התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. היועץ המשפטי לממשלה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4112/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר העותרת: התנועה למען איכות השלטון בישראל נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. ראש הממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד ד"ר אליעד שרגא; עו"ד תומר נאור; עו"ד זהר אלטמן רפאל בשם המשיבים 1-2: עו"ד יעל מורג יקו-אל; עו"ד יונתן ברמן בשם המשיב 3: עו"ד מיכאל ראבילו פסק-דין השופט י' אלרון: 1. בעתירה שלפנינו נתבקש צו על תנאי המורה למשיב 1, היועץ המשפטי לממשלה, לנמק מדוע לא יפרסם ברבים את חוות דעתו והמלצותיו של המשיב 2, פרקליט המדינה, בעניין העמדתו לדין בכפוף לשימוע של המשיב 3, ראש ממשלת ישראל, בתיקי החקירה "תיק 1000" ו-"תיק 2000". כמו כן נתבקש צו על תנאי המורה למשיב 1 לנמק מדוע לא ייענה לפניותיה של העותרת לפרסם את חוות הדעת האמורה. תמצית הרקע העובדתי 2. בשנת 2016 נפתחה חקירה משטרתית בפרשות המכונות "תיק 1000", "תיק 2000" ו"תיק 4000", אשר במרכזה חשדות לביצוע עבירות מתחום טוהר המידות על ידי המשיב 3 ואחרים. חקירת המשטרה בתיקים "1000" ו-"2000" הסתיימה בחודש פברואר 2018, והמלצות המשטרה הועברו לפרקליטות. עם סיום השלמות חקירה שערכה המשטרה בחודש נובמבר 2018, הושלמה גם חוות הדעת שגיבשה פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה) בקשר לבחינת הראיות, והועברה למשיב 2. המשיב 2 ליבן עם צוותו את הסוגיות המשפטיות והראייתיות העולות מחומרי החקירה, והעביר את חוות הדעת ומכלול החומר הקיים למשיב 1, בשלהי שנת 2018. 3. ביום 28.2.2019 פרסם המשיב 1 את החלטתו בתיקי החקירה האמורים, והודיע כי הוא שוקל להעמיד לדין את המשיב 3 בכפוף לשימוע בעבירות הבאות: ב"תיק 1000" וב"תיק 2000" – בעבירות של מרמה והפרת אמונים, וב"תיק 4000" – בעבירה של לקיחת שוחד ועבירות מרמה והפרת אמונים. בהחלטתו ציין המשיב 1 כי עמדתו זו שונה מעמדתו של המשיב 2 באשר לסוג העבירות בגינן יש להעמיד את המשיב 3 לדין ב"תיק 1000" וב"תיק 2000". במסגרת זו הובהר כי בתיקים אלו החליט המשיב 2 לאמץ את עמדת פרקליטת המחוז, ולפיכך המליץ לשקול להעמיד את המשיב 3 לדין בעבירה של לקיחת שוחד וכן בעבירה של מרמה והפרת אמונים – ב"תיק 1000", ובעבירה של בקשת והתניית שוחד – ב"תיק 2000". בניגוד לעמדת המשיב 2, סבר המשיב 1 כי ב"תיק 1000" – "חומר הראיות שנאסף בתיק אינו מבסס סיכוי סביר להרשעת [המשיב 3 – י' א'] בעבירות שוחד, אלא בעבירות מרמה והפרת אמונים", וכי ב"תיק 2000" – "אין די בחומר החקירה בתיק כדי להוכיח, ברמה הנדרשת בפלילים, כי [המשיב 3 – י' א'] אכן ביקש או התנה שוחד" (ראו סעיפים 50 ו-51 להחלטה אשר צורפה כמש/1 לתגובה המקדמית מטעם המשיבים 1-2). 4. ביום 4.3.2019 פנתה העותרת למשיבים 1-2, וביקשה לקבל לידיה את חוות דעתם של המשיב 2 ושל פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה). העותרת שבה על בקשתה זו במכתבה מיום 15.5.2019. משלא נענתה, הגישה העותרת ביום 17.6.2019 את העתירה דנן. 5. להשלמת התמונה העובדתית יצוין כי ביום 20.6.2019 קיבלה העותרת מענה לפנייתה, בגדרו נדחתה בקשתה לקבל את חוות הדעת, תוך שצוין כי די בהבהרת עמדת המשיב 2 "עם תמצית נימוקיה", במסגרת החלטתו של המשיב 1, כדי ליתן מענה מלא לאינטרס הציבורי של שקיפות וזכות הציבור לדעת. טענות הצדדים 6. לטענת העותרת, יש לפרש את ההלכה שנפסקה בע"א 7759/01 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' שר המשפטים פ"ד נח(5) 150 (2004) (להלן: עניין עיתון הארץ) כך שחלה על המשיב 1 חובה לפרסם את עמדת המשיב 2, על נימוקיה, וזאת משעה שעמדתו שונה הימנה. לטענתה, פרשנות זו עולה בקנה אחד עם זכות הציבור לדעת שהיא בבחינת "זכות חוקתית המהווה אבן יסוד בבניין המשטר הדמוקרטי", בפרט מאחר שחוות הדעת שפרסומה מבוקש עוסקת בהעמדתו לדין של נבחר ציבור. עוד נטען כי החלטת המשיב 1 שלא לפרסם את חוות דעתו של המשיב 2 במלואה, גורמת לפגיעה באמון הציבור, ואינה סבירה באופן קיצוני. 