איסמעיל אבו גויעד נ. מדינת ישראל היחידה לאכיפת מקרקעין

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4102/24 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר העותרים: 1. איסמעיל אבו גויעד 2. עיד אלענאמי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – היחידה לאכיפת מקרקעין עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד גלעד אבני בשם המשיבה: עו"ד ענת גולדשטיין, עו"ד מיה ציפין פסק דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת לביטולם של צווי הריסה שעליהם הורה בית משפט השלום ביחס לקבוצת מבנים שנבנו ללא היתר, ושהערעורים עליהם נדחו. כפי שעולה מעובדות יסוד אלה, אין מוצא במקרה זה מדחיית העתירה על הסף, בשל כך שהטענות המועלות בה הן טענות ערעוריות ביחס להכרעות שיפוטיות שניתנו על-ידי הערכאות הדיוניות המוסמכות לכך. 2. ברקעה של העתירה עומדות 12 בקשות שהוגשו לבית משפט השלום בבאר שבע בחודש ינואר 2022, המכוונות להריסה של קבוצת מבנים בפזורה הבדואית באזור הנגב. המשיבים לאותן בקשות היו אלמונים, שכן היחידה לאכיפת מקרקעין, היא המשיבה בעתירה דנן, לא ידעה להצביע על הבעלים או המחזיקים במבנים. לדיון בבקשות אשר התקיים ביום 30.6.2022 התייצבו נציגי המשיבה בלבד. בהחלטה מפורטת ומנומקת שניתנה באותו יום הורה בית משפט השלום על מתן צווי הריסה ביחס למבנים (ה"צ 2457-01-22, השופטת א' קרץ). בית משפט השלום ציין כי מהתצהירים של המפקח מטעם המשיבה שצורפו לבקשות, עולה כי המבנים נבנו בשנת 2014 ללא היתר, בשטח פתוח המיועד ל"מגבלות בנייה ופיתוח" אשר לא ניתן להוציא בו היתרי בנייה. עוד עלה כי זהותם של הגורמים שבנו את המבנים אינה ידועה ולא התגלתה בשני מועדים שונים שבהם המפקח ביקר במקום, לנוכח אי-שיתוף פעולה מצד בני משפחה של העותרים, וכי בעלי המבנים או המשתמשים בהם, שהוזמנו לחקירה בהתראות שהודבקו על גבי המבנים, לא התייצבו אליה. בית משפט השלום הוסיף כי בהתאם לראיות שהוצגו לו, חלות על המקרקעין מגבלות בניה ופיתוח בשל קרבה לאזור תעשייה ביטחוני וכי ערכם האקולוגי גבוה. בסיכומם של דברים, נחה דעתו של בית משפט השלום כי מדובר במבנים שנבנו ללא היתר, כי יש אינטרס ציבורי בהריסתם וכי המשיבה עשתה כל שלאל ידה כדי לאתר את בעלי העניין במבנים, אך ללא הועיל. בנסיבות אלה, ובהתקיים תנאיו של סעיף 112 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) – בנוסחו עובר לתיקון 116 לו – ותנאיה של תקנה 2 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), התשמ"ג-1982 (להלן: תקנות בהליכים למתן צווים), הורה בית משפט השלום על מתן הצווים נושאי הבקשות במעמד צד אחד. 3. כעולה מנספחי העתירה, חלק מהצווים בוצעו בחודש אוגוסט 2023. העתירה מכוונת אפוא בשלב זה רק כנגד אותם צווים שטרם בוצעו. 4. בחלוף כמעט שנתיים ימים לאחר מכן, ביום 15.2.2024, הגישו העותרים, שלא התייצבו כאמור לדיון שקדם למתן הצווים בבית משפט השלום, בקשה לביטול פסק הדין. הבקשה הוגשה בהתאם לתקנה 6 לתקנות בהליכים למתן צווים, המורה כך: "הרואה את עצמו נפגע על ידי צו לפי סעיף 212 לחוק ... שניתן על פי המבקש בלבד, רשאי, תוך 30 ימים מהיום שבו הגיע הצו לידיעתו, או ממועד הדבקת הצו כאמור בתקנה 2, 4 או 5א, לפי הענין, לבקש את ביטולו מבית המשפט שנתן את הצו ...". במסגרת הבקשה, העותרים טענו כי הם ובני משפחותיהם מתגוררים במבנים וכי הם עתידים להיפגע מביצוע הצווים. 