כאשר שניים מהם היו בלתי מעורבים לחלוטין בסכסוך. במקרים מעין אלה נקבעה רמת ענישה מחמירה, השמה את הדגש על היבטי ההתרעה והגמול. כך, למשל, בע"פ 8956/10 תשובה נ' מדינת ישראל (15.7.2012), אושר עונש של 5 שנות מאסר בגין ירי של 5 כדורים לעבר מתלונן, בעקבות סכסוך כספי עמו, כאשר מספר קליעים פגעו ברכבו של המתלונן ובדלת של בית סמוך (וראו גם, ע"פ 2044/13 בן שטרית נ' מדינת ישראל (19.2.2014); ע"פ 116/13 ועקנין נ' מדינת ישראל (31.7.2013); ע"פ 2057/12 תבל נ' מדינת ישראל (4.6.2012)). על יסוד מדיניות ענישה זו, ברי כי אין מקום לקבל את ערעורו של המערער ולהקל בעונשו, בהיותנו סבורים כי אין בעונש זה כל חומרה מיוחדת, בשים לב לאופי המעשים ולתוצאותיהם החמורות. 14. אשר לערעור המדינה, התלבטנו לא מעט בשאלה אם אין מקום להחמיר בעונשו של המערער. ואולם, לאחר בחינת כלל הנסיבות, הגענו למסקנה כי גם אם העונש נוטה לקולה אין מקום להתערב בו, משום שאין מדובר, בנסיבות המיוחדות של המקרה, בסטייה קיצונית מרמת הענישה הראויה במקרים דומים (ראו, בהקשר זה, ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 9074/12 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (13.6.2013)). אין חולק כי המערער הגיע למפגש עם רשאד כשהוא מצויד באקדח טעון, אך מכתב האישום המתוקן עולה כי הוא לא עשה שימוש באקדח, ורק לאחר שרשאד ואביו רדפו אחריו הוא ירה מספר יריות באוויר. השלב השני באירוע התרחש לאחר ששניים מבני משפחת כיאל יצאו מרכב, כאשר אחד מהם (עומר כיאל) אוחז בידיו חפץ הנחזה להיות אקדח ומניף אותו באוויר. למותר הוא לציין, כי מבחינתו של המערער מדובר באקדח לכל דבר ועניין, והדעת נותנת כי הוא חש עצמו מאוים, בנסיבות אלה. אכן, נאמר בכתב האישום כי עומר ברח לאחר שהניף את החפץ שנחזה להיות כאקדח, אך בסעיף 6 לכתב האישום הובהר כי המערער "ירה לעבר כארם ועומר שניצבו במרחק של מטרים אחדים [מהמערער]". מכאן עולה, כי האיום לא הוסר כליל מבחינתו של המערער, ועל רקע זה ניתן להבין, גם אם לא לקבל או להצדיק, את החלטתו לעשות שימוש באקדחו, דבר שגרם, למרבה הצער, לשלושה נפגעים. כפי שציין בצדק בית משפט קמא, לא ניתן להתעלם מהרקע ומהאירועים הקודמים שהתרחשו, במסגרת סכסוך הדמים בין בני משפחת המערער לבני משפחת כיאל, ובראשם הרצחו של אחי המערער. רצח אחיו של המערער יצר משבר קשה במשפחתו, והמערער חש עצמו נרדף ומאוים על-ידי בני המשפחה היריבה. בנסיבות אלה, סברנו כי העונש שנגזר על המערער משקף איזון סביר בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, ולפיכך החלטנו לדחות את שני הערעורים. לסיום, הננו מבקשים לצרף את תקוותנו, בהמשך לדברי בית משפט קמא, לכך שתמצא הדרך לפתור בדרכי שלום את הסכסוך הנורא בין שתי המשפחות, סכסוך אשר גבה חיי אדם ונפגעים רבים, על מנת שמעגל הדמים יסתיים מבלי שהמשפחות היריבות יאבדו את יקיריהם. ניתן היום, כ"ו באלול התשע"ד (‏21.9.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14041190_I02.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il