ראמז זועבי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4105/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4105/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: ראמז זועבי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת מוניץ) מיום 16.2.11 בת"פ 39/10 תאריך הישיבה: כ"ח בטבת התשע"ב (23.1.12) בשם המערער: עו"ד מוטי לוי בשם המשיבה: עו"ד סיון רוסו בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת מוניץ) מיום 16.2.11 בת"פ 39/10. בגדרי התיק נגזרו על המערער 4 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו) ושנתיים מאסר על תנאי בגין עבירות של סחר בנשק, במסגרת פרשיה של גניבת כלי נשק וציוד צבאי מבסיס צה"ל. רקע ב. נגד המערער (יליד 1985) ושישה(במקום שבעה) אחרים הוגש כתב אישום הכולל שמונה אישומים מתוכם מיוחסים למערער שניים; המערער (הנאשם בתיק 39/10) הודה במיוחס לו, והורשע בהתאם ביום 12.9.10 בשתי עבירות של סחר בנשק. לפי המתואר בכתב האישום, נאשם 1, בשעתו שוטר במשמר הגבול, פרץ לבסיס בו שירת מספר פעמים וגנב ממנו שמונה רובי M-16, 36 רימוני הלם וציוד צבאי רב; בחלק מהמקרים עשה כן לבקשת נאשם 7, ובמקרים אחרים לבקשת נאשם 2. המערער מכר שניים מן הרובים בשתי הזדמנויות שונות, ואילו הרימונים נמכרו באמצעות נאשם 6 ואדם נוסף. התמורה שקיבל המערער בעבור הרובים עמדה על עשרות אלפי שקלים, ואת חלקה העביר לנאשם 2 שהעביר בתורו חלק לנאשם 1. ג. טרם נגזר דינו של המערער, הוגש בעניינו תסקיר מטעם שירות המבחן, שהוכן ביום 30.11.10. צוין בתסקיר, כי המערער אמר שאינו מעוניין בעזרה שיכול להציע השירות, שהוא מודע לחומרת המעשים ומוכן לשאת בעונש, והשירות התרשם כי הוא סבור שכך יכפר על שעשה. אשר לעבירות נשוא תיק זה אמר המערער לשירות, כי עשה אותן לשם הפקת רווח קל, לאחר שנקלע לקשיים כלכליים. השירות התרשם, כי המערער מתקשה לתפקד במצבים מורכבים ונוטה לברוח לעבר הפתרון הקל, ובענייננו - מכירת כלי הנשק תמורת הכסף. לסיכום, נוכח התרשמותו זו, ונוכח עברו הפלילי של המערער הכולל הליך שנסתיים באי-הרשעה בעבירת איומים והרשעה בתקיפת שוטרים, לא בא השירות בהמלצה בעניינו. ד. ביום 16.2.11 נגזר דינו של המערער. בית המשפט ציין כשיקולים להחמרה את חומרת העבירות עצמן, ואת העובדה שבוצעו לשם בצע כסף ומבלי שהמערער מוכן למסור את שמותיהם של רוכשי כלי הנשק. מנגד, נתן בית המשפט דעתו להודאת המערער במיוחס לו מבלי הסדר טיעון, לעובדה כי שירת בצה"ל עם היותו מוסלמי, לעברו הפלילי שאינו מכביד ולהבעת החרטה (אף שיש לסייג את החרטה בכך שלא מסר, כאמור, את פרטי הקונים). בשקלול אלה גזר בית המשפט על המערער את העונשים האמורים. ה. יצוין כבר כאן, כי טענתו העיקרית של המערער בערעור נוגעת להפליה בעונש ביחס לנאשם 2, ולכן נפרט במעט גם את עניינו. נאשם 2 הודה בכתב אישום מתוקן (במסגרת הסדר טיעון) השונה מזה בו הודה המערער, ובו יוחסו לנאשם 2 שלושה אישומים. לפי המתואר בשניים מהם, בשני מועדים סייע נאשם 2 לנאשם 1 להבריח 2 רובים