5. העותרים הוסיפו וציינו כי הוצעה להם חלופת מגורים בישוב אבו קרינאת (בהתאם לתכנית מס' 202/03/28 אשר פורסמה למתן תוקף בשנת 2013), אך בשלב זה טרם הסתיים הליך ההסדרה בחלק מהמגרשים בישוב זה. העותרים טענו עוד כי ביצוע הצווים אינו חיוני מהיבט האינטרס הציבורי, שכן לשיטתם המבנים אינם יוצרים מטרד לציבור או הפרעה לתכנית קיימת או לתכנית עתידית. מנגד, כך נטען, הריסת המבנים צפויה לגרום לפגיעה חמורה בהם. 6. המשיבה מצדה התנגדה לבקשה, וטענה כי העותרים לא הרימו את הנטל להראות שנפל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום המצדיק את ביטולו. המשיבה הדגישה את האינטרס הציבורי בהריסת המבנים, בנסיבות שבהן הבניה פוגעת ביכולת התכנון העתידית באזור ובוצעה תוך פלישה למקרקעין ציבוריים. המשיבה הדגישה כי הוצע לעותרים פתרון הסדרתי ישים וזמין. 7. ביום 19.2.2024 קיים בית משפט השלום דיון בבקשה במעמד הצדדים, שבמהלכו נחקרו העותר 1 והמפקח (שכאמור בפסקה 2 לעיל התייצב גם לדיון שהתקיים עובר למתן פסק הדין בשנת 2022). 8. ביום 30.4.2024 דחה בית משפט השלום על הסף את הבקשה לביטולו של פסק הדין מן הטעם שלא התקיים התנאי של "הרואה את עצמו נפגע על ידי צו לפי סעיף 212 לחוק", הקבוע בתקנה 6 לתקנות בהליכים למתן צווים. בית משפט השלום ציין כי העותרים אינם בעלי זכויות קניין במקרקעין, כי אף אחד מהם לא הוכיח זיקה ישירה למבנה מסוים מתוך מכלול המבנים שביחס אליהם הוצאו הצווים (ושחלקם כבר נהרסו), ובמובן זה מתעורר קושי בכל הנוגע לזכות העמידה שלהם בהליך (תוך הפניה לרע"פ 272/08 אמטיראת נ' מדינת ישראל (13.1.2008)). בית משפט השלום הדגיש עוד את השיהוי הרב שחל בהגשתה של הבקשה בשלב זה, בהתחשב בכך שהוכח שהצווים הודבקו על המבנים מיד עם נתינתם, ונוכח העובדה שהעותרים אף לא טרחו לציין בבקשה מהו המועד שבו נודע להם על מתן הצווים. בית משפט השלום הבהיר כי הגשת הבקשה יומיים לפני המועד שנקבע לביצוע ההריסה בפועל, רומזת לכך שהעותרים ידעו גם ידעו על קיומם של הצווים זה זמן רב אך נמנעו מלהשיג עליהם. לבסוף, בית משפט השלום קבע כי מוצדק לדחות את הבקשה גם לגופה, בשל כך שהתקיימו במקרה זה התנאים למתן צווי הריסה במעמד צד אחד, בשים לב לאינטרס הציבורי הנטען בביצועם, ובהתחשב גם בחלופת המגורים שהוצעה לעותרים. בית משפט השלום הדגיש כי פתוחה בפני העותרים הדלת להשיג על החלטתה של הרשות המינהלית ביחס לפתרון ההסדרתי שהוצע. 9. העותרים הגישו על כך בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה ביום 6.5.2024 (עתפ"ב 10297-05-24, השופט א' אינפלד). בית המשפט המחוזי קבע כי הבקשה הוגשה על-ידי שני מבקשים בלבד, הם העותרים, וכי הם לא צירפו ייפויי כוח מיתר בני המשפחה, הגם שהם עצמם לא טענו כי הם מתגוררים בכל המבנים, ואף לא הצביעו על המבנים הספציפיים שהם עושים שימוש בהם. בית המשפט המחוזי הדגיש ביחס לכך את היותם של הצווים מפורטים מאוד, ומתייחסים לכל מבנה ומבנה תוך זיהויו על-פי נ.צ. מדויק ותיאורו. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענתם של העותרים לפיה לא דבק שיהוי בפנייתם. בית המשפט המחוזי קבע כי הנטל להוכיח שלא חלפו 30 ימים מיום שנודע למבקשים על הצווים – מוטל על כתפיהם, והם לא הרימו אותו. לבסוף, בית המשפט המחוזי עמד גם הוא על האינטרס הציבורי בביצוע הצווים, תוך שהדגיש כי בשל אופיים של המקרקעין, לא ניתן יהיה להכשיר בניה במקום. 10. העתירה שבפנינו מכוונת למתן ארכה לביצועם של צווי ההריסה עד ליום 31.12.2025 או עד להימצאותם של מגרשים פנויים על אדמות מדינה בתוך ישוב קבע, שאותם יוכלו העותרים ובני משפחותיהם לרכוש. בשלב זה, העותרים לא משיגים עוד על עצם מתן הצווים אלא רק עותרים להקפאתם. בעיקרו של דבר, העותרים טוענים כי במשך שנים הסכימה מדינת ישראל, הסכמה שבשתיקה, להותרת המבנים על כנם, וכי אין מקום להורות בשלב זה על הריסתם. העותרים טוענים עוד כי ידעו על מתן הצווים רק בסמיכות למועד שבו פנו לבית משפט השלום בבקשה לביטול פסק הדין וכי חלופת המגורים שהוצעה להם אינה הולמת. לצד העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים המכוונת לעיכוב ביצועם של צווי ההריסה עד להכרעה בעתירה. 