סרגיי ארונבייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4119/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4119/05 ע"פ 4870/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער בע"פ 4119/05: סרגיי ארונבייב המערער בע"פ 4870/05: מיכאל ארונבייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 11.4.05 בת.פ.8157/04 שניתן על-ידי כבוד השופט ח' עמר תאריך הישיבה: כ"ז באב התשס"ה (1.9.05) בשם המערער בע"פ 4119/05: עו"ד אלי כץ בשם המערער בע"פ 4870/05: עו"ד מיכל בכר בשם המשיבה: עו"ד ענת חולתא בשם שירות המבחן: גב' אדווה פרויד פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. בפנינו ערעוריהם של סרגיי ארונבייב ומיכאל ארונבייב, שהורשעו, לאחר שהודו בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של גניבת רכב, סיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והסתייעות ברכב לביצוע פשע. כל אחד מן המערערים משיג על העונש שהושת עליו בבית המשפט המחוזי. על סרגיי הוטל עונש של 14 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר בית המשפט הוסיף והפעיל עונש של מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו, לתקופה של 12 חודשים - 4 מתוכם באופן מצטבר. בית המשפט גזר על סרגיי גם עונש של מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים. על מיכאל נגזר עונש של 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. נדון בשני הערעורים גם יחד. 2. בית המשפט קמא תיאר את עובדות כתב האישום המתוקן, שבו הורשעו המערערים, יחד עם אחר (אנדריי שמו). בתמצית, השלושה נדברו לגנוב מיניבוס על-מנת להעבירו לשטחי הרשות הפלסטינית תמורת סכום כסף. אנדריי פרץ למיניבוס, אסף את המערערים והשלושה החלו בנסיעה מהירה, כאשר אנדריי הוא הנהג. הם מיאנו להיעתר לקריאת המשטרה לעצור, והתנהל אחריהם מרדף, אשר במסגרתו הסיט אנדריי, בסיועם של המערערים, את המיניבוס לכיוון רכב משטרה, על-מנת למנוע עקיפה. המיניבוס נסע אנה ואנה, כשהוא חוסם גם את נתיב הנסיעה הנגדי תוך סיכון כלי רכב, וחלף בצומת כשהאור ברמזור אדום. בשלב מסוים ירדו שני המערערים מהמיניבוס וניסו להימלט במנוסה רגלית. לבית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן ביחס למערערים. בית המשפט עמד על חומרתן הרבה של העבירות שבהן הורשעו המערערים, והנסיבות הקשות שבהן בוצעו. בית המשפט ציין כי מדובר ב"מכת אזור" ברחבי הנגב והדרום, לאמור: מרדפים מתבצעים מדי יום ביומו כמעט, על-ידי המשטרה, אחר צעירים פורעי חוק, המסכנים את המשתמשים האחרים בדרך ואת השוטרים. בית המשפט התחשב בכך שהדמות הדומיננטית באירוע היתה אותו אנדריי, שפרץ בפועל למיניבוס ונהג בו במהלך המרדף. עם זאת, הדגיש בית המשפט כי המערערים לא היו בחזקת "טרמפיסטים תמימים", אלא שותפים מלאים למזימת הגניבה ולהוצאתה אל הפועל. בית המשפט מצא אפוא כי הם אינם פטורים מאחריות למרדף ולסיכונים שהיו כרוכים בו – גם אם במידה פחותה יחסית לאותו אנדריי – וכי בנוסף לכך הם היו שותפים לגניבת האוטובוס בכוונה להעבירו לשטחי הרשות הפלסטינית תמורת בצע כסף – עבירה שהיא עצמה בגדר "מכת מדינה". בית המשפט ציין עוד כי לסרגיי עבר פלילי מכביד, שבגינו הוא אף ריצה מאסר בפועל. את העבירות נשוא ענייננו ביצע כשמעל ראשו מרחף מאסר מותנה בר-הפעלה. מאידך גיסא, הביא בית המשפט בחשבון העונש את "תחילת השינוי לטובה שחל בו", את הודאתו ואת נסיבותיו האישיות. אשר למיכאל – עברו הפלילי מכביד פחות, הוא לא ריצה מאסר בפועל ונסיבותיו האישיות – כך סבר בית המשפט קמא – צריכות גם הן לבוא בחשבון העונש. סוף דבר, בית המשפט המחוזי נמנע, לדבריו, מלמצות את הדין עם המערערים, וגזר עליהם את העונשים המפורטים לעיל, תוך שהוא דוחה את המלצת שירות המבחן להסתפק בעונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. 