מן הבסיס תוך שעמד מחוץ לבסיס בשעה שהאחרון זרק את כלי הנשק לעברו, ולאחר מכן לקח אותם והחביאם בביתו. לפי המתואר באישום נוסף, במועד נוסף סייע נאשם 2 לנאשם 1 בהברחת שלושה רובים וציוד נוסף מהבסיס ולאחר מכן מכרם. על נאשם 2 נגזרו 5 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בית המשפט שקל אף כאן לחומרה את חומרת העבירות בהן הודה נאשם 2 ואת נסיבות ביצוען, ואת העובדה שלא מסר את זהותם של הרוכשים. עוד צוין, כי נאשם 2 לקח חלק בתכנון, בקביעת מחיר כלי הנשק ובבחירת הקונים; כן נזכר עברו הפלילי, הכולל מספר הליכים שנסתיימו באי-הרשעה – תקיפה, איומים, גניבה ועוד; לזכות נשקלו הודאתו והעובדה שזה לו מאסרו הראשון. הערעור והדיון ו. טענתו העיקרית כאמור של המערער עניינה הפליה בענישה בינו לבין נאשם 2. נטען, כי המערער היה מעורב במכירת שני רובים, בעוד נאשם 2 היה מעורב בהברחת חמישה ומכירת שלושה מתוכם, וכי הורשע בהתאם גם בעבירות של פריצה. עוד נטען, כי עברו הפלילי של נאשם 2 מכביד יותר מזה של המערער, וכי אף שהן המערער והן נאשם 2 לא הסגירו את שמות הקונים, המערער הוביל את החוקרים למקום הימצאם של מספר רימונים שנגנבו. נוסף לטענת ההפליה נטען, כי נסיבותיו האישיות של המערער מצריכות הקלה בעונש. צוין לעניין זה, כי המערער מנהל אורח חיים נורמטיבי, נשוי, ובעברו התנדב במשך שנה לשירות צבאי חרף היותו מוסלמי. ז. במעמד הערעור חזר בא כוח המערער על הטיעונים והדגיש בנוסף את ההליך השיקומי החיובי אותו עובר המערער בבית המאסר, כפי שעולה מתסקירו המשלים של שירות המבחן מיום 16.1.12. אוסיף כאן, כי התסקיר מתאר שם שילוב ראוי בקורס טבחות ובקבוצת טיפול. עוד צוין, כי אין חולק על כך שהעונש עצמו נמצא במתחם הסבירות בהינתן העבירות בהן הורשע, אולם ההפליה בין המערער לנאשם 2 היא שמצריכה התערבות. ח. באת כוח המשיבה טענה, כי אמנם חלקו של המערער בביצוע העבירות קטן משל נאשם 2, אולם העונש בהתאם, ופער של שנה הוא פער ממשי. עוד נטען, כי ישנה מגמת החמרה בעבירות נשק, וכי עונשו של המערער אינו חורג ממגמה זו. הכרעה ט. לאחר העיון והדיון, אין בידינו להיעתר לערעור. העבירות בהן הורשע המערער חמורות ביותר, והתמונה הכללית העולה מכתב האישום חמורה במיוחד. חלקו של המערער במסכת המתוארת ממשי, ואף שלא מיוחס לו תכנון האירועים, ניכר כי שימש חוליה הכרחית לשם עסקאות הנשק. כפי שציינה באת כוח המשיבה, מגמתו של בית משפט זה בעת האחרונה היא להחמיר בעבירות נשק על סוגיהן השונים (ע"פ 319/11 מדינת ישראל נ' יאסין (לא פורסם); ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (להלן עניין נפאע); ע"פ 6371/11 מדינת ישראל נ' הייבי (לא פורסם)). זאת, נוכח מספר המקרים המובא לפתחם של בתי המשפט בכל רחבי הארץ, והמסוכנות הגלומה בעבירות אלה ובפוטנציאל הסיכון, שאי אפשר לחלוק עליו. המערער בענייננו, יהא מניעו אשר יהא, הורשע בשתי עבירות של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, אשר העונש המרבי בצידן 15 שנות מאסר. בנוסף, בית משפט זה הדגיש את החומרה היתרה