11. מיד עם הגשת העתירה ניתנה החלטה שהורתה למשיבה להגיש תגובה לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים, לצד צו ארעי שהורה על עיכוב ביצועם של הצווים. 12. בשלב זה, המשיבה הגישה תגובה לבקשה למתן צו ביניים, לצד בקשה לסילוק העתירה על הסף. המשיבה מציינת, כי מן הדין לדחות את העתירה בהתחשב בכך שעניינם של העותרים נבחן על ידי הערכאות הדיוניות בהתאם לסמכותן. המשיבה מטעימה כי דיון בעתירה לגופה יאפשר "מסלול עוקף" לערעור על ההכרעה השיפוטית בעניין, ומדגישה כי העתירה אינה מעלה כל טענה כנגד החלטה מינהלית זו או אחרת. המשיבה מציינת כי לעותרים קיימת חלופת דיור בשכונת אל ענאמי שביישוב אבו קרינאת אשר תוכננה ופותחה לטובת העותרים ובני משפחתם (בהתאם לתכנית מס' 202/03/28 הנזכרת בפסקה 5 לעיל). בהקשר זה ציינה המשיבה כי בין העותרים ונציגי הרשות התקיים משא ומתן לפינוי מוסכם לשכונה החדשה, אך בסופו של דבר "התושבים סירבו להתקדם עם ההליכים הנדרשים להסדרה". בהתאם לכך, המשיבה מציינת עוד כי היא נערכה לביצוע הצווים בטווח המיידי. 13. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה ובתגובת המשיבה, באנו לכלל מסקנה כי נדרשת דחייתה על הסף. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של הערכאות הדיוניות. עיון בעתירה מעלה כי היא אינה כוללת טענות ביחס להפעלת סמכות הנתונה למשיבה, אלא נסבה רובה ככולה על ההצדקה למתן צווי ההריסה במסגרת ההכרעה השיפוטית שניתנה על-ידי בית משפט השלום עוד בשנת 2022. בנסיבות אלה, אין מקום לבחינת טענותיהם של העותרים לגופן במתכונת הדיונית שבה הועלו כעת (והשוו: בג"ץ 1495/23 אלג'לול נ' מדינת ישראל (21.2.2023)). בשולי הדברים ניתן להוסיף, מבלי לנקוט עמדה, כי ככל שהעותרים היו מעוניינים להשיג על עצם הוצאת הצווים (ולא רק לעתור לשינוי במועד ביצועם כפי שציינו ברישא לעתירה), יתכן שהייתה עומדת להם האפשרות הדיונית לעשות כן במתכונת של הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. איננו מביעים כל עמדה בעניין זה. 14. ניתן להתרשם כי ברקע הדברים עומדת תחושת מצוקה של העותרים הניצבים בפני מימושם של צווי ההריסה. אולם, הגשת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ אינה יכולה לשמש דרך עוקפת לניהולם של הליכים משפטיים במסלולים שנקבעו לכך בדין. ניתן להצטער על העובדה שהעותרים חזרו לנתיב המשפטי רק בשלב מאוחר זה. אולם בשלב זה, ולאחר שההחלטות ופסקי הדין הפכו חלוטים, אין מנוס אפוא מדחיית העתירה על הסף. 15. לצד זאת, לא ניתן לסיים מבלי לחזור ולהתייחס להצעות, שלכאורה אינן שנויות במחלוקת, לפתרונות מגורים שהוצעו לעותרים. כעת, נוצר לחץ זמן המקשה על "גישור" בין פתרון זה לבין מועד מימושם של צווי ההריסה. מבלי שאנו יכולים לנקוט עמדה לגוף הדברים, ניתן להתרשם כי חרף הקשיים העולים מהתנהלותם של העותרים טוב תעשה המשיבה אם תנסה לסייע לעותרים, על בסיס של שיתוף פעולה בשלב הנוכחי. 16. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף, ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים. הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 19.5.2024 – בטל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏י"ט באייר התשפ"ד (‏28.5.2024). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24041020_A03.docx דג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1