עומר נידאל נ. שיבלי פאדי

פסק-דין בתיק ע"א 4113/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4113/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: עומר נידאל נ ג ד המשיבים: 1. שיבלי פאדי 2. "סהר" חברה ישראלית לביטוח בע"מ ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.3.05 בת.א. 11020/97 שניתן על-ידי כבוד הושפט י' גריל תאריך הישיבה: י"ח בחשון התשס"ז (9.11.06) בשם המערער: עו"ד עבד אלכרים בדארנה; עו"ד אבו יונס מוחמד בשם המשיבים: עו"ד מיכל רוזנברג פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: ערעור זה מופנה כנגד פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' גריל) שעניינו גובה הפיצויים שעל המשיבים לשלם למערער בגין הנזקים שהוסבו לו בתאונת דרכים. נזקו של המערער, שהיה בזמן התאונה בן 22 שנים כמעט, מתבטא בין השאר בשיתוק חלקי של הגפיים. העידו בעניינו מומחים רפואיים, לרבות בתחום השיקום. בית המשפט המחוזי סקר באריכות את הראיות שהובאו ואת העדויות שנשמעו, ולאורן הסיק מסקנות לגבי שומת הנזק. היום, חולק המערער על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בשלושה עניינים: הפסד ההשתכרות, עזרת הזולת והיקף הניידות. לגבי הפסד ההשתכרות, קובל המערער על כך שבית המשפט המחוזי קבע את הפיצוי לפי השכר הממוצע במשק, בעוד שהמערער, כבר בתחילת דרכו המקצועית, השתכר סכומים המעידים על יכולת השתכרות גבוהה יותר. כמו-כן מלין המערער על כך שבית המשפט מצא שיש באפשרותו להשתכר, לאחר התאונה, סכום חודשי של 1,000 ש"ח. לא ראיתי עילה להתערב בנושאים אלה. הסתמכות על השכר הממוצע במשק בנסיבות כגון אלה שבפנינו אינה בחירה בלתי-סבירה (ראו והשוו למשל ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, תק-על 2005(3) 3932), וכך גם הסברה כי בנסיבות העניין ולפי התשתית שעמדה בפני בית המשפט, יש לראות במערער, חרף פגיעותיו המוכחות, כמי שיוכל, במהלך חייו, להשתכר סכומים מסוימים ולוּ נמוכים. אשר לפיצוי בגין עזרת צד ג': בית המשפט המחוזי קבע כי המערער אכן נזקק לעזרה, וזו ניתנת לו בעיקר על-ידי רעייתו וקרובים נוספים. בית המשפט תיאר את העדויות מטעם התביעה בהקשר זה – שהיו, לטעמו, מופרזות – וכן את קביעותיה של המומחית בתחום השיקום, שדיברה, בין היתר, על סיוע בתפקוד אישי של שעה עד שעה ומחצה במשך היום. בית המשפט הדגיש בהקשר זה כי העזרה מתפזרת על פני שעות היום. בית המשפט העריך את הסיוע בעבר בסכום של 250,000 ש"ח, ואת הפיצוי לעתיד חישב לפי סכום של 4,000 ש"ח לחודש. המערער סבור כי הסכום שנפסק נמוך מן הראוי ומן המקובל. לדעתו, בית המשפט התעלם מהצורך בעזרה נוספת במשק הבית, עליה עמדה המומחית. לא ראינו לקבל טענות אלה. יתכן שהסכום שנפסק בראש נזק זה נוטה לצד הנמוך, אולם לא במידה המקימה עילה להתערבות. אכן, לערכאה המבררת נתון שיקול דעת רחב בכגון דא ואין מקום לכך שבית המשפט של ערעור יאמוד מחדש את הפיצוי שנפסק אלא אם נתגלו בפסק-הדין טעות בולטת או סטייה ממתחם הסבירות. לא מצאנו שכך הוא במקרה זה. הדברים יפים גם לגבי הסכום שפסק בית המשפט בראש הנזק של ניידות. מסקנות אלה מקבלות משנה תוקף לאור בחינת הפיצוי הכולל שנפסק, שאינו חורג מן הסביר בנסיבות העניין. על כן, הערעור נדחה. עם זאת, בנסיבות העניין, ראינו לנכון להורות שכל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה. המשנה-לנשיאה השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, ג' בשבט התשס"ז (22.1.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05041130_P04.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il