רומן סימנדוייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 4101/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4101/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: רומן סימנדייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.3.08 בת.פ. 40215/07 שניתן על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: י"ט בחשון התשס"ט (17.11.2008) בשם המערער: עו"ד אלי מסטרמן בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (פ 40215/07), על פי הודאתו, בעבירה של ניסיון גניבה, לפי סעיפים 384 ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין; בעבירה של ניסיון שוד, לפי סעיפים 402(א) ו-25 לחוק העונשין; ובעבירה של תקיפה לשם גניבה, לפי סעיף 381(א)(2) לחוק העונשין. על פי המתואר באישום הראשון בכתב האישום, ביום 12.7.2007 בשעה 17:30 או בסמוך לכך, יצאה אישה בת כ-81 שנים מסניף בנק הפועלים שבלוד ובידה תיק. המערער התקרב אליה, משך את התיק ולקח מתוכו ארנק וברח מהמקום. זמן קצר לאחר מכן נתפס המערער על ידי עובר אורח, והארנק הושב למתלוננת. על פי המתואר באישום השני, יומיים לאחר מכן, ביום 14.7.2007 בשעה 13:30 או בסמוך לכך, הגיע המערער לדירה במעון לדיור מוגן ברחובות ונכנס לדירתה של דיירת בת כ-74 שנים, תוך ניצול העובדה כי האישה השאירה את הדלת פתוחה. המערער סגר את הדלת, והתקרב לאישה. משניסתה לדחוף אותו לכיוון היציאה, איים עליה כי יפגע בה אם תצעק. המערער אחז בחוזקה באישה ודרש ממנה שתיתן לו כסף וכאשר ענתה שאין לה, משך בשערותיה בחוזקה, הפילה לרצפה וגרר אותה למרכז החדר. המערער המשיך לחפש כסף בארונות הבית והאישה הוציאה מתוך תיקה 20 ש"ח ומסרה לו אותם. המערער רוקן את תוכן התיק על רצפת הדירה, דרש את מפתחות הדירה, לקח מצלמה ופנקס צ'קים ועזב את המקום. על פי המתואר באישום השלישי, יממה לאחר מכן, ביום 15.7.2007 בשעה 08:30 או בסמוך לכך, חזרה אישה בת כ-75 לדירתה שבלוד מביקורה בקופת החולים. משנכנסה למעלית בכדי לעלות לדירתה, רץ המערער אחריה, נכנס למעלית ולחץ על כפתורי הקומה הרביעית והחמישית. משנסגרו דלתות המעלית, דרש המערער מהאישה כי תמסור לו את תיקה והחל למשוך אותו ממנה. האישה התנגדה וכתגובה לכך דחף אותה המערער לפינת המעלית, אחז בכוח בראשה ומשך את התיק תוך שהוא דוחף אותה בראשה לתוך המעלית. האישה התנגדה למעשיו, משכה את תיקה והחלה לצעוק והמערער סתם את פיה בידו, ואילו היא נשכה אותו באצבעות ידו. בהגיע המעלית לקומה 11 נמלט המערער במדרגות. כתוצאה ממעשיו, נגרמו לאישה המטומה בכף היד, בזרוע שמאל, נפיחות בפנים ורגישות בעמוד השדרה הצווארי. כעבור 15 דקות, כמתואר בכתב האישום הרביעי, הבחין המערער באישה בת כ-80 שהלכה ברחוב כשבידה תיק. המערער אחז בתיק האישה, ובידו השנייה דחף אותה והפילה על קוצים. כתוצאה מהנפילה נגרמו לה פציעה ביד שמאל ושריטה בגבה. המערער לקח את התיק ורץ מהמקום, אולם נתפס על ידי פקח עירוני שרדף אחריו. ביום 23.3.2008 גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של שנתיים מאסר בפועל בגין האישום הראשון; שבע שנות מאסר בפועל בגין האישום השני; שש שנות מאסר בפועל בגין האישום השלישי; ושלוש שנות מאסר בפועל בגין האישום הרביעי. בית המשפט קבע כי העונשים יהיו בחלקם חופפים ובחלקם מצטברים באופן שהמערער ירצה עונש מאסר בפועל לתקופה של תשע שנים. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש לבדוק את האפשרות כי המערער ישובץ, במסגרת המאסר, בכלא בו ניתן לעבור הליך גמילה משימוש בסמים, זאת לאור תסקיר המעצר שניתן בזמנו במסגרת הדיון בבקשה לעצור אותו עד תום ההליכים ואשר המליץ לשלוח אותו למוסד גמילה. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ערער המערער בפנינו. לטענת המערער, שגה בית המשפט בדחותו את בקשתו לקבל תסקיר שירות מבחן לעניין הרשעתו, נוכח התרשמותו של בית משפט זה בבש"פ 621/08 (כבוד השופטת ע' ארבל) לגבי נכונותו ורצונו האמיתי של המערער להיגמל מהתמכרותו לסמים והערתו של בית משפט זה כי יש לקחת זאת בחשבון בעת גזירת הדין. עוד טוען המערער כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי להודאתו ולהתנצלותו בפני אחת המתלוננות. בנוסף מדגיש המערער את נסיבותיו האישיות כשיקולים לקולא להקלה בעונשו, לרבות היותו עולה חדש אשר נקלע למשבר קליטה והחל לצרוך סמים, העובדה כי מדובר בעבירת אלימות ראשונה אשר הוא מבצע והעובדה שהוא מעוניין בטיפול באופן כן ואמיתי. לבסוף טוען המערער כי לא היה מקום להחמיר עימו שכן אין מדובר בעבריין הקלאסי המתעלל בחלשים ממנו ושודד אותם לבצע כסף, אלא מדובר באדם חלש הן חברתית והן פיזית שעבר עבירות רכוש בשל התמכרותו לסמים ולא במטרה להתעלל בחלשים ממנו. לעומתו, סוברת המשיבה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את כל הנסיבות לקולא אשר מנה המערער והעונש מבטא את האיזון הנכון בנסיבות אלו, שכן העבירות בהן הורשע הן לכשעצמן חמורות עד מאוד. תוסיף לכך את עברו הפלילי הלא מבוטל של המערער. לאחר עיון בהודעת הערעור על נספחיה ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' בוריס ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006)). איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. זאת ועוד, שוד של אנשים קשישים וחסרי ישע הפך, למרבית הצער, לדבר שבשגרה ולא מעט נכתב אודות הצורך להחמיר בענישה בכדי למגר תופעה זו (ראו למשל ע"פ 3646/01 צרניקוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.2.2002) וע"פ 100/00 אלחרר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.2.2000)). סבורים אנו כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי את כלל השיקולים הרלוונטיים וכי העונש שהוטל על המערער הינו עונש ההולם את חומרת המעשים שביצע,את ריבויים וכן את עברו הפלילי מחד, ואת נסיבותיו האישיות והעובדה כי השימוש באלימות נעשה לצורך נטילת רכוש ולא כדי להתעלל במתלוננות מאידך, במיוחד לאור המלצתו של בית המשפט המחוזי כי תיבדק האפשרות לשלב אותו בכלא בו ניתן לעבור הליך גמילה משימוש בסמים. בנסיבות אלו הגענו למסקנה כי העונש שהוטל על המערער הינו ראוי,ועל כן לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, כ' בחשון התשס"ט (19.11.2008). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08041010_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il