בעבירה זו: "סחר בלתי חוקי בנשק סולל את הדרך לפעילות אלימה ובלתי חוקית והדבר חמור שבעתיים במציאות הישראלית בה קיים חשש תמידי כי נשק המוחזק באופן בלתי חוקי יתגלגל לא רק לידיים עברייניות, עניין חמור לעצמו, כי אם לידיהם של אלה המבקשים להוציא אל הפועל פעילות חבלנית עוינת (ראו: ע"פ 11448/03 מדינת ישראל נ' גרבאן (29.3.2004); ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל, פסקה י', (30.12.2009)). על כן, כל מי שהופך עצמו לחוליה במנגנון זה של סחר בלתי חוקי בנשק, מוחזק כמי שמבין ויודע אל נכון מה עלולות להיות התוצאות הנובעות ממעשיו ומהן הסכנות הנשקפות ממעשים אלה לחברה כולה" (עניין נפאע, פסקה 5 לפסק דינה של השופטת חיות). הדברים מקבלים משנה תוקף בנידון דידן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, כיון שהמערער שימש כחוליה בפרשיה של גניבות נשק וציוד מבסיס צה"ל, דבר המצריך ענישה מחמירה במיוחד (ע"פ 7781/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541, 545 (להלן עניין פס)). בשים לב לאלה ולתסקיר שירות המבחן שלא בא בהמלצה בעניין המערער, עונשו של המערער אינו חורג כלל ועיקר ממגמת הענישה בעבירות הנשק, וזאת אף בשים לב לנסיבותיו האישיות ועברו הפלילי שאינו מכביד. י. בא כוח המערער מיקד טענותיו כאמור בטענת ההפליה בין המערער לנאשם 2. למעשה נטען, בהפשטה, כי כיוון שהמערער סחר בפחות ממחצית מן הרובים שסייע נאשם 2 לגנוב, ואף סחר במספר קטן יותר (2 רובים לעומת 5), אין להשית עליו תקופת מאסר הפחותה בחמישית בלבד מזו שנגזרה על נאשם 2. אולם, הענישה אינה ניתנת לחישוב אלגברי, ובית המשפט משקלל קשת של אלמנטים בבואו לגזור את עונשו של פלוני, בהתאם למטרות השונות של הענישה הפלילית - גמול, שיקום והרתעה. הזדמן לי להעיר כך לעניין זה: "אין לכחד, כי קשת הענישה רחבה היא, וכמעט אין לך תחום שלא תמצא בו עונשים חמורים יותר וקלים יותר, על פי הזמן והמקום. השאיפה לאחידות הענישה היא עקרונית, אך אינה יכולה להיות מושגת כענין מתמטי במציאות האנושית" (ע"פ 2163/05 אלייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה ו'; וראו גם עניין פס, ע' 545; ע"פ 5104/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) . בענייננו, בית המשפט שקל את מגוון השיקולים בגזר דין מפורט בו נגזר דינם של רוב המעורבים בפרשה, וניכר כי נתן דעתו לשיקולי האחידות בענישה בעצם העונשים השונים שהושתו על הנאשמים השונים, ובשים לב לחלקם השונה בביצוע העבירות. ואכן, המעשים בהם הודה המערער חמורים פחות מאלה בהם הודה נאשם 2, והעונש שהושת על שניהם – בהתאם, ואין להקל ראש בהפרש של שנת מאסר. יא. מהטעמים שצוינו, לא נוכל איפוא להיעתר לערעור. ברוח התסקיר נציין, בלא שניטע מסמרות, כי ככל שימשיך המערער בהתנהגותו הטובה במאסרו, יישקל מצבו לעניין האפשרות לתכנית שיקומית, על המשתמע. ניתנה היום, א' בשבט התשע"ב (25.1.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11041050_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il