3. אקדים ואומר, כי העונשים שהוטלו על המערערים הם אמנם על הרף הנמוך, לאור החומרה הרבה הטמונה בעבירות שבהן הורשעו, ובמיוחד לאור הנסיבות הקשות, מהן עולה תמונה של מרדף "מן הסרטים" על-מנת למלט את עצמם ואת הרכב שגנבו בכדי להעבירו לשטחי הרשות תמורת כסף. המערערים היו שותפים לגניבת המיניבוס ואחר כך נטלו חלק – אמנם לא כנהגים אך כמסייעים – במרדף פרוע שסיכן את חייהם של נהגים, הולכי רגל ושוטרים. בית המשפט המחוזי בחן את תסקיר המבחן ואת המלצת שירות המבחן, נתן משקל לנסיבות המקלות שהמערערים טוענים להן, אך הביא בחשבון גם את הנסיבות המחמירות ובכלל זה העבר הפלילי ויתר השיקולים. בצדק קבע בית המשפט, לפי שיקול דעתו, כי אין מקום להסתפק בעונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות או בעונש של מאסר על-תנאי, ואין כל טעם המצדיק התערבות בגזר הדין. 4. ראוי להרחיב, עם זאת, בנקודה אחת: סרגיי טוען, כי המאסר שהיה תלוי ועומד נגדו לא היה בר הפעלה במקרה זה. טענה זו אין בה ממש. לבית המשפט קמא הוגש גזר הדין בתיק הקודם, שבו הוטל עליו המאסר המותנה. המערער מקשה וגורס כי היה צורך להגיש גם את הכרעת הדין באותו תיק, זאת לפי תקנה 4 לתקנות העונשין (מאסר על תנאי), התשמ"ה-1985. אלא שהמערער אינו מצביע על עיוות דין שנגרם לו. בגזר הדין הקודם נאמר כי סרגיי הורשע, לפי הודאתו, ב"4 אישומים [ה]נוגעים לענין ביום גניבת כלי רכב ואילו אישום חמישי מדבר על גניבת רכב בלא מעורבות בעליה", והוטל עליו, בין היתר, עונש של: מאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי שתוך 3 שנים בהתאם להוראת ס' 52(ג') לחוק העונשין לא יעבור הנאשם עבירה דומה לעבירות שהורשע בהם בפני. היום מונח בפנינו גם כתב האישום באותו תיק, ומסתבר כי המערער הורשע שם בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, מסירת הודעה כוזבת על עבירת פשע, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה, גניבה בידי עובד וקבלת רכב גנוב. העבירות מתייחסות, בעיקרן, לאישומים שונים, שבהם חברו סרגיי ואחרים להונות חברות ביטוח באמצעות העברת כלי רכב לשטחי האוטונומיה ומתן הודעה כוזבת בדבר גניבתם. במסגרת אותם מעשים הורשע כאמור סרגיי בעבירות של גניבה בידי עובד (והכוונה לגניבה של רכב) וקבלת רכב גנוב. כבר נפסק לא אחת כי המבחן להפעלת מאסר על-תנאי אינו פורמאלי כי אם מהותי (ע"פ 49/80 מסילתי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 808). אמנם, את התיבות "עבירה דומה" שנקט בהן בית המשפט בהטילו את המאסר המותנה יש לפרש כמתייחסות לאותה עבירה, אולם די בכך שהתקיימו, בהרשעה המאוחרת, יסודות עבירת התנאי, אף אם אין המדובר באותה עבירה ממש (רע"פ 5798/00 ריזי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 1). בענייננו, העבירה של גניבת רכב, שהמערער הורשע בה בתיק הנוכחי, כוללת, מבחינה מהותית, את יסודות עבירות התנאי, וברור שהמטרה העונשית העומדת מאחורי עבירות התנאי נועדה להרתיע גם מפני גניבת הרכב נשוא התיק הנוכחי (ראו ע"פ 1867/00 מדינת ישראל נ' גוטמן, פ"ד נד(3) 145). במילים אחרות, המערער "לא למד לקח, חזר לסורו, ובהתנהגותו הפלילית חזר ועבר את עבירת התנאי" (פרשת מסילתי הנ"ל). 5. גם הטענה בדבר חלוף הזמן שנקבע להפעלת המאסר המותנה דינה להידחות. בית המשפט הטיל את המאסר המותנה בתיק הקודם ביום 21.3.2001, וקבע כי תקופת התנאי היא "תוך 3 שנים בהתאם להוראת ס' 52(ג') לחוק העונשין". סעיף 52(ג) לחוק העונשין מורה כי "תקופת התנאי תתחיל ביום מתן גזר הדין ואם הנידון נושא אותו זמן עונש מאסר - ביום שחרורו מן המאסר". בשעה שהוטל המאסר המותנה שהה סרגיי במעצר, ומכל מקום בגזר הדין הוטל עליו, לצד המאסר המותנה, גם עונש של מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 24 חודשים. ההלכה היא, כי גם אם נאשם לא שהה במאסר בעת מתן גזר הדין, אולם גזר דינו כלל עונש מאסר על-תנאי לצד עונש של מאסר בפועל, הרי שעניינו ייכלל בגדר החריג, ותקופת התנאי תחל רק עם שחרורו ממאסרו (ע"פ 4180/92 מדינת ישראל נ' אליהו בן מרדכי נעים (לא פורסם)). על כן, נידון "הנושא אותו זמן עונש מאסר" הוא גם נאשם שהוטל עליו עונש מאסר (ע"פ 8329 7510/00 במנוקלר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4), 258). ברור, אפוא, שכאשר עבר סרגיי את העבירה נשוא התיק הנוכחי (ביום 26.6.2004), לא חלפה תקופת שלוש השנים. אין לקבל את טענת הסניגור כי "ניסוח גזר הדין בתיק הישן מותיר פתח למערער להבין ממנו כי התנאי חל מיום גזר הדין". הערעורים נדחים, אפוא. מיכאל יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 27.10.05 בשעה 10:00. ניתן היום, ג' בתשרי התשס"ו (6.10.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05041190_P03.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il