7. המשיבים 1-2 סבורים, מנגד, כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי, בדמות פניה לקבלת המידע בהתאם להוראות חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע), לרבות נקיטה בהליכים משפטיים ככל שלא יימסר להם המידע המבוקש. 8. המשיבים 1-2 מוסיפים כי יש לדחות את העתירה גם לגופה, בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. בהקשר זה מדגישים המשיבים 1-2 כי הם אינם מחויבים לחשוף את עמדת המשיב 2 לפרטי פרטים, וזאת בהתאם לכלל לפיו רשות ציבורית אינה חייבת במסירת מידע אודות דיונים פנימיים בין עובדיה או חוות דעת והמלצות שניתנו לצורך קבלת החלטה, על מנת לאפשר קיומם של דיונים כנים וחופשיים בתהליך קבלת ההחלטה. בהקשר זה מפנים המשיבים 1-2 להוראת סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, שלפיו "רשות ציבורית אינה חייבת למסור מידע... בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין". 9. המשיבים 1-2 מדגישים, כי הפרסום המבוקש לא רק שאינו נדרש מכוח הדין, אלא הוא אף עלול לפגוע בהמשך ההליך הפלילי נגד המשיב 3, ככל שיוחלט על ניהולו לאחר השימוע. 10. לשיטת המשיבים 1-2, הפירוט התמציתי שניתן לעמדת המשיב 2 במסגרת החלטת המשיב 1 נותן "מענה מלא לאינטרס הציבורי של שקיפות וזכות הציבור לדעת, מעל ומעבר למתחייב לפי שורת הדין", ועומד ברף הנדרש של פרסום "תמצית העמדה החולקת", כפי שנקבע בעניין עיתון הארץ. 11. המשיב 3 התנגד אף הוא למתן הסעד העיקרי המבוקש בעתירה וטען כי יש לדחותה על הסף, בהיעדר זכות עמידה לעותרת. לשיטתו, יש לדחות את העתירה גם לגופה, שכן המשיב 1 אינו חייב לפרסם את חוות דעתו של המשיב 2, מכוח הסייג הקבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, ואף ראוי שלא לפרסמה במהלכה של תקופת בחירות. 12. בתשובתה לתגובת המשיבים טענה העותרת כי הסעד החלופי עליו הצביעו המשיבים אינו מתאים בנסיבות העניין, שכן בקשת מידע על פי חוק חופש מידע נועדה לחשוף מידע קיים, בעוד שבעתירה דנן התבקש פרסומו של "מסמך כולל בו הוא [המשיב 2 – י' א'] מתייחס בעצמו לסגירת תיק החשדות בעבירות השוחד", שטרם נכתב על ידי המשיב 2. דיון והכרעה 13. דין העתירה להידחות על הסף. באשר לטיעון המדינה בדבר סעד חלופי אציין כי ככלל, לא יידרש בית משפט זה לדיון בעתירה כאשר עומד לרשותו של העותר סעד חלופי (ראו למשל: בג"ץ 1846/19 דוד אטיאס נ' שרות בתי הסוהר (14.3.2019); בג"ץ 8628/07 ‏דורית שעשוע נ' משטרת ישראל (24.1.2018)). עם זאת, במקרה דנן, מבלי לקבוע מסמרות בשאלת הסעד החלופי, מצאתי כי העתירה על פניה אינה מגלה עילה להתערבותנו. כפי שנפסק רק לאחרונה, לרשויות התביעה שיקול דעת באשר להיקף ההנמקה לעניין ההחלטה להגשת כתב אישום (ראה בג"ץ 1086/19 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה (2.5.2019)). שיקול דעת זה מתפרס גם על מידת פירוט ההחלטה על נימוקיה אשר תקבע על ידי המשיבים 1 ו-2 בכל מקרה בהתאם לעניין שבפניהם. על כך יש להוסיף כי במקרה דנן, המשיב 1 הציע למשיב 3 לקיים שימוע ביחס לתיקים מושא העתירה, וציין בתגובתו כי הואיל ולאחר מכן יתכן שיוגש כתב אישום לבית המשפט, אין מקום לפירוט רחב יותר של נושאים ראייתיים שעשויים לעמוד במוקדו של ההליך הפלילי שטרם החל. בהינתן הנמקה זו איננו מוצאים להתערב בשיקול דעתו של המשיב 1. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' בתמוז התשע"ט (‏8.7.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 19041120_J03.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il